לא חשבתי אפילו פעמיים ונישקתי אותו מיד על השפתיים..מול זאין..מול כולם..מול כל המעריצים באמצע הבמה.
זאין ברח במהירות מהבמה וג'ף דחף אותי ממנו.
''מה אתה פאקינג עושה?!'' ג'ף צעק ורץ אחרי זאין...לעזאזל.
''לואי!'' ליאם אמר בהלם, הסתכלתי על הקהל המום..למה עשיתי את זה? למה נישקתי את ג'ף מול כולם? מה אני מפגר?
בשלב מסוים הצלחתי לסגור את הפה שלי וברחתי גם מהבמה.
''ג'ף!'' צעקתי והתחלתי לרוץ לכיוון ששניהם רצו, בשלב מסוים ראיתי את ג'ף עומד ומסתכל לכל הכיוונים מנסה למצוא את זאין ניראלי.
''ג'ף!'' צעקתי, הוא הסתכל עליי והתחיל לרוץ. ''ג'ף!'' צעקתי שוב ורצתי אחריו, הוא מתעלם ממני?
''ג'ף!'' צעקתי שוב והצלחתי להשיג אותו ותפסתי אותו.
''למה התעלמת ממני?'' שאלתי מיד. ''לא ראיתי אותך'' הוא אמר ועדיין הסתובב עם הראש לכל מיני מקומות.
''שקר!'' צעקתי. ''טוב אני משקר! אני צריך למצוא את זאין!'' הוא צעק עליי.
''למה?! כדי שתוכל להתחנף אליו למרות שאתה בעצם ממש כועס עליו?!'' שאלתי בכעס.
''מה אתה רוצה לואי? מה?!'' ג'ף צעק ונאנח.
''מה אתה רודף אחרי זאין?! אתה יודע יותר טוב ממני כמה אתה פגוע ממנו! אז מה אתה הולך ורץ אחריו?!'' שאלתי.
''כי אני אוהב אותו לואי! ואתה קצת אממ נישקת אותי מולו! מולו ומול כל העולם לואי!'' ג'ף אמר.
''זאין דרש את זה!'' אמרתי בכעס.
''לא לואי, לא זאין דרש את זה! אתה דרשת את זה! כי כרגיל חשבת רק על עצמך!'' ג'ף צעק.
''מה לעזאזל?! מה זה קשור עכשיו?!'' שאלתי בכעס.
''זאין לא בטוח תכנן לספר להם שאתה הומו! ובטוח שהוא לא תכנן לספר להם שאני הומו! כי זאין לא אתה וזאין לא חושב רק על עצמו! ואתה יודע מה אתה עשית?! אתה הלכת ונישקת אותי באמצע הופעה מול מלא מעריצים שמצלמים כל רגע בהופעה ועכשיו כל העולם יודע שאני הומו לואי!'' ג'ף צעק.
''לא, אתה חי בסרט! למה אתה כל כך בטוח שזאין לא היה מספר?! זאין היה מספר עליי ועלייך! היה מכריז עלינו כזוג! ואז לא רק שכל העולם היה מגלה שאני ואתה הומואים אלא הוא היה מגלה על הקשר שלנו!'' צעקתי.
''זאין לא היה אומר את זה כי זאין לא היה רוצה לעכל את זה! וחוץ מזה מה אני אגיד לך! לנשק אותי באמצע הבמה לא יגרום לכל העולם לחשוב שאנחנו לא זוג!'' ג'ף צעק בחזרה.
''תן לי לספר לך משהו ג'ף! לזאין יש כבר עבר של לספר סודות שלי בציבור! זאת לא פעם ראשונה! ולזאין אין טאקט בקטעים האלה!'' צעקתי בכעס, לג'ף אין עבר עם זאין בקטע הזה.
''אני מכיר את זאין בצורה שונה ממה שאתה מכיר אותו לואי! והוא לא היה מספר! ויודע מה?! גם אם זאין באמת היה מספר לכל העולם שאני ואתה היינו זוג או לא יודע בכלל מה היינו! אז הוא היה מספר! זה היה שונה כי הוא לא היה רואה אותנו פאקינג מתנשקים! זאין לא תפס אותנו, זאין לא היה מצליח מעולם לדמיין את שנינו ביחד ואתה נתת לו את האפשרות לדמיין ולהיזכר בתמונה שלי ושלך מתנשקים'' ג'ף צעק.
''שיראה! לא אכפת לי! שיראה!'' צעקתי כבר באפיסת כוחות להתווכח איתו.
