נ.מ אד🔥
הגחנו החוצה אל הפארק שממנו נחטפנו.
זיהיתי את המקום מיד .
ואל תדאגו,
אני ובן דאגנו להתלבש מחדש.
שלושתינו צעדנו מותשים על שביל לבנים שנמשך עד האופק .
״אני לא יכול יותר-״רוי מילמל וצנח על ספסל שמוקם לצד הדרך.
"רעיון טוב" צנחתי לצידו , ובן מיד אחרי.
״אז......״ רוי שבר את השקט לבסוף .
אני ובן החלפנו מבט מודאג , ידענו בדיוק על מה הוא הולך לדבר.
״אז?....״ בן השיב לו באותה הנימה המעצבנת.
״אתם כאילו, זוג עכשיו?״ הוא נראה מבולבל כאילו ניסה לפתור תרגיל מסובך במתמטיקה.
תמיד אפשר לסמוך על רוי שישאל שאלות קשות.
האמת היא , שלא ידעתי מה לענות לו.
לא הצלחתי לעכל בעצמי את מה שהלך שם למטה.
אני מכיר את בן מגיל 0, ובחיים לא הרגשתי כלפיו ככה .
גדלנו ביחד בכל המובנים ותמיד התנהגנו כאחים.
כשיצאתי את עיני, יכלתי להרגיש שמשהו בתוכי השתנה .
בכל פעם שרק חשבתי על בן נדלק בי ניצוץ בוער , ופרפרים ריחפו בבטני.
״אד??״ רוי שאל והעיר אותי ממחשבותי.
״אני לא יודע רוי.
לא בדיוק הספקנו לדבר על זה.״ נעצתי בו מבט זועם.
״יש בזה משהו." הוא הבין.
״טוב ,״-בן בחר להעביר את הנושא באלגנטיות-״אז איך מתקדמים מפה?״
״נקרא לפגסוסים ונמשיך להתקדם לכיוון רומא.
נשארו לנו רק עוד ארבעה ימים״ רוי הזכיר.
ידעתי שתוכי שהוא רק מחכה לרגע שבו נסיים את המבע ונחזור אל המחנה .
״מאיפה אתה יודע מה התאריך?״ בן הזדקף .
״אמממ אני לא״ רוי ענה .
בן נראה מוטרד.
"זוכר את הסיפור על מלון לוטוס?"
"איך אני יכול לשכוח, אבא שלי נתקע שם ל70 שנה בלי לדעת." רוי ענה, והוא נראה מאוד לחוץ לאחר דבריו של בן.
״למה לא נתנו לנו לקחת פלאפונים?... אוף זה כזה מחרפן״ רטנתי .
"אתה חושב שלא לקחתי את שלי?" ניצוץ שובבות ניצת בעיניו של רוי.
"מה?! איפה הוא?" התלהבתי .
"הוא מת. " רוי נאנח וכיבה את התקווה הקטנה שעלתה בי.
״אולי נשאל בדוכן העיתונים ששם. ״ בן הציע.
"איזה דוכ-" ואכן קצת רחוק מאיתנו עמד דוכן עיתונים.
יכולתי להישבע שהוא לא היה שם מקודם.
"אני אלך לארגן לנו אחד . תקוו לטוב ." בן קם , סידר את שערו וניגש אל הדוכן .
אני ורוי לא העזנו להוציא מילה בזמן שבן ניהל שיחה עם האישה שעמדה בדוכן.
הוא חזר בריצה ונראה מבוהל לגמרי.
״כמובן...״-לא הופתעתי שהעניינים הסתבכו-״מה התאריך?״
״היום ה-20 בדצמבר״ בן ענה,
אני ורוי זינקנו מהספסל מרוב הלם.
״ועכשיו צוהוריים״ הוא הוסיף, והראה לנו את העיתון .
בן לא שיקר. התאריך היה אכן 20 לדצמבר,
זה אומר שנשאר לנו יום אחד עד סיום המסע.
״היינו חטופים שלושה ימים וחצי?!
ועכשיו צוהוריים ....
