''תישאר'' אמרתי לליאם כשראיתי שהזמן כבר עבר והגיע הערב.
''אני אשאר'' הוא אמר. ''תודה'' אמרתי והוא ציחקק. ''אני חושב שאמרת היום 'תודה' יותר ממה שאמרת בכל החיים שלך'' הוא גיחך.
''כי.. אני פשוט ממש רוצה להודות לך'' אמרתי והוא חייך.
''אין בעד מה לואי, זה אפילו לא ספק שאני אעשה את מה שאני עושה, ככה זה חברים'' הוא אמר.
''הוו תודה'' אמרתי וחיבקתי אותו שוב.
''אתה אשכרה הומו'' הוא אמר ונתתי לו דחיפה. ''תודה בכל זאת, אתה יכול לישון באיזה חדר שאתה רוצה, אני שוב גר לבד'' אמרתי.
''מוזר אה?'' הוא שאל והנהנתי. ''אוקי תודה, יש לך עדיין למעלה בגדים שלי נכון?'' הוא שאל והנהנתי.
''מעולה, כבר פה'' הוא אמר ועלה למעלה במהירות, מזל שיש לי חבר כמו ליאם.
''תזהר רק לא לאבד אותו גם'' קיריל הופיע פתאום.
''איבדתי את השאר בגללך'' אמרתי והתיישבתי על הספה.
''איך אני אשם? אתה זה שהתחיל לקחת סמים. אתה זה שבחר להביא זונות לבית. אתה זה שפיצצת את נייל במכות. ואתה זה שהתחיל עם ג'ף'' הוא אמר.
''כן אבל בגללך! כי אתה מת..'' אמרתי. ''אני מת. אבל אתה זה שבחר להתמודד ככה'' הוא אמר.
''אוי קיריל אל תזיין לי את השכל'' אמרתי. ''הם הציעו לך טיפול, הם דואגים לך.. ואתה פשוט יורק להם בפנים'' הוא אמר. ''אני לא מטורף, טיפול זה למשוגעים'' אמרתי.
''תסתכל במראה, אתה מטורף לואי'' קיריל אמר והנדתי בראשי.
''קיריל לך תזדיין'' אמרתי בכעס ושילבתי את ידיי. ''אתה יודע שפיטרו את הארי? אתה אשם לואי, הוא לא עשה שום דבר רע.. הוא דאג לך'' הוא אמר.
''פתאום אתה כן לטובת הארי? אתה זה שכל הזמן תמך בי בשנאה כלפיו'' אמרתי בכעס
''אתה בטלפון?'' ליאם שאל מבולבל. ''לא'' אמרתי בשקט.
''אז עם מי..... עם מי אתה דיברת?'' הוא שאל מבולבל. ''עם אף אחד, לא דיברתי עם אף אחד'' אמרתי והוא גירד בראשו.
''טוב.. אני אלך לחדר של קרוליין.. או שאתה גם רוצה שאני ארדים אותך עם סיפור לילה טוב?'' ליאם שאל בגיחוך.
''לך תזדיין'' אמרתי בחיוך ועליתי למעלה. ''לילה טוב לואי'' ליאם אמר והסתובבתי אליו.
''לילה טוב ליאם ושוב תודה'' אמרתי והוא חייך, עליתי במדרגות במהירות ונכנסתי לחדרי.
שמתי מכנסיים רחבים ונשכבתי במיטה, מזל שיש לי את ליאם.
''מה אתה עושה?'' שמעתי קול מאחורי וניסיתי להסתובב אבל לא הצלחתי.
''אני לא עושה שום דבר'' אמרתי. ''אתה משתגע, אתה הולך ומתחרפן'' אותו קול אמר.
''אני לא, תפסיק'' אמרתי מיד והרגשתי משהו פתאום בגבי.
''מה זה?'' שאלתי מבוהל. ''זה מה שנקרא אקדח'' הוא אמר.
''למה?'' שאלתי מפוחד. ''כי אתה צריך למות'' הוא אמר. ''אבל.. למה?'' שאלתי.
''כי מקומך לא בעולם הזה'' שאלתי וקול נפץ נשמע..
''עא!'' אמרתי בבהלה והתעוררתי מתנשף ומזיע.. לא שוב.. בבקשה לא שוב!
החלום הזה.. כל כך מוזר. הבחור שרצה להרוג אותי מת... אבל איך עוד פעם מישהו מנסה להרוג אותי?
זה רק חלום... זה רק חלום.. נכון לואי? זה. רק. חלום.
חיפשתי במכנסיים שלבשתי מקודם את הסיגריות שלי, הוצאתי סיגריה אחת ומצית, שמתי את הסיגריה בפה והדלקתי אותה.
אני זקוק לקיריל... אני צריך אותו...
סיוט בלילה בלי לקום ולחבק את קיריל, בלי זה שיתמוך בי.... אוי ואבוי.
אני קם מסיוט לתוך סיוט יותר גדול.
הסתכלתי על הסיגריה שלי... איזה פאקינג טעות! כיביתי את הסיגריה וירדתי למטה, כוס יין ואני ארדם כמו תינוק.