''ברור שלא אכפת לך! למה שיהיה אכפת לך ממישהו בכלל!? אתה כל כך מרוכז בעצמך שלא אכפת לך לדרוך על האנשים שאוהבים אותך! וזה למה אתה תישאר לבד בסוף! כי אם לא שמת לב איבדת כמעט את כולם!'' ג'ף צעק.
''אני ממש לא מרוכז בעצמי!'' צעקתי בכעס. ''הוו אתה כן! אתה כל כך כן! לא אכפת לך לנשק את הגבר שחבר שלך כביכול מאוהב בו! בידיעה שהוא מאוהב גם בך ומספיק הוא ראה אותך ואת קיריל!'' ג'ף צעק.
''אוי תלך לעזאזל!'' צעקתי בכעס. ''אין לך מה להגיד לי לואי! אתה יודע שאני צודק אבל אתה לא רוצה להודות בזה כי האגו שלך מנופח מידי! ותן לי להודיע לך משהו! אתה תישאר לבד! אני לא יודע איך אתה תוכל לפגוע בליאם אבל אני בטוח שגם בו בשלב מסויים תפגע כי אתה פוגע בכולם! בכל מי שסביבך!'' ג'ף צעק.
''אתה מדבר שטויות'' נאנחתי. ''אני לא לואי, אתה יודע את זה..אתה פשוט לא רוצה להקשיב! אני לא יודע מה עובר עלייך לאחרונה! אני מבין שהמוות של קיריל השפיע עלייך קשה אבל לואי אתה צריך טיפול ואתה צריך עזרה! ותבין את זה כבר! כי אתה תישאר לבד לואי! לבד!'' ג'ף צעק והלך משם בכעס, נשארתי המום..
ניסיתי לעכל את מה שקרה..
מה שקורה..
לעזאזל איתך לואי.
''הוא צודק'' קיריל הופיע לידי. ''למה לא אמרת לי את זה לפני? למה אתה מופיע רק אחרי שהדברים קורים? אתה פה לעזור לי לא לעשות לי יותר מצפון'' אמרתי בכעס לקיריל והתיישבתי על הרצפה.
''גם אם אני אגיד לך לפני אתה לא תקשיב לי כי אתה עם אגו מנופח מידי'' קיריל אמר.
''אל תחזור על הדברים של ג'ף, הספיק לי לשמוע את זה כבר פעם אחת'' אמרתי באנחה.
''לא משנה כמה פעמים יגידו לך את הדברים בפנים אתה לא תקלוט את זה לואי.. אתה מרוכז מידי בעצמך כדי לקלוט את זה'' הוא אמר.
''עדיף שתיעלם קיריל.. אתה מת לא?'' שאלתי בכעס. ''כמה מפתיע... אינך רוצה להפנים את המציאות..'' קיריל גיחך.
''המציאות היא שאתה מת, אתה נטשת אותי.. עזבת אותי לבד'' אמרתי וקברתי את ראשי בתוך רגליי.
''והנה שוב.. רק אתה.. חושב רק על עצמך.. עזבתי אותך, נטשתי אותך הכל אתה..'' קיריל אמר.
''מה אתה רוצה קיריל?'' נאנחתי. ''אני רוצה שתחזור ללואי שהיית, זה שהתאהבתי בו.. זה שהיה מלא בחברים... הלואי הזה'' קיריל אמר ולא עניתי אפילו.
''אני רוצה הביתה'' נאנחתי אחרי שתיקה ארוכה אבל קיריל לא ענה, הרמתי את ראשי והוא כבר לא היה במסדרון.
עצמתי את עיניי ואני לא יודע איך אבל הדמעות הצליחו לנזול מעיניי.
''מה יהיה הסוף איתך?'' שמעתי קול אומר. ''קיריל תעזוב אותי'' נאנחתי.
''קיריל?'' שמעתי את קולו המופתע של נייל ופקחתי את עיניי, נייל עמד נשען על הקיר מולי והסתכל עליי.
''התכוונתי נייל'' אמרתי מיד. ''אתה הורס את עצמך לואי... אתה הורס הכל לעצמך.. לאט לאט וביסודיות.. אתה רוצה להישאר לבד בעולם לואי? כי אותי ואת קרוליין כבר איבדת ועכשיו גם את ג'ף וזאין.. וקיריל גם ככה מת'' נייל אמר.
''איבדת אותך כבר לא? אז תסתום ותעוף לי מהעיניים לפני שאני מפוצץ אותך שוב מכות'' אמרתי בכעס ונייל הניד בראשו.
''שיהיה לך רק טוב לואי'' נייל אמר והלך משם...
מפגר.