מחר זה היום האחרון״ רוי נראה בפאניקה מוחלטת.
״אנחנו ב-. אני אפילו לא יודע איפה! ״ הוא המשיך.
״אפילו לא בדקנו שהגענו לפה, היינו פזיזים מידי ״ בן נאנח בכעס, ונענע את ראשו.
״אוקיי, בואו נעצור .
אנחנו חייבים להמשיך ולהיתקע במה שקרה לא עוזר.״ טענתי ושניהם הינהנו.
כל אחד העמיס את התיק שלו על הגב.
״אני אקרא לפגסוסים.״ רוי אמר .
"מזל שיש לנו אותם." בן באמת אסיר תודה על היצורם הקסומים .
רוי עצם את עיניו, ונראה שהוא שקוע בריכוז עמוק.
״רוי?...״ שאלתי, לאחר שכלום לא קרה במשך דקה שלמה .
״אני לא מצליח!״ הוא צעק בתסכול.
״תנסה את השריקה...״ בן הציע ברוגע שלא בדיוק נראה בעיניו.
רוי הינהן,
טונו הרגוע של בן מיקד אותו .
הוא הכניס שתי אצבעות לפה , נשם עמוק ונשף בחוזק.
הצליל המחריד גרם לי לבחילה נוראית.
כל אנשי הפארק נעצרו במקומם בפתאומיות וכל בעלי החיים החלו ליילל .
״אאאא. וואו...״ רוי שלח את ידו אל הלחי השמאלית שלו ונראה מסוחרר.
״מה קרה?״ בן שאל וניצל את הרגע בכדי להושיב את רוי בחזרה על הספסל.
״השן שלי הורגת אותי ״ רוי לחש והצטמרר.
"קריוס ובקטוס הצליחו לגרום לנזק?" בן שאל, ונפלט צחקוק לא אופייני מפיו.
"בה כלכך בצחיק" רוי נשמע מצונן , ומאוד כועס.
"זה פשוט קצת מטורף."
״זה פשוט כואב כמו לא יודע מה ...״ רוי רטן,
ולקח נשימה רועדת.
״הי , אם תיתן לי לראות, אולי אני אדע מה לעשות.״ בן הציע .
ואני הופתעתי כל כך ברגע שרוי הינהן, ופתח את פיו.
לרוי יש פוביה מטורפת על השיניו,
כנראה שהמצב גרוע יותר משחשבתי.
״זה ממש רע.״ בן ציין , ורוי סגר את פיו כמו גיליוטינה בתגובה.
"אוי לא , אוי לא , אוי לא." הוא מילמל ואימה טהורה אחזה במבטו.
״ אל תדאג ... אני בטוח שזה לא משהו בלתי הפיך . ״ בן ניסה להרגיע .
״זו עבודה קלילה בשביל רופא שיניים.״ הוא הוסיף.
רוי נחנק בשניה שצמד המילים יצאו מפיו של בן .
׳רופא שיניים.׳
נראה כי בן שכח מפחדו הגדול ביותר של חברינו.
רוי נראה כאילו הוא עומד לפרוץ בבכי.
״מה , למה אתה בוכה?״ בן לא הבין.
״כי יקחו אותי לרופא שיניים״ רוי ממש בכה את המשפט.
לא יכלתי להתאפק יותר !, התחלתי לצחוק.
״אתה לא מגזים טיפה ?״ בן שאל בעדינות.
״ לא!. הם מרושעים, אני מבטיח לכם!.
הם פשוט מפלצות מחרידות ויש להם מקדחות ומלא מזרקים חדים וארוכים מאוד.״ הוא מילמל .
״ אני חושב שאתה קצת בפאניקה עכשיו בגלל מה שקרה , פשוט תשכח מזה.״ בן הציע.
רוי הרים את מבטו אליו.
״אני לא בפאניקה סתם. ״ הוא נהם
אבל בן לא נכנע .
״רוי. אבא שלך רופא! ״ הוא המשיך בנחישות.
ידעתי שזה קרב אבוד מראש , אך בחרתי לתת לו להמשיך.