פתחתי את המקרר ולקחתי בקבוק יין פתוח, מזגתי לכוס מעט יין ושתיתי אותו בשלוק.. כוס אחת ואני אשן כל הלילה...... אוקי אולי שתי כוסות.
שתי הכוסות נהפכו לשלוש והשלוש כוסות נהפכו לבקבוק שלם.
אני לא נרדמתי..
לקחתי סיגריה נוספת מחפיסה חדשה שהייתה לי בסלון והדלקתי אותה, אני מרגיש את האלכוהול בדמי אבל אני לא נרדם.. כלום.. אני אפילו לא מרגיש עייף, זה כאילו האלכוהול לא משפיע עליי כבר.
''השתגעת'' קיריל הופיע פתאום. ''אל תשגע אותי קיריל'' אמרתי.
''כמה שתית?'' קיריל שאל. ''כמעט בקבוק'' אמרתי. ''זה לא משפיע עלייך, אתה אלכוהוליסט'' הוא אמר.
''אני לא! תפסיק'' אמרתי בכעס. ''אלכוהוליסט! אתה אלכוהוליסט!'' קיריל צעק ותפסתי את הבקבוק וזרקתי על קיריל, הבקבוק עבר דרכו, קיריל נעלם והבקבוק התנפץ על הקיר.
''מפגר...אתה מפגר'' אמרתי בכעס ושמתי לב שדמעות נזלו מעיניי.
''אתה בסדר?!'' ליאם רץ לסלון. ''מה?'' שאלתי והסתכלתי עליו.
''מה קרה לך? אתה בסדר?'' הוא שאל בדאגה והסתכלתי עליו בשקט..מה עונים?
''לואי..'' ליאם נאנח ואני הסתכלתי על הבקבוק השבור.
''מה יש לך?'' ליאם שאל וניגשתי אליו. ''לואי..?'' ליאם שאל בחשש וחיבקתי אותו חזק, ממש חזק. לא הצלחתי לעצור את הדמעות.
ליאם נענה לחיבוק ופרצתי בבכי יותר חזק, יותר קולני. הוא טפח על גבי בתמיכה ומידי פעם ליטף את גבי.
''היי...מה יש לך?'' ליאם לחש ולא הצלחתי לענות, הייתי זקוק לחיבוק הזה..לפריקה הזאת.
''כלום'' אמרתי ומשכתי באפי, ישר השפלתי את פניי שלא יראה את פניי בוכות.
''היי לואי, תסתכל לי בעיניים'' הוא אמר והרים את ראשי בעדינות, בהיתי בפניו בעיניים דומעות.
''מה קרה?'' הוא שאל. ''חלום רע, חלום רע'' אמרתי בשקט והוא ניגב לי את הדמעות עם ידו בעדינות.
''זה היה רק חלום'' הוא אמר, זה לא... החלומות האלה אף פעם לא רק חלום.
''כן..'' אמרתי בשקט. ''אני אכין לך שוקו חם, החלב ירדים אותך'' הוא אמר, חלב.. וואלה צודק! אני ישר חשבתי על יין..
''תודה'' אמרתי והוא חייך חיוך קטן, שיערו היה מבולגן בגלל השינה והוא נראה עייף מתמיד, כל הכבוד לו.
התיישבתי על הספה ובהיתי בבקבוק השבור, למה קיריל עושה לי את זה? למה הוא גורם לי סבל?
הסתכלתי על ידי, על היד המצולקת..זאת שכתוב עליה קיריל.
העברתי על הצלקת מספר אצבעות ודמעות ברחו מעיניי.
אני לעולם לא אשכח אותך קיריל, אני אוהב אותך.
''בבקשה'' ליאם הניח את הספל שוקו חם על השולחן בסלון והתיישב על הספה.
''תודה'' אמרתי בשקט ולקחתי אליי את הספל. ''אתה זוכר על מה חלמת?'' ליאם שאל והנדתי בראשי, אני זוכר.. הוא לא צריך לדעת על זה.
''היו לך פעם כבר סיוטים?'' הוא שאל והנדתי שוב בראשי
עוד שקר.. גם את זה הוא לא צריך לדעת.
''אז זה כנראה בגלל היום הזה.. אל תדאג'' הוא חייך, זה מה שאתה חושב ליאם..
לגמתי מהשוקו שלי והסתכלתי על ליאם שבדיוק פיהק בעייפות.
''סליחה שהערתי אותך'' אמרתי בשקט. ''זה בסדר..'' הוא חייך חיוך עייף והסתכלתי על שברי הבקבוק.
''מחר בבוקר אני אנקה את זה'' הוא אמר. ''אתה לא צריך'' אמרתי. בכל זאת.. אני זה שניפץ את הבקבוק על הקיר.
''אני רוצה'' הוא חייך. ''ושוב..תודה'' אמרתי והוא צחקק...אין כמו ליאם
ירדתי בבוקר למטה, ליאם ישן בספה מחובק עם כרית. מסכן הערתי אותו באמצע הלילה והוא לא היה מוכן להירדם עד שאני נרדמתי..
במקרים כאלה אתה מגלה מי החברים האמיתיים שלך.
הסתכלתי על ליאם וליטפתי את שיערו בעדינות, הוא באמת אסף את שברי הבקבוק מאתמול..
