ספר הסיינדר- יש בו את כל הכישופים והשיטות למציאת דברים.
הספר הוא בעיקר על כישופים ומושגים של דברים, נגיד מהו בן זוג, מהו הכוח של השדים וכל זה..
הגבול- הגבול הוא שקוף אך שהוא נוגע בחפץ כלשהו (עץ נגיד) הוא הופך ללבן, שאתה עובר דרכו הוא הופך לצבע לבן אך רק לכמה שניות בודדות וחוזר להיות שקוף.
"הוסוקי היונג" אמר גונגקוק בחיוך, שמח שסוף סוף מצא את חברו.
"מה קוקי?" שאל הוסוק בלי להרים את ראשו מהדפים בהם דפדף.
"תכיר, זה גימין" אמר גונגקוק מצביע על גימין שלא העז לפתוח את פיו לאחר שגילה שההיונג שעליו גונגקוק דיבר הוא בכיר.
הגבר השחום הרים את ראשו והסתכל על גימין "שלום" אמר והושיט את ידו ללחיצת יד בזמן שהסתכל על גימין בחשדנות.
גימין הנהן ולחץ את ידו במהירות עדיין שומר על פיו סגור.
"מי אתה? אתה לא בכיר, את זה אני יכול להבין" אמר הוסוק מסתכל על גימין מריח את ריחו ומבין מהו.
ערפד אבוד.
"א-אני" גמגם גימין לא יודע מה להגיד.
"ערפד אבוד" השלים אותו הוסוק וקם ממקומו לכיוון גימין.
"א-" גימין נלחץ ולא ידע מה לענות.
"גונגקוק, אתה יכול לצאת בבקשה?" שאל הוסוק את הנער עם השיער החום.
"לא, הוא חבר שלי, למה לי לצאת?" שאל הנער כועס על ההיונג שלו.
"טוב אז כנראה שתצטרך לראות איך אני הורג אותו" אמר הוסוק בקלילות והוציא את חצו ממתחת לשולחן שהיה מאחוריו.
"מ-מה" שאל גונגקוק בשוק.
"בבקשה, א-אל תעשה את זה" התחנן גימין להוסוק שרק הסתכל עליו וכיוון עליו את החץ.
"למה לי?" שאל הוסוק עוצם עין אחת ומכוון עם הקשת את החץ לליבו של הערפד.
"א-אני לא רוצה למות" אמר הערפד מפחד לעשות תנועה לא נכונה.
"איך נכנסת לפה?" שאל הוסוק מוריד קצת את החץ ופוקח את עיינו.
"א-אני לא זוכר, אני ערפד אבוד, אני כל הזמן מסתובב לבד ואיכשהו נכנסתי לכאן, אני זוכר שרק ישנתי ביער ושקמתי הגעתי לכאן" הסביר גימין שופך את כל האמת ולא מעז לשקר.
"כמה זמן אתה באליוואל?" שאל הגבר השחום.
"כמה ימים" אמר הערפד המפוחד.
"היונג, תעזוב אותו" ציווה הנער הקטן על הוסוק שהסתכל עליו ולא ענה.
"למה נשארת פה?" הוסוק שאל מחכה לתשובה בזמן שגונגקוק מושך בכתפו מנסה לעצור אותו.
"כ-כי תמיד חלמתי לחיות באליוואל ולצערי נולדתי בעולם הפייג'.." אמר גימין והשפיל את ראשו בעצב.
הבכיר יכל לראות את האמת אשר נובעת ממילותיו של הערפד והניח את הקשת על השולחן.
הערפד הרים את ראשו ולא הבין למה הקשת כבר לא מכוונת אליו "מ-מה?" שאל גימין מופתע.
"אני לא יהרוג אותך, בתנאי אחד" אמר הבכיר בקול עמוק "כל דבר" גימין מיהר לענות.
