הגענו לשישים הצבעות תוך יומיים!אז מאמץ קטנטן וישבתי בלילה וכתבתי את הפרק,תהנו-
השותפים 2:פרק 20.
״אני מנסה לתקן,לחזור,מכל מה שדפוק בי,מכל השטיות שעשיתי.אני לא מחפש את סליחתך,כי אני יודע שלא אקבל אותה אלא אני מחפש הבנה,פחות שנאה.החיים הובילו אותי למקום אפל,למקום בודד,יש לי ילד שאמא שלו עזבה אותו כשהיה בן שבועיים והוא...חולה,ואני צריך עזרה,ופה אתה
נכנס לסיפור״ לירון מפנה את מבטו לעומר שעוקב אחרי כל מילה שיוצאת מפיו,ותנועה בגופו.
אני משתדלת לא לישר מבט ללירון,בכדי לא להיזכר וגם בשביל לא להעמיק בשינוי שעבר מבחינה חיצונית,הוא נראה רזה, חיוור,צנום,קירח וכיפה גדולה לבנה נמצאת על ראשו ומאופן שבו הוא מבטא את המילים אפשר לחוש כאב או יאוש
״אני יודע,שאתה שונא אותי,לא פחות ממנה אבל אני חייב עזרה עומר,יש לי ילד,אני מגדל אותו לבד,בקושי סוגר את החודש ואני לא מצליח למצוא עבודה יציבה,יש לי טיפולים לממן ודברים נוספים בשבילו,אני מבקש שתתן לי לעבוד באחד בתי הקפה,אפילו מלצר...״אני ועומר בוהים אחד בשניה מחפשים את הגבול שבין עזרה לבין שנאה ודחייה,אך להגיב לדבר כזה?לעזור?לקחת צעד אחורה?אני בולעת את התחושות הקשות שעוברות בי שלירון נמצא פה,ומצד שני יש לי אמפתיה לאותו הילד,כביכול לבן שלו,הוא לא אשם,הוא לא עשה דבר,הוא לא בחר לאיזו משפחה לוולד.
״גם עבורי,זה קשה תאמינו לי...אם הגעתי למצב שאני פה מולכם,כנראה שהמצב באמת לא טוב,וכן אני מצטער אלה,הייתי חרא פעם,למרות שאת היית איתי מדהימה,לא הערכתי את זה, ואני מתנצל על הרגע שסבלת בגללי,אם לא רואי הייתי מוכן לשלם כל מחיר שתרצי אפילו מאסר,היום אני מבין את חומרת המעשה...ועומר אני חושב שכל החיים,במקום מסויים,קנאתי במקום שלך,בחיים שלך אז נכנסתי למלחמה בלי מוכרזת איתך מבחינת כסף,נשים מעמד,וכוח. אני כבר לא במקום הזה יותר,אני רוצה ילד בריא אני רוצה עבודה נורמלית,ואני רוצה להמשך להתחזק״הוא אומר באטיות מסויימת,אני ועומר די מופתעים מהכנות שיוצאת ממנו והרחמים מכרסמים לי את הבטן,שהוא מושיט תמונה של הילד שלו,אני עוצרת את הדמעות ובולעת אותן עמוק.
״אני...אדבר איתך,אוקי?״עומר לפתע נראה מהורהר,כיאלו המחשבות משחקות תופסת עם עצמן והם רודפות אחת אחר השניה,לירון הטיל פה פצצה,ואני מבינה את הקושי של עומר לעזור למישהו שהוא לא רק האקס שלי,אלא פגע בי בצורה הכי קשה שיש.