''ממ..'' ליאם מלמל ופקח את עיניו.
''בוקר טוב'' אמרתי בחיוך. ''לפקוח את העיניים ולראות אותך מחייך, במה זכיתי?'' ליאם שאל והתיישב על הספה.
''תודה ליאם, ממש תודה'' אמרתי וחייכתי אליו. ''אין בעד מה'' ליאם חייך.
''מה קורה עם אלכס הזאת?'' שאלתי, זה לא הגיוני שרק הוא זה שמתעניין בי...אני צריך גם להתעניין בו.
''אממ..היא לא רוצה לראות אותי'' הוא נאנח. ''אני מצטער..'' אמרתי בשקט.
''זאת לא אשמתך שמסרתי את הילד ההוא..'' הוא אמר.
''אתה לא רוצה שאני אלך לדבר איתה?'' שאלתי. ''מה תגיד לה? הכל אמת'' ליאם גיחך בעצבות.
''שזה היה מזמן, היית צעיר, לא יודע'' אמרתי בהיסוס.
''לא הייתי צריך למסור את הילד'' ליאם נאנח. ''ובגיל 19-20 להיות עם ילד? היית הורס את הקריירה שלך.. את החיים'' לואי אמר.
''ילד שלי לואי.. מהדם שלי...''הוא אמר. ''מה? עכשיו אתה מצטער על זה?''שאלתי מבוהל.
''לא.. לא יודע.. בעצם לא'' הוא אמר. ''אז זה בסדר..הלחצת אותי לרגע'' אמרתי.
''למה?'' הוא שאל. ''כי מה? פתאום תזכר בילד שלך? אחרי 10 שנים? תחפש אותו ותופיע פתאום בבית החדש שלו ותגיד לו שהוא הבן שלך?'' שאלתי.
''צודק.. לא, אני לא מתחרט... זאת הייתה החלטה נכונה, לא יכולתי לטפל בילד לבד'' אמרתי.
''נכון'' אמרתי בחיוך.
גלגלתי את הפייסל והדלקתי את הקצה.
ישבתי על הספה עם בקבוק וודקה שכמעט נגמר... מה עובר עלייך לואי?
''באמת מה?'' קיריל הופיע. ''אוי לא אתה..'' נאנחתי.
''חשבתי שאתה אוהב אותי'' הוא אמר. ''אני אוהב אותך מפגר'' אמרתי בכעס.
''אז למה אתה לא שמח לראות אותי?'' הוא שאל. ''אני כן.. אתה פשוט כל הזמן דופק לי שיחות מעצבנות'' אמרתי ושתיתי עוד מהבקבוק הכמעט ריק.
''כי אתה אשם בזה לואי..'' הוא אמר. ''במה אני אשם? בזה שנטשת אותי?'' שאלתי.
''דיי להיות אגוסיסט לואי, תמיד היית כזה ונשארת כזה'' הוא אמר.
''אני לא אגואיסט.. אתה פשוט.. לא יודע'' נאנחתי ולקחתי עוד שכטה מהג'וינט.
''מה נהיה ממך לואי?'' קיריל שאל. ''כלום'' אמרתי בשקט.
''סמים, אלכוהול, ריבים..אתה בוגד בחברים שלך עם חברים שלך...אין לי בעיה עם זה שאתה עם אחרים..אבל לא היית צריך להיות עם ג'ף, זאת הייתה טעות מהתחלה ואתה יודע את זה'' הוא אמר והתיישב לידי.
''אני וג'ף רק השתעשענו.. בלי רגשות.. בלי אהבה.. סקס נקי'' אמרתי.
''אתם חברים טובים לואי, הרסת את הקשר שלכם'' הוא אמר. ''אני צריך לדבר עם ג'ף והכל יהיה טוב'' אמרתי בחיוך.
''הייתי אומר לך לעשות את זה עכשיו אבל אתה השפעת סמים.. לא כדאי'' הוא אמר.
''אני לא בהשפעת שום דבר'' אמרתי ועצמתי את עיניי
כשפקחתי אותן כל הבית שלי היה ירוק, מלא בצמחיה ירוקה.. סוג של יער טרופי וביחד עם כל הצמחיה היה רעש של חיות בר וציפורים.
''קיריל?'' שאלתי והסתכלתי על הספה שעלייה מקודם ישבתי, עכשיו אני יושב על שורש חום וגדול..מה לעזאזל?!
קמתי במהירות מהספה והסתובבתי סביבי, שמעתי לפתע רעש של שאגה והסתובבי, היה מולי אריה גדול עם פה פתוח והוא שאג בחוזקה. ''עא!'' צעקתי והלכתי אחורה ונפלתי בגלל השורש הגדול שהיה מאחורי, האריה התקדם אליי ואני קמתי במהירות והלכתי יותר אחורה, האריה הלך אחרי ואני בהיתי בו בפחד, הלכתי בין העצים ובין השיחים, איפה אני ומאיפה האריה הזה הגיע?
''דיי..די...תתרחק..'' אמרתי בפחד והלכתי יותר אחורה, האריה שאג שוב ולפתע נכנסתי בסלע ענקי, סוג של צוק לגובה..