"אתה נשאר צמוד אליי, מאחר ואתה ערפד אבוד אתה לא יכול להסתובב פה חופשי בלי השגחה, הבכירים יתנפלו עלייך אם לא תעמוד ליד מישהו כמוהם" אמר הוסוק והמשיך לדבר בקול עמוק.
גימין הנהן במהירות לא רוצה לפספס את ההיזדמנות שניתנה לו לגור באליוואל, עולם חלומותיו.
"תודה, תודה רבה" קפץ הערפד בשמחה במקומו והנער הצעיר הצטרף אליו.
"תגיד, אתה בטוח שאתה רק ערפד אבוד?" שאל הוסוק מבולבל.
"כן בטח, מה עוד אני יכול להיות?" שאל גימין חושש שהוסוק חושב שהוא משקר לו.
"סתם, יש לך ריח מוזר" אמר הוסוק בחוסר טאקט "ת-תודה" אמר גימין נעלב ומזועזע ממילותיו של הוסוק.
"לאלא, לא התכוונתי בצורה כזאת" מיהר הבכיר להסביר את עצמו "פשוט יש לך ריח שלא יצא לי אי פעם להריח בעבר, זה ריח טוב" אמר הוסוק מרחרח את גימין.
"ת-תודה" הסמיק הערפד וחזר לדבר עם הנער הצעיר.
"היונג" הסתובב הנער להוסוק "איפה הוא ישן?" שאל הבכיר הקטן "בחדר שלי" ענה הוסוק והסתובב חזרה לשולחן העבודה, ממשיך לקרוא את הטפסים.
גימין הסתכל על הבכיר בהפתעה ופרצופו הפך לאדום בשנייה.
"מהה?! למה לא איתיי?!" ילל הקטן, כועס על ההיונג שלו.
"כי אתה עדיין לא חזק מספיק בשביל להגן עליו" הסביר הוסוק לא מרים את פניו מהטפסים.
"עובדה שכן, היום ריפאתי את הרגל שלו מחץ, והוצאתי לו את החץ מהרגל בלי לפצוע אותו יותר" אמר גונגקוק מתרגש ומקפץ במקומו מהתרגשות, לא שם לב לחיוכים ששתי ההיונגים שלו שולחים לו.
"אני גאה בך, אבל עדיין" אמר הוסוק לגונגקוק שעשה פרצוף מבואס שבעניהם היה חמוד.
"לא פייר היונג" הנער ניפח את לחייו ושילב את ידיו על חזהו בכעס מדומה גורם לשתיי הגדולים לצחקק.
<עולם הפייג'>
"היונג" המשיך טאהיונג להציק ליונגי בזמן שהוא קורא ספר.
"מה?!" צעק בעצבים החצוי "משעמם לי" חייך המלאך השחור חיוך מתחנף.
"תלמד" אמר יונגי ביובש והמשיך לקרוא.
"נווו יונגיי!" צעק טאהיונג לאוזנו.
"נאמגוןן!!" צרח יונגי בעצבים מרגיש גל של רוח בא לכיוונו מבין שנאמגון מגיע.
נאמגון נעמד מול יונגי וטאה וסגר את כנפיו חזרה.
"מה עכשיו נודניקים?" שאל ביאוש את טאה שחייך חיוך גדול ואת יונגי שנאנח והצביע על טאה.
"הוא לא משחק איתי"
"הוא מציק לי"
אמרו באותו הזמן גורמים לנאמגון להאנח ביאוש "קומו" ציווה עליהם.
"נוו אין לי כוח" התלונן החצוי בזמן שטאה קם בהתרגשות לכיוון נאמגון.
"קום" אמר נאמגון באזהרה וגרם ליונגי לקום בפחד.
"לאן הולכים?" שאל יונגי פותח את כנפיו רואה את מבטיו של טאה על כנפו הלבנה.
"להתאמן" אמר נאמגון והתעופף לשמיים ואחריו גם הם.