הסכין עברה באיטיות על ידו, מבצעת חתך דק ועמוק.
שביל דם זריז נזל במורד ידו החיוורת, טיפות דם בודדות נתפסו על הסכין והשאירו שביל אדום.
תפסתי את הסכין טוב יותר והעברתי את הסכין עוד פעם על ידו הרועדת והמדממת ונוצר שביל דם נוסף.
הסתכלתי על פניו, חיוורות ומבט של כאב בעיניו, שפתו התחתונה תפוסה בין שיניו וקיבלה גוון אדום-סגול של שטף דם.
הורדתי את מבטי והסתכלתי על הסכין, חייכתי חיוך קטן וקירבתי את הסכין אל צווארו, נשמתו נעצרה, עיניו נעצמו וגופו נראה מתנגד, שריריו וורידיו בלטו.
''תפקח את עיניך'' ציוויתי והוא פקח את עיניו מעט והביט בעיניי, חיוכי התרחב והסכין חתכה את עורו ועורקו הראשי...
התעוררתי במהירות והתיישבתי במיטה... אני שונא את החלומות שלי.
זה היה חלום מוזר... הכי מוזר עד עכשיו..
קמתי ממיטתי וירדתי למטה, פתחתי את המקרר והוצאתי בקבוק בירה צונן
התיישבתי על הספה ולקחתי סיגריה מהחפיסה הפתוחה והדלקתי במהירות,
לקחתי שאיפה והעשן נכנס לראותיי ומילא אותן.
זה היה החלום המוזר ביותר... פעם ראשונה שאני זה שמכאיב ולא זה שכואב לו..
מה זה אומר? למה הפעם אני זה שרצח? אני רוצח?
זה מדבר על קיריל? שבגללי הוא מת? מה זה יכול להיות?
הבקבוק בירה נגמר, קמתי ולקחתי בקבוק נוסף ושקית עם אבקה לבנה... החמודה שלי.
סידרתי את האבקה בשורה מסודרת על נייר קטן ולקחתי קש חתוך כך שיתאים בצורה טובה לשורה שסידרתי, התקרבתי לשורה והסנפתי את כולה במהירות, ההרגשה אדירה.
פתחתי את הבקבוק שלי ולגמתי מהבקבוק, האלכוהול שרף בגרוני והעניק לי הרגשה טובה.
עצמתי את עיניי ונשענתי לאחור
אני מנסה לעשות הכל כדי לשכוח מהחלום.. לשכוח מהמחשבות.. לשכוח מהכל.
האלכוהול זורם בדמי, קם הסם שלקחתי... אני אוהב את ההרגשה
לא חושבים על כלום
לא חושבים בכלל...
למה ג'ף אמר לי שאני אשאר לבד? גם נייל אמר לי את זה..
אבל אני לא אשאר לבד... יש לי את קיריל..
ג'ף סתם מזיין בשכל ונייל עצבני עליי גם ככה
שניהם יכולים ללכת להזדיין!
ניגשתי לארון ומיששתי את המדף...הוא היה ריק...איך הוא יכול להיות ריק?
אבל אתמול היה שם דברים!!
אני זקוק לסמים... אני צריך סמים ושתיה..... לא!
אני צריך סמים.... אני צריך להעלים את המחשבות..... שהן לא יחזרו
הן מחשבות רעות...
אני צריך משהו בשביל סטלה...
אולי לליאם יש?
כן..
.לליאם יש!
זינקתי את הטלפון והתקשרתי לליאם עם ידי הרועדת והזקוקה נואשות למנה נוספת של סם משובח.
''הלו?'' ליאם ענה. ''לי אני זקוק לך!'' אמרתי מיד.
''קרה משהו?!'' הוא נבהל..כן קרה משהו! אני זקוק לסמים!
''סמים...אני צריך סמים! יש לך סמים!?'' שאלתי.
''מה?'' הוא שאל מבולבל. ''חשיש, קוקאין, גראס..לא אכפת לי מה ליאם! אני זקוק! אני צריך!'' צעקתי.
''ממתי?! אתה לוקח סמים?!'' ליאם שאל בהלם. ''יש לך סמים!?'' שאלתי מיד.
''לא! למה שיהיה לי?!'' ליאם צעק וניתקתי. הוא לא עוזר לי! לעזאזל
לקחתי מעיל ויצאתי מהבית, נכנסתי לרכב שלי והתנעתי במהירות.. אני אחזור למועדון ההוא, אני אקנה עוד!
נסעתי במהירות למועדון.. אני זקוק לעוד מנה.. אפילו לא נעלתי את המכונית.
