בחור אחר העיף אגרוף לבטן שלי ונפלתי על רגליי, הם המשיכו..הם חבטו בי, בעטו בי, הכו אותי בעוצמה.
צעקותיי לעזרה ורחמים לא עזרו, הח'ברה האלה פירקו את גופי לגורמים.
הם הרסו את הבית שלי ושברו כמה דברים.
שכבתי על הרצפה חסר אונים, לא הצלחתי להזיז את עצמי ומרוב שכל הגוף שלי כאב, כבר לא הרגשתי אותו.
טעם הדם בפה שלי רק התחזק.. אוי שיט.
הסתכלתי על ידי, שם שמו של קיריל היה מצולק לרוחבה.
למה אתה לא פה להגן עליי קיריל? למה עזבת אותי? למה אתה מת ולא אני?
למה אני לבד בעולם?
ועכשיו גם הסתבכתי עם אנשים שאין לי מספיק לשלם להם.
ראיתי את פירוט הבנק שלי, בקושי נשאר לי כסף בחשבון.. וזה עוד בלי לשלם להם על הסמים ולזונה על הקלטת.
אני גמור.. עדיף שהם יהרגו אותי וזהו.
אני רוצה למות
הצלצול של הטלפון של הבית שלי נשמע, לא יכולתי לזוז אפילו לכיוון הטלפון.. כל תזוזה הכי קטנה שלי כאבה לי הרבה יותר.
המשיבון ענה. ''לואי? אתה בבית? זה נייל, תרים אם אתה שומע את זה'' נייל נשמע מתוך המשיבון... אבל אני לא יכול לענות לו, אני לא מסוגל להגיע לטלפון.
''אני כאן, הצילו!'' אמרתי בכאב אבל זה לא עזר.. הוא לא יכול לשמוע.
גל של שיעול עלה בי. ראיתי שדם יצא מהפה שלי.
הטלפון שוב צלצל ושוב המשיבון ענה.
''לואי כשתשמע את ההודעה הזאת תחזור אליי, אתה בטח מסנן אותי ולא רוצה לדבר איתי עכשיו. בבקשה תענה לי'' נייל המשיך..
אני לא יכול...
אני לא יכול!
הצלצול שוב נשמע ושוב המשיבון ענה.
''אני יודע שאתה מסנן אותי, אין לך זכות לסנן אותי! לך לעזאזל!'' נייל אמר כועס.
לא..
אני לא מסנן אותו!
בבקשה!
לא....
שלא יאבד תקווה!
אני אבוד..
אני אדמם פה למוות וזהו....
סיימתי את החיים שלי.
שכבתי שם על הרצפה ללא יכולת לזוז אני לא יודע אפילו כמה זמן... עברו נראלי אפילו כמה שעות.
רוב הפצעים כבר התייבשו, היו כאלה שהמשיכו לדמם על הרצפה וליצור שלולית קטנה.
היו דפיקות בדלת, לא יכולתי לקום לפתוח.
''לואי?'' שמעתי את צעקתו של נייל. ''אני כאן! כאן!'' ניסיתי לצעוק, לא היה לי כוח.
הוא דפק שוב על הדלת, ניסיתי שוב לצעוק.. זה לא עזר.
הצלחתי להרים את היד והתחלתי לחבוט בקיר בתקווה שזה ישמע רעש כלשהו.
כאב לי לתת אגרופים לקיר אבל הייתי חייב לעשות איכשהו רעש, למזלי אחת התמונות נפלה על הרצפה מהרעידות והזכוכית התנפצה.
''לואי! לואי!'' נייל צעק מחוץ לדלת, הוא שמע את זה, נייל החליט להציץ בחלון שהשקיף לתוך הבית וראה אותי שוכב שם.
נייל דפק בחוזקה על הדלת הפעם במטרה לפרוץ אותה, לא יכולתי להשמיע שום צליל.
נייל בעט בחוזקה בדלת והצליח לשבור את המנעול ונכנס לבית שלי.
''הולי שיט לואי!'' הוא אמר ורץ אליי.
