נ. מבט של אף אחד
׳ג'ין!!!!!!!!! זה מי שנשכתי אתמול!!!׳ ג׳ימין צעק על ג'ין בטלפתיה.
ג'ין פער את עיניו והסתכל על ג׳ימין ואז על הוסוק, ואז שוב על ג׳ימין ואז שוב על הוסוק.
׳מה?!?!?!׳ הפעם זה ג'ין שצעק על הצעיר בטלפתיה.
״הכל בסדר המורה קים?״ הוסוק שאל אותו לחוץ מעט.
׳יכול להיות שהוא שם לב לזה שהסתכלתי על הערפד? איך קוראים לו? ג׳ימין?׳ הוסוק חשב לעצמו.
״כ-כן.״ המורה ענה לו עם חיוך על השפתיים, למזלו הוא הצליח להסתיר את הפאניקה שלו.
״אהמ... נאמג׳ון תלך לשבת מול ג׳ימין והוסוק תשב ליד טאן. ג׳ימין בוא איתי. גם אתה ג׳ונגקוק.״ ג׳ין אמר ולפתע נשמע הצילצול, לאחר מכן הוא ארז את חפציו ויצא מהכיתה.
׳עדיף שהוא בנתיים לא ישב ליד ג׳ימין... אבל איך הוא לא מת?׳ ג'ין חשב לעצמו, בזמן שחיכה שאני הבנים מחוץ לכיתה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נ. מבט ג׳ונגקוק
״רגע מה? מה אני עשיתי?!״ אמרתי בטון עצבני מעט אחרי כשיצאתי מהבועה שהייתי בה, כשבהיתי בטהא-
׳אני לא בהיתי החנון הזה!!! ואם כן זה רק בגלל שחשבתי על דרכים להציק לו. נכון?׳
לפתע ג׳ימין גרר אותי מהאוזן אל מחוץ לכיתה, כשהוא עבר ליד הוסוק שניהם הסתכלו אחד לשני בעיניים. זה נראה כאילו החנון פוחד.
הסתכלתי על ג׳ימין ומהר שמתי את היד שלי על העיניים שלו.
״ג׳ימין!!״ צעקתי-לחשתי, בזמן ששמתי את הידי עליו.
״מה אתה עושה?!״ הוא ניסה להוריד את היד שלי, והתפקידים התהפכו. אני זה שגרר אותו החוצה עכשיו.
״קוקי מה אתה עושה?״ ג'ין שאל כשהוא ראה מה אני עושה.
״הוא בהה בילד החדש והעיניים שלו זהרו.״ אמרתי והורדתי את ידי מהעיניים שלו.
״זה הילד שהוא נשך.״ ג'ין אמר והסתכל עליי, ג׳ימין שיפשף את עיניו והעיניים שלי נפתחו בתדהמה.
״איך הוא בחיים?!״ שאלתי את ג'ין ואז הסתכלתי על ג׳ימין, שעדיין שיפשף את עיניו.
״אני חושב שאני עיוור. למה בשם השיניים של דרקולה השתמשת בכוח העל שלך?!״ ג׳ימין אמר בזמן שמיצמץ הרבה פעמים וניסה לראות שוב.
״כי החנון ראה את העיניים שלך אידיוט. אתה בדרך כלל שולט בכוחות שלך, מה קרה?״ שאלתי אותו.
״לא יודע. פשוט הסתכלתי עליו ושקעתי בעיניי השוקולד שלו...״ הוא אמר ונשך את השפה התחתונה.
״אתה באמת מתחרמן עליו עכשיו?״ שאלתי והרמתי גבה.
״אני לא מתחרמן עליו! אם כבר מישהו מתחרמן על מישהו זה אתה.״ הוא אמר ושם את ידיו על האגן.
״אני? אה! על מי?״ אמרתי עם גיחוח.
״טהאיונג.״ הוא אמר עם חיוך ממזרי.
״למה שאני אתחרמן על חנון גמור כמו טהאיונג?!״ אמרתי ואז הדלת נפתחה. הוא עמד שם. שיט.
״ס-סליחה ח-ח-חשבתי שהלכתם..״ הוא אמר והשפיל מבט.
