שאלה בסוף הפרק, אל תדלגו בבקשה!
"הוסוק" צעק הערפד בבכי.
"ה-הובי" גמגם גונגקוק בבכי מסתכל על המראה באימה.
"אוי ואבוי, הוסוק" בכה המלאך בפחד.
"הכל בסדר, תנשמו" אמר הוסוק בזמן שהדם המשיך לנזול מפיו
.
היד של השד עוד תקועה בביטנו גורמת להוסוק להאנח בכאב ולשאר להבהל ולבכות בכי רב.
השד הוציא את ידו בחוזקה מבטנו של הוסוק גורם לחורו של הוסוק להפתח לאוויר הקר ולדם לנזול במהרה.
הוסוק נאנח בכאב והתנדנד קצת אך ישר הזדקף והסתכל על השד בכעס.
"התעסקת עם הבכיר הלא נכון" ניגב הוסוק עם גב ידו את הדם שלא הפסיק לנזול מפיו.
העיניים של הוסוק התחלפו לצבע השמיים והשד עף במהרה לאחור נתקע בעץ מאחוריו בחוזקה.
הוסוק התקדם אליו לאט, לא מוריד את מבטו ממנו.
בגופו של השד השחור התחילו להיות חורים ולאט לאט הוא נעלם.
"תגיד שלום לחושך, שד מזוין" ירק הוסוק על השד שנעלם כלא היה.
"הוסוק!" שמע הוסוק לפתע את צעקותיהם של כולם בראשו גורמים לו להחזיק באוזניו במהרה.
"אחח, החרשתם אותי!" צעק הוסוק עליהם.
"אתה חי" בכו כולם והסתכלו על הוסוק שהתישב ליד עץ ונשען עליו באיטיות.
"תהיו בשקט רגע, אני צריך לרפא את זה" ביקש הוסוק ברוגע.
כולם שתקו במהרה והסתכלו על הבכיר בצפייה.
גימין לא ידע מה הוסוק עומד לעשות אך גין וגונגקוק ידעו.
הוסוק הניח את ידו למול החור הפתוח בבטנו ועצם את עיניו.
אור ירוק טורקיז יצא מידו לעבר חור בטנו ולאט לאט חורו נסגר והוא רק הניח את ראשו על העץ עצם את עיניו ונשף בהקלה.
גימין פתח את עיניו בהפתעה שראה שהחור מתחיל להסגר וגונגקוק וגין רק הסתכלו ואמרו תודה לאלוהים שהוסוק עדיין חי.
"ה-הוסוק" שמע הוסוק לפתע את היבבה של גימין בראשו גןרמת לו לצאת מריכוז ולעלות את ראשו לשמיים מחפש את פניו של גימין.
"גימין" מצא הוסוק את בן זוגו והסתכל עליו רואה את פניו המכוסות בדמעות.
"תחזור לפה! ע-עכשיו" ציווה הערפד על בן זוגו בבכי ודאגה.
הוסוק הנהן במהירות מרגיש חור בליבו שראה את בן זוגו בוכה ככה.
לאחר שסיים לרפא את כל הפצעים שהשד עשה לו הוא קם ושיגר את עצמו חזרה לחדרו של גין.
גימין ראה את הוסוק עומד באמצע החדר פתאום.
הוא לא חשב פעמיים, קם מהמיטה ורץ במהירות לבן זוגו מחבק אותו בחוזקה ובוכה לחזהו.
"מ-מטומטם!" ילל הערפד.
הוא לא הפסיק לבכות מאחר ופחד מהכיווץ החזק שהרגיש בליבו באותו הזמן שהוסוק היה פצוע והשד הרביץ לו בלי הפסקה.
הוא הבין מה זה אומר.
שהוסוק עמד למות, אם הוא לא היה מנצח, הוא היה מת.
"סליחה אהוב שלי" ליטף הבכיר את שיערו של בן זוגו שבכה בלי הפסקה.
הוסוק ידע מה גימין הרגיש מאחר והוא הרגיש זאת בעצמו.
את הכיווץ העמוק והכואב בלב.
"הוסוקי" קפצו גונגקוק וגין בבכי על זוג האהובים, מתחבקים חיבוק קבוצתי.
"אני מצטער" צחקק הוסוק שראה שכולם בוכים.
זה הצחיק אותו, הם הרי יודעים שהוא הבכיר הכי חזק בעולם, והמומחיות שלו זה להרוג שדים.
"מה אתה צוחק מטומטם?!" שיחרר המלאך את החיבוק עצבני ונתן להןסוק סטירה חלשה.
