מוקדש לakoarmy לכו תקראו את הסיפור שלו ומיד, הוא מושלם!
⚠️אזהרה⚠️
מיני סמאט-jihope
<עולם האליוואל>
"מה לעזאזל קרה לו?!" שאל פליקס בשוק לאחר שהוסוק הניח את הפיה על המיטה בחדרו.
"התקפת שד.." אמר הןסןק.
"אוח אני כל כך שונא את השדים האלה! שיעלמו כבר משתי העולמות! במילא אף אחד לא סןבל אותם" צעק העפרד בכעס.
"פליקס, תזכור שגם הם היו אחד מאיתנו פעם"
"היו בעבר, הם נהפכו לחיות שלא שולטות בעצמן ולא רואות בעיניים!" אמר הערפד כועס.
"גם אני לא סובל אותם אבל עדיין, אין מה לעשות עם זה. הם כאן וככה זה ישאר"
●●●●
"אנחנו ממש לא הולכים לאליוואל!" קם הזאב ממקומו.
"גאונגין נפצע! אתה מבין אתה זה!?" צעק היונגין על הזאב בכעס, מוציא עליו את הלחצים שלו.
"אני מבין, וגם אני דואג, אבל מה עדיף, שנלך כולנו ונפצע גם אנחנו?"
"הוא צודק היונגין" קם צאן ממקומו מניח את ידו על כתפו של החבר הדואג.
"אז תצרו קשר עם אחד מבני זוגכם ותגידו לו שיגיד לי אם הוא בסדר, או שאני הולך לאליוואל." קבע מלאך המוות בעצבים והלך.
"וואי, למה הוא חייב להיות כל כך עקשן?!" שאל מינהו בעצבים.
"תתאר שאני הייתי פצוע בעולם האחר ואתה לא יכול לבוא לבדוק מה קורה איתי או לא מצליח ליצור איתי קשר. מה היית עושה?" הצדיק גיסונג את חברו והלך.
"טוב צאנגבין, תיצור קשר עם פליקס" הסתובב מינהו לזאב שגלגל את עיניו.
"שיהיה"
הזאב עצם את עיניו מצליח ליצור קשר עם בן זוגו.
"בייב" אמר צאנגבין לבן זוגו שהרים את מבטו לתקרה ופגש את פרצופו של בן זוגו.
"מה קרה צ'אנגי?" שאל פליקס את בן זוגו.
"היונגין דואג לגאונגין, הוא לא עונה לו"
"הוא מחוסר הכרה כרגע. תגיד להיונגין שירגע ושהוא יקום הוא ישר יחזור אליו" אמר פליקס מפנה את גבו לפרצופו של בן זוגו.
"אוקיי, איתך הכל בסדר נכון אהבה?" שאל הזאב מודאג.
"כן צאנגי, אל תדאג" צחקק הערפד.
"טוב, אם קורה משהו תדבר איתי!" פרצופו של צאנגבין נעלם מהתקרה והקשר נותק ברגע שהזאב פקח את עיניו שוב וראה את חבריו.
"הוא מחוסר הכרה, הוא יצור קשר עם הדביל על השנייה שיקום" נפנף הזאב בידו והלך.
●●●●●●
"טאה? אתה פה?" שאל החצוי שדפק על הדלת הפתוחה של חדרו של מלאך המוות.
"היונגין? מה אתה עושה כאן?" שאל החצוי שראה את המלאך העצבני מחטט במגירות של חברו.
"לא כלום, חיפשתי את הספר שלי" נלחץ היונגין שקלט את חברו עומד בכניסת בחדר.
"למה דווקא כאן?" שאל החצוי מבולבל.
"כי הלוואתי לטאה את הספר שלי והוא לא החזיר" אמר השני.
"טוב אני לא מוצא את הספר, כנראה זה אצלו בתיק. ביייי" יצא מלאך המוות במהירות מהחדר משאיר את החצוי לחשןד.
אולי הוא זומם משהו? מה הןא חיפש פה? הרי כולם יןדעים שטאה לא קורא ספרים..
●●●●●●●●
אני חושב שהיונגין זומם משהו היונג" אמר החצוי לנאמגון בזמן שהם עמדו רחוק מטאה שהתאמן על הארון שוב, נחןש בדעתו להצליח.
"מה זאת אומרת?" שאל נאמגון לא מבין.
"תתחיל מתי שאתה מוכן טאה!" צעק נאמגון מרחוק לחברו.
