אז כן...לפעמים יש תקופות בחיים שאני מרגישה מוטשת מהכל ועם שום סיבה אחת מוצדקת להמשיך לחיות...
לפני כמה זמן הייתי שרוייה בדיכי עמוק,אני בקושי הייתי אוכלת ופשוט מעבירה את כל היום שלי בלשכב על המיטה ולא לעשות כלום, יש מלא סיבות וגורמים למצב הזה שהייתי ככה והזנחתי את עצמי אבל זה משהו שאני לא אפרט כרגע..
יש לי חברה שעזרה לי בלהתמודד עם הקשיים ומנעה ממני ליפגוע בעצמי ואני חייבת לה את חיי...פעמיים..כי בלעדיה אני לא הייתי כאן היום..
המחנכת שלי והמנהלת שמו לב למצב שאני עוברת כי זה היה מתבטא בציונים, ביחס שלי לסביבה ולא הייתי נכנסת לשיעורים ומבריזה מלא.
הם דיברו איתי וניסו לעזור אבל זה לא עזר עד שהם החליטו שאני צריכה לדבר עם היועצת בבצפר, ובאמת היא עוזרת לי וממנה אני שואבת כוחות, היא עוזרת לי להתמודד עם מלא קשיים והיום אני לגמרי אני והחיוך המזוייף התחלף לאמיתי :)
מה שאני מנסה להגיד זה שאם אתם נמצאים בצרה או שיש לכם קושי מסויים אל תעשו את אותה טעות שאני עשיתי... אל תתמודדו עם זה לבד..
תלכו, תדברו, תשאלו, ותתיעצו עם מישהו שאתם סומכים עליו ושהוא יכול לעזור לכם גם אמא שלי עכשיו עוזרת לי וההורים שלכם גם יכולים 3>
באהבה.
תאהבו את עצמכם. love yourself