ג׳אנגקוק הוציא את הטלפון וראה 38 הודעות שלו ניקראו מ"ג׳ימין-היונג"
ג׳ימין-היונג
ג׳אנגקוקי מתי אתה באאאא??
קוק משעמם לי
קוק-אה אבא שלך שלח אותי למשימה מחר ואני לא רוצה ללכת לבבבבבבבד
אני מתגעגע אליך קוקי
ג׳אנגקוק אפס אחד למה אתה לא עונה?
תענה עכשיו!
😣😣😣😣😣😣😣😣😣
אני הולך לחסום אותך אם לא תענה לי עכשיו!!
אל תנסה אותי, קוק
והעדועות עוד המשיכו והמשיכו, הוא גילגל עניים ושלך הודעה קצרה
ג׳אנגקוקי
היי ג׳ימין אני יגיעה לסיאול בסביבות 5 בבוקר
ג׳ימין-היונג
אז עכשיו אתה עונה
חשבתי שמתת😤😤
חסר לך שתעשה לי את זה עוד פעם
ג׳אנגקוקי
סליחה, היונג
ג׳ימין-היונג
בכול מיקרה, קוק אבא שלך שלח אותי להביא איזה מישלוח סמים מאיזה מאפיה סינית שהגיע לגאנגנאם ליפני כמה ימים ואני רוצה שתבוא איתי
ג׳אנגקוקי
בטח אני יבוא איתך ג׳ימין, תמיד אהבתי את המאפיה הסינית😎
ג׳ימין-היונג
אז אני יראה אותך בבוקר, קוק-אה
ג׳יאנגקוקי
טוב היונג, ניתראה בבוקר
ג׳אנגקוק חייך לעצמו אחרי השיחה הקטנה שלו עם ג׳ימין.
ג׳ימין היה הבן אדם היחיד שהכיר את הצד הזה של ג׳אנגקוק, הצד המצחיק והחמוד הצד שאפילו אבא שלו לא הכיר שאף אחד אפילו לא האלה בדעתו שקיים.
אם מישהו היה בא אל אחד האנשים מהמאפיה של אבא של ג׳אנגקוק ואומר לו שג׳אנגקוק יכול לחייך, הוא לא היה מאמין, אבל כל פעם שהוא היה עם ג׳ימין הוא לא יכל להפסיק לחייך לרגע, עם ג׳ימין זה היה תמיד צחוקים וחיוכים, אפילו כשהם התחילו ללכת למשימות בשביל אבא של ג׳אנגקוק הם היו צוחקים ביחד.
הם היו חברים טובים מאז שהם נולדו, אבא של ג׳ימין היה שותף של אבא של ג׳אנגקוק וכשהההורים של ג׳ימין מתו לאבא של ג׳אנגקוק לא הייתה שום בעיה לקחת את ג׳ימין ולטפל בו כאילו הוא היה הבן שלו, ג׳ימין היה תמיד ילד מוכשר כמו ג׳אנגקוק, וג׳איהי (אבא של ג׳אנקוק) ידע ששניהם עובדים הכי טוב ביחד.
הנהג חנה מחוץ לשדה התעופה ויצא ליפתוח לג׳אנגקוק את הדלת, ג׳אנגקוק יצא מהאוטו וניכנס למטוס הפרטי.
כשהוא הגיע לשדה התעופה בסיאול חיכה לו אוטו שחור, הנהג התחיל לנסוע לכיוון אחוזת ג׳ון אבל ג׳אנגקוק שינה את דעתו "יודע מה, אנחנו גם ככה באיחור, פשוט כך אותי לחברה, אני יתקשר לג׳ימין ויגיד לו אני שאני כבר שם".
הוא הוציא את הטלפון שלו וחייג את המספר של ג׳ימין
" היי צ׳ים"
הוא התחיל "עכשיו הגעתי ואני רוצה ללכת למשרד, אז אני יראה שם, אוקיי?"
הוא יצא מהאוטו השחור וניכנס לבינין הענק
"jeon industries; cypher models"
היה כתוב בגדול אל הבינין, ג׳אנגקוק ידע שזה רק כיסוי אבל הוא אהב את העבודה שלו.
הוא וג׳ימין תמיד היו אומרים שאם הם לא היו מתעסקים בכול עיניני המאפיה והפשע הם בטח היו דוגמנים.
ג׳אנגקוק היתישב בשולחן שבמישרדו וביקש מהעוזרת שלו שתכין לו קפה.
העוזרת הגיע עם הקפה והדואר בערך 3 דקות לאחר מכן והוא התחיל להיתעסק בניירות שהיו אל השולחן שלו.