"גין" צחק הוסוק מאחר וראה כמה המלאך כועס ודואג.
"אתה יודע שאני הבכיר הכי חזק, שאני יודע להביס שדים, ממה היית בלחץ בדיוק?" שאל הבכיר לא מבין מה עבר על המלאך הדאגן.
"חמוד שלי! אתה לא ראית את חבר הכי טוב שלך מכוסה בדם ויד של שד תקועה לו בתוך הבטן!" צעק המלאך על הבכיר הרגוע.
"אבל אתה היית אמור לדעת שאני יכול להביס אותו, ואם לא הייתי מצליח הייתי קורא לך"
"אבל לא קראת וזה מה שהפחיד אותי!" אמר המלאך בקול רם.
"נוו אני מצטער, פעם הבאה אני יקרא לך" הניח הבכיר את ידו על כתפו של חברו הדאגן.
"אתה לא תקרא לי, כי לא תהיה פעם הבאה" הוריד המלאך את ידו של חברו מכתפו והתקדם לכיוון דלת חדרו.
הוסוק נאנח לא רוצה להתחיל להתווכח על כך לכן שתק והנהן.
גימין רץ לכיוון בן זוגו מפתיע אותו בחיבוק אחורי חזק.
"גימיני" צחקק הבוגר והחזיק בידיו של הקטן שכרוכות מסביב לבטנו.
"שלא תעז לעשות את זה שוב" אמר הערפד בקול אפל לכתפו של אהובו.
"מבטיח"
<עולם הפייג'>
"נאמגון!!" צעק טאהיונג והתפרץ לחדר העבודה של נאמגון רואה אותו יושב עם יונגי מול ספר הסיינדר, שוב!
"מה קרה עכשיו טאהיונג?" שאל החצוי את המלאך השחור בזלזול רב.
"אני צריך שתבואו איתי לעולם האליוואל" אמר המלאך השחור מתקדם לשולחן בו חבריו ישבו.
"למה? סוף סוף תפסת קצת שכל?" אמר נאמגון סוגר את הספר.
,"דיברתי עם היונגין, הוא גרם לי להבין שזה אפשרי לקיים מערכת יחסים בעולמים מקבילים"
"איפה היונגין בשביל להודות לו?" שאל החצוי אומר תודה לאלוהים.
"ברוך השם באמת תפסת שכל, אבל זה לא קל להכנס לשם אתה מודע לזה טאה, נכון?" שאל הבוגר קם מהכיסא ומתקדם לכיוון חברו.
"כן, בגלל זה אתם תעזרו לי ליצור איתו קשר מרחוק" אמר טאהיונג מסביר לחבריו את התוכנית שלו.
"מה זאת אומרת קשר מרחוק? אתה יודע שצריך לזה הרבה אנרגיה וכוח, ואתה צריך ללמוד לשלוט על הכוחות שלך בשביל זה" החצוי ניסה להסביר לשני שזה בלתי אפשרי.
"אני יודע, אנחנו נתאמן הרבה, ננסה עד שנצליח" אמר המלאך השחור נחוש בדעתו גורם להיונגים שלו להיות גאים.
"זה נדיר לראות אותך כל כך נחוש בדעתך, אז אני אומר, בואו נעשה את זה" אמר נאמגון מניח את ידו באמצע החדר.
טאהיונג חייך והניח את ידו על ידו של נאמגון.
"אני איתכם תמיד" אמר החצוי כמובן מאליו והניח את ידו גם על ידיהם של חבריו.
"Lets do this!"
"אתה צריך להתרכז יותר, תנשום עמוק ותעשה את זה שאתה רגוע" אמר נאמגון לאחר שטאהיונג ניסה לשרוף את הארון בחמש עשרה שניות אך שוב, יצא לו 24 שניות..
"טוב אני אנסה" הנהן המלאך השחור והסתובב לארון החדש שהחצוי מיקם מולו.
טאהיונג הסתכל על הארון בריכוז, צבע עיניו התחלף לכתום ורק לאחר כמה שניות הארון התחיל להשרף.
המלאך השחור נאנח ביאוש, מאוכזב מעצמו.
"אל תדאג טאה, זה ישתפר" אמר נאמגון מתקדם לחברו ןמניח את ידו על כתפו כניחום.
"לאט לאט ואתה תצליח טאה" בא גם החצוי לחבריו והניח את ידו על כתפו השנייה של טאהיונג.
