''היי... אתה.... אתה..!'' איזה מישהו ניער אותי והתעוררתי.
''קיריל?'' שאלתי ופקחתי את עיניי. ''אמא שלך קיריל, בוריס'' הוא אמר והסתכלתי עליו, אחד הבחורים שראיתי אתמול.. אוי שיט אני עדיין בתא.
''תקראו לו'' שמעתי קול אחר והסתכלתי למעלה, כל הגוף שלי כאב וכמובן להרים ככה את הראש הרבה יותר כאב.
''בוא הנה'' השוטר קרא לי ועמדתי בקושי וגררתי את רגליי אליו.
''מה... מה השעה?'' שאלתי. '' תשע בבוקר'' הוא ענה ושפשפתי את עיניי.
''מה..מה אתה רוצה ממני?'' שאלתי. ''שחררו אותך'' הוא אמר.
''מה?!'' שאלתי בפליאה. ''ביטלו את התלונה נגדך, איזה בחור בשם הארולד או משהו כזה'' השוטר אמר ופתח את הדלת של התא ויצאתי משם.
''תודה!'' אמרתי וחיבקתי אותו חזק.
''אני אוציא עלייך את השוקר אם לא תתרחק ממני'' השוטר אמר ועזבתי אותו.
''מחכים לך מחוץ לתחנה'' שוטר אחר אמר. ''לי?'' שאלתי מופתע, מי יבוא לקחת אותי אחרי שהם זרקו אותי פה?
חתמתי על מסמכי שחרור ויצאתי בגרירת רגליים מהתחנה, לא היה לי כוח להרים את הגוף שלי, כאב לי להרים את הגוף שלי, כאב לי לנשום.
חיפשתי בעיניי מישהו מוכר שאמור לחכות לי לפי מה שהשוטר אמר.
שמעתי צפירה והפנתי את מבטי למכונית של זאין שהיה בתוך המכונית
הלכתי אל המכונית בצליעה והתיישבתי במושב האחורי, פחדתי לשבת לידו.
ישבתי בשקט מאחורה, לא דיברתי, זאין לא דיבר. כל הנסיעה שתקנו עד לרגע שזה הגיע
זאין נאנח
שיט.
''לואי...'' הוא נאנח. ''אין לי כוח זאין'' אמרתי בשקט, אני מניח שאני נראה זוועה, מריח זוועה והקול שלי רועד.
''טוב..'' הוא אמר והשתתק.
''תודה'' אמרתי שהגענו אליי הביתה. ''אני בא איתך'' זאין אמר. ''טוב...'' אמרתי, הוא בטח רוצה לראות שאני מסתדר.
פתחתי את הדלת וחשכו עיניי.....
את זה לא רציתי.
הבנים היו אצלי בבית, רק הלהקה, והארי.
''אוי ואבוי..'' אמרתי באנחה. ''הנה האסיר שלנו השתחרר..'' נייל אמר והבטתי בו, אני לא יודע מה כואב יותר, הלב או הגוף?
''תלכו... בבקשה'' התחננתי, לא רציתי לראות אותם, לא רציתי לדבר, רציתי מקלחת ושינה טובה.
''ללכת? אבל כולנו פה בשבילך'' ג'ף אמר. ''תלכו....'' לחשתי והשפלתי את פניי.
''מצחיק, יום אחד הוא ישן בכלא ותראו איך הוא נראה'' נייל גיחך.
''איך אתה יכול...!? אתה יודע בכלל מה קורה שם לבן אדם!? אומנם ישנתי רק לילה אחד שם אבל זה טראומה לכל דבר! אני לא בן אדם של כלא!'' צעקתי עליהם.
''תאכל את מה שבישלת'' ליאם אמר. ''תגיד תודה להארי שהסכים לשחרר אותך אחרי כל מה שעשית לו!'' נייל צעק עליי.
''תודה?! לכו לעזאזל! תצאו מהבית שלי!'' צעקתי והצבעתי על הדלת.
''אנחנו כלכך מאוכזבים ממך לואי'' זאין אמר. ''אחלה! תצאו מפה!'' אמרתי בכעס.
''אנחנו לא זזים מפה!'' נייל צעק. ''בכיף שלכם! אני הולך להתקלח'' אמרתי ובאתי ללכת אבל זאין שהיה מאחורי תפס לי את היד.
''מה חשבת לעצמך לואי?!'' ג'ף צעק. ''מה אכפת לכם?! מה בכלל אכפת לכם!? כולכם שונאים אותי וכולכם רוצים לשלוח אותי לכלא או לבית חולים פסיכיאטרי! אז מה פאקינג אכפת לכם?!'' צעקתי.