״זה בסדר טהאיונג, במילא אנחנו צריכים ללכת. אני גם אשמח לדבר איתך ועם נאמג׳ון על הסיבה שעברתם לכיתה שלי, אז אני אקרא לכם אחר כך. בסדר?״ ג'ין אמר עם חיוך.
׳תפסיק לחייך אליו.׳ חשבתי בידיעה שהוא קורא את מחשבותיי, הוא הסתכל עליי עם החיוך שלו.
״אתה לא צריך לדבר עם נאמג׳ון. הוא עבר כיתה רק בגללי, אני עברתי ואז הוא עבר כדי שאני לא אהיה לבד..״ הוא אמר וחייך מעט.
׳הם זוג או משהו? אני לא אוהב את זה... בכלל...׳
״למה עברת כיתה?״ ג'ין שאל טיפה מודאג.
״נ-נוכל לדבר על זה ב-בפרטיות?״ הוא אמר בקול חלש, הסתכל עליי ואז השפיל מבט.
׳שיפסיק לעשות את זה. אני רוצה לראות את העיניי הדבש שלו, ליותר מרק שנייה.׳
״ברור.״ ג'ין אמר ושם את היד שלו על הכתף של טהאיונג.
״לא אמרת שאנחנו צריכים ללכת?״ אמרתי ולקחתי את היד שלו מהכתף של טהאיונג.
״אה! כן, בואו.״ ג'ין אמר והלך, ג׳ימין אחריו ואני נשארתי במקומי.
״אם תמשיך להשפיל מבט ככה, אנשים רק יציקו לך יותר.״ אמרתי ואז נעמדתי מולו. שמתי את היד שלי מתחת לסנטר שלו והרמתי את ראשו כל שהוא יסתכל עליי.
״יותר טוב.״ אמרתי עם חיוך קל והמשכתי לבהות בעיניי הדבש המתוקות שלו. הלחיים שלו היו עכשיו בצבע ורדרד והוא היה נבוך. הסתכלנו אחד לשני בעיניים.
׳מעניין איך זה ירגיש אם הוא יזיין אותי... רגע מה?! לא!! אני אף פעם לא בוטום!!!׳
״אהמ!..״ שמענו שיעול מזוייף והורדתי את העיניים שלי מטהאיונג, אבל ידי עדיין על הסנטר שלו.
״תשמע, אני יודע מי אתה. אתה ג'ון ג׳ונגקוק הבריון של האקדמיה. תתרחק מטהא ומהוסוק. אחרת יהיה לך עסק רציני איתי.״ הילד הגבוה ממקודם אמר שם, גם הילד החדש עמד לידו.
החנון של ג׳ימין משך את טהאיונג אליו וחיבק אותו מאחור. הוא וגם החנון הגבוה נתנו לי מבט מוות, בזמן שטהאיונג השפיל מבט שוב.
״תזכור את מה שאמרתי לך.״ אמרתי והסתכלתי על טהאיונג שהסמיק ואז הלכתי.
״איפה היית?״ ג׳ימין שאל אותי כשהדבקתי את הפער שהיה בינינו.
״הייתי צריך לעשות דיבור קטן עם החנון.״ אמרתי, שנינו הלכנו מאחורי ג'ין שהוביל את הדרך.
״בבקשה, אל תעשה לו חיים קשים. אני חושב שאני יודע למה הוא עבר, אז אני מבקש ממך. תעזוב אותו בשקט.״ ג׳ימין אמר בטון רציני והסתכל עליי.
״מה כבר קרה לחנון? הציקו לו? אוי ואבוי, בוא נבכה.״ אמרתי בקול משחקי וציני מוגזם, צחקתי בסוף אבל ג׳ימין לא.
״פשוט אל תציק לו.״ הוא אמר והלך טיפה קדימה.
׳מה יש לו?׳
״אני יודע למה הוא עבר. זה מה יש לי.״ הוא אמר ולא הסתובב אליי. לעזאזל אני שונא קוראי מחשבות...
הגענו למשרד של יונגי ונכנסנו כולנו.
[המשרד של יונגי]
״מה אתם עושים פה?״ הוא שאל, אבל לא הסתכל עלינו. הוא עבר על ניירת.