יצאתי מהרכב והלכתי מיד לאותם אנשים שישבו במקומם הקבוע.
''אתם!'' אמרתי מיד והצבעתי עליהם. ''הווו לואי, הרבה זמן לא ראינו אותך פה!'' אמר אחד מהם, אף פעם לא טרחתי לשאול את שמם.
''אני זקוק לסמים! תנו לי סמים!'' אמרתי מיד. ''מכור..'' גיחך אחד מהם.
''אל תעצבן אותי אני זקוק לסמים! תנו לי חשיש או משהו!'' אמרתי ואחד מהם צחק.
''הכל נגמר.. נשאר לנו רק הרואין ואתה לא מזריק'' הוא הוסיף וגיחך.
''תנו לי את זה.. תסבירו לי איך להזריק.. אני חייב סטלה ועכשיו! אח''כ אני אקנה חומר אחר'' אמרתי.
''זה חומר חזק, אתה תהיה מסטול כמו מטורף'' אמר השני.
''לא אכפת לי... תנו לי מנה אחת'' אמרתי ואחד מהם הגיש לי מזרק עם חומר שקוף בתוכו.
''עשית פעם בדיקת דם? תזריק לוריד לך'' אמר אחד הבחורים.
''אני... אני אפספס.... תעשו את זה אתם'' אמרתי והגשתי להם את ידי.
''למה נראה לך?'' אחד מהם התחיל לצחוק. ''כי אני זקוק לזה! בבקשה אני אשלם לכם יותר מאוחר כפול!'' אמרתי והוא לקח מידי את המזריק.
''אל תזוז'' הוא נאנח ותפס בידי, הוא עשה משהו שגרם לורידים שלי לבלוט יותר והחזיר לשם את המחט והזריק את הנוזל השקוף.
''כמה דקות ותרגיש נהדר'' הוא אמר וחייכתי.
''נפלא! מתי יהיו לכם עוד סמים?'' שאלתי. ''תבוא מחר ואנחנו רוצים תשלום גם על הפעם הקודמת ועל המזרק הזה'' הבחור הראשון אמר.
''אני אשלם.. מבטיח'' אמרתי ויצאתי מהמועדון, באמת שזה התחיל להשפיע מהר ודיי במהירות הכל התחיל להיות כפול ומטושטש.
חיוך רחב נפרש על פניי בהיותי מחפש את המכונית שלי.. איפה החנתי אותה לעזאזל?
''ראית.... ראית מכונית כסופה?'' שאלתי בחור ופרצתי מצחוק.
''גנבו לך אותה אחי'' הוא אמר וצחוקי התחזק. ''באמת?'' שאלתי וניסיתי להפסיק לצחוק והוא הנהן.
''לא ראיתי מי זה היה, הוא התניע אותה בלי מפתח.. חבל'' הוא אמר ושוב פרצתי בצחוק.
''אני צריך מונית'' אמרתי ונפלתי עליו. ''וואו אחי תתרחק ממני! יש לך שם מונית'' הוא אמר והלכתי עקום לכיוון מונית ורודה שהמתינה בצד.. אני לא זוכר שמוניות הן בצבע ורוד אבל נו מיילא.
''לבית שלי'' אמרתי והנהג גיחך וביקש את הכתובת המדוייקת אז נתתי לו את הכתובת.
כשהנהג עצר מול הבית שלי הייתה שם מכונית....אבל זאת לא המכונית שלי! איפה המכונית שלי?
למה בכלל נסעתי במונית?
נכנסתי לבית ונשענתי על הקיר, לבד לא הצלחתי לעמוד.
''פאק לואי!'' ליאם קם מהספה. ''פורץ!!!!!!!'' צעקתי מיד והוא הסתכל עליי מבוהל.
''מה עובר עלייך לואי?!'' הוא שאל והתרחקתי ממנו. ''מי אתה?! מה אתה עושה בבית שלי?! אתה גנבת לי את המכונית!?'' שאלתי מיד.
''אתה שיכור? זה ליאם טיפש'' הוא אמר מיד.
''אני לא שיכור, אין שתיה. הכל נגמר! גם הסמים! אין סמים..'' אמרתי.
''מה סמים לואי מה? אתה לוקח סמים?'' הוא שאל והנדתי בראשי. ''בכלל לא'' אמרתי ופרצתי בצחוק.
''העיניים שלך אדומות!'' הוא אמר ועצמתי את עיניי. ''תוכיח'' אמרתי וצחקקתי, הוא תפס בידי ומשך אותי אליו.