״ותודה לאל שהוא רופא ולא רופא שיניים! אחרת כבר הייתי בורח מהבית !״ רוי צעק .
״יש לי רעיון מצויין" הוא אמר , ועלתה בי תחושה שאני לא הולך לאהוב אותו.
״מסתבר שאני יכול לקלל אנשים בקללת חרוזים.
כישרון משפחתי כזה... ״
רוי סיפר בערמומיות וניגב את דמעותיו.
״אני לא חושב שאני אוהב את הכיוון של הרעיון שלך" בן הסיק מסקנות מהר.
"אם תספרו להורים שלי על השן, אני מקלל אתכם לשבועות." הוא איים.
״מה?!״ בן לחש/צעק.
נעצתי ברוי מבט כועס .
״אל תסתכל עלי ככה אד! ,
זה עיניין של חיים ומוות!״ רוי התגונן.
״נראה כמה תצליח לשרוד ככה.״ שילבתי את ידי.
״ בנושא אחר ,״-הזכרתי-״הפגסוסים לא מגיעים. "
"אז אנחנו חייבים לעשות מסע בצללים." רוי אמר.
״מה?! , איך?! .
אתה עדיין לא חזק מספיק בישביל זה!״ בן התנגד בחריפות.
״אבל אני החלטתי.
עושים מסע בצללים לרומא״ רוי התעקש.
״זה ימיס אותך לצללים!!!״
״בחיים לא נסכן אותך ככה״
״אין לנו ברירה!״
״אחי, אין מצב....״ בן כבר התחנן.
״זה אנוכי מצידי לא להעביר אותנו בצללים.
וחוץ מזה, אני אהיה בסדר. מבטיח ״ הוא שיקר בבירור.
שנאתי את זה שהוא צודק .
כיצד נוכל להשלים את המסע ללא דרך להגיע לרומא???
״אוקי.״ הסכמתי .
בן נרתע .
״לא !. אנחנו לא יכולים.״ הוא התנגד.
״בן, אתה במיעוט.
אנחנו עושים מסע בצללים והכל יהיה בסדר.״ רוי קבע.
עיניו ושערו החשיכו.
הוא נאחז בידי, וגם בשל בן .
״למקרה שאני לא יוצא מזה, אני רוצה גלידה בלוויה שלי. ״ הוא ביקש
ולפני שיכולתי להגיב , הוא משך אותנו אל הצללים.
______________________________
נ.מ רוי☠
אני לא אשקר ,
ידעתי שהסיכויים שלי למות מהמסע בצללים היו גבוהים מתמיד .
ממש יכלתי להרגיש כיתד החושך ואנרגיות השאול ממלאת את גופי .
וכמובן שהעובדה שבחיים לא הייתי ברומא לא תרמה .
נשאתי תפילה חרישית בליבי והתחננתי להכוונה מהאדס.
ידעתי שהסיכונים עצומים.
הפיכה לשלולית צללים, היתקעות בצללים לנצח, יציאה מהמסע בשמיים
או אפילו הגעה לסין
אבל הייתי נחוש להעביר את חברי בהצלחה.
יקום הצללים הוא מקום מעניין.
כשקופצים לתוך הצל ההתחלתי ,
יוצאים מצידו השני אל מנהרה ארוכה וחשוכה מערפל.
בעודי מרחף בין שני קצוות לא מוגדרים של צללים, ווידאתי כי אני אכן מושך את אד ובן איתי .
אם אאבד אותם לאורך הדרך מי יודע היכן ימצאו את עצמם.
שניהם לא היו מודעים למתרחש ושמחתי על כך, עולם הצללים יכול להיות מקום טראמטי אם לא רגילים אליו.
בפעם הראשונה שהשתמשתי במסע בצללים רדפו אותי סיוטים במשך חודשיים.
הכרחתי את עצמי להתרכז ,
עלי להיות מהיר לפני שכוחותי יאזלו.
התחלתי להתקדם במורד עולם הצללים,
חלפתי על פני סדקי אור אקראיים בחיפוש אחר הנכון.