״הילד שג׳ימין נשך אתמול, הוא בחיים והוא לומד בכיתה שלי.״ ג'ין אמר והתיישב על אחד הכיסאות במשרד, אני וג׳ימין עשינו כמוהו ותיישבנו גם.
״מה? איך הוא עדיין חי?״ הוא הרים את הראש מהניירת והסתכל על ג'ין בהפתעה.
״לא יודע, תבדוק אולי כתוב משהו באחד מהספרים שלך.״ ג'ין אמר והצביע עם הראש על ספריית הספרים שיש במשרד.
בגלל שיונגי הוא מלך שואבי הנשמות, יש לו רשימות של כל המתים. ליד כל מת כתובה גם הסיבה. לפי מה שאני יודע הספרים מחולקים לפי הא׳ ב׳, ורק יונגי יכול לפתוח את הספרים. אם מישהו שהוא לא הוא פותח אותם, הוא רואה דפים ריקים. יש לו גם ספר אחד על ההיסטוריה והכוחות של שואבי הנשמות.
״אוקיי... איך קוראים לו?״ יונגי שאל וקם כדי ללכת אל הספרייה שמאחורי השולחן שלו.
״הוסוק. ג׳אנג הוסוק.״ ג׳ימין התפרץ לשיחה.
יונגי הוציא את הספר של האות J פתח את הספר והדפים התחילו לדפדף לבד. אחרי כמה זמן הספר נעצר על עמוד ריק.
״הוא לא מת עדיין, ג׳ימין מה אם הספר שלך? לא כתוב שם משהו על שורדים?״ יונגי שאל את ג׳ימין, בזמן שסגר את הספר. אז הספר ריחף חזרה למקום שלו.
״אממ... ה׳אמת לא בדקתי עוד. אבל הספר בטרזלבניה.״ הוא אמר וגירד את ראשו.
בגלל שג׳ימין הוא יורש העצר, יש לו ספר על כל ההיסטוריה הערפדית. כמו הספרים של יונגי, גם הספר הזה קסום. אבל לג׳ימין יש רק ספר אחד. יש בתוכו את כל הסודות ואת כל ההסברים על המין הערפדי ועל הכוחות שלנו.
״תבדוק אחרי הלימודים.״ יונגי אמר ושתה משהו שחור.
״איכס זה מסריח! מה זה לעזאזל?!״ סתמתי את האף מהריח של המשקה שלו.
״אלא מים מנהר הנשמות האבודות. יש לך בעיה עם זה?״ יונגי אמר שתה ותוך כדי הרים לי גבה.
״לא אדוני.״ אמרתי בלחץ.
״אתה בטוח שזה הוא?״ ג'ין שאל את ג׳ימין. כשהוא בא לפתוח את הפה, שמענו דפיקות על הדלת וקול שמדבר.
״המנהל?״ ג'ין, ג׳ימין ואני הסתובבנו וראינו את הוסוק בדלת.
״א-אמרת לי לבוא לפה אחרי השיעור הראשון...״ הוא אמר וגירד את עורפו, בזמן שחייך בלחץ.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נ. מבט הוסוק (כמה דקות קודם)
מר קים פער את עיניו והסתכל על הערפד ואז עליי, ואז שוב על הערפד ואז שוב עליי.
׳מה יש לו? הוא ממש מלחיץ אותי...׳
״הכל בסדר המורה קים?״ שאלתי אותו עם מעט לחץ.
׳יכול להיות שהוא שם לב לזה שהסתכלתי על הערפד? איך קוראים לו? ג׳ימין?׳
״כ-כן.״ הוא ענה לי עם חיוך על השפתיים, הוא נראה בסדר עכשיו.
״אהמ... נאמג׳ון תלך לשבת מול ג׳ימין והוסוק תשב ליד טאן. ג׳ימין בוא איתי. גם אתה ג׳ונגקוק.״ הוא אמר ואז נשמע הצילצול. אחרי הצילצול הוא ארז את חפציו ויצא מהכיתה.
ג׳ימין עבר מולי והסתכל עליי, אני הסתכלתי עליו.
׳הוא חתיך...׳
הוא המשיך להסתכל עליי והעיניים שלו נהפכו לאט לאט לכחולות בהירות מאוד והן גם זהרו.