''יש לך סימן הזרקה! לואי!'' הוא אמר ופרצתי בצחוק יותר חזק, צחוק עד בכי... התחלתי לבכות.. פשוט התחלתי לבכות.
''תהרוג אותי'' אמרתי ונפלתי על הרצפה.
''לואי תרגע!'' ליאם אמר והעיף לי כאפה. ''תכה אותי חזק! תהרוג אותי!'' צעקתי והוא הרים אותי מהרצפה, יותר נכון גרר.
''בוא!'' הוא ציווה וגרר אותי בבית שלי..לאן הוא לוקח אותי?
ליאם גרר אותי לכיוון השירותים וזרק אותי למקלחת ומעדתי על הקיר, הוא הפעיל את המים והם זרמו על גופי.
''תפסיק! תפסיק את זה!'' אמרתי והנעתי את ידי במהירות בתקווה להעיף את המים ממני.
''אין דרך אחרת! תירגע!'' הוא אמר וניסה להחזיק אותי עם ידיו וגם הוא נרטב.
''לא רוצה! תפסיק!'' צעקתי אבל הוא התעקש שוב ושוב ובשלב מסויים נרגעתי ונשארתי מתחת למים בשקט.
''נרגעת?'' הוא שאל והנהנתי.
''קח'' הוא אמר וזרק עליי מגבת........
אני אבוד.
כיסיתי את בגדי הרטובים במגבת... הסטלה ירדה... ליאם הסתכל עליי במבט מאוכזב.
מאוד מאוכזב.
''מה קרה?'' שאלתי והוא הניד בראשו.
''בוא'' הוא אמר והוביל אותי לסלון.
''תוריד את הבגדים שלך.. אתה תחלה אם תישאר רטוב'' הוא אמר ועשיתי כרצונו והורדתי את בגדיי וכיסיתי את גופי התחתון במגבת כדי לא להישאר ערום מולו.
''מתי הגעת?'' שאלתי מבולבל, אני לא זוכר שהוא היה פה.
''אחרי שהתקשרת אליי ודיברתי כמו מטורף ונרקומן חשבתי שקרה לך משהו ונסעתי אלייך ולהפתעתי לא היית בבית ושחזרת היית מסומם מהתחת!'' ליאם אמר.
''שיט'' נאנחתי. ''כן... שיט.'' הוא אמר ודפקתי את הראש בספה.
''לי זה לא...'' ניסיתי להציל את עצמי. ''ידעתי שהתחלת להידרדר.. כולם יודעים את זה... סבבה.. התחלת לעשן... תעשן בכיף שלך.. זאת הבריאות שלך, לא שלי... התחלת לשתות... הרבה אנשים שותים אבל כשהפכת לאלכוהוליסט זה כבר התחיל להדאיג את כולנו.. התחברתי אלייך והבנתי את המקור שלך ולמה התחלת להידרדר ככה... ואתה התחלת להשתגע ולדבר עם הדמיון שלך.. סבבה.. עברת טראומה אבל להגיע לסמים לא חשבתי שיקרה'' הוא אמר מאוכזב.
''אני...... אין לי מה להגיד'' אמרתי באנחה.
''סמים..... פאקינג סמים! אתה! אתה נגד סמים! תמיד היית!'' ליאם צעק וראו את האכזבה בעיניו.
''אני אפילו לא זוכר איך התחלתי'' אמרתי. ''כמה לא מפתיע... מה לעזאזל חשבת לעצמך לואי?!'' ליאם צעק.
''אני לא יודע... באמת שלא.. הייתי שיכור.. הייתי חרמן.... אני כלכך מצטער ליאם'' אמרתי.
''להזריק לואי? אתה יודע כמה מסוכן זה? אתה יודע שרק חלשים נגררים לסמים!'' ליאם הטיח בי.
''אני חלש... מה אני יכול להגיד לך? המוות של קיריל חיסל אותי ליאם, כשהוא מת אני מתתי'' אמרתי ודמעות התחילו לנזול מעיניי.
''למה אתה לא אומר? למה אתה שותק? אנחנו יכולים לעזור לך.. יכולנו לעזור לך! אתה אבוד כבר! אתה לא מוכן לקבל טיפול ואתה רק מדרדר'' הוא אמר.
''אם הייתם שומעים שאני לוקח סמים הייתי מאבד אותכם לנצח!'' צעקתי.
''אם היית מספר לנו מה עובר עלייך לא היית מתחיל אפילו לקחת סמים!'' ליאם צעק.