''אתה מטומטם או עושה את עצמך?! כמה פעמים אמרנו לך שאתה חשוב לנו!'' זאין צעק עליי.
''לכו לעזאזל! יאללה תתקשרו למוסד שבו אתם רוצים לאשפז אותי כי אני מתחרפן ממכם!'' צעקתי.
''אתה מתחרפן מאיתנו!? אז בוא תפליל אותנו! יש לך כבר ניסיון בזה!'' נייל צעק.
''מה אתה רוצה נייל?!'' שאלתי בכעס. ''למה עשית את זה לואי?! אה?!'' נייל שאל.
''כבר עניתי לך! אבל אתה לא רוצה להקשיב!'' צעקתי.
''עוד פעם קיריל!? עוד פעם אתה מאשים מישהו מת?! אין לך בושה לואי!'' נייל צעק.
''מה אתה לא מבין נייל!? אני רואה אותו! אני מדבר איתו!'' צעקתי בכעס.
''שקר! שקר! שקר! עוד ועוד שקרים לואי! מתי תתחיל להגיד את האמת?! למה עשית את זה?!'' נייל צעק.
''אני אומר את הפאקינג אמת!! קיריל אמר לי לעשות את זה!'' צעקתי.
''לואי תפסיק!'' ג'ף צעק עליי. ''אני לא משקר!!! דמאט!!'' צעקתי באנחה.
''זה דרך איומה למצוא תירוץ לואי'' ליאם אמר. ''אתם חושבים שאני אאשים את קיריל סתם?! מה אתם חולים!? אני אוהב את קיריל!'' צעקתי.
''אז למה אתה פאקינג מאשים אותו במעשים המטורפים שלך?!'' נייל שאל.
''כי הוא מדבר איתי! והוא אמר לי לעשות את זה להארי!'' צעקתי באנחה, כמה אני יכול להסביר להם.
''איך הוא מדבר איתך אם הוא פאקינג מת?!'' ג'ף שאל. ''אני לא יודע! אבל הוא מופיע פתאום! והוא מדבר איתי!'' צעקתי.
''הוא אומר את האמת'' ליאם אמר בשקט. ''מה?'' כולם שאלו. ''לואי סיפר לי בעבר שקיריל מדבר איתו.. רוח או דמיון אני לא ממש בטוח... אבל הוא סיפר לי על זה'' ליאם אמר.
''תודה לאל!'' נאנחתי. ''איך אתה יודע שהוא לא שיקר לך? לואי ביים את זה מהרגע הראשון! איך אתה בטוח שהוא לא שיקר לך כדי לבנות סיפור כיסוי?!'' הארי שאל.
''כי לואי לא.. לא יאשים את קיריל סתם'' ליאם אמר, אני אוהב אותך אחי.
''כמה חולה נפש אתה? מדבר עם עצמך.... נדפק לך המוח!'' נייל צעק.
''מאוד נדפק לי המוח! אני חולה נפש! אני מטורף! אני בעל בעיות נפשיות! טוב לך?!'' צעקתי.
''אז קיריל מת לואי! אנשים באים והולכים! מה עובר עלייך?!'' זאין צעק עליי.
''אתם בחיים לא תבינו את מה שאני עברתי!'' צעקתי, הזיכרונות עלו והדמעות ביחד איתם.
''והנה הדמעות שוב מגיעות..'' נייל אמר שוב. ''לך תזדיין נייל! אני אבכה כמה שאני רוצה!'' צעקתי.
''אל תנסה לרכך אותנו בדמעות תנין לואי! זה לא עובד עלינו!'' נייל צעק עליי.
''איך אתה רוצה שנבין מה הלך שם אם אתה לא מספר לואי?! אתה נעול בתוך עצמך ואני יכול להבטיח לך שזה לא טורם למצב הנפשי שלך!'' זאין צעק עליי.
''אני לא מסוגל לספר! זה קשה!'' צעקתי ונאנחתי. ''הוא סיפר לי..'' ליאם אמר.
''ברור, הוא יספר לך ולא לחבר הכי טוב שלו'' נייל אמר.
''אוי אתה נפגע נייל?! למה לספר לך כדי שאח''כ זה יפגע בי יותר?! כי אתה תשתמש בזה כנגדי?! לך לעזאזל נייל!'' צעקתי בכעס.
''מה עברת שם לואי?! חתכו אותך ואיבדת הכרה?!'' נייל זלזל במה שעברתי שם, זה הכי כואב.
''נייל..'' ליאם אמר בשקט, הוא יודע מה עברתי שם.