לירון נעמד במקום,הוא מושך את מכנסו,ובוחן לרגע את הבית
עומר משלב ידי הידו ונאנח אני מתכווצת יותר בספה ומקווה שהרגע הזה סוף סוף יגמר ״אני באמת מצטער,מעומק ליבי, הייתי רוצה לתת לך חיבוק,אבל אני יודע שלך קשה אפילו להביט עלי...אז שוב אגיד,סליחה״הוא מלמל בעודו נעמד מולי אני מביטה על נקודה מאחורי כתפו,עומר נדרך לרגע,אבל אז לירון מסתובב אליו ״אני מקווה,שתתקשר אם לא בשבילי אז בשביל הבן שלי״ הוא חותם ומבט קל אל עבר עומר אני רואה שהוא מהנהנן בעיניו שלירון מתקדם אל דלת הבית ויוצא ממנה. אנו מבטים אחד על השניה מרחוק,סיטואציה מוזרה,עזרה ושנאה עומדים בקו אחד ואנחנו פשוט צריכים לבחור.
~~~
ראשו של עומר מונח על החזה שלי,אני מעבירה את ידי בשיערו
מלטפת,נוגעת ונלחמת במחשבות שרצות בראשי.אנחנו במשחק השקט שכזה.מהחזרה לבית עד עכשיו כמעט ולא דברנו,שנינו צריכים לעכל את המפגש המוזר עם לירון,את הבקשה שלו לעזרה ״מה את רוצה שאעשה?״קולו של עומר נשמע בעוצמה חלשה,אני נושכת את שפתי התחתונה,ומסיטה את מבטי אליו
״מה חשבת לעשות?״שאלתי,שידו עוטפות אותי,אני מרגישה שהוא המגן שלי,והאנחה נפלטת מפי ״לעזור״הוא עונה בפשטות שעלפניו מופיעה הבעה קשה,שמוכיחה שהוא לא עושה זו ממקום סולח או מקבל,אלא שהרחמים מנצחים ״גם אני״מלמלתי
״חשבתי...יש איזו משרה בדרום,זה מבטיח שהוא יהיה רחוק מאיתנו,אבל מצד שני,הוא התפרנס,אני עוזר לו,לא מאמין״
״שהראה את התמונה של הבן שלו,נקרע הלב,אולי זה הצעד הנכון לעשות,להתעלות על הקושי לעזור לו,אבל לעזור
אני לא אמצא בתוכי מקום לסלוח לו,אבל אני לא מסוגלת להתעלם מיתר הדברים שסובבים,לא מסוגלת לגלות אדישות״
״הלב שלך גדול,אלי,אני עדין לא מבין אך לא התפרצת אליו...
אחת הסיבות שאני מוכן לעזור לו היא מהמבט שזרקת לו שם, ועדין אני רוצה לדפוק לו מכות,שיכאב לו כמו שכאב לך פיצול אישיות שכזה״הוא אומר ונושק את עורי באזור הלב.
״אני אמא אז אני מבינה...״אני מלמלת ונושקת קרוב לפי שהוא הופך אותנו אני למעלה הוא למטה ״אגב,שאלה״אני מקבצת את עיני ומזיזה את כל שיערי לכיון ימין ״תשאלי״הוא מעביר את אגודל ברכות כל הלחי שלי,אני כמעט נמנעת מלדבר ולהתקדם ישר אל עבר העניין,אך השאלה יושבת לי בראש ומנקרת ללא הרף
״ביום עם לירון...שקרה מה שקרה,היית עם מישהי?״אני לוחשת בשאלה,גון עיניו משתנה שהשם שלו רק מוזכר מפי
״לא ספרתי לך,אבל באותו היום כמעט יצאתי שעה לפני,מישהי עקבה אותי,ניסתה לפתות אותי,כמעט הצליח לה,כי בסופו של דבר היא נותרה עם הלבשה תחתונה אבל לפתע,משהו משך אותי לקום וללכת,חשבתי אלייך בבית ורציתי,רק להיות איתך,למרות שלא ידעתי שמשהו קורה עם לירון,נמשכתי לבית,אלייך.כל יופי אחר לא עניין אותי באותה נקודה,ואכלתי את עצמי ביסורים על שבסוף התעקבתי סתם...״הוא אומר ואני סורק את פניו באטיות,חיוך קטנטן עולה על פני,ואני נושכת את שפתי התחתונה,יודעת עד כמה זה מעורר אותו ואת היצר
~~~
את המשך אחר הצהריים אני מעבירה עם עלמה והפאזלים למיניהם.ומתחזקת לי ההבנה,שאנחנו צריכים לעזור ללירון. למרות הכל,והעזרה היא לא-ממש לו,אלא לילד שלו,לילד שנולד לו ואימו עזבה אותו,זה מורכב,ולא פשוט עבורי,אבל אני לא יכולה לחשוב על מציאות שבה יכלנו לעזור ולא עזרנו,אפילו לאדם כזה.