הוא היסתכל מהחלון הגדול וניזכר שזאת הסיבה שהוא בחר את המשרד הזה, זה לא היה הגדול ביותר והוא לא היה בקומה הכי גבוהה אבל היה בו חלון ענק שמשקיף אל כול העיר, אפשר היה ליראות את רוב סיאול מהחלון וג׳אנגקוק אהב לבוא למעשרד שלו בבוקר, לשבת אם הקפה שלו ולהריסת כל מהחלון, בלי לדבר על זה ש מישרה הוא הנקודה האסטרטגית הטובה ביותר בעיר, הוא יכל לצפות במאפיות אויבות ופשוט לשמור על העיר שלו בדיוק כמו שהוא רוצה אותה.
///////
בשעה שמונה בדיוק ג׳ימין ניכנס למשרד בריצה וחנק את ג׳אנגקוק בחיבוק דוב "ג׳אנקוק איפה היית!?!״
דראמהקווין ג׳אנגקוק חשב לעצמו ואמר
"היי ג׳ימין-היונג, גם אני התגעגעתי אליך "
ג׳ימין שיחרר את ג׳אנגקוק מהחיבוק ההדוק והתחיל לישאל שאלות על אמריקה ואם הוא מרגיש טוב ואם הוא ישן מספיק ואוכל מספיק ולמה הוא לא היתקשר אליו פעמיים ביום כמה שהוא הבטיחו ו- "הייתי בסדר היונג, ישנתי לפחות 5 שעות בכל לילה לא הרגשתי רע אפילו פעם אחת, לא אכלתי רק ג׳אנקפוד ו... ובאמת חשבת שאני אתקשר אלייך פעמים ביום? ג׳ימין- היונג לא הלכתי לנופש אתה יודע שלא יהיה לי זמן"
"אהה אני מבין, כבר אין לך זמן להיתקשר לחבר הכי טוב שלך נכון??"
"ברצינות ג׳ימין, אתה אף פעם לא מיתקשר אליי כשאתה עושה משהוא בשביל אבא שלי!"
" הי היי, זה ג׳ימין-היונג הישבילך"
"אה נכון, סליחה ג׳ימ-"
"אהם, אתם רוצים שאני אחזור מאוחר יותר או" "זה בסדר אבא, מה רציתה להגיד?" קטע ג׳אנגקוק את אבא שלו שבידיוק ניכנס לחדר.
ג׳איהי היסתכל אל שניהם בחיוך קטן אז ניזכר מה הוא רצה להגיד והפנים שלו חזרו להיות רציניות
"מה קרה אבא?" ג׳אנגקוק שאל
"זה קשור למה שאני צריך לעשות היום בגאנגנאם היום?" ג׳ימין הוסיף
"כן ג׳ימין, זה קשור לזה אבל ליפני שאני אומר לכם אני חייב לשאול אתכם משהו, איי פעם שמעתם אל המאפיה של דייגו?"
שני הבנים נודדו בראשם וג׳איהי המשיך.
"אם שמעתם אליהם אתם בתך יודעים כמה חזקים הם, אחת המאפיות החזקות ביותר כאן" הוא אמר והיסתכל אליהם רציני
"כן, שמעתי אליהם, אני חושב שזה היה נאמג׳ון-היונג שדיבר אליהם, ג׳ין או סוקג׳ין הוא אמר" ג׳ימין אמר
"כן ג׳ון-היונג מדבר עליו, אני גם שמעתי על יונגי אבל אבא, תזכיר לי רק איך זה קשור לעיסקי סמים עם המאפיה הסינית?"
"טוב, ג'אנגקוק מיסתבר שזה קשור מאוד, הוסוק בא אליי היום ואמר לי שיכול להיות שהם ישלחו מישהו לשם היום, אנחנו לא בטוחים אבל זה הופך הכול להרבה יותר מסובך ממה שחשבנו" ג׳איהי אמר והיסתכל אל הבן שלו ואל הילד שהיה כמו בן בישבילו עם מבט מלא משמעות.
ג׳אנגקוק וגימין היסתכלו אחד על השני וכמו בטלפטיה שניהם התחילו התחילו לחשוב אותו הדבר בדיוק.
"כבר יותר מידיי זמן עבר מאז שעשינו משהו כף בפעם האחרונה" אמר ג׳ימין והוציא את האקדח שלו.
"תמיד משעמם עם המאפיה הסינית, אולי יהיה קצת אקשן הפעם " ג׳אנגקוק הוסיף.
"זה רציני הפעם בנים, אם הם באמת יבואו לשם, ואני שמעתי שהם מיתחזקים, אם הם יבואו לשם זה יהיה כמו הכרזת מילחמה"
ג׳איהי עצר והיסתכל מהחלון הגדול.
