©kooki572©
כולם התיישבו לאכול ארוחת ערב.
האוכל שג'ין בישל היה פשוט יוצא מן הכלל. טעים כמו תמיד.
כולם אכלו ודיברו וצחקו ונהנו.
קינוח כמובן שהיה. עוגה עם מתכון סודי של ג'ין.
אחרי שסיימו לאכול כולם התיישבו בסלון לראות סרט בטלוויזיה.
"תגידו חבר'ה. אתם רוצים ללכת לים מחר ??" הציע ג'ימין.
- ''כן. נשמח לבוא'' ענו כולם.
הם החליטו על הסרט שרואים - רטטוי- וצפו בו עד שנגמר והלכו למיטות.
למחרת בבוקר ג'ימין קם ושם לב שהבית שקט. שקט אפילו מידי ...
"הם הלכו בלעדיי או שהעצלנים האלה עדיין ישנים ?!" תהה בראשו.
הוא קם מהמיטה צחצח שיניים וירד למטה.
בשעון הראשי הראה שרק השעה 10:00. הוא עבר לייד הסלון וקלט את ג'אנקוק צופה בטלוויזיה ואוכל.
"שאלתי את כולם לגבי היציאה לים אבל הם העדיפו להמשיך לישון אז זה רק אני ואתה היונג" אמר ג'ונגקוק תוך כדי לעיסות.
ג'ימין הסכים והם התחילו לארגן את כל מה שצריך.
מגבות אוכל מים פירות קרם הגנה
וכמובן שהם גם החליפו לבגדי ים.
בדרך לחוף כל הנסיעה הם דיברו על כמה שהאוכל של ג'ין טעים ועל נאמג'וני המגושם שגם אתמול בערב שבר ספל במטבח ובמיוחד על זה שכולם עצלנים ולא רצו לקום.
הם הגיעו לחוף ומצאו סככה נחמדה שיוכלו לשבת תחתיה.
הם פרסו את המחצלת והכניסו לתיקים את כל מה שהם לא צריכים איתם בתוך הים.
פלאפון מפתחות ארנק משקפי שמש וחולצה.
אבל רק ג'ונגקוק השאיר את החולצה ושם לב לזה רק אחרי שהם כבר התקדמו טיפה לכיוון המים.
"היונג ... ככה אתה נכנס למים ??" שאל ג'ונגקוק בפליאה.
"כן ג'ונגקוקי, מה הבעיה ??"
"אנחנו בים. מי נכנס לים עם חולצה מה עובר עליך ??" המשיך ג'ונגקוק להציק.
"תניח לזה בבקשה" אמר ג'ימין תוך כדי אנחה.
-ג'ימין חושב שהוא שמן ובגלל זה מתבייש להראות את הגוף שלו-
"קדימה ג'ימינשי תן לנו לראות את הגוף הסקסי שלך"
"מי זה לנו ? רק אני ואתה פה" ענה ג'ימין תוך כדי צחוק מובך.
"ג'ימינשיי .. קדימה .." משך טיפה בחולצתו של ג'ימין כלפי מעלה.
ג'ונגקוק ידע שהוא מציק לו אבל המשיך בכל זאת.
''נוו ג'ימינשיי ...''
ניסה עוד יותר להוריד את חולצתו של ג'ימין.
ג'ימין התנגד בחוזקה וזה גרם לשניהם ליפול כאשר ג'ונגקוק עם הפנים מעליו.
זאת הייתה הדקה הכי ארוכה בחייהם אבל אחת כזאת שהם לא רצו להפסיק אותה.
ג'ונגקוק קם לא מבין מה קרה הרגע אבל המשיך כרגיל כי הוא קול.
ג'ונגקוק וויתר לג'ימין אבל היה חייב להגיד לו דבר אחד.
- "תקשיב היונג. אני באמת חושב שאתה יפה ולא שמן בכלל אבל תעשה רק מה שטוב בשבילך"
הם נכנסו למים והתחילו קרב השפרצות. הם שחו קצת וצללו לראות דגים יפים.
פתאום ג'ימין צעק לעבר ג'אנקוק
-"ג'ונגקוקי, בוא נצא לאכול ולשתות, כבר נהיה חם ואנחנו עלולים להתייבש."
ג'ונגקוק הסכים ויצא מהמים בלי שקר לו אפילו שהוא בלי חולצה לעומת ג'ימין שקפא אפילו עם החולצה.
ג'ונגקוק רץ להביא את המגבת של ג'ימין.
"קח היונג שים את זה מהר ובוא נאכל"
ג'ימין התכסה במגבת והתחיל להוציא את האוכל שהם הביאו.
3 כריכי לחמניה לג'ונגקוקי ואחד עם שני לחמים בשבילו.
וכמובן את קופסאת הפירות ג'ימין שם באמצע ביניהם.
הם אכלו ודיברו ופתאום
עוד רגע מביך.
שניהם הכניסו ביחד את היד שלהם לתוך קופסאת הפירות ונגעו אחד בשני במקום בפרי.
"אני מצטער" אמרו שניהם בבת אחת.
"זה בסדר" שוב אמרו ביחד.
הם צחקו מזה ממש עד שג'ימין קם אליו כועס ראש בראש על כך שאומר איתו את אותן המילים.
"אני נולדתי לפניך תפסיק להגיד איתי את אותן המילים !!!" ציווה ג'ימין.
ג'ונגקוק רצה לצחוק אבל הפנים של ג'ימין אהובו כל כך קרובות אליו. גם ג'ימין עשה את זה לחלוטין בצחוק אבל ברגע שהבין מה הוא עושה וכמה קרוב הוא לג'ונגקוקי, הכל נעצר. שוב.