״שמלה או מכנס?״אני שואלת את עלמה.חשוב לעלמה לבחור את הבגדים ולהתאים את הצבעים בצורה מדוייקת ״שמלה״היא עונה לאחר שהיא מקבצת את עיניה כיאלו מדובר בהחלטת הרת גורל.
אחרי חודש שהיא וסהר לא נפגשו,סהר התקשר שוב, הודיע שהוא רוצה שהיא תעביר איתו את סוף השבוע,ושיש יום הולדת לאביו כך שחשוב שכל המשפחה תהיה אני כמעט מתנגדת. בחודש שחלף חשבתי שהוא שוב נעלם,אבל עלמה שנכחה בשיחה הביעה רצון לראות אתו,ואם היא ממש רוצה,אני לא אתנגד.אז אני עוזרת לה להתלבש,אורזת תיק,מכניסה רשימת הוראות חשובות לסהר כתיקון לטעות עבר.
״בואי בובה אני אעזור לך״אני מלמלת שהיא מנסה לסחוב את התיק שיותר גדול וכבד ממנה ״לא אני מסתדרת״היא עונה בפרצוף כועס ועצבני,היא יכולה להיות עקשנית יותר ממה שנדמה אז אני נותנת לא להתמודד עם התיק ולא שואלת שוב אם היא צריכה עזרה,היא מתמודדת עד שאנחנו מגיעות לסלון ואז דורשת ממני לקחת את התיק הענק הזה ״בקבוק אנה ואלזה״ אני מושיטה לעלמה את הבקבוק עם המים הקרים,מקווה שמבין כל הבקבוקים שלה בחרתי את הדמויות האהובות.ומכניסה לתוך כתפיות התיק יד אחת,ואז את ידי השניה כמו בימי החטיבה ומוציאה את הפאלפון מכיסי שצלצול הודעה נשמע
סהר;״יש לי בעיה ברכב,תוכלי להקפיץ את עלמה?״
״בסדר,כבר יוצאת״אני משיבה לאחר שאני מביטה על עלמה שנושאת את מבטה אלי,שוב מתחשק לי למנוע את המפגש שלה עם סהר,אבל אני לא עושה את זה ,כי בכל זו,הוא האבא של הבת שלי,ולמרות שאני כבר לא מחבבת אותו,היא מחבבת אותו אז שיהיה...
הנסיעה עוברת בצורה חלקה,ללא פקקים,ללא עצירות אני מתקשה לזכור במדויק היכן גרים ההורים של סהר,אז סהר שולח לי את הכתובת המדוייקת.ואחרי ארבעים דקות אני עוצרת בקרוב לבית שלהם במושב.מורידה את עלמה,ומבקשת מסהר לצאת החוצה בכדי להימנע ממפגש עם כל משפחתו.
״תהני בובי״אני מתכופפת ומחבקת אותה חיבוק גדול,נעמדת על רגלי ונותנת את התיק לסהר שיתמודד עם כל הבית שהכנסתי לשם ״תגידי לעומר שהתקשר לאבא,בסדר?״היא מושכת בידי לרגע ואני מהנהנת לחיוב,היא רצתה להיפרד מעומר אך הוא לא היה בבית ולא ענה שהתקשרנו ״בסדר״אני עונה ברבע חיוך ונפרדת ממנה יחד עם שמונים נשיקות,סהר מציע לי להיכנס,אני מסרבת נכנסת לרכב ונושמת לאט,שני אקסים,ביום אחד.