״הם מיתחזקים מיום ליום" הוא סיים ונישמע דפיקה אל הדלת
נאמג׳ון ניכנס לחדר עם פנים מבוהלות, החולצה שלו הייתה מכופתרת בסדר הלא נכון והשער שלו היה מבולגן
"יש לי חדשות רעות ג׳איהי, הסינים היתקשרו ואמרו שהן קיבלו הצעה של של לפחות כפול ממה שאנחנו הצענו להם, הם אמרו שמישהו הציע להם 800,000 כשכל מה שאנחנו הצענו היה 450,000, הם בחיים לא יוותרו אל משהו כזה"
ג׳איהי שמר על פנים אדישות אבל אפשר היה לראות שהוא קצת נבהל לרגע, הוא הסתכל אל ג׳אנגקוק
"אל תדאג אבא, אנחנו נטפל בזה, אני מבטיח לך שאני אשיג את כל מה שרצינו מהם ואת הראש של הדייגו בוי שיהיה שם" ג׳אנגקןק אמר בקול רגוע וג׳איהי הודה בלב שלו לאלוהים על הבן שלו.
"יופי בן, אני סומך אליך, אני ונאמג׳ון צריכים ללכת עכשיו, הייתי מציע לכם לחשוב קצת אל מה תעשו היום בערב, תיזכרו, זאת אחריותכם, אין לכם למה ללכת עד היום בלילה ולשניכם יש לדגמן היום פוטושוט בישיבת המגזין ההוא שדיברנו עליו." ג׳איהי אמר והתחיל לצאת לכיוון המעלית, כשהוא כבר היה במעלית הוא עצר לרגע וניראה מוטרד מאוד, הוא היסתכל אל ג׳אנגקוק ואמר,
"ג׳אנגקוק מה שאמרת על הראש שלו, אני רוצה את זה, מי שזה לא יהיה, תירה בראש שלו ותביא אותו אליי, זה מאוד חשוב בן, אני רוצה אותו מת ואצלי מחר בבוקר"
ג׳אנגקוק הניד בראשו כאילו רוצה להגיד "אין בעיה", והוא באמת היה בטוח שלא תהיה שום בעיה בכלל
//////
"ו.. קאט" הצלם צעק.
ג׳אנגקוק וקאי יצאו מהפוזה שלהם. הם היצתלמו ביחד דיי הרבה, המעצבים אמרו שהם נוראים טוב ביחד, הפעם הם הצטלמו על ספה שחורה, שניהם לובשים חליפות אדומות, קאי עם פפיון שחור וג׳אנגקוק עם עניבה.
ג׳אנגקוק וקאי הלכו ביחד לחדר הלבשה שם ראו את ג׳ימין ומארק, הם התלבשו בחזרה בבגדים שלהם והתחילו לדבר על כמה שהבגדים האלה צמודים ולא ממש נוחים.
קאי קיבל שיחת טלפון ואמר שהוא חייב ללכת "זה קיונגסו הוא נישמע עצבני, אני צריך ללכת, בהצלחה עם היום בלילה" הוא אמר והלך.
"כן, אנחנו באמת צריכים לדבר אל היום בערב, אתה יודע, כבר חשבת אל משהו?" ג׳ימין שאל.
"כן, אל תדאג היונג כל מה שאתה צריך לעשות זה לבוא איתי ולהביא איתך את קישורי היירי שלך ואנחנו מוסדרים, כבר חשבתי אל הכל אל תדאג"
"אם ככה, יש לנו עוד הרבה זמן וליסה היתקשרה אתמול וסיפרה לי אל המסיבה הזאת היום בערב, קרוב מאוד לגאנגנאם, היא הולכת עם ג׳ני וקיוויתי שגם אנחנו נוכל לבוא" ג׳ימין אמר.
"מה אתה חושב קוק?"
"זה.... האמת היא ראיון טוב, אנחנו יכולים להישאר שם עד אחת עשרה אולי אפילו שתים עשרה בלילה ואז לכחת את ג׳ני וליסה - שאם אני זוכר נכון שתיהן מעולות בכל מה שקשור למה שאנחנו עושים - איתנו וליגמור עם זה אפילו מהר יותר ממה שחשבתי" ג'אנגקוק אמר עם מבט מרוצה על פניו.
"יאאהא, לא הלכנו למסיבה ביחד שנים קוק זה הולך להיות אדיר" ג׳ימין קפץ במקומו ו וג׳אנגקוק לא יכל שלא לחייך ביגלל שאם הוא זוכר נכון, והוא בדרך כלל זוכר נכון, הם הלכו ביחד ליפני פחות או יותר שבועיים.
/////
ג׳ימין וג׳אנגקוק עמדו מיחוץ למועדון וחיכו שליסה וג׳ני יגיעו, ג׳ימין לא יכל להפסיק לזוז, הוא לבש חליפה כחולה כהה וקולר קטיפה אדום, השיער הבלונדיני שפעם היה מסודר, עכשיו כבר ניראה דיי פרוע, להיתחשב בכול הפעמים שהוא העביר את ידו בשיער, לא כמו כל שאר האנשים שעושים את זה מתוך לחץ, ג׳ימין עושה את זה כי זה הרגל שלו (שמושך לא מעט בנים ובנות).