''לא זה בסדר ליאם, לנייל אין רגשות!'' אמרתי בכעס והסתכלתי עליו.
''שום דבר שבעולם לא יצדיק את זה שכמעט הרסת להארי את החיים לואי'' ג'ף אמר.
''אוי נו באמת!'' אמרתי באנחה. ''אתה פשוט לא קולט את זה! זה נראה לך צחוק! כמעט הרסת לבן אדם חיים שלמים!'' ג'ף צעק עליי.
''וזה קרה?!'' צעקתי. ''לא! כי עצרנו את זה בזמן!'' נייל צעק.
''יופי אבל זה לא קרה!'' אמרתי ושילבתי את ידיי, מעשה לא חכם.. זה כאב.
''אתה יודע לואי.... עד עכשיו היינו איתך, היינו מאחוריך באש ובמים'' זאין אמר.
''כן בטח..'' גיחכתי. ''אבל לא עוד! זהו לואי זה נגמר! אתה לבד, לחלוטין לבד! יש לך כסף, יש לך מכונית, יש עלייך שמירה שהחברה מממנת... על הטיפולים גם משלמים עלייך. זהו. אתה לא זקוק לנו'' זאין המשיך.
''בטח שאני זקוק לכם!'' אמרתי מיד. ''חבל, אבוד לך.. היה נעים להכיר אותך'' זאין אמר ויצא מהבית.
''חבל שהכל נגמר ככה'' ג'ף אמר ויצא גם. ''אתה יודע.... יש סיכוי שהלהקה שלנו תתפרק בגללך, רק בגללך'' נייל אמר ויצא מהבית. ''נו? מה יש לך להגיד?'' שאלתי את הארי שעדיין ישב על הספה.
''כלום, אני נשאר'' הוא אמר ורציתי לצרוח. ''מה?'' שאלתי בהלם, חשבתי שאחרי כל מה שעשיתי לו הוא לא ירצה לראות אפילו את הפנים שלי.
''פגעת בי, רמסת אותי, עשית לי משהו שמעולם לא עשו לי, בחיים לא סבלתי כמו שסבלתי מהרגע הראשון שהכרתי אותך לואי'' הארי אמר.
''אחלה, מה אתה רוצה? שקל?'' שאלתי. ''אין לך מושג כמה אני שונא אותך וכמה באלי לעוף מכאן ולא לראות את הפנים שלך לעולם'' הארי אמר.
''אז מה אתה עושה פה?'' שאלתי באנחה. ''עושה לך את המוות'' הארי חייך.
''מה?'' שאלתי מבולבל. ''אתה שונא אותי, הדבר שאתה הכי רוצה בעולם זה שאני יעלם מהחיים שלך, אז לא לואי. אני נשאר פה. אני לא הולך לשום מקום.. אני אשאר איתך עד סוף החיים לואי'' הארי אמר עם חיוך מתרחב והנדתי בראשי.
''למה אתה עושה לי את זה?'' שאלתי באנחה. ''מידה כנגד מידה, אתה עשית לי את המוות ואני אעשה לך את המוות'' הוא אמר בחיוך. ''חתיכת בן זונה'' אמרתי בכעס.
''אין מה לעשות לואי ואתה יודע משהו? אין לך שום סיכוי להעיף אותי מכאן... הם אמרו לי שאני יכול להחליף מישהו או שאני יכול להתפטר ולקבל פיצוי אבל אמרתי להם שאני נשאר פה באש ובמים ככה שבכל מצב אני אהיה איתך'' הארי אמר והנדתי בראשי שוב.
''אני הולך להתקלח אני בתקווה שכשאני אצא מהמקלחת אתה לא תהיה כאן'' אמרתי והלכתי בצליעה אל כיוון השירותים, נכנסתי למקלחת ופתחתי את המים, הורדתי את הבגדים והסתכלתי במראה, אני נראה פשוט זוועה, שקיות ענקיות מתחת לעיניים, כל הפנים שלי חבולות כמובן שגם הגוף, ישנם מספר מוקדים שמדממים.... פירקו לי את הצורה.
נכנסתי למקלחת, המים החמים שרפו על פצעי אבל עדיין העניקו הרגשה אדירה של נקיון וחוסר מחשבות, לא הייתי מסוגל לחשוב על כלום.
אחרי כמה דקות סגרתי את המים ולקחתי מגבת לבנה ונקייה שאותה עטפתי סביב פלג גופי התחתון שאני נותן לטיפות מפלג גופי העליון להמשיך לנזול במורד גופי העירום.