האריה הלך לכיווני באיטיות ושאג שוב, לפתע מים התחילו לטפטף עליי והסתכלתי למעלה, היה מעליי מפל קטן אבל גועש, האריה התקרב אליי יותר ואני נפלתי על הרגליי בפחד והתקפלתי בתוך עצמי, השטתי את ידיי קדימה בתקווה שהוא יתרחק ויפחד, הוא הגיע אליי ושאג שוב, נפל המים הפסיק לפתע ליפול עליי וכל העשב והעצים נעלמו, הסתכלתי על הקרקע עלייה ישבתי מקופל וראיתי משטח חרסינה לבן, הרמתי את ראשי והאריה עדיין היה מולי, הסתכלתי עליו בפחד.
''בבקשה לא'' מלמלתי והאריה תפס לפתע בידי, הסתכלתי על הכף של האריה והיא נהפכה לכף יד אנושית, הרמתי את ראשי וראיתי את פניו של ליאם.
''לואי?''
''לואי?'' הוא שאל שנית והסתכלתי סביבי, אני במקלחת שלי... אני רטוב... אני יושב על רצפת המקלחת.. מתי הגעתי לכאן?
''אני... אני..'' מלמלתי בשקט והוא התרחק ממני באיטיות.
''מה.. אבל..'' אמרתי בשקט וקמתי מהרצפה, כולי הייתי רטוב..
''מה קרה לך?'' ליאם שאל והסתכלתי סביב. ''איך הגעתי לכאן?'' שאלתי.
''אתה הלכת לכאן..'' הוא אמר והרחקתי את החולצה הרטובה שלי מגופי.
''הלכתי לכאן?'' שאלתי בבילבול. ''מה יש לך לואי?'' הוא שאל וניערתי את ראשי.
''האריה...יש פה אריה!'' אמרתי בבהלה ונצמדתי לקיר.
''אריה?'' הוא שאל מבולבל. ''כן!! יש פה אריה! הוא ניסה לתפוס אותי!'' אמרתי וליאם הניח את היד שלו על המצח שלי.
''אתה רותח לואי'' הוא אמר בדאגה. ''יש פה אריה!'' אמרתי. ''אתה הזית לואי..'' הוא אמר ולקח אותי מהשירותים, הוצאתי את הראש שלי בעדינות מהשירותים וראיתי שהאריה לא מולי..פוייי איזה יופי..
''ליאם תיזהר.. אני בטוח שהוא עוד כאן'' אמרתי. ''לואי אין שום אריה... אתה הוזה'' הוא אמר, הספה הסלון הייתה הפוכה לאחור, הוא הרים אותה והתיישבתי עליה.
''אני הוזה?'' שאלתי בבלבול. ''יש לך חום..'' הוא אמר. ''אבל היה כאן אריה... וג'ונגל... היו פה מלא עצים וצמחים! וקולות של ציפורים!'' אמרתי במהירות.
''אתה צריך להחליף בגדים, אתה ממש רטוב. אתה תהיה חולה יותר ממה שאתה עכשיו'' הוא אמר בדאגה.
''להחליף בגדים?'' שאלתי. ''אתה רוצה שאני אעזור לך? אני יכול לעזור לך..'' הוא אמר.
''לא... אני בסדר'' אמרתי וקמתי מהספה אבל נפלתי עליה כי לא הצלחתי לעמוד.
''תישאר כאן, אני אביא לך בגדים'' הוא אמר ועלה למעלה במהירות.
הסתכלתי סביבי... האריה כאן.. אני יודע את זה..
''הנה קח בגדים יבשים'' ליאם ירד בחזרה והורדתי את החולצה שלי.
הוא הביא לי את החולצה היבשה ושמתי עליי, קמתי והורדתי את מכנסיי ואת הבוקסר ושמתי חדשים, ליאם השפיל את פניו כשהורדתי את בגדי, אופסי אני רגיל להיות לבד.
''לא ראית אריה?'' שאלתי והוא הניד בראשי והניח שוב את ידו על המצח שלי.
''אתה רותח, איפה יש לך מדחום?'' הוא שאל. ''ארון תרופות. במקלחת אצלי בחדר'' אמרתי והוא הלך לשם וחזר עם מדחום.
''תכניס'' הוא אמר והכנסתי את המדחום לפה ונשכבתי בספה, אחרי דקה המדחום ציפצף וליאם לקח אותו מהפה שלי.
''39.7 לא פלא שאתה הוזה'' הוא אמר. ''מה 39? אין לי חום'' אמרתי ובאתי לקום אבל שוב לא הצלחתי לעמוד על רגליי וקרסתי את הספה.
''תישאר כאן.. אל תקום'' הוא אמר ונשכבתי בספה.
''אני אכין לך תה ואביא לך שמיכה'' הוא אמר ועלה למעלה...איך חום? איך יכול להיות לי חום? אני הרגע דיברתי עם קיריל.. איך זה יכול להיות שפתאום יש לי חום?
''הנה, קח'' הוא אמר וניגש להכין לי תה... מאיפה כל הצמחייה הזאת הופיעה?
''קח'' הוא אמר והניח את הכוס תה על השולחן, לא היה לי כוח אפילו להרים את היד לקחת את הכוס.. מה קרה לי?