לבסוף המשיכה המוכרת בבטן עצרה בעדי,
לצידי היה סדק אור גדול .
״בשם כל האלים, בבקשה שזה הנכון.״ התחננתי ומשכתי את בן ואד אחרי.
הראשון שהוצאתי החוצה היה בן , את אד דחפתי מיד אחריו.
עולם הצללים נאבק בי וניסה למשוך אותי פנימה .
משכתי את עצמי החוצה בשארית כוחותי ,
הצלחתי .
______________________________
נ.מ בן⚡️
החדשות הטובות הן שעברנו את המסע מבלי להפוך לשלולית צללים .
החדשות הרעות היו שמצאתי את עצמי עומד במרכז הקולוסיאום ברומא לבד.
הסתכלתי סביב בבילבול, רגליי רעדו בחולשה ועייני עדיין ניסו להתרגל לחושך ששרר בחוץ.
קרע לבן באוויר נפער מולי .
אד נשאב ממנו החוצה ונחת על האדמה בכבדות.
״אד!״ מיהרתי אליו.
״אני ד-סבר .״ הוא גימגם.
מבטו היה לא ממוקד ועיניו מזוגגות , אך ידעתי שהשפעת המסע תעבור בקרוב.
השארתי אותו שוכב שם.
ההמתנה לרוי הייתה מורטת עצבים,
לבסוף הוא הגיח מקרע לבן כמו אד .
הוא הישיר מבט אלי,
עיניו השחורות נראו ריקות מהבעה .
״רוי?״ מיהרתי אליו.
ראשו נשמט וברכיו כשלו.
״הי!״ תפסתי אותו והצלחתי להאט את נפילתו .
״רוי,״-ניערתי את כתפו.-״אוי אלים.״
החתך במצחו נראה מודלק מתמיד .
גם בחושך ששרר יכלתי לראות את צבעו השחור המחליא ואת עומקו המדאיג.
״אד!״ הסתובבתי אליו, גיליתי שהוא כבר הספיק להתיישב .
״אני יודע שאתה מרגיש רע, אבל אני חייב את העזרה שלך!״ הסברתי.
הוא עיכל את דברי והינהן באיטיות.
״בוא אליי.״ הורתי לו.
״אני צריך את האש שלך, אתה מרגיש מספיק טוב בשביל להשתמש בה?.״
הוא הינהן בעייפות והרים את כף ידו.
להבה כתומה ניצתה בה כמעט מיד.
האור לא הטיב עם הפציעה שרק נראתה נורא יותר .
מיהרתי למשוך בצמידו הקסום והתיק האדום התגשם לצידי.
מיהרתי להוציא ממנו נקטר ולטפטף שתי טיפות ממנו על החתך .
״הוא בסדר?״ אד שאל בדאגה.
״אני לא יודע ,״-התוודתי-״אבל מה שכן ברור לי זה שעד עכשיו , השיער והעיניים שלו כבר היו אמורים לחזור לצבע הטבעי שלהם.״
עיניו של רוי נפקחו .
הוא נאנק וניסה להרים את ידו שצנחה חזרה לאדמה .
״מ-מה קרה?״ קולו היה כל כך חלש שנאלצתי כמעט להצמיד את אוזני לפיו.
״העברת אותנו בצללים לרומא , הצלחנו להגיע.״ סיפרתי .
״א-אני צמא.״ הוא מילמל.
אד הוציא בקבוק מתיקו וסייע לרוי ללגום ממנו.
׳אני חייב לעצור את הדימום.׳
ידעתי .
הנקטר אמנם השפיע משמעותית על כמות הדם, אך בכל זאת השיפור לא היה מספיק .
לקחתי כמה שכבות של גאזה מהתיק האדום והפעלתי לחץ על החתך.
רוי התכווץ בכאב , ודמעות זלגו מעיניו.
״אני יודע שזה כואב,״-התנצלתי -״פשוט חייב לעצור את הדימום.״
״זה לא מרגיש כאילו עובד לך...״ הוא ירק דם גלש אל פיו.