"ראיתי היום את היונגין מחפש משהו במגירות בחדר של טאה ושבאתי ושאלתי אותו מה הוא עושה הוא אמר שהוא מחפש את הספר שלו כי הוא הלווה לו אותו וטאה עדיין לא החזיר לו אותו. הוא היה נראה מאוד לחוץ ומיהר לסיים את השיחה" הסביר החצוי מהורהר.
"רגעע תעצור רגע! טאה קורא?!" שאל הגדול בשוק.
""ממתי?!" לא האמין נאמגון.
"זה הדבר שהכי הסריח לי מכל השיחה איתו, זה לא היה נשמע לי הגיוני"
"תתחיל נאמגון!" צעק טאה אחריי שחימם את גופו ואזר כוחות.
"שלוש, ארבע ו.." לחץ נאמגון על הסטופר.
"מה נראה לך שהוא מתכנן?" שאל נאמגון את החצוי והסתכל על טאה שהתרכז בארון.
"לא יודע, אבל מה שאני כן יודע-" קטע נאמגון את עצמו מאחר ולחץ על הסטופר לאחר שראה שהארון עלה באש.
"19 שניות!!" צעק נאמגון לא מאמין.
"מהה?!" צעק טאה מתקדם אליהם לא מאמין למילותיו של נאמגון.
"וואו טאה, זה מעולה! אתה השתפרת מאוד!" התלהב החצוי.
"אני לא מאמין! עוד קצת ואני יוכל לראות את הבייבי שליי!!" קפץ הנלהב במקומו.
"אני גאה בך טאה" חייך נאמגון לקטן שהתלהב והנהן.
"גם אניי!" הרים החצוי את ידו והנהן גורם לנאמגון לצחקק.
"טוב טאה, צאן אמור לקחת אותך לארוחת הצהריים שלך עכשיו אז לך אליו הוא מחכה לך בחדר שלך" סימן נאמגון לקטן שהוא צריך ללכת.
"ביי היונגים" קרן הקטן משמחה.
הןא סוף סוף שיפר את הזמן שלו, עוד 14 שניות והוא יפגוש את אהובו.
רק המחשבה הזאת גורמת לו צמרמורת.
"מה שאני כן יודע" חזר נאמגון לנושא אחריי שטאה הלך.
"זה שהיונגין מתכנן משהו.והוא לא טוב" אמר הבןגר.
"מה אתה חושב שהוא מתכנן?"
"מה יש,בחדר של טאה יוגי?" שאל נאמגון כאילו שאל ילד קטן.
"את המפות של הדרך לאליוואל" אמר החצוי עדיין לא מבין את הקשר.
"את המפות של הדרך לאליוואל!!" פתח החצוי את עיניו בהפתעה.
רק עכשיו הבין מה הוא אמר.
"אןי ואבוי נאמגון! חייבים לעצור אותו!" קרא הצעיר בלחץ.
"צריכים למצוא אותו לפני שיעבור את הגבול" קרא נאמגון ופתח את כנפיו ואחריו החצוי.
●●●●●●●
"איך הלך המבחן קוקי?" שאלו שלושת ההיונגים המודאגים.
"יותר טוב מהרגיל" שמח הקטן.
"שאני אבדוק את המבחנים של כולכם אני אגיד לך את הציון ישר" אמר הבכיר ובילגן את שיערו של הקטן שצחקק במתיקות תמימה.
"לך תבדוק עכשיו הוסוק, אני במתח!" התחנן המלאך.
"יאא אין לי כוח, אני צריך ללכת לבדוק מה קורה עם גאונגין" אמר הבכיר והזיז את ידו של גין מכתפו.
"נוו אז אני יעזור לך!" הציע גין.
"כן, גם אניי!" הערפד הצטרף אליהם.
"ג'ים מה אתה קשור?" צחקק הבכיר על בן זוגו.
"אני רוצה לעזור" הסמיק הערפד ואמר במתיקות שגרמה ללב של הבכיר ליפול לרצפה.
"אני לא יכול יותר" הוסוק אמר שהוא הסתכל על הערפד שלו.
"אתה כל כך מתוק" מחץ את לחייו של הערפד שהסמיק אפילו יותר וחייך בבושה.
"הלוווו אני פה!" נפנף הבכיר הקטן בידיו רוצה את תצומת הלב חזרה.
"אני אלך עכשיו לבדוק את המבחנים, גים בוא איתי" החזיק הבכיר בידו של בן זוגו והלך איתו לכיוון חדר העבןדה שלו.
"אני מפחדד" רגליו של הקטן רעדו.
"הכל יהיה בסדר קוקי. הפעם יש לי הרגשה טובה בקשר למבחן הזה" ליטף המלאך את כתפו של הקטן.
"בוא נלך לאכול" התחנן הקטן ברעב.
