עברה חצי שנה והוא עדיין לא התעורר.
אני מתחילה להרגיש רגשות מעורבבים.
הוא יקום בכלל?
מה יקרה כשהוא יקום?
מרוב מחשבות נרדמתי.
בשניה שעצמתי עיניים שמעתי אותו.
קול חלש ודק.
הקול שאני הכי אוהבת בעולם.
הקול של ליעמי שלי.
"בייב?" אמר חלש
פתחתי את העיניים מהר ולחצתי על הכפתור לקרוא לרופא דחוף ואז קפצתי אליו.
"ליעמי אהוב שלי.
חשבתי שכבר לא תקום" אמרתי בוכה.
אבל לא מעצב.
בוכה מאושר.
מיד התקשרתי לכולם.
ישבתי עם ליעם על המיטה מחובקת בזרועותיו שכל כך התגעגעתי.
"בייב למה נשארת לידי חצי שנה ולא המשכת בחיים שלך?" שאל
"כי ידעתי שתתעורר והכל עניין של זמן וכי אני אוהבת אותך יותר מאת החיים שלי והם לא היו שווים כלום בלעדיך. זה למה" אמרתי לו
"אני אוהב אותך"
"אני יותר"
ואז התנשקנו נשיקה של געגוע ושמחה.
פתאום שמענו צעדים מהירים ומלא קולות
"אחשלי סוף סוף קמת" יובל אמר
"חשבתי כבר נפתרנו ממך" אביאל אמר
"בייב זה לא יפה" נעה אמרה לו
"יאאא התגעגעתי" אלין אמרה
"הפהפהפ את שלי אל תשכחי" יובל אמר
"קנאי אחשלך" אלין אמרה וצחקתי
"אם לא היתה לי חברה הייתע מנשק אותך בפה עכשיו" עדי אמר
"שאני יעלב?" אמרה גפן
"לא לא לא אני אוהב רק אותך זה היה בצחוק" אמר מתחנן
"סלחתי" אמרה צוחקת
הם ישבו איתנו ואז הם הלכו והרופא בא
"תקשיבו זה יהיה תהליך שיקום ארוך. בהתחלה יהיה מאוד קשה ללכת אבל תעבור את זה. כמו שהתעוררת ככה גם תחזור לשיגרה. ולפי מה שראיתי ישלך פה ארוסה מדהימה שכל הזמן דואגת לך. תשמור עליה טוב טוב" אמר והלך
~ליעם~
אחרי שהרופא הלך ראינו טלוויזיה ואז ראיתי שהמלאך שלי נרדם.
מה הייתי עושה בלעדיה?
היא פשוט לא זזה מפה חצי שנה
היא מדהימה
אני כל כך אוהב אותה.