''לא הייתי מסוגל לספר! לא יכולתי לספר! זה עמד על קצה הלשון אבל המילים לא יצאו, לא רציתי לעכל את מה שקרה... הסמים היו דרך לברוח מהמחשבות. מהחיים.'' אמרתי.
''אבל סיפרת לי לואי, סיפרת לי על המוות שלו.. למה המשכת?'' הוא שאל.
''כי.... אני כבר בתוך זה.. אני כבר לא יכול לצאת.... כשזה נגמר אני משתגע והמחשבות לא יצאו מראשי... וזה השכיח אותם ואת הכל'' אמרתי.
''בחיי שלא יכולתי לחשוב בחיים שלי שתגיע לשפל כזה'' ליאם אמר מאוכזב וקם מהספה.
''ג'ף צדק.. הוא אמר שאני אצליח איכשהוא למצוא את המשהו שיגרום לי לאבד גם אותך'' אמרתי באנחה.
''תגדיר?'' הוא שאל. ''איבדתי את כולם... ועכשיו גם אותך'' נאנחתי.
''לא איבדת אותי... איך אני יכול להשאיר אותך ככה לבד? אני רוצה שתצא מזה! לא רוצה שתדרדר לדברים יותר גרועים!'' הוא אמר.
''לא איבדתי אותך?'' שאלתי והוא הניד בראשו וחזק לשבת.... אוקי הוא מוזר.
''תודה'' אמרתי. ''אבל זה לא ימשיך להיות ככה שלא תטעה'' הוא אמר.
''תגדיר?'' שאלתי מבולבל. ''אני לא הולך להמשיך לעמוד לצדך בזמן שאתה שותה ולוקח סמים'' הוא אמר.
''אבל... אני בתוך זה לי.. אי אפשר לצאת... אי אפשר'' אמרתי.
''אתה חייב... אתה לא הולך לקחת אפילו עוד פעם אחת... זהו! ויודע מה... אם אתה תיקח עוד פעם אחת אתה תאבד אותי לתמיד ותישאר לחלוטין לבד'' הוא אמר והסתכלתי בעיניו, הוא רציני.. הוא באמת רציני.
''אני אשתדל'' אמרתי והוא הניד בראשו. ''לא.... אתה מבטיח לי.... שלא תיגע בחרא הזה'' הוא אמר ונאנחתי.
''אני מבטיח'' אמרתי. ''יש לך פה עוד?'' הוא שאל והנדתי בראשי.
''אני עדיין לא מאמין עלייך'' הוא נאנח. ''סליחה.... לי אתה יכול לא לספר לשאר?'' שאלתי.
''אני מבטיח'' הוא אמר. ''בכל מקרה אני כבר לא מעניין אותם'' גיחכתי חיוך עצוב וליאם הניד בראשו.
''עם כמה שהם כועסים עלייך אתה היחיד בראש שלהם, כולם דואגים לך... זה לא כאילו אתה בסדר וסתם רבת איתם.. הם רואים שעובר עלייך משהו אבל הם לא מצליחים להבין מה'' ליאם אמר.
''הם החליטו לנטוש אותי... הם לא מעניינים אותי בכל אופן'' אמרתי.
''גם אותך הם מעניינים, אתה פשוט מנסה לשכנע את עצמך כדי למנוע כאב... אתה יודע שזאת לא אשמתם ורק אשמתך בכל העניין הזה, אתה אחראי לכל הריבים'' הוא אמר ונאנחתי.
''ג'ף סתם מפגר, זאין ריגשי ונייל חתר תחתיי וחטף את הכביכול בת שלי, איך אני אשם?'' שאלתי.
''הידרדרת עד כדי כך שלא מכירים אותך יותר, אתה לא הלואי שהיית פעם, כנראה שמה שקרה בבניין ההוא גרם לך להתחרפן'' ליאם אמר.
''לואי מת, אני מישהו אחר... לואי מת בבניין ההוא'' אמרתי בשתיקה.
''לואי לא מת... לואי פה מולי.. אתה פשוט קברת אותו עמוק עמוק מתחת לתדמית המפגרת והחדשה שלך'' ליאם אמר.
''אם אתה אומר'' נאנחתי. ''תחזור לעצמך לואי, אתה יודע שאתה יכול'' ליאם אמר.
''אני לא מבטיח'' אמרתי והוא נאנח.
''העיקר אתה לא נוגע יותר בחרא הזה..'' ליאם אמר ונשכב אחורה על הספה.
''הבטחתי לך שאני לא אגע.. זה יהיה קשה... אבל בשבילך, בשבילכם..'' אמרתי והוא חייך.
''רואה שלואי עדיין בפנים?'' הוא שאל בחיוך ונשכבתי עם אחורה.