ג'ימין הרגיש את עצמו מתמגנט לשפתיים של קוקי וחשב רק על איך לעצור את עצמו כי ג'ונגקוק יכעס עליו נורא.
פתאום בבת אחת קרה הדבר הכי לא צפוי.
ג'ונגקוק !!! נישק !! את !!! ג'ימין !!!
נשיקה סוחפת מלאה בתשוקה.
ג'ימין היה כל כך בשוק והלם אבל נישק אותו חזרה.
אלו היו חמש דקות מדהימות,
זה הרגיש כמו גן עדן, הלבבות שלהם רקדו אחד עם השני.
שניהם בבת אחת קלטו מה קורה ושזה לא חלום והתרחקו מהר.
השתיקה הייתה כל כך רועמת והמבוכה לא עברה לאורך כל הזמן אחרכך והם החליטו פשוט לחזור הביתה.
הם הגיעו למכונית ונסעו וג'ימין לא יכל לשתוק יותר.
הוא החליט שהוא רוצה לדבר על זה.
"ג'ונגקוק ..."
"כן היונג ..."
סובב קוקי את ראשו מהכביש קצת לראות אם הכל בסדר אצל ג'ימין.
הוא ראה שג'ימין עם ראש מושפל ונבוך.
הוא נגע לג'ימין ביד ואמר לו
- "אני יודע היונג .. מההתחלה אני יודע. אל תחשוב על זה יותר מידי. אני לא סטוציונר. לא נישקתי אותך סתם"
ג'ימין נהיה עוד יותר מובך ולא ידע איפה לקבור את עצמו.
ג'ונגקוק ראה שג'ימין עוד יותר מובך ואמר
- ''היונג תירגע. הכל טוב."
ג'ימין לא הבין, אם ג'ונגקוק יודע ולא נישק אותו סתם והוא לא סטוציונר כמו שהוא טוען, אז למה הוא לא אומר לו את המילים ??
הוא כן עונה לו תשובות מסביב אבל הוא עדיין לא שמע את מה שהוא הכי רוצה. הוא היה כל כך מבולבל והיה צריך את המילים של ג'ונגקוק כדי שיחזירו אותו למסלול.
הם הגיעו הביתה
טאה - נו איך היה ????
ג'ונגקוק - נישקתי את ג'ימין.
כולם כולל ג'ימין היו בהלם.
''תיזהר שלא יכנס לך זבוב" אמר קוקי לג'ימין. וג'ימין סגר את פיו.
ג'ימין לא תיאר לעצמו שג'ונגקוק פשוט ילך ויגיד את זה לכולם.
''מה קורה לו ?" תהה לעצמו.
''קודם הוא אומר לי שהוא לא נישק אותי סתם ועכשיו הוא סיפר את זה לכולם.
והוא בכלל גם לא אמר לי שהוא אוהב אותי. מה נסגר ???"
מחשבות ומחשבות ועוד מחשבות בראשו של ג'ימין.
בארוחת הצהריים כולם דיברו ולא שמו לב שג'ימין שותק.
היחיד ששם לב היה ג'ין.
שבמקרה ישב לייד ג'ונגקוק.
ג'ין - תגיד קוקי למה נישקת אותו ?
קוקי - אממ ..
ג'ין - נו זה אני ג'ין. ההיונג האהוב עליך. תספר לי ..
קוקי- אני אוהב אותו היונג.
ג'ין - אז אולי כדאי שתגיד לו ? תסתכל עליו.
אף אחד לא שם לב בכלל כולם המשיכו לאכול ולדבר.
בגלל שהם שבע לא תמיד שמים לב בזמן הארוחה אם קרה משהו למישהו.
ג'ונגקוק הופתע לראות את ג'ימין לא אוכל בכלל.
ג'ימין גם בכללי לא אכלן גדול בגלל הביטחון העצמי שלו אבל הוא כן מתגבר על זה ואוכל אז למה עכשיו הוא לא אוכל.
ג'ונגקוק- ''אתה צודק היונג אני אגיד.''
''תקשיבו כולם ...'' פנה ג'אנקוק לאחרים
''כן .. / מה קרה .." ענו כולם.
"ג'ימין אני אוהב אותך"
הכריז ג'ונגקוק בפני כולם !!!!!
" אני מצטער שלא אמרתי את זה מהרגע ההוא ועד עכשיו."
-"הווופפפההה ג'יקווווקק זווווגג"
צעקו כולם ביחד מריעים להם באושר.
"הוא צריך להסכים. אני לא אכפה עליו את עצמי. וגם אתם אל תחליטו עליו." אמר ג'ונגקוק בהיסוס.
''אמרת בעצמך שאתה יודע מההתחלה." החזיר לו ג'ימין.
"זה אומר כן ??" שאל ג'ונגקוק בבילבול.
"כן ג'ונגקוקשי. אני אוהב אותך ברור שאני רוצה להיות איתך"
-כעבור חמש שנים-
עכשיו הם ביחד והם יכולים להסתכל אחורה ולהיזכר בכל הצחוק, העצב הכעס הבכי והכיף שהם עברו ביחד. הם שמחים מתמיד ומאוהבים כל כך. והם יכולים לבנות לעצמם עוד זיכרונות חדשים ביחד.
ג'ונגקוק- ג'ימין איפה אתה רוצה את הארגז הזה ??
ג'ימין- לא משנה איפה רק תניח את זה כבר אתה תהרוס את הגב שלך
ג'ימין- ג'ונגקוק היית רוצה שנביא גור ?
ג'ונגקוק - גור חתולים או גור תינוק ?
ג'ימין - מהה ???
ג'ונגקוק - מהה ...
הסוף אנשים.
קרדיט לי ולעוד חברה שעזרה
לי לחשוב על הרעיון לסיפור.