''מה קרה לך לואי?'' קיריל הרגשתי את קיריל עומד מאחורי, הסתכלתי דרך המראה הוא לא היה שם אך כשהסתובבתי הוא היה מולי.
אין לו השתקפות.
''אני לא יודע'' לחשתי בעצב והסתכלתי עליו. ''ציפיתי בך מלמעלה, בכל מה שקורה לך אחרי המוות שלי... אתה קברת את הלואי האמיתי עמוק עמוק בתוכך'' קיריל אמר.
''אני לא מסוגל לחזור להיות מי שהייתי'' אמרתי והוא הניד בראשו. ''אתה מסוגל אבל אתה לא רוצה לוותר עליי, לעבור הלאה.'' הוא אמר.
''אני לא מסוגל'' המשכתי להגיד. ''לואי בהתחלה אתה לא הראת לי מי אתה, היית בשבילי בחור מעצבן ומציק, אחד מאלה שאני שמח לחסל.. ואז הכרתי את הצד הטוב שבך, את לואי האמיתי, זה שאתה מסתיר טוב מאוד.. ואחרי שגיליתי אותו הפסקת להתנהג מגעיל והיית רק הלואי הזה'' קיריל אמר.
''אז..?'' שאלתי. ''תראה גם להארי את הלואי הזה, תיתן לו לגלות אותו... הארי שחרר אותך מהכלא, הוא לא היה חייב לבטל את התלונה והוא עשה את זה כי הוא לא רוצה להרוס לך את החיים כמו שאתה חושב שהוא רוצה. תגיד לו תודה, תודה לו על מה שהוא עשה למענך'' קיריל אמר.
''נראה לך?!'' שאלתי בהלם. ''לואי הוא פה בשבילך, אני יודע שהוא אומר דברים אחרים לגמרי אבל זה ברור שאם הוא שחרר אותך מהכלא אין לו כוונות רעות, הוא רוצה לטובתך'' קיריל אמר ובהיתי בו.
''תעזור לי קיריל, אני לא יודע איך לחזור ללואי ההוא'' אמרתי והוא הנהן. ''אני אעזור לך, בשביל זה אני פה... נתחיל מזה... תגיד לו תודה לואי, זה כל מה שהוא רוצה'' קיריל אמר ונעלם....
להגיד להארי תודה....
זה מה שקיריל רוצה....
אני אצטרך לשים את האגו בצד ולעשות מה שקיריל אומר לי.
יצאתי מהמקלחת וחזרתי לסלון.
''הוו יצאת, עם מי דיברת שם? קיריל שלך?'' הוא שאל בחיוך ושתקתי, זה כל כך קשה להניח את האגו בצד.
''הארי..'' נאנחתי. ''מה לואי?'' הוא שאל בחיוך רשע. ''תודה'' אמרתי בשקט וחיכיתי לעקיצה הבאה שלו.. אך לא הייתה כזאת.
הארי התיישב בצורה יותר נורמלית על הספה והחליף את החיוך המרושע בחיוך יותר נורמלי. ''אין בעד מה'' הוא ענה בחיוך הזה. קיריל צדק. זה כל מה שהוא רצה.
''אני הולך לישון..'' אמרתי והוא הנהן. ''לילה טוב'' הוא איחל לי ועליתי למעלה.....
קיריל צדק.
שמתי בוקסר על גופי ונכנסתי למיטה ועצמתי את עיניי..
האפלה מסביב עטפה את גופי, רוח קרירה נשבה על עורפי ואני הסתובבתי במקום שלי, מחפש את המקום אליו אני אמור ללכת.
לאיזה דרך ללכת?
מה הדרך הנכונה?
ישנם שני שבילים מקבילים אחד לשני...
איך מה הוא שביל הישר?
מה היא הדרך הנכונה?
לאן לפנות?
התעוררתי משנתי והתיישבתי במיטה, מה זה החלום הזה? הוא אחד המוזרים.
יצאתי מהמיטה וירדתי למטה, הארי עמד ליד הדלת וקרוליין ישבה על הספה ושתתה תה.
''לואי!!'' היא צעקה בשמחה וקפצה מהמקום שלה. ''היי'' אמרתי והיא חיבקה אותי חזק.
''כל כך דאגתי לך'' היא אמרה שהיא עוד מחבקת אותי. ''גם אני דאגתי לך'' אמרתי וליטפתי את גבה.
''אני מצטערת שלקחו אותך..'' היא אמרה. ''זאת לא אשמתך.... זאת דיי אשמתי'' אמרתי והיא התרחקה ממני.