''הכל כואב לי נייל'' לחשתי ונאנחתי בכאב, עיניו זזו במהירות על גופי, סוקרות הכל.
''כמה זמן אתה שוכב כאן?!'' הוא שאל. ''כמה שעות אני מניח'' לחשתי והוא נגע לי במקום מסויים בראש וזה כאב, זה ממש כאב. צווחת כאב פרצה מפי ללא שליטה.
''בוא לואי... תנסה לקום'' נייל אמר וניסה לעזור לי לקום.
הכל כאב, הרגשתי כל עצם בגוף.
''יופי, אתה עומד'' הוא אמר.
יופי לואי, לא שברת את הרגליים.
''כואב לי'' אמרתי. ''מה קרה לך?'' הוא שאל ולא היה לי כוח להסביר את כל מה שקרה לי.
''צריך לחטא לך את כל הפצעים בפנים ובשאר הגוף'' הוא אמר והושיב אותי על הספה, לא יכולתי לזוז.
''סליחה שלא עניתי.. לא הצלחתי לקום מהרצפה'' אמרתי והוא נאנח.
''מה יהיה איתך?'' הוא שאל באנחה וניסה להוריד לי את החולצה אך זה כאב מידי אז הוא לקח מספריים וגזר את החולצה שלי.
''תראה מה הולך כאן, איך הסתבכת במכות ואיך הגעת הביתה?'' הוא שאל והסתכל סביב.
''או שזה קרה כאן?'' הוא שאל בבלבול והסתכלתי עליו בצער. ''זה קרה כאן'' אמרתי.
''עם מי הסתבכת לואי?'' נייל שאל וניגש למטבח והביא מטלית לחה והתחיל לנקות את הדם היבש בזהירות מהפנים שלי.
''זה לא משנה'' אמרתי בלחישה.
''זה כן משנה, תגיש תלונה אם אתה יודע מי היה הבחור, זה היה בכלל בחור אחד או כמה?'' הוא שאל. ''כמה'' עניתי והוא נאנח.
''למה הם עשו לך את זה?'' הוא שאל ושתקתי. נייל עזב את המטלית וקם מהספה.
''אתה כל כך אנוכי ואגואיסט! אני הנחתי את האגו שלי בצד ובאתי לפה כי דאגתי לך והחששות שלי היו נכונות כי מצאתי אותך פה על הרצפה מדמם! ואני פה כדי לעזור לך כי אכפת לי ממך אבל אתה כלכך תקוע בתוך התחת של עצמך שאתה בטוח שאתה אפילו לא צריך עזרה! אז לך לעזאזל לואי'' נייל אמר והלך לכיוון הדלת של הבית.
''לא! חכה!'' אמרתי וזה כאב לי מאוד להרים ככה את הכל אז השתעלתי שוב, ושוב דיממתי דרך השיעול הזה.
''אוי שיט אתה משתעל דם'' נייל ניגש אליי בחזרה וטפח לי על הגב בתמיכה.
''אתה צריך לראות רופא'' הוא אמר והנדתי בראשי. ''שונא רופאים'' אמרתי וניגבתי את הספה שלי.
''נו בטח, אתה כל יומיים בבית חולים'' נייל אמר וחזר לשבת על הספה.
''תודה שאתה נשאר'' אמרתי והוא הסתכל עליי בכעס. ''תתחיל לדבר לואי, אם אתה לא תספר לי מה קרה אני אקום ואלך, לא אכפת לי שאתה מדמם'' הוא אמר
שקר..
נייל ישאר..
הוא תמיד נשאר.
''מה לספר?'' שאלתי. ''מי תקף אותך?'' הוא שאל. ''אני לא יודע'' אמרתי והוא נאנח.
''אני באמת לא יודע! מעולם לא התעניינתי בשמות שלהם'' אמרתי. ''ולמה הם תקפו אותך?'' נייל שאל.
''אני.... לא בטוח'' אמרתי. ''הם סתם תקפו אותך?'' נייל שאל.