''ליאם, תודה... אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך'' אמרתי והוא שתק ולא הגיב.
''אתה יודע שזה אמור להיות התפקיד של נייל כל השיחות האלה נכון?'' הוא שאל.
''נייל יכול ללכת לעזאזל... הגיע לו שפירקתי אותו במכות'' אמרתי.
''ככה כל להקה מצליחה בעולם התפרקה.... אתה רוצה שההיסטוריה תחזור על עצמה גם איתנו?'' ליאם שאל... ההיסטוריה תחזור על עצמה? זה אומר להיפרד מכולם.. להקים להקה אחרת.. להכיר אחרים ובסופו של דבר שוב ירצחו מישהו שאני אוהב? לא תודה.
''אני אוהב אותך ליאם'' אמרתי והיו כמה שניות של שקט וליאם הרים את ראשו.
''מאיזה בחינה אוהב?!'' הוא שאל מודאג. ''כחבר טוב.. תרגע'' אמרתי וצחקקתי.
''אה יופי...גם אני אוהב אותך'' הוא אמר וצחקתי עוד יותר.
''לי... אני חושב שגנבו לי את המכונית''
אני זקוק למנה....
אני צריך מנה..
ליאם המקולל
אני צריך מנה
אני צריך להפסיק את הקולות בראשי, את המחשבות.....
לא!
אני צריך להעביר את המחשבות..
אבל איך?
איך לעזאזל?
לקחתי את הטלפון, חייגתי לדצ'ה, בחורה שזיינתי פעם בעבר.
''הלו?'' היא ענתה במבטא הרוסי שלה. ''דצ'ה זה לואי'' אמרתי מיד.
''הוו לואי, מה קורה?'' היא שאלה מיד עם מבטא כבד.
''יותר טוב מזה אין... מתחשק לך לבוא אליי?'' שאלתי.
''אני דיי עסוקה פה עם לקוח..'' היא אמרה. ''אני אשלם לך את מה שהוא אמור לשלם לך..'' אמרתי.
''כפול..'' היא אמרה ''כפול'' נאנחתי.
''אוקי'' היא אמרה וניתקה.
לקחתי בקבוק וודקה פתוח ולגמתי ממנו עוד קצת.
נשכבתי על הספה שלי והתחלתי סתם לשפשף את איבר מיני, ככה התחשק לי.
אחרי שגמרתי היו דפיקות בדלת וניגשתי לפתוח.
''שלום שלום'' אמרתי לה בחיוך וכמעט נפלתי עליה.
''מה העניין לואי? הייתי עסוקה'' היא אמרה והסתכלתי על גופה. ''כן אני רואה'' אמרתי בחיוך.
''אתה צריך לשלם לי כפול'' היא אמרה ונכנסה אליי הביתה.
''אני אשלם לך אחריי'' אמרתי. ''אחרי מה?'' היא שאלה ופתחתי את המעיל עור שלה.
''נחשי'' אמרתי בחיוך ונישקתי את צווארה, ריח עורה דבוק בריח סיגריות ואלכוהול חריף.
''חשבתי שהפסקת עם תקופת הסקס הזול'' היא אמרה. ''עברתי לסקס יקר יותר'' אמרתי בחיוך והורדתי את המחוך שלה.
''בהרבה יותר יקר'' היא אמרה ועלינו למעלה.
נשכבנו על המיטה מתנשקים, הורדתי את בגדייה והשתעשעתי עם שדייה המלאים סיליקון..זה הרגיש כמו למשש סלע אבל אפשר לחיות עם זה..
הדלקתי סיגריה ונשפתי את העשן מתוך ראותיי.
''באלי לראות את הסקס הזה שוב ושוב'' אמרתי ולקחתי שאיפה מהסיגריה.
''בעייתי'' היא אמרה והדליקה גם סיגריה. ''אולי נצלם את זה?'' שאלתי בחיוך.
''כבר שכבנו לואי.. אתה משלם לפעם אחת'' היא אמרה. ''אני אשלם על עוד פעם'' אמרתי מיד.
''צילום זה הרבה יותר יקר לואי... זה 100 ליש"ט לדקת צילום.. ולוקח לך הרבה זמן לגמור'' היא אמרה.
''אני פאקינג כוכב פופ.. יש לי כסף'' אמרתי והלכתי לקחת מצלמת וידאו ביתית.
חזרתי אליה וחייכתי מלראות אותה שוכבת במיטתי ערומה, גופה היה דיי מושלם חבל שהוא משופץ על ידי סיליקון ובוטוקס.