''אתה בסדר?'' ליאם שאל והתיישב על הספה לידי, הנהנתי בראשי והוא שתק ובהה בי.
''אם אני ארדם.. אתה תלך?'' שאלתי בהיסוס והוא חייך. ''כשאתה חולה? אין סיכוי'' הוא אמר.
''אז זה בסדר אם אני ארדם? פשוט אני ממש עייף'' אמרתי. ''בהחלט, תישן.. זה יעשה לך רק טוב'' ליאם אמר.
''תודה'' אמרתי ועצמתי את עיניי ונרדמתי..
''תסתכל לי בעיניים חתיכת צבוע!'' צעקתי. ''אתה לא הקשבת לי'' קיריל אמר.
''במה לא הקשבתי לך?! בזה שאתה בן זונה, רוצח שהמטרה שלו להרוג אותי?!'' צעקתי וקיריל התקרב אליי. ''אני אמרתי לך במכונית שהכל הולך להיות משחק'' קיריל לחש.
''משחק?! איזה משחק!? משחק בלב שלי?! בחיים שלי!?'' צעקתי וקיריל השתיק אותי.
''אני אוהב אותך'' שמעתי לפתע קול נוסף, קול שלא היה שם לפני זה וקיריל נעלם.
פקחתי את עיניי, הרגשתי רע..
הרגשתי ממש רע..
.דיי עם הסמים לואי.
התיישבתי על הספה, כולי רטוב...זה זיעה?
ליאם נרדם על הספה מולי, התחלתי להשתעל בלי שליטה... אני חושב שאני עומד להקיא..
קמתי במהירות מהספה ורצתי לשירותים, הרמתי במהירות את המושב של האסלה והקאתי לתוך השירותים את הנשמה שלי
פאק פאק פאק.
התיישבתי ליד מושב האסלה והמשכתי להקיא לתוך השירותים.
אני מרגיש גמור... נראלי הקאתי את כל האיברים שלי כרגע לתוך האסלה.
במעט כוחות שיש לי הרמתי את ידי והורדתי את המים בזמן שאני עדיין יושב על הרצפה.
נשענתי על הקיר באפיסת כוחות, אין לי כוח לקום.
''מגיע לך להיות חולה'' קיריל הופיע. ''תפסיק, אני גם ככה מרגיש חרא'' אמרתי.
''מגיע לך'' הוא אמר. ''דיי קיריל, אין לי כוח אלייך'' אמרתי בשקט.
''לואי אני אתה, אני הנפש שלך.. בעקרון אני מדבר בשם המצפון שלך'' קיריל אמר.
''כן אני בטוח שהמצפון שלי חושב שאני חרא ושמגיע לי הסבל הזה'' אמרתי בשקט, הטעם של הקיא עוד בפה שלי.
''תתפלא, כמו ששמת לב החלומות שלך חזרו'' הוא אמר. ''אז?'' שאלתי.
''אז הנפש שלך לא נקייה, תפסיק לשתות, תפסיק לריב, תפסיק לקחת סמים.'' הוא אמר.
''תפסיק כבר לדבר! אתה מת נכון? תפסיק לדבר!'' צעקתי וקיריל נעלם.
''לואי?'' ליאם לפתע נעמד בכניסה לשירותים.
לא דיברתי, רק הסתכלתי עליו בשתיקה.
''אתה בסדר? עם מי דיברת?'' הוא שאל מיד. ''עם... עם אף אחד.. אני הקאתי'' אמרתי.
''כן אפשר להבין... בוא'' הוא אמר ועזר לי לקום.
''אני אכין לך לשתות..'' הוא אמר. ''כן.. יש לי טעם דוחה בפה'' אמרתי והלכנו בחזרה לסלון.
''איך אתה מרגיש?'' הוא שאל והתיישבתי על הספה.
''כמו חרא'' אמרתי באנחה ונשענתי אחורה. ''תמדוד שוב חום'' הוא אמר והכנסתי את המדחום לפה.
''איך חלית ככה?'' ליאם שאל ולא עניתי כי המדחום היה לי בפה.וגם כי לא ידעתי בעצמי..
המדחום ציפצף וליאם בדק אותו. ''39.8..זה ממש לא טוב לואי'' הוא אמר.
''אני לא מבין איך אני פתאום חולה'' אמרתי, הריי אני הרגשתי כלכך טוב לפני כמה זמן.
''אולי נזמין רופא? אתה מקיא והחום שלך עולה'' הוא אמר.
''אני לא צריך רופא, אני בריא'' אמרתי. ''אתה צריך לאבד הכרה כדי להבין שאתה חולה?'' ליאם שאל והוציא את הטלפון שלו.
''אני לא יודע..'' נאנחתי. ''אני מתקשר'' ליאם אמר והתקשר למישהו.
''סבסטיאן? זה ליאם ..אני פה עם חבר שלי הוא חולה ויש לו חום גבוה, אתה יכול להגיע לבית שלו?'' ליאם שאל ונתן את הכתובת של הבית שלי.
''הרופא תוך רבע שעה יגיע, קום אני אעזור לך לעבור לחדר של קרוליין'' ליאם אמר.