''אני חייב כסף, אני חייב להם הרבה כסף'' אמרתי. ''יש לך כסף'' הוא אמר והנדתי בראשי.
''אני דיי מרושש ואני חייב להם הרבה'' אמרתי.
''אבל... אנחנו עשירים.. כאילו אין לנו בעיה של כסף'' הוא אמר. ''לי יש..'' אמרתי.
''בגלל כסף הם פיצצו אותך מכות?'' נייל שאל מבולבל והנהנתי.
''כמה אתה חייב?'' הוא שאל והוציא את הארנק שלו, גיחוך יצא מהפה שלי בגלל האופטימיות של נייל.
''מה?'' הוא שאל מבולבל. ''אתה כנראה לא מבין את המצב..'' אמרתי.
''כמה אתה חייב לואי?'' הוא שאל ונאנחתי. ''בערך 300,000 לישט'' עניתי ונייל בהה בי בהלם.
''זה מלא כסף לואי, איך אתה חייב כל כך הרבה כסף לאנשים האלה?!'' הוא שאל ולא יכולתי להודות בזה.. לא הייתי מסוגל להודות שהגעתי למצב הזה.
''סמים נכון?'' הוא שאל והנהנתי. ''טוב לואי, רק כי אני דואג לך אני מוכן להלוות לך 200,000 דולר'' נייל אמר.
''באמת?'' שאלתי בהלם והוא הנהן. ''אני לא יודע איך תשיג עוד מאה אלף.. אבל אני בטוח שמאתיים יקלו על המצב'' הוא אמר והנהנתי.
''תודה נייל, הייתי מחבק אותך אם כל הגוף שלי לא היה כואב'' אמרתי והוא חייך.
''אני עצוב שהגעת למצב הזה לואי, אני מקווה שהפסקת עם הסמים'' הוא אמר והנהנתי.
שקר.. אני מכור.
''קרוליין שואלת עלייך הרבה'' הוא אמר. ''לא היית צריך לקחת אותה ממני'' אמרתי.
''תגיד את האמת, אתה רוצה שהיא תראה אותך במצב הזה? מסומם שיכור וחוטף מכות מסוחרי סמים שאתה חייב להם כמעט את החיים שלך?'' נייל שאל ושתקתי, הוא צודק.
''תראה לואי, אני אנסה להשיג לך את הכסף עד סוף השבוע.. אתה יודע מה הטלפון שלי.. אם אתה צריך משהו אל תהסס לפנות אליי.. אני עדיין כועס עלייך שלא תחשוב שאנחנו בסדר..'' הוא אמר.
''תודה'' אמרתי והוא הסתכל עליי בחצי חיוך.
''אתה תהיה בסדר'' נייל אמר וליטף את ראשי.
''איפה הכסף לואי? אנחנו רוצים את הכסף'' החבורה שוב התייצבה בבית שלי.
''אתם תקבלו את הכסף, עד סוף השבוע. אני מבטיח'' אמרתי.
''עד סוף השבוע.. לא יום לאחר מכן'' הוא אמר ואיים עליי.
''אוקי'' אמרתי והם עזבו את הבית שלי, זה לא היה חכם להראות להם איפה אני גר!
''זה הכסף.. יש פה מאתיים אלף כמו שאמרתי לך.. הצלחת להשיג עוד מאה?'' הוא שאל והנדתי בראשי.
''מה תעשה?'' הוא שאל. ''אני אגיד להם שאני אשלם את המאה יותר מאוחר'' אמרתי.
''אתה רוצה שאני אבוא איתך?'' נייל שאל והנדתי בראשי.
''טוב.. תתקשר אליי אחר כך, זה הרבה כסף לואי..'' הוא אמר והנהנתי. ''אני יודע'' אמרתי.
הגעתי למועדון, הבאתי את התיק שלי עם הכסף..אני חושב שבחיים לא היה עליי כל כך הרבה כסף במזומן.
''הנה הוא'' שמעתי מישהו אומר והלכתי אל החבורה.
''פשש, אשכרה הגעת, כבר תיכננו להתייצב אצלך בבית'' המנהיג אמר.