~~~
הרכב עוצר ליד החנייה של הבית שלנו,אני רואה שהרכב שלו במקומו ומביטה אל עבר הפאלפון שנמצא במצב שקט, עומר התקשר פעמיים.אני משחררת את החגורה ממקומה,יורדת מהרכב ומתקדמת אל עבר דלת הכניסה לבית,הדלת לא נעולה
ונפתחת במידיות ״איפה היית?״הוא שואל ומקבץ את גבותיו כשהוא עומד במטבח,שוטף את הכלים והבלגן שאני ועלמה עשינו שאפינו עוגיות ״סהר״אני מגרדת את הקרקפת בעזרת מפתח הרכב והוא חצי מסתובב אלי ״מה קורה היום?מפגש אקסים?״אומר בטון מתלוצץ שבידו מזלג
״אל תקנא,לקחתי את עלמה״אני משיבה נשענת על השיש לידו בוהה בדרך שהוא שוטף את הכלים,הוא אוהב נקיון,בצורה מוזרה,אם במשך השנים בלעדיו חשבתי שעניין הנקיון התחדד אצלי לפתעאני נזכרת שעומר נמצא כמה רמות מעלי בכל מה שקשור לנקיון ״היא התקשרה אליך,בכדי להיפרד ולא ענית אז בזמנך תתקשר לסהר ותדבר איתה,הילדה התאכזבה שלא ענית״אני מלמלת ומחייכת אליו חיוך קטנטן שהוא אומר שאחרי שגמור לשטוף את הכלים,זה הדבר הראשון שיעשה.
~~~
המים שוטפים את פני,ואת גופי,אני אוהבת את הרגע הזה בסוף היום שהשקט נוכח והמים מנקים את אירועי היום.למרות שאני לא מחבבת דוש,החלטתי להתקלח במקלחת המרכזית,אם כל אהבה שלי לעומר,אני זקוקה לעיתים לרגעים של לבד,במיוחד אחרי היום המטורף הזה שעוד לא נגמר.אני מושיטה את ידי אל עבר סבון הגוף ונוטלת אותו מניחה מעט על ידי ומסבנת את גופי ״מאמי?״קולו של עומר נשמע,יחד עם רעש מכונת הגילוח ״אל תוריד את הזיפים!״אני דורשת ומציצה מאחורי הוילון שהמראה משקפת את פניו היפות ״לא מוריד,מסדר קצת״הוא עונה באותה החרדה שמתלבשת על קולי ואני מגחכת מכך, מחזירה את פניו למאחורי וילון האמבט,וחיוך עולה על פני שאני נזכרת שלמעשה התחלנו את היחסים,בשיחה במקלחת שאני מתחבאת מאחורי ווילון האמבטיה והוא מציג את הרגשות כשאני מנסה לברוח מהן.
״אתה יוצא היום?״אני שואלת לאחר שאני סוגרת את זרם המים ומניחה על כף היד שמפו של עלמה,גם בפעם הקודמת שהיא איתה אצל סהר עשיתי את זה,זה מזכיר לי אותה,וגורם לי לחשוב שהיא לידי,אשלייה מטומטמת.
״כן,ואת באה איתי״הוא מוסיף ואני מציצה שוב מאחורי הוילון
העובדה שהשיער שלי עם שמפו לא מפריעה לי עד שאני רואה במראה שאני נראת קצת מוזר ומחזירה את הראש למחבוא
״לא״ אני עונה במהירות ״כן״
״לא״אני חוזרת ופותחת את זרם המים,שומעת שאין תגובה וסוגרת את הזרם לאחר שאני מנקה את שיערי מקצף השמפו ״כן...למה לא בעצם?הרבה זמן לא היינו יחד,בפתיחת מועדון״
״חברה שלך,זקנה,אין לי כוח ליציאות״אני משיבה,יש לי כמה שנים עד השלושים שלי,אבל בנפש אני מרגישה בקירוב לששים,לשבעים,לשמונים ״אוקי אז אני נשאר איתך״קול המכונה נעלם,ואני שוב מציצה מאחורי הוילון ומזיפה פנים
״תצא אתה,אני אשאר״
״אם את לא באה,אני לא הולך״
״אולטימטום?״אני תוהה בני לבינו
״סוג של...אני חושב״
״טוב נלך...אח׳ חבל שלא נשארתי עם סהר״אני משיבה ומסיטה שוב את הוילון,קשה לי לדבר מבלי להסתכל אליו ועם רעש המים הזורמים
״אפילו בצחוק אל תגידי את זה״הוא מסיט את הוילון שולף אותי מהמקלחת,כיאלו איני ערומה לגמרי,וסוחב אותי על כתפו
״אתה מת,עומר,כל כך מת״אני צועקת וזועקת ומזיזה את רגלי בחוזקה בכדי להכאיב לו,זה כמובן לא עוזר.