''למה לחדר של קרוליין?'' שאלתי בלחש. ''כי אתה לא יכול לעלות במדרגות, אני לא חזק כמו הארי כדי להרים אותך'' ליאם אמר... במצבים כאלה אני מתגעגע לכוח של קיריל.
''טוב'' אמרתי וליאם עזר לי ללכת לחדר של קרוליין, נשכבתי במיטה וליאם כיסה אותי בשמיכה.
''תודה ליאם, אתה כמו אמא'' אמרתי והוא חייך. ''כיף לטפל בך.. סוף סוף אני יותר חזק ממך'' ליאם אמר וחייכתי חיוך קטן.
''חזק על חלשים אה?'' שאלתי והוא הנהן בחיוך. ''אני מטפל בך בכיף לואי, אני דואג לך'' הוא אמר וליטף לי את המצח, היד שלו הייתה קפואה!! או שהמצח שלי פשוט ממש חם...
''אז מה יש לנו פה?'' שאל הרופא, דיי מבוגר בערך בן 50..הוא נראה דיי נחמד וחביב.
''אני לא מרגיש טוב'' אמרתי לרופא והוא הניח את היד שלו על המצח שלי.
''כן אתה רותח מחום'' הוא אמר. ''כשהגעתי אליו הביתה הוא היה בתוך הזייה מתוך חום..'' ליאם אמר.
''ממתי אתה לא מרגיש טוב?'' הרופא שאל. ''מהרגע שהייתה לי את ההזייה'' אמרתי.
''אני מבין... אתה משתעל? משלשל או משהו?'' הוא שאל. ''הקאתי לא מזמן..'' אמרתי והרופא התחיל להוציא דברים מהתיק שלו.
''אני צריך לבקש ממך לצאת מהחדר, למען פרטיותו של חברך'' הוא אמר וליאם יצא.
''אז לואי... מה נראה לך גרם לחום הגבוה?'' הוא שאל והוציא את המכשיר הזה שעושה קר שמצמידים אותו לגוף.
''לא יודע.. לכן אתה פה'' אמרתי והתיישבתי על המיטה. ''חלית בתקופה האחרונה? סיימת מחלה אחרת?'' הוא שאל. ''כלום, אני איש בריא'' אמרתי.
''מעשן? שותה?'' הוא שאל והנהנתי. ''אבל התחלתי רק לאחרונה.. אין סיכוי שזה יכול להשפיע בכזאת מהירות'' אמרתי והוא הנהן.
''יש לך הזיות עוד לפני? חלומות רעים?'' הוא שאל והנהנתי בשקט.
''אתה משתמש בסמים?'' הוא שאל והנדתי בראשי. ''בטוח?'' הוא שאל והנדתי בראשי.
''גם התחלתי רק לאחרונה'' אמרתי בשקט. ''אתה יודע שזה לא חוקי נכון?'' הוא שאל והנהנתי.
''אל תדווח על זה.. גם אל תספר לליאם.. אף אחד לא יודע'' אמרתי.
''כל מה שאתה מספר נשאר אצלי'' הוא אמר וחיפש משהו בתיק שלו.
''ההזיות שלך היו לפני או אחרי השימוש בסמים?'' הוא שאל. ''עוד הרבה לפני שהתחלתי להשתמש..'' אמרתי בשקט.
''יש לך עבר נפשי?'' הוא שאל. ''ראיתי את חבר שלי נרצח מולי, הוא הגן עליי'' אמרתי באדישות ובהיתי בקיר.
''דיברת על זה עם מישהו?'' הוא שאל והנדתי בראשי. ''אתה צריך לעשות את זה..תשקול לספר את זה למישהו.. לחברים שלך או למשפחה שלך.. אפילו לחיית מחמד יכול לעזור'' הוא אמר.
''אני לא מטורף..'' אמרתי. ''אתה צריך אבל טיפול פסיכיאטרי.. אני משוכנע שאתה לא מטורף.. אבל טראומה זה טראומה. אני גם דיי משוכנע שהתחלת עם הסיגריות הסמים והשתיה בגלל העניין הזה'' הוא אמר...הוא דיי צודק לא ככה?
''מה גרם לחום שלי דוקטור?'' שאלתי. ''לקחת סמים לפני ההזייה האחרונה?'' הוא שאל והנהנתי.
''שתית לפני זה?'' הוא שאל והנהנתי. ''זאת הסיבה.. שילוב של שתיה וסמים, דרך אגב זה מאוד מסוכן ואפשר למות מזה גם.. המלצה שלי תפסיק עם הסמים ותלך לגמילה'' הוא אמר.
''יש לך משהו שיוריד לי את החום?'' התעלמתי מההמלצה שלו לגבי הסמים.
''כן... סירופ'' הוא אמר והוציא בקבוק קטן.
''כמה אני צריך לקחת?'' שאלתי. ''50CC בבוקר ובערב, יום והחום יורד'' הוא אמר והביא לי את הבקבוק.
''תודה'' אמרתי. ''תהיה בריא לואי, תחשוב שוב לגבי הפסיכיאטר'' הוא אמר והנהנתי. הוא פתח את הדלת וליאם נכנס לחדר.
''הבאתי לו תרופה שתוריד לו את החום, עד מחר הוא ירגיש כמו שור'' הרופא אמר.