''מה זה היה באמת? אף אחד מהם לא רצה להסביר לי! נייל אמר שאני לא גדולה מספיק כדי להבין'' היא אמרה בחריקת שיניים. הם רבו.
''מה קורה איתך ועם נייל?'' שאלתי בהיסוס. ''אתה צדקת... הייתי צריכה לשכוח אותו, הוא לא בשבילי'' היא אמרה. ''אוי קרוליין..'' אמרתי בעצב.
''הוא התייחס אליי כל כך בזלזול והוא כל כך פגע בי... צדקת בהכל'' היא אמרה וחיבקתי אותה שוב.
''זה לא ממש מעודד אבל... אני יודע שהוא באמת אוהב אותך..'' אמרתי והיא גיחכה.
''הוא לא..'' היא אמרה. ''זה מה שאת חושבת... אני יודע שהוא עוד מאוהב בך'' אמרתי והיא הנידה בראשה.
''בכל אופן... מה הלך פה?'' היא שאלה והסתכלה על הארי.
''לואי בעצם...'' הארי התחיל. ''אני אספר לה'' אמרתי. ''אמת או שקר?'' הארי שאל בחשד.
''רק את האמת'' אמרתי באנחה. ''שקרת לי?'' היא שאלה מבולבל והתיישבתי על הספה.
''עשיתי טעות, כמעט הכנסתי את הארי לכלא'' אמרתי. ''אוקי....'' היא אמרה והתיישבה בספת יחיד.
''שיקרתי לכולם.. אפילו לעצמי..'' אמרתי בעצב. ''אמרתי לכולם שהארי מכה אותי.. שהארי מאיים עליי ופוגע בי.. שוב ושוב.. שיכנעתי את כולם, כולל את עצמי שאני דובר אמת'' אמרתי.
''נכון..'' היא אמרה.
''אבל שיקרתי, הוא לא נגע בי מעולם, הוא רצה בגלל כמה דברים שעשיתי לו אבל הוא בחיים לא הרים עליי יד..'' אמרתי ונאנחתי. ''אז למה עשית את זה?'' קרוליין שאלה.
''זה מסובך..'' אמרתי באנחה. ''בכל אופן, ביימתי כל מיני דברים, פגעתי בעצמי והפללתי אותו... גרמתי לכך שפיטרו אותו ולקחו אותו לחקירות'' אמרתי.
''אוי לואי..'' היא נאנחה והסתכלתי על הארי. ''וכשהגענו לפה.. נייל וכולם חיכו כאן לקחת אותי למשטרה ולעצור אותי.. והם עשו את זה..'' הוספתי. ''ונתתי לו לבלות שם את הלילה כדי ללמוד לקח ושחררתי אותו'' הארי אמר. ''אבל לואי... למה עשית את זה?'' קרוליין נאנחה. ''הוא נתן תירוץ אחד..'' הארי אמר.
''זה לא תירוץ, זה האמת'' אמרתי. ''והיא?'' קרוליין שאלה.
''קיריל..'' עניתי בהיסוס. ''קיריל?'' קרוליין שאלה בפליאה. ''את בטח גם לא תאמיני לי, אני אפילו לא אטרח להסביר לך'' אמרתי. ''אני אאמין לך..'' היא אמרה. ''אוקי, ננסה אותך, קיריל מדבר איתי. כל הזמן..והוא אמר לי לעשות לו את כל זה'' אמרתי וקרוליין הסתכלה עליי המומה.
''את לא מאמינה'' גיחכתי. ''אני רוצה להאמין אבל לואי זה הזוי'' היא אמרה וקמתי מהספה.
''לא ציפיתי למשהו אחר, אף אחד לא מאמין לי..'' אמרתי וניגשתי למטבח.
''כי לואי, זה..'' קרוליין אמרה. ''את כמו כולם זה בסדר... אין לי כבר לב שיכול להיפגע'' אמרתי בעצב והרתחתי מים לתה.
''לואי..'' היא נאנחה. ''אל תדברי קרוליין, בבקשה'' אמרתי ונשענתי על השיש עם הגב אל הסלון, שמעתי תזוזות משם וכנראה קרוליין קמה מהספה, עצמתי את עיניי, לא נותן לדמעות לברוח.
הרגשתי שמלטפים לי את הכתף ומושכים אותי לחיבוק אז הסכמתי והסתובבתי לחיבוק.
זה היה הארי ניצב מולי, הוא חיבק אותי חזק ונתן לי לפרוק את הכל....
טאם טאם טאם
האם זו ההתחלה של לארי?
ברור.
או שלא ברור.
כי אני קצת סדיסטית ואני יכולה להתעלל בכם (ובי) עוד....
מוחעחע