אני כורך בחוזקה את זרועותיי סביבה, ואני מעביר את ידי בשיערה. לפתע היא נראית לי כל כך קטנה, כל כך שבירה.
אני מקשיב לפעימות ליבה ונשימתה מאיטה. היא ישנה תוך דקות.
"וואו, הדרקון לא נראית כל כך מרושעת עכשיו," אנג'ל אומרת, יוצאת מהטירה.
"מה את רוצה אנג'ל?" אני שואל בעצבנות. היא מרימה את ידיה בכניעה.
"אז עכשיו אני צריכה סיבה כדי לדבר עם אחי?" הוא מלגלגת.
"את צריכה כשאני עם המיועדת לי," אני נוהם בשקט.
היא מכווצת את שפתיה. "בסדר. רציתי לדעת מתי אנחנו עוזבים," היא אומרת. אני נאנח, ראשי נופל כנגד קיר האבן.
"אני לא יודע, אני לא יכול לעזוב את לייזה. וזה הבית שלה, אני לא יכול לגרום לה לעזוב אותו. אני לא יודעת מה לעשות," אני ממלמל.
"החובה הראשונה שלך היא ללהקה שלך, אז לעצמך, זאת היתה השבועה שלקחת! אז אנחנו חוזרים ללהקה, אלא אם כן אתה רוצה לותר על כותרת האלפא שלך," היא יורקת.
אני נוהם, עיניי משנות צבע והניבים שלי מתחדדות. "תיזהרי אנג'ל, את אולי אחותי, אבל אני עדיין האלפא שלך."
"נכון, בכל מקרה אני עומדת לחזור ללהקה. כולנו עוזבים מחר בבוקר, איתך או בלעדיך," היא אומרת, מסתובבת והולכת חזרה לטירה.
אני מקלל מתחת לנשימתי, לא יודע מה אני עומד לעשות. אני מסתכל מטה על לייזה הזזה מעט בידיי.
"מה לעזאזל אני עומד לעשות?"
***************************
אני שומע דפיקה בדלת ומכבה אז זרם המקלחת, ממקם מגבת סביב מותניי. אני פותח את הדלת ורואה את לייזה. עיניה מתרחבות והיא מסתכלת עליי מלמטה למעלה, נושכת את שפתה.
"את יודעת שזה לא מנומס לבהות," אני אומר כשהיא נשארת שקטה. היא מטלטלת את ראשה לפני שהיא מחזירה את מבטה לפניי.
"סליחה. רק רציתי להגיד לך שאנג'ל דיברה איתי ואני רוצה שתחזור ללהקה שלך," היא אומרת. אחיזתי במגבת כמעט חומקמת מההלם.
"את לא יכולה להיות רצינית?" אני ממלמל, הולך לארון הבגדים. אני לובש מכנסיים וחוזר כדי לראות את לייזה נשענת כנגד הדלת הסגורה.
"זה לטוב ביותר, הלהקה שלך צריכה אותך וכמה שיותר מוקדם שתחזור, ככה אני אוכל להתחיל עם החובה שלי," היא לוחשת.
אני הולך לעברה, המתח בקולה מדאיג אותי. "ומה היא החובה שלך בדיוק?"
היא מסתכלת על הריצפה, מכרסמת את שפתה. "לחדש את גזע דרקוני האש," היא אומרת ומיד הזאב שלי משתלט עליי.
"לא! את לא עומדת לעשות את זה בגלל שתי סיבות: אחת, את את יכולה למות אם תעשי את זה! ושתיים, את.. את.. שלי!" אני נוהם, סוגר את המרחק בינינו ודוחק אותה לדלת.
עיניי בוהקות בזהב ואני יכול להרגיש את הניבים שלי נושכות בשפתי כשאני בולם נהמה נוספת.
עיניה הופכות לצבע אדום בוער ותוך שניות שפתינו ננעלות בנשיקה לוהטת. אצבעותיה מסתבכות בשיערי ואני גונח כשהיא מושכת.
אני מצליח לקחת בחזרה שליטה מהזאב שלי ומעמיק את הנשיקה במיידיות. ידיי זזות מטה לצדיה, מתפלות כנחש מתחת לחולצתה.
היא משחררת גניחה ואני מוריד את חולצתה, שובר את הנשיקה רק לשניות מעטות. אצבעותיה עוברות על החזה החשוף שלי, עוקבות אחרי שרירי הבטן שלי.
ידיי עוברות לישבנה אותו אני מועך, מחייך בשובבות כשהיא מתנשמת בכבדות. אני מרים אותה והיא כורכת את רגליה סביב אגני.
אני מעמיק את הנשיקה בזמן שאני סוחב אותה למיטה, עד כדי כך שהיא מתרחקת מתנשמת כשאני מניח אותה. אני מטפס מעליה, ידיי בצידיה.
אני נשען קדימה ומתחיל לנשק ולמצוץ את צווארה. היא אוחזת בכתפיי, גונחת בעדינות. נשימתה כבדה.