ג׳אנגקוק לעומתו לבש חליפה שחורה, כמו שהוא לובש תמיד פחות או יותר ויניראה דיי משועמם.
הם שמעו רעש של מכונית וראו שליסה וג׳ני הגיעו, הנהג יצא מהמכונית השחורה ופתח להם את הדלת, ליסה יצאה ראשונה, השער הבלונדיני שלה חלק ומגיע עד מיתחת לכתפיים, היא לבשה שמלה שחורה קצרה עם מעיל עור אדום וג׳ני אחריה עם שימלה כחולה כהה ושיער ארך כהה וגלי שמגיע לה לגב התחתון.
הם ראו את ג׳ימין וג׳אנגקוק והתחילו ללכת לקראתם.
"ג׳ימין, ג׳אנגקוק לא ראיתי אתכם כל כך הרבה זמן" ג׳ני אמרה וחיבקה את ג׳אנגקוק ואת ג׳ימין.
"כן פעם אחרונה שראיתי אותך ג׳ימין הייתה בתאילנד כשג׳איהי ביקש שנביא לו את הילד המסכן ההוא, איך קראו לו? באמ באמ? קאנפימוק?" ליסה
שאלה וחיבקה את ג׳ימין, היא לחצה את ידו של ג׳אנגקוק וג׳ימין צחק.
"אני זוכר אותו השם שלו היה קאנפימוק אבל ביגלל שהוא גר באמריקה לכמה שנים ואף אחד לא הצליח לבטות את השם שלו שם הוא שינה את השם שלו לבאמ באמ, ועם אני זוכר נכון הוא לא היה הילד המסכן ההוא, הוא היה פחות או יותר בגילנו" ג׳ימין גמר וג׳ני צחקה.
"באמ באמ? הייתי מבינה אם הוא היה משנה את השם שלו לסתיב אבל באמ באמ?"
היא היסתכלה אל ג׳אנגקוק והוא התחיל ללכת לכיוון המועדון "בואו נילך" הוא אמר וליסה שלא הכירה אותו היסתכלה אל ג׳ימין.
"אל תידאגי, הוא תמיד ככה עם אנשים שלא מכירים אותי" ג׳ימין אמר וג׳ני משחה בכתיפה.
הם הלכו אחרי ג׳אנגקוק למועדון וברגע שהן היכנסו הם שמעו את המוזיקה הרועשת וראו אנשים רוקדים ושותים בכל מקום.
ליסה גררה את ג׳ימין לרחבת הריקודים וג׳אנגקוק הלך לבר, הוא לא באמת יכל לעשות משהוא, הוא צריך להיות מרוכז כשהוא מדבר עם הסינים באותו הערב.
הוא ישב שם חושב אל הלילה עד שג׳ני היתישב לידו והזמינה משהו לשתות,
"אז קוק, כבר חשבתה אל היום בלילה? רוצה לספר לי מה אנחנו הולכים לעשות?" היא אמרה בפלרטטניות וג׳אנגקוק ניסה לא להתייחס.
"אל תקראי לי קוק, היחיד שקורא לי ככה זה ג׳ימין" הוא אמר והיסתכל אליה במבט מוזר והתעלם לחלוטין מהשאלה השניה שלה.
ג׳ני ניראתה קצת מעוצבנת אבל היא היתגברה אל זה מהר.
"אז מה אתה רוצה לשתות ג׳אנגקוק?" היא שאלה עוד פעם וקראה לברמן,
" אני לא רצה כלום, אני לא יכול להיות שיכור היום בלילה, חוץ מזה, אם הייתי רוצה לשתות, ניראה לך שהייתי יושב פה ומחכה שאת תבואי ותזמיני בישבילי?" ג׳אנגקוק היסתכל אליה וגילגל עניים, ג׳ני החליטה לשנות טקטיקה והיתישבה בכיסא קרוב אליו, היא הניחה יד אחת אל החזה שלו ויד אחת אל השולחן ואמרה בקול מתבכיין
"אתה תמיד כל כך רצינייי" היא משכה את המילה רציני וג׳אנגקוק גילגל עניים עוד פעם וקם.
"אני הולך לימצוא את ג׳ימין" הוא אמר.
"לא אתה לא" ג׳ני אמרה ונעמדה מולו, היא חייכה חיוך מזויף ואמרה " אני לא חושבת שתימצא אותו".
היא עשתה סימן עם היד ושישה אנשים הקיפו אותו, אחד מהם דחף משהוא אל האף שלו והוא היתמותת.
/////
פרק ראשון יצא לאור🙌🏽🙌🏽🙌🏽
מקווה שאהבתם