''תודה דוקטור'' ליאם אמר והרופא הלך מהבית שלי.
''הוא רופא נחמד'' ליאם אמר בחיוך והתיישב על המיטה שעלייה שכבתי.
''כן דיי'' אמרתי. ''תעזור לי לחזור לסלון'' אמרתי וליאם עזר לי להגיע לסלון בחזרה.
''מה זאת התרופה הזאת?'' הוא שאל ולקח ממני את הסירופ. ''בוקר וערב..יום אחד'' אמרתי.
''נפלא..'' הוא חייך. ''כן..'' אמרתי בחיוך.
הטלפון של הבית צלצל וליאם קם לענות ''לא זה ליאם'' הוא אמר מיד.
''ת'אמת לואי דיי לא מרגיש טוב'' הוא אמר והסתכל עליי. ''מי זה?'' לחשתי והוא הסתובב.
''מחר? אני לא יודע....הוא לא מרגיש כל כך טוב..רגע אני אשאל אותו'' ליאם אמר ופנה אליי.
''לואי אריק אמר שמחר יש הופעה, אתה תוכל להופיע?'' הוא שאל והנהנתי.
''כן..אני יכול'' אמרתי. ''כן אין איתו בעיה..אבל הוא דיי חולה'' ליאם אמר.
''כן אני נשאר לטפל בו...עכשיו הרופא הלך..סירופ להורדת חום'' ליאם הוסיף לדבר.
''אוקי...אז תודיע לשאר'' הוא אמר וניתק.
''הופעה מחר..הופעה קטנה..'' הוא אמר. ''אין בעיה'' אמרתי ונשכבתי בספה.
''קח סירופ..'' הוא אמר והביא כוס מים ואת הבקבוק, שמתי על הכפית את הכמות המדוייקת ולקחתי את הסירופ..פאק זה דוחה!!!!
התחלתי להשתעל בגלל הטעם הדוחה ושתיתי מהמים.
''אני...אני רוצה לישון..אני יכול?'' שאלתי. ''בוודאי, תישן הרבה זה טוב'' הוא אמר בחיוך ועצמתי את עיניי...קדימה לישון לואי.
''נמאס לי ממך לואי!'' פרד צעק ובא לירות, קיריל דחף אותי על הריצפה וספג את הכדורים, ראיתי את מבטו המבוהל והוא קרס על הרצפה.
''קיריל!!'' אני וקרליין צעקנו, קיריל תפס באקדח שלו וירה מספר פעמים בפרד והוא עף אחורה, עוד 2 כדורים נפלטו מהאקדח של פרד ופגעו בקיריל.
''קיריל תחיה, קיריל תחייה!'' צעקתי וניערתי את קיריל. ''תחיה!'' צעקתי עם דמעות, קיריל הביט בי.
''אני בסדר..אני בסדר'' קיריל חייך אליי ונגע בפניי עם ידיים אדומות מדם.
''לואי אתה מדמם!'' קרוליין אמרה והסתכלתי על הבטן שלי, אוי שיט גם אני חטפתי מספר כדורים!
''אני אוהב אותך לואי...''
''עא!'' צעקתי בבהלה והתעוררתי משנתי..למה ראיתי את זה שוב? למה?
דמעות ירדו מעיניי..ראיתי הכל שוב..
''לואי?'' ליאם הדליק את האור בסלון וניגש אליי.
לא דיברתי, לא עניתי..
בכיתי בשקט.
''מה קרה?'' הוא שאל והסתכלתי עליו בשתיקה. ''לואי?'' הוא שאל שוב.
''חלמתי על קיריל'' אמרתי בשקט. ''מה חלמת?'' הוא שאל והתיישב על הברכיים שלו מול הספה שעליה ישבתי.
''זה היה יותר פלאשבק מאשר חלום'' אמרתי בשקט. ''מה.. מה היה בפלאשבק?'' ליאם שאל.
''המוות שלו..'' אמרתי. ''אתה ראית את זה?'' ליאם שאל בהלם והנהנתי.
''זה קרה מולי, הוא מת מולי'' אמרתי..
הגיע הזמן שמישהו ידע על זה.. מישהו צריך לגלות מה עברתי.
''ואו'' הוא אמר בהלם. ''ירו בו... הוא ירה בו..הוא רצה לירות בי.. קיריל קפץ עליי והציל אותי..'' אמרתי בשתיקה וליאם שתק גם ובהה בי בשקט.
''הוא אמר שהוא בסדר.. הוא דימם.. הוא אמר שהוא בסדר... הדבר האחרון שהוא אמר זה שהוא אוהב אותי.... הוא הביט לי בעיניים ולחש שהוא אוהב אותי'' אמרתי במבט ממוקד בקיר מולי.. ליאם לא הגיב.
''הוא מת בגללי... רק בגללי... אם הוא היה הורג אותי הוא לא היה מת'' אמרתי. ''הורג אותך?'' ליאם שאל לפתע.
''הוא נשלח להרוג אותי, הוא סוכן כפול..הוא לא באמת שמר עליי..הוא ניסה להרוג אותי..הוא זה שירה בי בפארק..'' אמרתי וליאם הסתכל בהלם.