"הפעם אתם לא תקחו לי את כל התרגילים?" שאל יונגי בזמן שעף ליד נאמגון והרגיש את הרוח מעיפה את שיערו לאחור.
"לא מבטיח" צחקק טאהיונג ועף מהר יותר משתיהם.
יונגי נאנח והצמיד את הפער בינו לבין טאהיונג.
"קדימה טאה, תתחיל" אמר נאמגון בזמן שהוא ויונגי עמדו בצד רחוקים מהמטרה של טאהיונג.
טאהיונג הסתכל על הארון שנאמגון העמיד מולו במרחק של 15 מטר בערך והתרכז חזק.
נאמגון ויונגי הסתכלו על הארון וחיכו.
העיניים של טאהיונג נצבעו בצבע כתום חזק ואש התפרץ על הארון והארון נשרף לאט לאט.
נאמגון עצר את הסטופר "לקח לך 25 שניות" אמר נאמגון מאוכזב.
"לפחות הוא ירד בשתי שניות" אמר יונגי בזמן שטאה מתקדם אליהם.
"אוףף איך 25 שניות?!" שאל טאהיונג ביאוש והחזיק בראשו.
"טאה, זה יותר מדי זמן, אם זה יקרה במלחמה, אתה תמות" אמר נאמגון בישירות יתר.
"Like i didnt know that" אמר טאהיונג באנגלית.
"טאהיונג, זה לטובתך, אתה חייב להתאמן יותר" אמר יונגי והניח את ידו על כתפו.
"אם יתחיל מלחמה, ותתחיל בקרוב, אתה עלול למות.." אמר נאמגון דואג ולא עוזר.
"וואי נאמגון, למה שלא תשתוק" חייך יונגי בצניות.
"סליחה" צחקק נאמגון מובך.
"טאה, מהיום אתה מתאמן לפחות 7 פעמים ביום" אמר נאמגון וטאהיונג מהר הרים את ראשו אליו.
"מה 7 פעמים, נאמגון, זה לוקח לי הרבה כוח" אמר טאה מופתע "אז זה רע מאוד טאה, בשלב הזה זה אמור לבוא לך בקלילות" אמר הגבוה לטאהיונג.
"אני יודע נאמגון תמשיך לשפר לי את המצב רוח" חייך המלאך השחור בצניות.
"טוב יאלה, התאמנו מספיק, בואו נלך לאכול" אמר יונגי טופח על גבו של טאה.
"כן יאלה בואו" אמר נאמגון והתחיל לעלות לשמיים.
<עולם האליוואל>
"גין תכיר, זה גימין" אמר הוסוק בזמן שנכנסו לחדר של גין שישב על המיטה מחפש משהו בספר הסיינדר.
"נעים להכיר" אמר גין לא מוריד את עיניו מהספר הכבד והגדול.
"גין, מה זה? מה אתה מחפש?" שאל הוסוק מתיישב על המיטה בה שכב וגימין נעמד לידו.
"סתם, עזוב" אמר לא מזיז את עיניו מהספר וממשיך לדפדף בדפים בזמן שהוסוק טפח לגימין על המיטה מסמן לו לשבת וכך עשה.
"אתה עוד פעם מחפש שיטות למציאת בן זוג?" שאל הבכיר ביאוש והניח את ידו על המיטה.
טוב כך חשב, הוא הניח את היד שלו על הירך של גימין קרוב מאוד לאיברו מה שגרם לגימין להסמיק מאוד ולהוריד את ראשו אל ידו של הוסוק ולראות עד כמה קרוב הוא היה.
"לא, מה פתאום" ענה גין להוסוק והוסוק נאנח מזיז איתו את ידו וגורם לה להמשיך לכיוון איברו.
גימין נהפך לאדום מרגע לרגע והתאפק לא להאנח בעונג מהיד של הוסוק.
"גין אתה חייב להבין-" "מצאתי משהו!" צעק גין קוטע את הוסוק גורם להוסוק לקפץ במקום מבהלה וידו נחתה על איברו של גימין מוחצת אותה בחוזקה.