׳כן. זה הוא.׳
עיניי נפתחו בבהלה והפתעה, אבל לא יכולתי להוריד את מבטי ממנו. הוא כלכך יפה ועוד עיניים כחולות... פאק...
לפתע הילד שישב ליד טהא כיסה את העיניים שלו ויצאתי מהבועה שלי.
׳מה אני עושה?!?! אני מתחרמן על מישהו שכמעט הרג אותי?!?!?! מה לא בסדר איתי?! אבל למען קרני השמש הזורחת... הוא ממש אבל ממש חתיך...׳
״מה אתה עושה?!״ הוא צעק עליו וניסה להוריד את היד, אבל השני רק גרר אותו מחוץ לכיתה.
״זה היה מוזר...״ נאמג׳ון אמר כשהוא וטהא התקדמו אל השולחן שלי.
״למה בהית בו כאילו הוא חתיכת הבשר האחרונה בעולם?״ טהא שאל.
״מה?״ שאלתי אותו בבילבול מהמשפט ההזוי.
״ביטויים של אנשי זאב. אתה תתרגל.״ נאמג׳ון אמר וטהאיונג הנהן עם חיוך.
׳לספר להם? אולי עדיף שבינתיים אני אשמור את זה לעצמי...׳
״סתם, הוא נראה לי מוכר.״ אמרתי וקמתי מהכיסא.
״לי זה נראה שאתה מחבב אותו.״ טהאיונג אמר עם חיוך ממזרי.
״ומה לגבייך? כל השיעור אתה הסמקת והשפלת מבט בגלל ג׳ונגקוק הזה.״ אמרתי והחזרתי לו את אותו החיוך הממזרי, בזמן ששילבתי את ידיי על החזה שלי.
״לא נכון!״ הוא אמר והסמיק, הוא התקדם אל הדלת ופתח אותה.
״אני לא רוצה שג׳ונגקוק יתקרב אליו.״ נאמג׳ון אמר לי.
״למה?״
״כי אני מפחד שהוא יפגע שוב. זוכר למה הוא עבר כיתה?״ הוא אמר בדאגה.
״איך אני יכול לשכוח? אתה צודק. אנחנו באמת צריכים לשמור עליו.״ הנהנתי כשנזכרתי בסיבה הנוראית שבגללה טהאיונג עבר. אני לא מבין איך אנשים יכולים לעשות את זה.
״פישלתי כבר פעם אחת ולא שמרתי עליו מספיק. אני לא אעשה את אותה הטעות שוב.״ הוא אמר עם טון כועס על עצמו.
״זאת לא אשמתך. היית שקוע מידי בלימודים. חוץ מזה, זה לא שהוא סיפר לנו שהוא הולך לשם.״ אמרתי ושמתי את היד על הכתף שלו.
׳אם הוא היה מספר לנו, זה לא היה קורה... טהא האידיוט...׳
נאמג׳ון נאנח ואז הסתכל על הדלת, ראיתי את הגבות שלו מתכווצות בכעס. סובבתי את מבטי אל הדלת וראיתי את הגב של טהאיונג כלפינו ואת ג׳ונגקוק מולו, מרים את הראש שלו.
״הוא כלכך מת.״ נאמג׳ון אמר בזמן שנשך את השפה התחתונה שלו.
שנינו הלכנו לכיוון הדלת.
״אהמ!..״ נאמגון כיחכח בגרונו. ג׳ונגקוק הסתכל עלינו, אבל היד שלו עדיין על הסנטר של טהאיונג.
״תשמע. אני יודע מי אתה. אתה ג'ון ג׳ונגקוק הבריון של האקדמיה. תתרחק מטהא ומהוסוק. אחרת יהיה לך עסק רציני איתי.״ נאמג׳ון איים עליו, עם טון קר בקולו.
משכתי את טהאיונג אליי וחיבקתי אותו מאחורה, אני ונאמג׳ון נתנו לבריון הזה מבט מוות. שידע לא להתעסק איתנו, טהאיונג השפיל מבט שוב.
״תזכור את מה שאמרתי לך.״ הוא אמר, הסתכל על טהאיונג שהסמיק ממילתיו והלך.
