הפרק מוקדש לshani10me שהוא הבן אדם הכי מעצבן בעולם וגם הבן אדם שהייתי אמורה להקדיש לו פרק בסיפור האחר שלי ושכחתי😅
הוא הבן "המאומץ" והמעצבן של ויקוק.
נקודת מבט טאהיונג:
"קים טאהיונג תיכנס בבקשה" שמעתי את המורה אומרת מתוך הכיתה.
נכנסתי לכיתה ופגשתי שתי פרצופים מוכרים, הוסוק שניפנף לי לשלום והסתכלתי עליו מוסמק ואת גונגקוק הילד אותו פגשתי באולם הספורט, הוא ישב על כיסא גלגלים רגיל הפעם והניח את ידו על השולחן בזמן שהסתכל על השולחן בראש מושפל.
"טוב אז ילדים, זה קים טאהיונג הילד החדש, אני מבקשת להתנהג יפה אליו ולכבד אותו" אמרה המורה והצביעה עליי
"טוב טאהיונג תשב בבקשה ליד גונגקוק" אמרה המורה והצביעה על גונגקוק שישב בקצה הכיתה ליד החלון.
הנהנתי למורה והלכתי לכיוון השולחן של גונגקוק שבדרך נתתי כיף להוסוק שחייך אליי.
התיישבתי ליד גונגקוק רואה אותו עם עיניים פתוחות ואדומות שמבטן מופנה לשולחן.
"היי" אמרתי מעביר את ידי נגד פניו שהיו תקועות על נקודה בשולחן.
הוא לא הגיב והמשיך לבהות באותה נקודה.
התייאשתי והסתובבתי חזרה למורה רואה את הלוח מלא בסיכום שאלוהים יודע מתי היא הספיקה לכתוב כל כך הרבה!
נאנחתי ביאוש והוצאתי את מחברת עברית והתחלתי להעתיק.
העברתי את מבטי מדי פעם לגונגקוק רואה אותו מעתיק וסוף סוף מבטו זז מהשולחן.
"היי" אמרתי שוב, אך הוא שוב התעלם ממני.
"למה אתה מתעלם ממני? אתה זוכר אותי? הילד מאולם הספורט" אמרתי לו מנסה לקבל את תצומת ליבו, אך כלום, הוא המשיך להעתיק מהלוח בשקט ולא להעביר אפילו מבט אחד אליי.
נאנחתי בעצבנות והמשכתי להעתיק.
"אתה לא מפחד להדבק ממני?" שמעתי לפתע את גונגקוק שואל אותי בזמן שהוא ממשיך להעתיק מהלוח בלי להעביר מבט אחד אליי.
הסתכלתי עליו מבולבל "למה אתה מתכוון? אתה חולה?" שאלתי לא מבין מה הוא רוצה.
"כן,אתה לא רואה?" שאל אותי כמובן מאליו והעביר את ידיו על גופו ואז על הכיסא גלגלים.
הסתכלתי עליו מוזר "חולה? בגלל שאתה על כיסא גלגלים? מה אתה רציני איתי עכשיו?" שאלתי אותו מקווה שהוא צוחק.
"אז אתה לא חושב שאני חולה.." הוא אמר בזמן שהמשיך להעתיק
"להיות על כיסא גלגלים לא עושה אותך חולה, כיסא גלגלים זה מגבלה לא מחלה שמדבקת וכל העולם צריך להתרחק ממך" אמרתי לו מסתכל עליו, מנסה להכניס קצת שכל לראש שלו.
למה הוא חושב שהוא חולה?
הוא סוף סוף סובב את מבטו אליי והסתכל עליי "חבל שאתה היחידי שחושב ככה." אמר בקול אטום אך פגיע.
"מה זאת אומרת? מי עוד חושב ככה?" שאלתי לא מבין אותו.
"כל הבית ספר" הוא אמר באנחת יאוש ועצב.
"א-אני מצטער" אמרתי מסתכל עליו ברחמים לא יודע מה עוד אפשר להגיד.
"זה בסדר, רואה? אתה שונה מכולם, אתה מרחם עליי, לא הופך אותי לשונה" אמר והסתכל עליי בחיוך קטן.
"גם הוסוק מתנהג אלייך ככה?" שאלתי מעביר את מבטי להוסוק שהצביע במרץ לכיוון המורה.
"ת-תגדיר ככה" הוא גמגם והיה נראה כאילו הוא מוטרד מהשאלה.
"שונה" אמרתי לו "כ-כן ס-סוג של" הוא גמגם בלחץ והסתכל לכל מקום אפשרי חוץ מפניי.
הסתכלתי עליו במבט חושד והחזרתי את מבטי ללוח שבו עמד הוסוק וכתב תשובה לשאלה.
הסתכלתי על הוסוק, בזמן הקצר שהכרתי אותו אני יכול לראות שהוא לא בן אדם שיחשוב ככה, יש מצב גונגקוק משקר לי?
-
"טאהיונג אתה רוצה לבוא לקפיטריה איתי?" הוסוק ניגש אליי בזמן שאספתי את חפציי לתיק.