גימין הוציא אנחה קטנה אך הוסוק או גין לא יכלו לשמוע אותה מאחר והוסוק בדיוק בזמן הזה החליט לצעוק על גין "מה אתה שפוי? הורדת לי את הלב!" צעק הוסוק על גין שביקש סליחה במבוכה.
"יותר נכון הוריד לך את היד" חשב לעצמו גימין בראש מתאפק לא לגנוח שידו של הוסוק לא מפסיקה ללחוץ ולזוז על איברו.
"תקשיב מה כתוב כאן" גין התחיל להגיד והוסוק נשען אחורה ביאוש גורם לידו ללחוץ חזק כל כך וכאן גימין לא יכל לשלוט בגניחותיו ופלט גניחה חזקה מאוד.
גימין נהפך במהירות לאדום שהבין מה הוא עשה ורואה את הפרצוף הדואג של הוסוק ואת הפרצוף המבולבל של גין מופנות אליו.
'גימין, הכל בסדר? אתה אדום" אמר הוסוק גורם לפניו של גימין להראות כמו עגבנייה.
"כן כן בטח" אמר גימין במהירות מתחנן שהוסוק לא ישים לב לזה שידו שם למה אז זה יהיה פשוט מביך מדי.
"טוב גין תקריא" אמר הוסוק מסתובב לגין שהנהן במהירות והתחיל לקרוא.
"בשביל למצוא את בן זוגך עלייך ללמוד להריח אותו, לחוש אותו, להרגיש אותו.
אתה תדע שהוא הבן זוג שלך לפי ריח גופו השונה, ולפי המשיכה שלך לריח שלו, שתגע בו אתה תרגיש שהוא בן זוגך, אתה תרגיש את הכוח שניתן לכם שגופכם נוגעים זה בזה" הקריא גין לגימין המוסמק ולהוסוק שהקשיב בקפידה.
"איך זה אמור לעזור לך בדיוק?" שאל הוסוק נאנח.
"ב-בטח שזה י-יכול לעזור ל-לו" גמגם גימין במבוכה.
"הוו שלום לך" הוציא גין את פניו מהספר וחייך לכיוון הערפד.
"ה-היי" אמר הערפד מסמיק.
"אה גין תכיר, זה גימין, הוא ערפד אבוד" אמר הוסוק סוף סוף מרים את ידו מאיברו של גימין ומצביע עליו.
גימין רק נשם לרווחה וחייך לכיוון גין.
"ערפד אבוד?!" שאל גין בקול רם מופתע.
"כן" ענה הבכיר "למה הוא פה?! תהרוג אותו!" צעק המלאך לא מבין מה עובר על הוסוק.
"זה בסדר, הוא נשאר איתי" אמר הוסוק רגוע.
"מה? למה?" שאל הלבן לא מבין מסתכל על גימין שרק הוריד את ראשו.
"כי הוא חבר של גונגקוק" אמר הבכיר והרגיש בליבו התקווצות קטנה, הוא ידע שהוא שיקר וזאת לא הסיבה היחידה.
"אוקיי הבנתי" אמר גין בהבנה.
"בקיצור אני גין אני מלאך לבן" אמר גין מושיט את ידו לכיוון הערפד הרועד.
"ג-גימין" ענה הערפד ולחץ את ידו.
<עולם הפייג'>
"אני הולך להסתובב קצת" אמר טאהיונג ליונגי ונאמגון שלא הפסיקו לדבר.
"אוקיי, אל תלך רחוק מדי אנחנו קרובים לגבול" אמר החצוי והמלאך השחור רק הנהן והלך.
"אוף נמאס לי" מלמל לעצמו טאהיונג ובעט באבנים שעמדו בדרכו.
"אני טוב ואני יראה להם את זה" מלמל טאהיונג בכעס וחיפש עץ שעליו יוכל להתאמן.