''אמרתי לכם שאני אביא לכם את הכסף'' אמרתי עם חזה מנופח, מלא באגו.
''אז... כמה יש פה?'' הוא שאל. ''200,000.. זה רק בינתיים'' אמרתי.
''יפה יפה'' אמר בחור אחר. ''היי הבאתם חומר נוסף?'' שאלתי בפליאה.
''זה חומר חזק יותר ממה שאתה משתמש ויקר יותר ממה שיש לך'' אמר אחד הבחורים.
''אני יכול לנסות?'' שאלתי. ''בטח... חד פעמי'' אחד מהם אמר והכין לי מזרק...
''מה זה?'' שאלתי. ''הרואין'' מישהו אחר אמר והביא לי את המזרק, עשיתי מה שהבחור ההוא עשה לי בפעם הקודמת והוריד שלי באמת יותר בלט, החדרתי לעצמי את המחט והחדרתי את החומר לתוך הוריד שלי.
''אם אני אקנה את מה שיש לכם פה, כמה זה יצא?'' שאלתי.
''יש לנו פה הרבה, אני לא מבין אותך לואי, אתה מוכר למישהו אחר?'' הוא שאל והנדתי בראשי.
''אתה קונה בכמות מסחרית, זה כאילו אתה סוחר'' הוא אמר.
''אני משתמש בזה לבד, תקופה רעה בחיים שלי'' אמרתי והם גיחחו. ''מפורסם'' אחד מהם גיחך.
''זה יהיה לך ממש יקר, לואי אם לא יהיה לך איך לשלם אנחנו לא רק נפוצץ אותך מכות.. אנחנו נהרוג אותך'' המנהיג איים והנהנתי.
''אל תדאגו'' אמרתי, אין לי את הכסף.. אבל החומר הזה טוב!!!
''כולם לעצור! משטרה!'' מספר שוטרים נכנסו לתוך הבר, כל הבר מיד התחיל להיות רועש יותר, אנשים רצו ממקום למקום, ברחו מהמועדון, החבורה ההיא התחילה לאסוף את עצמה. אני צריך את הסמים שלי!
לא!
ואם יעצרו אותי פה אז זה יתפרסם וכל העולם ידע שאני מסומם!
קפצתי על השולחן וחטפתי את כל הבקבוקונים שהצלחתי לתפוס.
''היי! תעצרו אותו!'' צעק המנהיג של החבורה ואני ברחתי משם במהירות עם הסמים ועם הכסף.
הצלחתי לברוח דרך החלון של המועדון עם הכל עליי.
אחד הבחורים רץ אחריי.
אוי שיט!
התחלתי לרוץ ברחוב בתקווה שהוא לא ישיג אותי.
הבחור רץ אחריי וציווה עליי לעצור אבל לא עצרתי, אם אני אעצור הוא יהרוג אותי!
''תעצור!!'' הוא ציווה עליי אבל המשכתי, הסתובבתי אחורה בזמן הריצה וראיתי שהוא שלף סכין קטנה.. אוי לא!
''תעצור!'' הוא צעק והמשכתי לרוץ ברחוב, כשהסתובבתי שוב אחורה ראיתי שהוא השיט את ידו אחורה עם הסכין כדי לתת תנופה לזריקה. שיט!
''פאק!!!!!!'' צרחת כאב חזקה יצאה מפי, הסכין פגעה בי, ננעצה בגופי!
אבל אני המשכתי לרוץ, למרות הכאב ברגל המשכתי לרוץ, איבדתי אותו..
הוא כבר לא רדף אחריי.
הצלחתי להגיע עד הבית שלי, לא הצלחתי לעלות במדרגות והתמוטטתי בכניסה לביתי.
פאק.
טאם טאם טאם
גיליתי שיש לי במקלדת רוסית עדיין מהטיול במוסקבה אבל אני לא רוצה להוציא אותה כי אני לא יודעת מתי יהיה הטיול הבא ( עוד מלא זמן) ואני לא רוצה להרפות מרוסיה עדיין.. אוף