"מי אני שאסרב לאוכל" צחקק המלאך והלך עם הקטן לכיוון חדר האוכל.
●●●●●●●●●
"הוא קיבל 85" אמר הוסוק בשוק ופתח את עיניו לא מאמין שכתב נכון.
"מהה?!?!" קפץ הערפד על ברכו של בן זוגו מאחר וישב עליו.
"אני לא מאמין" הבכיר היה חסר מילים.
זה הציון הכי גבוה שהקטן הוציא אי פעם!
"אני לא מאמין, אני כל כך גאה בו!" קפץ הערפד על רגלו של הוסוק מכאיב מאוד לאיברו של הבוגר.
"גימין~" גנח בטעות הבכיר.
"תפסיק לקפוץ" החזיק הבכיר במותניו של הערפד עוצר אותו מלזוז על איברו.
"ס-סליחה ה-הוס-וקי" הסמיק הערפד מובך לאחר ששמע את גניחתו של אהובו.
גימין הרגיש איך איברו של אהובו עומד והחליט לעזור לו.
הערפד התחיל לשפשף את ישבנו על איברו של הגדול שומע את הגניחת הלם שיצאה מפיו של אהובו.
"ג-גימין~" גנח הוסוק מופתע לא מאמין למעשיו של אהובו.
"ה-הוס-וק" גנח גימין בהנאה שהרגיש את איברו של אהובו פוגע בחורו שמכוסה במכנסיו.
הוסוק החזיק במותניו של הערפד והתחיל להזיז את ישבנו של אהובו על איברו מהר יותר ובחוזקה.
"ה-ה-הוסוק" גנח הערפד בהפתעה מרגיש איך האורגזמה חותכת את גבו וקדם שפיך יוצא מאיברו.
"א-אני עומד ל-לגמור" גנח גימין בהנאה משעין את ראשו על כתפו של הבכיר וגונח לאוזנו גורם לרגליו לרעוד.
"ג-גימין~" הגביר הוסוק את מהירותו.
מזיז את ישבנו של גימין במהירות שיא על איברו מרגיש גם הוא את האורגזמה המדהימה חותכת את גבו.
"הוסוק!!~" צעק הקטן קימר את גבו והרגיש איך האורגזמה משתלטת עליו וגמר בתוך מכנסיו מרגיש את המכנס של,הוסוק מתרטב ומבין שגם הוא גמר.
"גימין" התנשם הבכיר מנסה להרגיע את גופו מהאורגזמה שחווה.
"זה היה מדהים" המשיך להתנשף.
"י-יותר ממדהים" אמר הערפד במבוכה מסובב את ראשו אל אהובו מחזיק בלחייו ומצמיד את מצחם, מסתכל עמוק בעיניים של אהובו.
"איך חייתי בלעדייך עד היום?" ליטף הבכיר את שיערו הרך של אהובו, לא מאמין שקיבל את כל הטוב הזה.
גימין הפריד את מצחם וחיבק את אהובו בחוזקה.
●●●●●●●
"קוקי, קיבלת 85" חייך הבכיר שהחזיק בידו של בן זוגו.
"מה?! לא 58? אתה בטוח שלא התבלבלת הוסוק?!" קם הקטן ממקומו מחזיק את עצמו לא לקפוץ במקום.
"בטוח. קוקי, אתה קיבלת אשכרה 85!" חייך הבכיר באושר.
"אני לא מאמין!!" בכה הקטן מאושר וקפץ על גופו של הבכיר כורך את רגליו סביב מותניו ואת ידיו סביב צווארו.
"אני לא מאמין קוקי, אתה נהיית גאון!" אמר גין בחוסר טאקט.
"אני כל כך גאה בך קטני" ליטף הוסוק את שיערו של הקטן שקבר את פניו בצווארו ובכה מאושר.
הוא חיכה לרגע הזה כל כך.
יצליח לגרום להיונגים שלו להתגאות בו.
"אל תבכה קוקי" ליטף הוסוק את גבו של הקטן שנצמד אליו יותר.
"א-אני סוף סוף הצלחתי. א-אתם סוף סוף ג-גאים בי" בכה הקטן מאושר.
הקטן מאוד בכיין ורגיש, הוא יבכה מכמעט כל דבר.
"היי היי קוקי" החזיק הוסוק בלחיו של הקטן והוציא את פניו מצווארו גורם לו להביט בו.
