השיחה עם הורי התנגנה בראשי.
לא מניחה את נפשי, המילים שהיו כמו סכין בשבילי, וחתכו את עורי כל חלק לאט לאט בסבל.
'הפסקת להיות חלק מהמשפחה ממזמן. מהרגע שרגלייך קמו ועזבו בחוצפה את הבית' קולה של אימי היה נשמע כמו שטן בפעם הראשונה בחיי.
'הלכת בטיפשותך ללמוד מקצוע שלא ילמד את המוח הקטן והעלוב שלך שום דבר מועיל על החיים. אם הייתי יודעת לפני זה שזה מה שהולך לקרות בחיים לא הייתי רוצה ללדת אותך' דבריה גרמו לי להרגיש כה קטנה ועלובה.
הדמעות שהחזקתי בתוך תוכי באותו רגע כדי לא לגרום לה הנאה, לא להראות לה שהיא הצליחה לשבור אותי.
'כל הכבוד על המילים המחממות, אמא. את יודעת מה? אני אחסוך לך. את פטורה מכל אחריות כלפי, את יכולה לשכוח מהבת השניה שהייתה לך. כעת יש לך רק בת אחת, בדיוק כמו שרצית. מכאן והילך, אין לי יותר הורים או משפחה. אני אסתדר לבדי כמו שעשיתי את זה מצוין בשנתיים האחרונות. שתהיה לך שנה טובה' ובכך ניתקתי את השיחה.
הדמעות שהחזקתי בתוך תוכי במשך השיחה הזאת התפרצו החוצה בסערה.
השיחה הזאת התקיימה בבוקר של לפני השנה האזרחית החדשה.
מוחי התמלא באלפי מחשבות בזמן שרגלי צעדו אל עבר הכתובת שבה יונגי סימס לי.
רציתי לכבות את כל סערת הרגשות שהצטברה בתוכי ולחשוב על רק על דבר אחד,
על הערב המיוחד הזה.
ההופעה של יונגי.
יונגי הממזר הזה הפתיע אותי עם הודעתו. לתמימותי, חשבתי שנלווה את הערב הזה בשקט ובחמימות בתוך כותלי חדרינו ונצפה לנו להנאתנו בהופעות שמיועדות לערב כזה יחד עם ארוחות שבישלתי לצד שמפניה טובה.
אבל, כל התוכנית השתנו ברגע שהוא נזכר להודיע לי באותו יום שיש לו הופעה.
נכנסתי אל תוך החדר שחשבתי שיהיה אולם גדול ומלא קהל אך כל מה שעיני ראו באותו רגע היה חדר בגודל בינוני, שהרצפה הלבנה ברקה, הקירות היו בצבע באז׳, כסאות ריקים מעץ היו נוכחים בתוך החדר העלו בי שאלה, האם פספסתי את הקטע של יונגי.
הדלת נסגרה אחריי בחריקה וזוג עיני תפסו אל בדמות שישבה מול הפסנתר עם גבה אלי במרכז החדר.
הוא לבש חולצה לבנה שנראתה כאילו הרגע הוא הוציא אותה מהמדפים ומכנס שחור בוהק.
החדר התמלא בצלילי פסנתר נעימים לאוזן, צעדתי בשקט רב כדי חס וחלילה לא להפריע לו.
פני היו מופתעות לדרך שבה יונגי ניגן כי הוא מעולם לא סיפר שהוא ידע לנגן בפסנתר.
הוא ניגן בשלווה ובקצב מותאם, גורם לי להתמכר למנגינה.
הוא הפסיק בבת אחת לנגן, מבהיל אותי עם קולו בפתאומיות.
׳נזכרת להגיע?׳ הוא שאל בקול לא ברור. לא הצלחתי להבין האם הוא כועס או לא, וזה גרם לבטני להתכווץ יותר ויותר.
נשכתי את שפתי כשניגשתי בזהירות ובחשש אליו, הוא לא טרח אפילו להסתובב ולהביט בי.
׳לא התכוונתי לאחר. לקח לי זמן למצוא את המקום׳ מלמלתי במבוכה ותחושה נוראית התמלאה בתוכי.
ידי כעת היו לצד גופו, הוא סובב רק את פניו הצידה, 'בבקשה אל תגיד שפספסתי' דיברתי בזהירות, מביטה בדמותו בחשש.
הבעתו הייתה כה רצינית שהלחיצה כל חלק בגופי,
עד שלפתע חיוך ערמומי עלה על פניו וצחוק מתגלגל נשמע ברחבי החדר והד גדול אחריו.
עיני הצטמצמו וההתבוננתי בו בבלבול, הוא מחא כפיים כשעדיין ממשיך לצחוק ללא כל סיבה או לפחות אני לא הבנתי מה בדיוק מצחיק.
'אלוהים, סו יונג. הייתי צריך לתעד את הפנים שלך. חבל שלא התקנתי מצלמה נסתרת' הוא דיבר בין צחוק לצחוק כשהוא מחזיק את בטנו חזק.
'זה רק את ואני. אין שום הופעה..טוב לא בדיוק. יותר כמו הופעה פרטית.'
הסתכלתי עליו כלא מאמינה ונתתי לו דחיפה חזקה בכתפו הימנית, 'אתה כזה מעצבן לפעמים' צרחתי עליו, מותשת ממנו ושילבתי את ידי.
הוא גלגל את עיניו ומשך את זרועי והושיב אותי לצידו, 'אל תצרחי, רק תקשיבי' הוא ציווה עלי כשהוא הזדקף והרים את ידיו ושם אותם על הקלידים ואצבעותיו החלו לנוע על פי הקצב, וליצור מנגינה ייחודית.