''נשים את המצלמה פה'' אמרתי והנחתי את המצלמה על אחד המדפים בארון מול המיטה והדלקתי את המצלמה.
''זה מקליט?'' היא שאלה והנהנתי, האור האדום דולק.
''בוא הנה'' היא קפצה על גבי ומשכה אותי למיטה, הורדתי את הבוקסר שלי במהירות ונישקתי את גופה.
כל הזמן ניסיתי להתעלם מהידיעה שהכל מצולם..הכל מתועד
שכשאני אראה את זה לאחר מכן אני אשפוט את עצמי במיטה.
לאחר כמעט 45 דקות גמרתי סוף סוף והיא כיבתה את המצלמה.
''סך הכל 46 דקות צילום'' היא אמרה.
''אני ממש עייף עכשיו'' אמרתי והדלקתי עוד סיגריה, לא יכולתי כבר להזיז את הרגליים שלי.
''זה יצא לך 4600 ליש"ט ויש לך גם תשלום על 2 לקוחות'' הוא אמר.
''בסדר אני אשלם לך... אל תדאגי'' אמרתי ועצמתי את עיניי.
''לואי תשלם'' היא אמרה. ''אני אשלם מה את מודאגת?'' שאלתי.
''אני רוצה את הכסף שלי..'' היא אמרה והוציאה את הקלטת.
''דצ'ה את מכירה אותי... אין לי כסף עכשיו מזומן אבל אני אשלם לך.. מבטיח'' אמרתי.
''יש לך מזל שאני מכירה אותך'' היא אמרה. ''אל תדאגי דצ'ה, יש לי את הכסף'' אמרתי וכיביתי את הסיגריה שלי.
''להתראות'' היא אמרה והלכה מהבית שלי....
אח איזה זונת צמרת היא.
נכנסתי להתקלח וחזרתי למיטה והלכתי לישון.
אני רץ במהירות, רץ ורץ, לא יודע לאיפה ולא יודע לאן.
הסתכלתי אחורה, מי רודף אחריי?
אבל אין מאחורי אף אחד...אז למה אני רץ?
בסופו של דבר הצלחתי לראות מישהו שנפל, רציתי לרוץ אליו אבל אז ראיתי שמישהו שנראה כמוני בדיוק הגיע אליו.
''אתה!'' הוא צעק, קולו היה כמו שלי.. איך זה יכול להיות?
הגעתי אליהם, זה הייתי אני... אבל.. אני פה!
''לא... בבקשה לא..'' האיש המסכן מלמל והלך אחורה כשהוא עוד על הרצפה.
''למה לא?'' הבחור שנראה כמוני אמר בחיוך קטן.
''כי בבקשה... אני אשלם! אני מבטיח! אל תהרוג אותי'' הוא אמר בפחד.
''מאוחר מידי'' הוא אמר ושלף אקדח כסוף.
''בבקשה לא.. לואי בבקשה'' הוא התחנן והבחור שדומה לי טען את האקדח.
''מי אתה?!'' צעקתי לבחור שנראה כמוני, הוא לא שמע אותי... הם לא רואים אותי..
''ביי ביי'' הוא אמר וכל נפץ נשמע...לא!!!
התעוררתי בבהלה..מה זה היה?
מה זה החלום הזה?
החלומות שלי התהפכו...
אני לא זה שנפגע, אני זה שפוגע...
אבל אני לא רוצח....
אני לא!
ירדתי למטה.. מה עובר עליי? מה עובר עלייך לואי?
האם באמת השתגעתי?
הדלקתי טלוויזיה...אם אסור לי סמים לפחות המחשבות יעלמו לי שאני אתרכז במשהו אחר.
''ובכן לא יודע איך הקלטת פורסמה ומי פרסם אותה אבל אין ספק שזה מהתקופה האחרונה וקלטת שאני בטוח שהוא אינו רוצה שיראו'' שמעתי בחדשות הבידור... אוי אני שונא את הערוץ הזה! הכל רכילות רכילות רכילות!
''מפיקי הלהקה לא רוצים להגיב על הקלטת והוציאו צו למחוק את כל הפרסומים'' הוא המשיך..
קלטת של להקה? איזה להקה?
''בינתיים מנסים אנשי התקשורת להשיג את מפיקי הלהקה בעקבות הקלטת הלוהטת שפורסמה לא מזמן'' הכתבה המשיכה...
קלטת לוהטת? איזו קלטת לוהטת?
''מעניין אם לואי טומלינסון יודע שקלטתו התפרסמה''
טאם!
טאם?
טאם.