היה עץ שעמד מולו במרחק של 17 מטר בערך, העץ היה קרוב לגבול מאחר וחצי מהעץ היה עטוף בחומר לבן שקוף כזה.
טאהיונג התחיל לספור עם ידיו ותוך כדאי התכרז בעץ.
"איה!" הוא שמע לפתע צעקה שגרמה לו לצאת מירכוז ובמקום לשרוף את העץ הוא שרף את העץ ליד הבן אדם שצעק.
"אהה!" צעק הנער בבהלה שראה שהעץ לידו עלה באש.
"ילד, עוף מפה" אמר המלאך השחור בקול אדיש.
"אני לא יכול לעוף, אל תשוויץ" אמר הנער ששם לב לכנפיו השחורות.
טאהיונג סוף סוף החליט להסתכל בעומק על הילד וראה אותו לבוש בבגידיי בכיר מתלמד.
"אתה בכיר?!" צעק טאהיונג מתקדם לכיוון הנער.
"מתלמד" הרים הנער את אצבעו והמשיך את המלאך.
"מה אתה עושה פה?!" צעק המלאך השחור
"אני בשטח שלי" אמר הבכיר מסתכל לצדדיו מבין שהוא לא.
"אוי" מלמל הנער שהבין שהוא נכנס לעולם הפייג'.
"כאילו מה הקטע ששמים גבול שקוף שאפשר לעבור דרכו, כאילו מה עשינו בזה?!" מלמל הנער לעצמו
"חמוד, סתכל עליי" הרים המלאך השחור את ידו בשביל לקבל את צומת ליבו.
"אני מצטער, אני בדיוק הולך" אמר הנער והתחיל לחזור לכיוון הגבול הבלתי נראה.
המלאך השחור מיד פתח את כנפיו ועף לכיוון הילד, נוחת מאחוריו "לאן אתה חושב שאתה הולך?" שאל טאהיונג מחזיק בזרועו של הנער ומרגיש לפתע זרם שגורם לו לעזוב את היד ולהבהל.
"מה קרה?" שאל הנער לא מבין ממה הוא נבהל.
"ל-לא הרגשת את זה?" שאל המלאך השחור מסתכל על ידו, מחפש אחר חבלה או משהו אך לא מצא כלום.
"את מה?" שאל הנער לא מבין מה קורה למלאך מולו.
"תעוף מפה, תעוף ואל תחזור" אמר טאהיונג באדישות.
"תגיד תודה שחסתי על חייך ותעוף" המשיך להגיד גורם לילד להבהל מקולו האפל
"ת-תודה" אמר הנער וברח משם עובר דרך הגבול הבלתי נראה וממשיך לרוץ בלי להסתכל לאחור.
"מה לעזאזל זה היה?" שאל המלאך השחור את עצמו מבוהל.
מזל טוב לטאה היפה שליי.
שתמשיך להיות כזה חמוד ומושלם, שתמיד תמשיך לחייך את החיוך המרובע והיפה שלך שכל פעם שאני מסתכלת עליו אני נמסה, שתמשיך לצחוק את הצחוק היפה שלך שכל הארמי מאוהבים בו, שאף פעם אל תפסיק להיות מוזר בדרך שלך כי זה היחוד שלך והדבר שאני הכי אוהבת בך, אתה אף פעם לא מפחד להראות מה אתה חושב ואתה תמיד תתנהג איך שאתה רוצה ואיך שמתאים לך גם אם זה לרקוד באמצע נאום בבית הנשיא (זה לא באמת קרה).
אתה אחד מהביאס שלי (כן יש לי שתיים תתמודדו) ושתמשיך להיות דאדי לגונגקוק ובשבילי גם להוסוק (ויהופ אני שרופה!) בקיצור אל תפסיק להיות מי שאתה ואני אוהבת אותך ככ!😭😍
אני מאוהבת בויהופ אז תסלחו לי אם תראו הרבה ויהופ.
שתי הביאסים היפים שליי!!😍