״מה אתה אומר ...״ גילגלתי את עיני, אבל שמחתי שהוא מראה סימני סרקזם.
״מה עם הדבר חד קרן הזה שסיפרת לי עליו ??״ אד נדרך לפתע .
״שיקוי חד קרן?״ רוי שאל .
״כן!, זה עוזר להשפעת בצללים לעבור לא ?.״ אד שאל בלהיטות.
הכנסתי את ידי לתיק האדום והתחננתי לאלים.
״אני לא יודע אם יהיה בתיק בכלל .״ רוי החל להתנגד ,
לפתע משהו הופיע ביד שלי .
הוצאתי אותה מהתיק האדום ומצאתי בידי בקבוקון עם נוזל סגול בתוכו .
״מצאתי !״ הראתי להם את הבקבוקון.
אני שונא את הטעם שלו.״ רוי התלונן כשקירבתי את פית הבקבוקון לפיו.
״תפסיק להיות תינוק ותשתה את זה.״ נזפתי בו והוא נעץ בי פרצוף זועם.
רוי לגם מהמשקה והחמיץ את פניו בגועל.
למרות תגובתו החריפה לטעם , הדימום הפסיק כמעט מיד .
״זה עובד, תודה לאלים!״ ההקלה שחשתי הייתה עצומה אך ידעתי שהחלק הקשה עוד לא הגיע.
״הי , יש לי שאלה .״ רוי הודיע.
״נשאר לנו אוכל?״ הוא שאל ואד החל לצחוק .
״זה מה שחשוב לך כרגע??״ הוא גיחך.
״כן! שתדע לך, מסע בצללים זה דבר נורא מתיש.״ רוי התגונן.
״אני מניח שאתה יכול לאכול.״ שיערתי .
סייעתי לו להתיישב בעוד אד הוציא את האוכל שנותר מתיקו.
״אתה בסדר?״ שאלתי את רוי .
״כן, אני מרגיש נהדר ו-״ עיניו התגלגלו אחורה וגופו נשמט .
״לא מפתיע בכלל...״ נאנחתי בעודי משכיב אותו חזרה.
״יותר אוכל בשבילי.״ אד גיחך והחל לאכול.
חזהו של רוי עלה וירד באיטיות,
ניצלתי את ההזדמנות בכדי להשתמש בכוחותי .
הנחתי את ידי על מצחו ועצמתי את עיני.
האנרגיה האפלה ששררה בו הייתה רבה .
״הוא חייב לנוח .״-הסברתי לאד -״הגוף שלו מותש .״
״אני מקווה שבבוקר הוא ירגיש יותר טוב,״-אד נראה מודאג מאוד-״זה יהיה היום האחרון שלנו למסע .״
הושטתי את ידי אליו מעל רוי.
״אנחנו נסתדר כמו תמיד .״ הרגעתי .
הוא קם להתיישב על ידי והניח את ראשו על כתפי.
״מה אנחנו?״ הוא כמעט לחש את השאלה .
״מה זאת אומרת?״ שאלתי בכדי לוודא .
״אנחנו כאילו... זוג?״ הוא חידד את כוונתו , והרגשתי כיצד גופו מתחיל להתחמם.
״אתה רוצה שנהיה?״ שאלתי .
״כן.״ הוא ענה מיד .
״אז אני חושב , שאנחנו זוג.״
״ידעתי !!״ רוי זינק .
״אנאהאהאהא!״
נבהלתי כל כך שזינקתי כמה מטרים באוויר .
״רוי!״ אד צעק ונאבק לכבות את האש שהתפשטה על גופו כאילו נשפך עליו דלק .
הורדתי את עצמי באטיות בעזרת הרוח.
״איך אני אקרא לכם?,״-הוא הירהר-״
בד?, באד?, ואלרייס?״
״רוי, תחזור לשכב ...״ הורתי לו והתיישבתי בחזרה לצידו.
״החתך שלו התחיל לדמם שוב״ אד ציין.
החתך של רוי באמת החל לדמם מחדש.