לאט לאט החלקים החלו להתחבר לי. המנגינה שהוא ניגן היא מהשיר שהוא השמיע אותי לפני כשבוע, יכולתי לדמיין בראשי את קולו מתנגן יחד עם המנגינה.
חיוך קטן ברח לי לרגע שוכחת שאני אמורה לכעוס עליו אבל הוא יותר מדי מדהים בשביל שאעשה את זה.
התרכזתי רק בו, בתנועות אצבעותיו, בפניו הבהירות ועיניו הממוקדות, עוברת על כל פיסה של של הפנים שלו.
׳נהנית ממה שאת רואה?׳ הוא פלט כשקצה שפתיו מחייכות אליי ועיניו מביטות בי בשובבות.
לחיי האדימו כשהבנתי שבהיתי בו במשך דקות ספורות, הוא רכן אלי כשחיוכו עדין פרוס על פניו, נהנה מלהתגרות בי.
'מה קרה? בלעת את לשונך?' הוא שאל בשובבות,
בלעתי את רוקי בכבדות, 'תפסיק להתגרות בי' עניתי בגמגום ודוחפת אותו ממני ונעמדת על שתי רגליי.
'למה לא סיפרת לי שאתה מנגן?' שאלתי במהירות כדי להעביר נושא, הוא גיחך וקלט את מה שעשיתי.
'אף פעם לא שאלת' הוא אמר בפשטות, 'זה היה יפה' מלמלתי כשאני מעבירה את אצבעותיי על הקלידים שמולי, משתוקקת לנגן כמוהו אבל תמיד הייתי גרועה בזה.
יונגי חייך חיוך מרוצה, ' נשארו בדיוק חמש דקות לחצות' הוא אמר, סובבתי את עיני אליו שהביטו בי בעיניים זוהרות, 'בכל שנה חדשה אמורים לבקש משאלה.
זה הזמן שלך לבקש משאלה' הוא לחש כשהוא נעמד גם הוא, מתבונן בפני ברכות כשידו הושטה אל שיערי ומזיז אותו לאחורי האוזן.
הורדתי את ראשי במעט, מלקקת את שפתיי ולאחר מכן מיישרת את ראשי בחזרה.
'אני חושבת שאני יודעת מה אני בדיוק רוצה מהשנה החדשה' השבתי בקול שקט וביישני.
שפתיו התמתחו, ''גם אני יודע' הוא מלמל בשובבות כשמבטו ירד אל שפתיי, מתמקד בהן.
הוא הוריד את המכסה של הקלידים, סוגר אותו לחלוטין כשהוא לא מסיר את עיניו משלי.
ידיו משוטטות אל גופי, משתוקק להרגיש אותם קרוב אליו.
הוא תופס בצווארי וטורף את שפתיי עוד לפני שהספקתי לקחת נשימה נוספת. אצבעותיו עולות לכיוון ראשי, מברישות את שיערי, והנשיקה רק מתגברת וכך גם פעימות ליבינו, הלהט והחשק שרק התעצם מלרגע לרגע, והרצון להתמסר אחד לשני רק גבר.
אצבעותיו עוזבות תוך שניות את שיערי ועוברות במהירות אל ישבני תופסות אותו ומרים אותי בזריזות ומניח אותי על גבי הפסנתר. רגלי נכרכות סביב מותניו, הוא נושך את שפתי התחתונה ומנתק את שפתיו משלי.
נשימותיו החמות לא מפספסות לגעת בעורי, שעונו לפתע מצלצל, וקצה של פיו חייך, 'חצות, שנתחיל?' הוא שאל,
'תשתוק ותנשק אותי כבר' עניתי בחוסר סבלנות והצמדתי את שפתי אל שלו.
הרגשתי בחיוכו כשהוא נישק אותי.
הוא הוריד את המכסה של הקלידים, סוגר אותו לחלוטין כשהוא לא מסיר את עיניו משלי.
ידיו משוטטות אל גופי, משתוקק להרגיש אותם קרוב אליו.
הוא תופס בצווארי וטורף את שפתיי עוד לפני שהספקתי לקחת נשימה נוספת. אצבעותיו מברישות את שיערי, והנשיקה רק מתגברת וכך גם פעימות ליבינו, הלהט והחשק שרק התעצם מלרגע לרגע, והרצון להתמסר אחד לשני רק גבר.
אצבעותיו עוזבות תוך שניות את שיערי ועוברות במהירות אל ישבני תופסות אותו ומרים אותי בזריזות ומניח אותי על גבי הפסנתר. רגלי נכרכות סביב מותניו, הוא נושך את שפתי התחתונה ומנתק את שפתיו משלי.
נשימותיו החמות לא מפספסות לגעת בעורי, שעונו לפתע מצלצל, וקצה של פיו חייך, 'חצות, שנתחיל?' הוא שאל,
'תשתוק ותנשק אותי כבר' עניתי בחוסר סבלנות והצמדתי את שפתי אל שלו.
הרגשתי בחיוכו כשהוא נישק אותי.
חייכתי גם, שוכחת לגמרי את כל הזכרונות הפחות טובים שעברתי שנה שעברה ומתרכזת רק בזכרונות הטובים והמתוקים.
המשאלה שלי, זה להיות מוקפת באנשים שאני אוהבת.
וכמובן, שלכולם מגיעה התחלה חדשה,
וזאת בהחלט התחלה חדשה עבורי.
----------------------------------
סליחה שחיכיתן הרבה זמן לאפילוג,
היה לי האמת נורא קשה לכתוב אותו.
אבל נהניתי מכתיבתו ועכשיו הגיע הזמן להפרד מעוד סיפור.
תודה לכל מי שקראה ועל כל התגובות החמות,
זה בכלל לא מובן מאליו.