״מה הוא אמר לך?״ נאמג׳ון שאל ועדיין הסתכל על ג׳ונגקוק שהתרחק מאיתנו.
״ל-לא להשפיל מ-מבט יותר. ש-שזה רק י-יגרום לאנשים ל-ל-להציק לי יותר.״ טהאיונג עדיין השפיל מבט ולחש.
״לעזאזל איתו... הוא צודק. אתה צריך טיפה ביטחון עצמי.״ נאמג׳ון קילל בשקט ואז הסתכל על טהאיונג.
״אתה אמרת שאתה רוצה להיות אלפא טוב ללהקה שלך נכון?״ אמרתי בזמן ששיחררתי את החיבוק, שלושתינו התחלנו ללכת במסדרון.
״כן, הכל בשביל טובת הלהקה.״ הוא אמר בגאווה.
״אז תתנהג באקדמיה באותה צורה שאלפא מתנהג.״ אמרתי עם חיוך. הוא חייך אליי חזרה.
״תודה.״ הוא אמר וחייך אליי ואל נאמג׳ון.
״על מה?״ נאמג׳ון שאל והסתכל קדימה.
״על זה שאתם חברים טובים.״ הוא אמר עם חיוך, והמשיך ללכת.
״שכחתי לשאול אתכם קודם!!״ צעקתי ודפקתי את היד במצח שלי.
׳איזה אידיוט אני לפעמים...׳
״לשאול מה?״ טהאיונג שאל סקרן.
״לשאול אם גם אני ערפד עכשיו?״ שאלתי בלחש כדי שלא ישמעו אותי.
״אהה.. ת׳אמת אני לא יודע, אני לא כלכך בקיע בכל העניין הזה של נשיכות. אני בכלל שמעתי שאף אחד לא שורד נשיכות.״ נאמג׳ון אמר בזמן שגירד את עורפו.
״רגע מה?״ שאלתי ועצרתי במקומי.
״הוא מתכוון שכל מי שנושכים אותו מת.״ טהאיונג אמר עם חיוך והנהן עם ראשו.
״...״ מצמצתי כמה פעמים.
״אז אני עומד למות?!?!״ צעקתי עליהם ואנשים בצדדים הסתכלו עליי.
״שקט.״ נאמג׳ון התקרב אליי ולחש.
״אני לא יודע. כשנחזור הביתה נדבר עם אומה שלי, היא בטח יודעת.״ נאמג׳ון אמר בשקט.
״אנחנו צריכים לעבור במזכירות כדי לקבל את המפתחות לחדרים שלנו.״ טהאיונג אמר.
״אוי שיט, אני צריך ללכת למשרד של המנהל.״ אמרתי והתחלתי לרוץ לחדר שלו.
״נתראה במזכירות!״ צעקתי אליהם והמשכתי לרוץ.
׳אני לא הולך לספר להם על ג׳ימין. לפחות לא עד שאני אהיה בטוח שזה הוא.׳
״המנהל?״ דפקתי על הדלת ופתחתי אותה. מר קים, ג׳ימין וג׳ונגקוק הסתכלו עליי וגם המנהל.
׳מה לעזאזל הם עושים פה?׳
״א-אמרת לי לבוא לפה אחרי השיעור הראשון...״ אמרתי וגירדתי את עורפי, בזמן שחייכתי בלחץ.
׳למה אני כלכך לחוץ?!׳
״זה בסדר אנחנו סיימנו פה, ג'ין.״ המנהל אמר ומר קים הנהן. הוא, הבריון שהציק לטהא והערפד קמו ויצאו מהחדר.
כשהערפד עבר לידי העיניים שלנו נפגשו שוב. כל העולם הפך להיות איטי ופשוט בהיתי בעיניים המהפנטות שלו.
הוא יצא מהחדר ואני התיישבתי מול המנהל, אחרי שיצאתי מהבועה שהייתי בה.
״על מה רצית לדבר איתי?״ הוא שאל וסידר ניירות שהיו על השולחן שלו.
״אהמ... זה בנוגע השינה באקדמיה..״ אמרתי וגירדתי את עורפי בלחץ.