״אולי תפסיק לדמם כבר?!״ נאנחתי .
״זה לא כאילו אני עושה את זה בכוונה!״ הוא התגונן.
שוב התחלתי להפעיל לחץ על החתך בעזרת כמה גאזות מהתיק האדום.
״א-״
״תתרכז ב להפסיק לדמם לא בלחפור.״ דרשתי .
״מעליב ״ רוי טען.
ידעתי שהוא לא מבין כמה המצב חמור .
״אני אהיה האסיסטנט ״ מיהר להושיט לי עוד תחבושות .
״אני מעדיף שלא תתקשרי לפציעה המדממת.״ רוי שיתף.
״אתה לא זה שקובע פה את ההחלטות.״ אד השיב .
הוא חטף שתי כפפות מהתיק האדום.
כשלבש אותם ריח הפלסטיק השרוף שעלה באוויר כאשר לבש ,
רק הבהיר לי עד כמה הוא נחוש להסיח את דעתו מהמצב הנוכחי.
הוא צחק צחוק מפחיד .
״בןןן!!!.״ רוי התחנן.
לפעמים אני פשוט נדהם מהטיפשות של שניהם.
״אד תפסיק לעשות שטויות ותתקרב עם האש, אני צריך לראות מה אני עושה.״
אד מילמל משהו זועם בספרדית אך התקרב עם האש .
חטפתי שתי כפפות מהתיק האדום וניגשתי לעבודה.
אני לא בדיוק יודע לתאר לכם מה עשיתי שם.
אני לא ממש זוכר כי עבדתי מהר מאוד ונתתי לאינסטינקטים שלי להוביל אותי .
כשהמלאכה נגמרה, הבנתי שהחתך תפור ברפידות ומחוטא .
״בן?״ אד קרא אלי.
הרמתי את ראשי בתשישות.
הוא ישב מולי, מצידי השני של רוי.
עיניו נצצו והיו כל כך יפות שלא הצלחתי להסיר מהן את מבטי.
הוא רכן מעל רוי, והצמיד את שפתיו לשלי ברכות.
״אתם החברים הכי גרועים בעולם!״ רוי היה חייב להפריע:
״אתם כאילו מתנשקים מעלי!!!״
התעלמנו ממנו בחינניות .
״אבן!״ הוא צעק .
זה כבר היה סימן מדאיג מבחינתי .
״מה אבן?״ שאלתי .
״זה השם שלכם!!!!
א מאד ובן מבן.״ הוא הסביר.
״אני גאוןןןןןן״
אד החל לצחוק.
״אני אוהב את זה!״ הוא הודיע.
״וואו השמש כבר זורחת...״ האור הופיע במהירות.
״ולא ישנו כל הלילה.״ רוי פיהק.
״אתה מתכוון שאני ואד , לא ישנו כל הלילה.״ תקנתי אותו.
״אנחנו חייבים להתחיל לחפש את הדברים של אפולו והאדס לפני שאנשים יתחילו להגיע לפה.״ רוי הפתיע אותי ברצינותו .
״אתה צודק .״ אד מיהר לקום.
העמדנו את רוי וסגרנו את התיק האדום , שחזר מיד להיות צמיד על פרק ידו.
״אמממ,״-רוי שבר את השקט-״מה עושים עכשיו?״
״זה לא התפקיד שלך?״ שאלתי.
————————————-
סוף לבנתיים❤💋❤💋😭
סורי שלקח מלא זמן❤
יש לנו שיפ חדשששש
אבן🖤😱😱😱😱😱😱
הפרקים הבאים יהיו בהפרשים של יומיים לפחות כי זה בערך הסיום של הספר💔
ברור שיהיה המשך...
רוצים המשך?
משהו יודע לצייר דמויות?
שיכתוב לי הודעה
צריכה עזרה ההה♥😧😵😧😵
Love you guys💗💗💗💗💗
תודה על 2000 קוראיםםם
🖤🖤🖤🖤🖤
תבקרו בספר תמונות שלי:
תמונות של סולאנגלוווו