''למה?'' הוא שאל בהלם. ''זה היה התפקיד שלו, קיריל רוצח..הוא לא שומר ראש...הוא רוצח..הוא רצח מעל ל80 אנשים...אני הייתי עוד משימה בשבילו'' אמרתי, הדמעות נזלו ונזלו.
''אבל.. הייתם מאוהבים..'' הוא אמר בבלבול. ''הוא התאהב בי..ואני בו...הוא לא הצליח להרוג אותי, הוא נכשל במשימה..הוא ניסה להפסיק את הקשר איתי..הוא לא הצליח וזה גרם למוות שלו..הוא מת כי אני פה בעולם'' אמרתי. ''לא נכון לואי..'' ליאם אמר בהיסוס.
''הוא הביא אותי למקום ההוא...הוא ביקש ממני להאמין לו לא משנה מה קורה..אבל לא האמנתי לו ליאם...לא האמנתי לו'' אמרתי בבכי מתחזק.
''למה אתה מתכוון?'' ליאם שאל. ''הוא שיחק תפקיד כפול שם..חשבו שהוא נגדי...אני חשבתי שהוא נגדי..אני צעקתי עליו אני כעסתי עליו..הוא כל הזמן היה לטובתי..הוא שמר עליי'' אמרתי בשתיקה.
''אתה לא יכולת לדעת..'' ליאם אמר. ''הוא אמר לי לפני... הוא הבטיח לי שהוא אוהב אותי.. הוא ביקש שאני אאמין לו... כשביקשו ממנו להכות אותי הוא הסתכל עליי במבט מצטער.. הוא לא רצה לעשות את זה..'' אמרתי בשקט. ''הוא הכה אותך?'' ליאם שאל והנהנתי.
''הוא היה חייב.. אבל הוא ניסה להציל אותי, הוא שלח הודעה לקרוליין.. הוא אמר לה את המיקום שלנו.. הוא ידע שהם לא יחשדו בילדה קטנה.. גילו על ההודעה הזאת... בגלל זה יש לי את הצלקת ביד.. הוא הוציא מקיריל את התוכן של ההודעה דרכי.. אבל קיריל שיקר'' אמרתי.
''ואו..'' ליאם אמר שוב. ''הוא הציל אותי..הוא הקריב את עצמו למעני..'' אמרתי בשקט.
''האחרים יודעים את כל זה? סיפרת לנייל? למישהו?'' הוא שאל והנדתי בראשי.
''אתה היחיד.. הראשון'' עניתי בשקט. ''אין ספק שעברת טראומה לואי... אתה ראית את זה שאתה אוהב מת מול העיניים שלך'' הוא אמר והנהנתי. ''אוי לואי..'' ליאם אמר בעצב וקם לחבק אותי, הוא חיבק אותי חזק.
''אני מדבר איתו, אתה יודע?'' אמרתי לפתע באדישות. ''עם מי?'' ליאם שאל מבולבל והתרחק ממני קצת.
''עם קיריל, אני רואה אותו.. אני מדבר איתו.. כל הזמן'' אמרתי.
''איך?'' הוא שאל בבלבול. ''הוא מופיע, הוא מדבר איתי...כל הזמן הוא מופיע..'' אמרתי.
''תגדיר?'' ליאם שאל. ''אני לא יודע... הוא כל הזמן מדבר'' אמרתי.
''לואי... אתה צריך שיבדקו את זה'' הוא אמר והנדתי בראשי.
''אני לא רוצה טיפול.. אני לא רוצה'' אמרתי בזמן שאני בוכה וליאם חיבק אותי שוב.
''אני אוהב אותו כלכך לי'' אמרתי בבכי והנחתי את ראשי על הכתף שלו.
''אני יודע.. אני יודע'' הוא לחש וליטף את גבי. ''אני לא יודע מה לעשות'' אמרתי בבכי.
''דיי לואי.. דיי..'' הוא לחש וליטף את גבי, התרחקנו קצת מהחיבוק ובהיתי בפניו בעיניים דומעות, הוא שוב ניגב את הדמעות שלי עם ידיו בעדינות והשאיר את ידיו על פניי בעדינות
בהיתי בפניו בשתיקה, שנינו שתקנו..עיקמתי מעט את ראשי, עצמתי את עייני באיטיות והצמדתי את שפתיי לשפתיו של ליאם
טאם
טאם
טאם.
עדכון רביעי ביומיים (או שאולי זה החמישי? לא משנה..)
אתם נהנים מה אובר דייחניות שלי ומהעובדה שממש אין לי כוח לסיים את הציור של טיילר אבל מתחשק לי ליצור משהו, לפרוק את המוח שלי איפשהוא..
טיילר תיאר את זה בכמה משפטים מדהימים
I don't know why I feed on emotions.
There's a stomach in my brain..
The stomach in my brain
Throws up onto the page..
Forest by Twenty One Pilots למי שתהה..
זהו אני אסיים את החפירה שלי פה.
לילה טוב ותאחלו לי בהצלחה עם הציור...
-עריכה: מסתבר שכשניסיתי להעלות את הפרק בשעה 8 בערב הוא לא עלה. מקווה שעכשיו יהיה בסדר...