המלאך השחור רק הנהן מבואס לכיוון חבריו והם התחילו לצעוד חזרה לחדרם.
"טאהיונג? אתה פה?" דפק צ'אן על דלתו של המלאך השחור ששכב על מיטתו מבואס.
"כן?" שמע צאן את צעקתו של טאהיונג ופתח את דלת חדרו.
"מה קורה?" נכנס צאן לחדרו רואה את פרצופו הנפול של חברו.
"למה אתה בדיכי?" התיישב על מיטתו של הצעיר.
"אני כל הזמן מנסה, ולא מצליח" ענה מצוברח, נאנח ביאוש והתיישב על המיטה משעין את גבו על הקיר.
"טאה תקשיב" התחיל צאן להסביר לחברו מסובב את גופו לכיוון טאה ומניח את רגלו על המיטה.
"אתה רוצה להגיע לבן זוגך נכון?
לתקשר איתו.
אם תתאמץ ככה ותבזבז את כל הכוח והאנרגיה שיש לך, גם אם תצליח לשלוט בכוחות שלך בסופו של דבר לא ישאר לך כוח לתקשר עם בן זוגך.
אתה צריך לעשות סדר.
שעות מסויימות לאימונים, תוכנית אוכל מיוחדת ולישון כמה שיותר!
אם תעשה את כל אלה אתה תצליח אחריי כמות זמן מסויימת לתקשר איתו וישאר לך כוח בשביל זה!" הסביר צאן לחברו שהקשיב לכל מילה שלו.
"אבל אני מתאמן הרבה זמן, אני לא מצליח, אני רוצה להגיע אליו כמה שיותר מהר" ילל טאהיונג והשפיל את ראשו.
"פעם לא הייתה לך מטרה בשביל להשיג את כוחותייך, עכשיו יש לך." אמר צאן כמובן מאליו.
"יש משהו במה שאתה אומר" נאנח המלאך השחור.
"תלמד טאה, תמיד יש משהו במה שאני אומר ותמיד אני צודק" העיף צאן את שיערו לאחור בשוויצריות.
"חהחה מצחיק מאוד צאן" צחקק טאה ואמר בצניות לצאן שחייך מאחר והעלה את מצב רוחו של חברו.
"עכשיו תזיז תתחת השמן שלך ותלך לאכול, להתאמן או לעשות משהו כי השעה רק 15:00 ואתה יושב פה כמו עמוד ולא עושה כלום" טפח צאן על כתפו של טאה ומחא בידיו.
"אוקיי אוקיי, אולי נלך לאכול כולנו?" שאל טאה בתקווה.
פעם החבורה של נאמגון והחבורה של צאן היו תמיד יושבים ביחד לארוחות צהריים ומדברים, אך בזמן האחרון הם לא עושים זאת.
"אני אתקשר אליהם, תקרא לנאמגון ויונגי שיבואו" אמר צאן וקם מהמיטה מתקשר לחבריו.
"הם באים" חזר צאן לטאה שקם מהמיטה.
"יופי, נזוז?" שאל טאה פותח את דלת חדרו.
"אהה טאה" צאן גירד בעורפו.
"אני לא יודע אם שמת לב, אבל.." חייך צאן
"אתה עם בוקסר, רק עם בוקסר" צחק צאן על טאה שראה שמישהו עבר מחוץ לדלת חדרו והסתכל על טאה ושקלט שהוא עם בוקסר הוא הסמיק וברח.
"יאאא מטומטם! תגיד את זה לפני שאנשים רןאים!" צעק טאה וטרק את הדלת במהירות רץ לארונו ומחפש בגדים.
"דווקא כיף לראות אותך מובך" צאן חייך שראה את פרצופו העצבני של חברו אך ראה את ההסמקה שבלחייו.
"שתןק" הסתכל טאה כועס על צאן ואמר בקול אפל.
צאן הרים את ידיו כחף מפשע וצחקק בזמן שטאה התחיל להתלבש למול עיניו.
אז הנה הפרק אליו חיכיתם, הוא כתוב כבר כמה ימים פשוט לא היה לי זמן לעלות אותו..
אני ממש לא אוהבת את הפרק הזה, לפי דעתי הוא יצא ממש גרוע אשמח לשמוע את דעתכם💖
בקשר לכל הדמויות משנה שהם מסטריי קידס-stray kids, הם יופיעו הרבה בסיפור ויהיו חלק די גדול בסיפור, רציתי לשאול,
אתם רוצים שאני יעשה גם דמויות להם? עם תמונות והסברים?
Chan you are my love!!!😍😍