הסתכלתי על גונגקןק רואה אותו מכניס גם הוא את דבריו לתיק וישר לקחתי את דבריו ועזרתי לו.
"גונגקוק רוצה לבוא איתנו?" שאלתי אותו מחזיר לו את תיקו המסודר.
הוא הסתכל על הוסוק בלחץ והעברתי את מבטי להוסוק שהנהן הנהון קטן לכיוון גונגקוק ואני נהפכתי למבולבל.
הם חברים או משהו? אבל גונגקוק אמר שהוסוק מתייחס אליו כשונה..
"א-אני חושב שבפעם אחרת, אני ממהר לשיעור הבא" אמר גונגקוק והניח את תיקו על רגליו והתחיל לנסוע לכיוון הדלת במהרה.
"אממ אוקיי.. נלך?" שאל הוסוק מבולבל ומובך.
הנהנתי אליו לוקח את תיקי והולך אחריו.
"הוסוקיייי!" שמענו לפתע צעקה ומישהו קפץ על הוסוק ונתלה עליו כמו קואלה.
"גימיניי" הוסוק צחקק וחיבק את האדם בחוזקה.
האדם ירד מהוסוק, הוא היה יותר נמוך מהוסוק.
האדם הסתכל על הוסוק בחיוך ונישק אותו בחוזקה.
הרגשתי את משהו התכווץ בליבי שראיתי את הוסוק מחזיר נשיקה לאדם מולו.
השתעלתי שיעול מזויף בשביל שישימו לב אליי והוסוק לאט ניתק את הנשיקה אך האדם מולו עדיין לא הוריד את החיוך או את הידיים שלו מהצוואר של הוסוק.
"הוו טאהיונג תכיר, זה גימין, חבר שליי" אמר הוסוק בחיוך הסתכל עליי וכרך את זרועו סביב מותנו של גימין.
"הוו שלום לך אתה החבר החדש של הוסוק?" שאל גימין בחיוך ענקי והושיט לי את ידו.
וואו הילד אוהב לחייך, הוא לא הוריד את החיוך לשנייה מאז שהוא בא לפה.
"היי, קים טאהיונג" אמרתי ולחצתי את ידו.
"הוסוקי יש לך מתמטיקה עכשיו נכון?" גימין שאל את הוסוק וחייך אליו.
וואי שיוריד את המבט שלו מהוסוק!
מה יש לי? למה אני כועס?
"כן אבל אני וטאהיונג צריכים ללכת למזכירות לבדוק איזה הקבצה הוא" אמר הוסוק והחזיק בזרועותיו של גימין שכרוכות סביב צווארו.
"לבוא איתכם?" שאל גימין והסתכל עליי ואז על הוסוק.
"ל-לא צריך. שלא תאחר לשיעור, אנחנו נסתדר" אמרתי מת שילך.
"אוקיי, הוסוקי נתראה בשיעור" אמר גימין אליי ואז הפנה את מבטו להוסוק נתן לו נשיקה בלחי והלך.
"נו מה אתה חושב על גימיני שלי?" שאל אותי הוסוק בזמן שהתחלנו לצעוד לכיוון המזכירות "חמוד.." אמרתי.
למה כל כך מציק לי שגימין עם הוסוק? אני מקנא? במה בדיוק?
-
"ההקבצה שלך תהיה בחדר מתמטיקה, זה בקומה שנייה" אמר הוסוק אחריי שחזר מהמזכירות.
"אתה איתי בהקבצה?" שאלתי אותו מתפלל שכן.
"אמ לא אבל אתה עם גונגקוק בהקבצה" אמר הוסוק והניח את ידו מסביב לצווארי.
הנהנתי מבואס מזה שהוא לא איתי בהקבצה, אבל לפחות גונגקוק שם, הוא חמוד, אני מקווה שנהיה חברים טובים.
"אתה עם גימין בהקבצה?" שאלתי
"כן"
-
נכנסתי לחדר המתמטיקה וראיתי את גונגקוק מתמקם בשולחן ליד חלון שוב בקצה השני של הכיתה.
הלכתי לשבת לידו וראיתי אותו מרים את מבטו אליי.
"היי" אמרתי בחיוך ונפנפתי בידי.
"אתה איתי בהקבצה?" שאל גונגקוק מסמן לי לשבת בכיסא לידו.
"כן, נכון כיף?" שאלתי עושה v באצבעותיי עם חיוך.
הוא ציחקק בקטנה והנהן.
חייכתי מאחר וסוף סוף שמעתי את צחוקו.
"ילדים בבקשה לשבת, בואו נתחיל בשיעור אין לנו הרבה זמן" לפתע המורה נכנסה ואמרה.
התיישבתי ליד גונגקוק והתחלנו ללמוד.
טוב אז הנה הפרק השני לסיפור החדש שלי.
מקווה שנהנתם למרות שאני יודעת שהוא יצא קצת משעמם בכל זאת זה רק תחילת הסיפור..
תודה על ה8 אלף צפיות בסיפור "ההחלטה הנכונה"
מצפה לתגובות והצבעות❤