~~~
כשאני מתלוננת שאין לי מה ללבוש,עומר פותח את הארון וטוען שיותר ממחצית מהבגדים בארון לא לבשתי מעולם,אני מודה,הוא די צודק.עומר בוחר עבורי ג'ינס גבוהה וכהה שהוא אוהב שאני לובשת,גם כך לא העברתי את סכין הגילוח על רגלי בכדי ללבוש שמלה או כל בגד אחר שחושף את רגלי.
אם נגיע מוקדם,נצא מוקדם.זה לפחות מה שעומר אמר ואני בוחרת להאמין לו.אז אנחנו מתארגנים אחד עם השניה,עומר מציק לי אני מציקה לו,נועלים את דלת הבית,ונוסעים למעדון.
בכניסה אנחנו אומרים שלום לכל החברים שנוכחים,החל מנתי שהגיע לשעה כי אנה לבד והיא בהריון,עד תום, יסמין,רוני,דן עידן ויתר החברים והמכרים.אני רואה אך עיני הבנות מטפסות על עומר,וגלים קטנים של עצבים וכעס עוברים בגופי,אז שרוני ודן רוקדים במרכז אני מושכת את עומר משתי סיבות עיקריות
אחד אחרי כמה צייסרים,הראש של שנינו לא פה,והסיבה השניה והיותר חשובה סימון מוחלט של טריטוריה,הוא שלי,ורק שלי.
אני נצמדת לעומר,מרגישה את אותם עקצוצים שעוברים בכל גופי,זו דרך להשתחרר מהיום העיק הזה,הרבה זמן לא יצאתי
ואין ספק שהשירים,השתייה,החברים,ובעיקר עומר מטיבים ומזכירים לי,שלמרות הכל אני עדין צעירה ״שמעי,לא מבטיח שאשתלוט בעצמי״עומר לוחש באוזני ,הזיפים שלו מעקצצים את לחי שידו עוטפת ומונחת על מותני.אנחנו צמודים זה לזו, מתמזמזים,מדי פעם,ובין שיר למנגינה,אף פעם לא היינו מהזוגות האלה שמחצינים את החלק המיני בפומבי,אולי בעיקר שעומר תמיד,מנסה לכבד אותי,ועומר עצמו צריך להיות במצב רוח ובכמות מסויימת של האלכוהול בכדי לזרום עם העניין. לערב אחד אני מרשה לעצמי,להשתחרר ולצעוק לכולם,גם ללא מילים,שהוא שלי,ורק שלי.
בשעות הקטנות,של הלילה,שהאלכוהול מעט פג ועומר אוסר אלי לשתות עוד,כי אני כמעט בקצה.אני משוחחת מעט עם יסמין
ושואלת את נתי מה שלום אנה,מעבירה את עיני על הקהל שנמצא בפלנטה אחרת מבחינתו,עומר משוחח עם מישהו בעל שיער בצבעים צבעוניים.