״אמרתי לך כבר שאני לא מכריח אותך.״ הוא אמר, שם את המרפקים שלו על השולחן, שילב את אצבעותיו והסתכל עליי.
״אני יודע.. אני כן רוצה להישאר פה, אבל אני אצטרך לצאת מהאקדמיה לפחות 3 פעמים בחודש.״ אמרתי והסתכלתי עליו.
׳למה הוא כלכך מפחיד?!׳
״למה?״ הוא שאל אותי בסקרנות.
״אני חולה בפוליציתמיה.״ אמרתי בפשטות.
״פוליציתמיה?״ הוא לא הבין אותי.
״זו מחלה שבגללה יש לי יותר מידי דם בגוף, אז אני צריך לתרום דם לפחות 3 פעמים בחודש כדי שכלי הדם שלי לא יתפוצצו.״ אמרתי.
״ת׳אמת... אני די צריך ללכת עכשיו לבדיקה..״ אמרתי, הבטתי למטה וגירדתי את עורפי שוב.
״אוקיי. יש לך את האישור שלי ואני גם אגיד למורים שלך.״ הוא אמר והתחיל לכתוב משהו בניירת שלו.
״אתה צריך הקלות בספורט או בשיעור אחר?״ הוא שאל.
״אחרי בדיקת דם, פשוט אישור לא להשתתף. לפעמים יכולים גם להיות לי כאבי ראש או סחרחורות. אם זה יקרה טהאיונג ונאמג׳ון יודעים מה לעשות.״ אמרתי.
״עוד משהו?״ הוא לא הרים את מבטו.
״לא אדוני.״ אמרתי בשקט.
״אוקיי, אתה משוחרר.״ הוא אמר ואז יצאתי מהחדר. ראיתי שטהאיונג עמד שם משפיל מבט בזמן שנאמג׳ון מדבר עם המורה קים, הבריון הסתכל על טהאיונג וחייך.
לפתע הערפד הסתובב אליי והסתכל עליי.
״ג׳ימין?״ המורה קים אמר, ואז כולם הפנו את המבט אליי.
״הבאתם את המפתח לחדר?״ שאלתי כשהתקרבתי אליהם.
״יאפ.״ טהאיונג אמר עם חיוך.
״אוקיי, אני אבוא עוד בערך שעתיים.״ אמרתי אחרי שנאמג׳ון נתן לי את המפתחות של החדר ושל המכונית.
״אתה לא רוצה שאני אסיע אותך? יהיה לך קשה לנהוג חזרה.״ הוא אמר בטון מודאג מעט.
״לא, זה בסדר. מישהו צריך לשמור על טהא.״ אמרתי ובלאגנתי לאיש הזאב את השיער.
״היי!! אני לא ילד קטן!״ הוא התבכיין וסידר את השיער שלו.
״כן אתה כן.״ נאמג׳ון ואני אמרנו בתיאום מושלם וצחקנו עליו.
״אני שונא אתכם...״ טהאיונג מילמל והסתכל לצד, בזמן ששילב את ידיו ושירבב שפתיים.
״לאן אתה הולך?״ לפתע המורה קים שאל אותי, נזכרתי שגם הם פה.
״יש לי בדיקת דם.״ אמרתי עם חיוך.
״אני יכול להסיע אותך.״ לפתע הערפד אמר.
״אתה בטוח?״ ג׳ונגקוק שאל אותו והסתכל עליו בהפתעה.
״ברור, הוא תלמיד חדש. אולי אני אעשה לך אחר כך גם סיור בקמפוס.״ הוא אמר לג׳ונגקוק ואחר כך הסתכל עליי עם חיוך רחב על שפתיו.
׳שאלוהי הסוסים האדירים יעזרו לי!! יש לו חיוך עיניים מושלם!!!׳
״זה בסדר... אני אסע לבד..״ אמרתי והסתכלתי לצד, הרגשתי איך האוזניים שלי בוערות.
״לא, זה דווקא רעיון טוב שהוא יקח אותך. אני לא רוצה שתסע לבד ורציתי עכשיו לקחת את נאמג׳ון וטהאיונג לשיחה.״ המורה קים אמר.
׳לעזאזל..׳
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
Hi Stob it! #4
ביי👋