"אנחנו תמיד גאים בך. אתה חכם ואנחנו יודעים את זה גם בלי ציון מטופש שיגיד כמה קיבלת. אתה כל כך חכם שרוב הפעמים אני וגין לוקחים ממך רעיונות, אתה טיפש מדי כדי לשים לב לזה" ניגב הבכיר את דמעותיו של הקטן והזיז את שיערו שנדבק לפניו והסתיר את היופי שלו.
"אני חכם אבל טיפש מדי מכדי להבין את זה?" צחקק הקטן במתיקות.
"כן" הנהן הוסוק בחיוך.
"אני אוהב אתכם היונגים" דמעות חדשות עלו לעיניו של הקטן.
"הוו קוקי, אתה כל כך מתוק!" גין לא יכל יותר וחיבק את גופו של הקטן מאחורה.
"גם אנחנו אוהבים אותך" חייכו שלושת ההיונגים והוסוק משך את אהובו להצטרף לחיבוק "הקבוצתי" שיצרו.
●●●●●●
"איפה לעזאזל היונגין?!" צעק החצוי.
כולם מחפשים אותו כבר שעות.
הוא לא נמצא בשום מקום והמפות של טאה נעלמו ביחד איתו.
"חייבים לצאת לאליוואל. רק שם הוא יכול להיות" אמר מינהו אחריי שהתייאש מלחפש אותו בכל מקום.
"אבל זה יכול לסכן את כולנו!" אמר צאנגבין.
"אז רק חלק מאיתנו יצאו?" סוג של שאל גיסונג.
"טוב אז מי שיוצא זה: טאה, יונגי, מינהו ואני" הצביע נאמגון על כל אחד.
"למה אני לא יוצא?!" שאלו צאנגבין וגיסונג ביחד.
"צאנגבין, יש לך התקפי זעם, אסור לנו לקחת צאנס שאם יקרה משהו אתה תתעצבן ותתקוף" אמר נאמגון משתיק את הזאב.
"וגיסונג אתה לא בא איתנו כי מינהו לא מסכים לסכן אותך" הפיל נאמגון את האשמה על השטן.
"מה זה השטויות האלה?! אני יותר חזק ממינהו!"
"אתה לא יוצא אז שב בשקט ותשתוק" הזאב אמר בכעס גורם לגיסונג להסתכל עליו בעיניים נוצצות מכעס.
"למה טאה יוצא בכלל?" שאל צאן לא מבין.
"כי הוא יודע את כל הדרך לאליוואל" אמר יונגי.
"שיהיה" גלגל גיסונג את עיניו כועס על בן זוגו.
"טוב אנחנו יוצאים. צאן אם קורה משהו תהיה זמין, אותו דבר עליכם" אמר נאמגון ואחר כך הצביע על גיסונג והזאב העצבני.
"בהצלחה" אמר צאן.
●●●●●●●
יש מישהו שמנסה לפרוץ לאליוואל, הוא כבר בחצי הדרך" אמר לפתע הוסוק שהארבעה ישבו על המיטה של גין מדברים.
"איך אתה לעזאזל יודע את זה?" שאל הערפד לא מבין.
"אמרתי לך, הבכיר הכי חזק בעולם" השוויץ הבכיר. שוב.
"זה היונגין!" אמר הבכיר לא מאמין.
"חייבים לקרוא לגאונגין ולצאת, יש 3 שדים בדרך אליו וזה ממש לא טוב!" קם הבכיר במהרה ממקומו.
"טוב כולנו יוצאים לשם, קוקי, אני אצטרך את העזרה שלך אז אתה נשאר צמוד אליי!" הזהיר הוסוק מקים את כולם ורצים לקרוא לפיה.
"גאונגין וווגין! אנחנו חייבים שתבואו איתנו כמה שיותר מהר!" התפרצו הוסוק וקוקי לחדר של פליקס.
"למה מה קרה?" שאל גאונגין לא מבין.
כן, גאונגין קם והוא בריא ושלם. ברוך השם.
"היונגין בדרך לכאן, הוא בסכנה, יש 3 שדים שבדרך אליו וכל רגע שאנחנו כאן הוא בסכנה!" הסביר הבכיר במהירות גורם לווגין וגאונגין לקום במהרה.
"בואו נצא"
זה הפרק להיום, מקווה שנהנתם💜
טוב, אני כותבת זוועה סמאטים אני יודעת וסליחה על זה.. מי שלא אוהבת או את הכתיבה או לקרוא את זה שפשוט תדלג.
אשמח שתגידו לי מה חשבתם על כתיבת הסמאט מאחר וזה די חדש לי(?)💗
אשמח להצבעות ותגובות✌
נ.ב- רשמתי בהודעה לפני הפרק על הפרוקיט, אשמח אם תקראו ותצביעו לי💗
_Adi_agassi✌