אני מרגיש את הניבים שלי מתחדדים ומתחיל להתרחק, אבל מיד היא מקרבת אותי חזרה.
"לייזה אנחנו חייבים להפסיק, אם נמשיך אני אאבד שליטה על הזאב שלי," אני אומר לה.
"אני רוצה שתאבד שליטה," היא ממלמלת, לוחצת את שפתיה על שלי בחוזקה.
עיניי הופכות לזהובות ואני מנשק אותה עד שהיא ללא נשימה לפני שאני חוזר לצווארה. אני מוצא את הנקודה בה צווארה וכתפה מתחברים, הנקודה בה זאב מסמן את המיועדת לו כשלו. הניבים שלי מתחדדים עוד יותר.
ידיי זזות כדי להחזיק את כתפיה, ושלה אוחזות בזרועותיי בחוזקה. אני מטביע את הניבים שלי לתוך עורה הרך, מקשיב כשהיא משחררת צעקת כאב צורמת.
אני נושך עמוק יותר לפני שאני משחרר כדי לנשק אותה. דמעות יורדות על לחייה, וציפורניה השאירו סימנים על גופי.
אני חוזר לסימן שעשיתי ומנשק אותו בעדינות, צופה בלייזה רועדת. אני מתחיל למצוץ אותו והיא מתפתלת מתחתיי.
"זה מדהים," היא ממלמלת חסרת נשימה.
אני מתרחק כדי להסתכל עליה למספר רגעים. "אני לא ראוי למיועדת יפה כל כך," אני אומר.
"אתה לא צריך להיות ראוי לי בגלל שאני רוצה אותך איתי," היא אומרת, מנשקת אותי. אני מחייך וצוחק כשהיא מושכת אותי למיטה לצידה.
אני שוכב ומחזיק אותה קרוב אליי, אוהב את ההרגשה של המיועדת לי לצידי. הזאב שלי מגרגר בשמחה.
ראשה נח על החזה שלי בזמן שאני משחק בשיערה. אנחנו שוכבים ערים במשך שעות לפני שאנחנו נרדמים.
*************************
אני מתעורר בבהלה למישהו מטלטל את גופי. אנג'ל עומדת מעליי, פאניקה כתובה על פניה.
אני נעמד מיד, מחפש סביב את לייזה. אני רואה אותה ליד הדלת, מציצה למסדרון המעומעם.
"דריוס אנחנו חייבים ללכת, עכשיו!" אנג'ל אומרת בדחיפות. אני מתחיל לדאוג, הפעם האחרונה בה היא נשמע ככה היה הבוקר בו מצאנו את גופתו של אבי ביער.
"מה קרה?" אני דורש, הולך אל הדלת. לייזה משתיקה אותי, בוהה במסדרון בעיניים בוערות.
"בואו נלך," היא לוחשת, מסתערת מחוץ לחדר. אנג'ל דוחפת אותי קדימה, נוהמת מעט.
אני מכווץ בחוזקה את לסתי, מחזיק בכוח את הזאב שלי ועוקב אחרי לייזה במורד המסדרון. האור היחיד שמגיע הוא מלפידים על הקירות, מטילים אור מפחיד המשקף על אריחי ריצפה השחורה.
אני שומע נקישה חלשה של מתכת על האריחים, ורואה שלושה שומרים כשאני פונה ומגיע לפינה. מישהו תופס בכתפיי ומושך אותי אחורנית כשהם מסתובבים.
לייזה מחזיקה אצבע כנגד שפתיה. מה קורה כאן? אני שואל את אנג'ל דרך הטלפתיה שלנו אבל היא לא עונה.
אני מרגיש לחץ על ידי ולייזה מושכת אותי קדימה. אנחנו רצים דרך מסדרונות הטירה, עוצרים מידי פעם כדי להימנע משומרים.
לאחר דקות ספורות אנחנו בחוץ. יש עוד שעה בערך עד שהשמש תזרח, אבל הרי הגעש מספקים מספיק אור אדום - כתום כדי לראות.
יש כמעט תריסר דרקונים במעגל בשמיים, עפים מעל הרי הגעש ומסביב לטריטוריה. לייזה מכוונת אותנו לאיזור המוקף בסלעים גדולים ומשוננים.
אנג'ל ואני עוקבים אחריה, מתכופפים מאחורי סלעים וזזים דרך הצללים. לפתע אנחנו עוצרים מאחורי משהו שחור וגדול.
עיניה של לייזה רחבות ואני מבין שישנם שני שומרי דרקון פחות ממטר מאיתנו. אחד מרחרח את האוויר ואני רואה את אנג'ל ממלמלת קללה שקטה.
עיניו של השומר מתכווצות והוא נוהם, עשן עוזב את נחיריו.
"הזאבים כאן!" הוא צועק ולייזה מסתערת. היא מרסקת אגרוף בפניו והוא מועד אחורנית לשומר השני.
"הזאבים שלך מחוץ לכניסה, לכו! אל תסתכלו אחורה ואל תפסיקו עד שאתם עמוק בתוך ההרים!" היא נוהמת עליי.