אני יוצאת מהמעדון לרוחב הראשי,בגלל העדר קליטה בתוכו
ידי מקלידה לסהר את התשובה לשאלה שלו שנשלחה בסביבות השעה שבע,אם זה הגיוני שעלמה לא אוהבת ממרח שוקולד אבל אוהבת קוביות שוקולד,אני עונה שכן בכדי שידע,שזה עניין שפתחה לעצמה השנה,ולא המצאה של הרגע ״עידן״אני מופתעת לראות אותו יושב על המדרגה הרביעית מתוך ששת המדרגות
״מה אתה עושה פה?״אני שואלת ומשחילה את הפאלפון לתוך כיס הג'ינס,בחירה יפה עומר,אני יכולה לשבת בנוחות על המדרגה ״עד כמה זה מביך שאמא שלי סדרה לי דייט מחר?״ הוא מקבץ את עיניו ומביט עלי,חיוך עולה על פני,אימו מבדרת
״שבע מתוך עשר״אני עונה והוא מבלגן בידו את שיערו
״בגלל זה יצאת לבחוץ?״ אני חוזרת לשאלה שנעלמה והתחמקה פה, אולי בכוונה אולי לא ״סתם,רציתי לעשן״הוא עונה ומכניס את חפיסת הסיגריות לתוך כיסו ״לא-הפסקת?״אני שואלת ומשלבת את ידי מהרוח הקרירה והחודרת הנושבת בחוץ
״חזרתי,קשה להיגמל מהחרא הזה,לפחות ההיא מחר מוכנה לקבל אחד שמעשן,לפי הפרטים שקבלתי״הוא אומר כדרך אגב,לפי סיפוריו של עידן חלק גדול מהאקסיות שלו לחצו אליו להפסיק,אבל הוא דרש שיקבלו אותו כמו שהוא ושינסו לשנות אותו,ודווקא בשלושת החודשים האחרונים שהוא רווק החליט להפסיק,בשביל עצמו כמובן.
״לפחות״אני מלמלת וזורקת לעברו חיוך.הוא ׳נובל׳,לאחרונה עם פחות שמחת חיים בהשוואה לעבר,כיאלו במעט עצור ועוצר מעצמו לעשות דברים ״הכל בסדר?״אני מחליטה להגניב עוד שאלה,אני אוהבת את עידן כמו שאני אוהבת את האחים שלי
העובדה שהוא נעלם,׳נובל׳,ומאבד את שמחת חייו כואבת לי
״חשבתי על זה...לכולם,יש טרוטריה משלהם,סביבה יציבה,את יודעת,קשר זוגי.אנה ונתי בהריון,את ועומר עוד שניה פולטים לבבות מעיניים מרוב אהבה,דן ורוני עומדים להתחתן ורק אני עומד במקום,נמאס ליצר זבל,לשכב עם בנות,לקום בבוקר ולהרגיש שאין לך כלום ביד...אני מחכה כבר לרגע שמישהי,לא יודע, תגרום לי לפול בקסמיה או משהו דבילי כזה״
״זה יקרה עידני,מתישהו,אתה תראה,לפעמים דברים לוקחים זמן״אני מנסה לנחמו ומניחה את זרועי על כתפו כנחמה
״את יודעת,תמיד חשבתי שאני אשנא את האחת שעומר יתאהב בה,כלומר היה בי צד שחשב שזה אולי יקרה מתישהו,למרות שהוא היה פלייר.אבל אני שמחה שזו את,את בסדר״
״זהו רק בסדר?בכל זו שכבנו״אני חצי נעלבת ומורידה את ידי,כנראה שאלכוהול עדין זורם בעורקי אם אני מזכירה את זה
״תחת השפעת אלכוהול וכאב...וחוץ מזה לא התכוונתי בקטע הזה!״הוא ישאר מתגונן ואני צוחקת מהחרדה שעל פניו
״אני יודעת,תרגע אדון לחץ״אני אומרת ובולעת את החיוך
״אף על פי ששכבנו,ואת מדהימה במיטה,בחיים לא הייתי נוגע בך שוב את כמו האחות הקטנה שמעולם לא היתה לי״הוא אומר ואני צוחקת מדבריו,פותחת את פי בכדי לומר את משפט דומה בעל אותה משמעות אליו,מבחינתי הקטע עם עידן צריך להיות גנוז לעולם .
״מה אמרת?״
~~~
אז מה קורה פה בעצם ??????😨😧😨😧
אוהבת אותכן קוראות שלי!
אשמח לתגובות,הערות,הצבעות וכו׳
❤️