אנג'ל מתחילה לרוץ אבל אז מפסיקה כשהיא רואה שלא עקבתי אחריה. "דריוס אנחנו חייבים ללכת!" היא צועקת.
"לייזה אני לא יכול לעזוב אותך כאן, אני לא יודע מה קרה אבל את תהיי בוגדת אחרי זה," אני אומר במהירות.
"הם לא יהרגו אותי, הם צריכים אותי. אבל הם יהרגו אותך ויענו אותך כדי שאני אעשה את מה שהם רוצים, אז אני צריכה שתעזוב!" היא נוהמת, דוחפת אותי.
אני מסתער קדימה במהירות וממקם נשיקה חזקה על שפתיה. "אני אוהב אותך, ואני אחזור," אני לוחש לפני שאני מסתובב.
אני משנה צורה לזאב שלי באמצע קפיצה ורץ ישר לאבן הקמורה שמובילה מחוץ לטריטוריה של הדרקונים. הזאב הבלונדיני הקטן של אנג'ל רץ במהירות לצידי.
אני שומע צעקות מאחוריי אבל עושה כפי שלייזה אמרה וממשיך לרוץ. לפתע כדורי אש מתחילים להופיע בכל מקום, מתפוצצים לניצוצות כשהם פוגעים באדמה.
אנג'ל משחררת צעקה קטנה כשאחד פוגע בכתפה, מפיל אותה לריצפה. אני קובר את טפריי בקרקע ונעצר בפתאומיות.
היא מתגלגלת בעפר כדי לכבות את פרוותה הבוערת, אבל מתמוטטת ומייללת כשהיא מנסה להיעמד. קדימה אנג'ל אנחנו חייבים לעזוב! אני אומר אבל היא מייללת שוב, עיניה מתחילות להיסגר.
אני נזכר בפעם ההיא בה לייזה שרפה אותי, איך זה לא החלים במשך זמן ארוך ובכאב המייסר. אני מושך את עורפה של אנג'ל בשיניי ומרים אותה, הזאב שלה פחות מחצי מגודלי.
לפתע אני רואה תריסר גברים רצים לעברנו, ובורח שוב לעבר היציאה. בדיוק לפני שאנחנו מגיעים לסלע המתנשא, הוא נחסם על ידי קיר של להבות.
אני נזרק בפתאומיות לפלאשבקים ליום בו ראיתי את לייזה בפעם הראשונה. אני רץ מהר לכמה מטרים לפני שאני מכווץ את שריריי הרגליים שלי וקופץ מעל לחומה הבוערת.
חום מלחך את כפות רגליי ואני מרגיש את פרוותי נחרכת מעט, אבל אני עובר את החומה. אני נוחת בחוזקה על הסלע מכוסה העפר, מספיק לנוח למספר שניות לפני שהם רודפים אחריי שוב.
כשאני רץ בדרך המובילה להרים הזאבים שלי מופיעים מאחוריי סלעים ושיחים, עוקבים אחריי.
אנג'ל מרגישה כבדה יותר פתאום ואני מבין שהיא חסרת הכרה. אני נוהם, דוחף את עצמי לרוץ מהר יותר.
בזמן שאני מגיע לרכס ההרים, אני מותש. אני מניח את אנג'ל על האדמה, ואז מתמוטט על סלע.
אני נעמד אחרי שאני מסדיר את נשמתי ומחפש בנוף הבוער כל סימן ללייזה. באור הרי הגעש אני יכול לראות התקהלות של אנשים, כולם במעגל.
הם מקיפים דרקון שחור ענק עם טפרים כסופים ומבריקים. עיניו אדומות ובוהקות.
"טאלון," אנג'ל אומרת, עיניה פקוחות בקושי. אני רואה שהיא שינתה צורה והיא לובשת חולצה ארוכה של אחד משומרי הלהקה שלי.
אני מסתכל חזרה ורואה את טאלון הורג דרקון נוסף, דם ניתז לכל עבר כשגרונו יוצא ממקומו. טאלון משתמש בזנבו כדי להפיל את האנשים, וכעבור דקה, לפחות עשרים שוכבים חסרי תנועה על הקרקע יחד עם שלושה דרקונים.
אני פוער את פי לפתע כשמישהו משנה צורה לדרקון אדום ענק הטיפה גדול יותר מטאלון. הוא משחרר שאגה ומפיל את טאלון על צידו.
הוא מרסק את רגלו הענקית לראשו של טאלון ואני צופה בעיניו של הדרקון מתגלגלות אחורנית. הדרקון השחור מתחיל לקטון וזה נראה שעצמותיו מתחילות לסדר את עצמן מחדש.
מהר מאוד לייזה שוכבת עירומה על העפר השחור, דם ואפר מכסים את גופה. שיערה האדום מעוטר בשחור ולבן, ופניה מפוספסות בשחור.
שומרים רצים קדימה במיידיות לאזוק את ידיה ורגליה. אני נשבע שעינינו נפגשות שנייה לפני שהיא נגררת לטירה.