~נקודת מבט דניאל
" איך מתקדם לך?" שאלתי את הילדה הזו, הילדה? רגע...כשחושבים על זה אני אפילו לא יודע איך קוראים לה...
" תגידי מה השם שלך?"שאלתי אותה
" זה לא משהו שמשנה כרגע או מתישהו "היא אמרה
" וואו קרה" ארן אמר צוחק
" מאיפה את יודעת לרפא?" שאלתי אותה והיא הסתכלה עלי במבט של ' עוד שאלה אחת ואני רוצחת את חברה שלך ' זה היה מלחיץ
" תגידי, מה את עושה? " ארן שאל והתבונן בידיים שלה
" אני מוציאה לה את התאים שהקפאתי לה, התאים שהקפאתי לה הפכו לתאים מתים, אז הגוף שלה ייצר עוד תאים במקומם אבל אם לא נוציא אותם זה סתם יגרום לגידול ויהיה לה זבל בגוף, אני פשוט מוציאה אותם" היא אמרה ואני איבדתי אותה במילה השניה אבל ראיתי שזה מאוד עיניין את ארן והוא ממש מרותק לעבודת הידיים שלה
" אני יוצא לנשום אוויר " אמרתי קם מהכסא
" אה, אוקיי אז אני יבוא איתך " הוא אמר
" זה בסדר אני רואה איך אתה בוהה לה בידיים, זה מעניין אותך, תישאר אחי " אמרתי מקווה שילחם לבוא איתי
" באמת?" אמר עם עיני כלב
" אה כן אחי, בטח " אמרתי לא מסוגל לסרב לזה
" תודה אחי! " אמר וחזר לשבת
יצאתי משם מחייך מפרצוף המטומטם של ארן
הלכתי בשביל של פרחים וצמחים רפואיים המקום היה ללא ספק יפיפה זה נראה כמו המקום המושלם כדי להתנתק איתו מהעולם
זה נראה כמו המקום המושלם שאני ואלכס נגור בו אחרי שנמצא את אמא שלה והכול יגמר ואולי סוף סוף תהיה לנו את ההזדמנות להביא ילדים קטנים וחמודים לעולם הילדה דומה לאמא והילד לאמא, בעצם, רגע אם הילד יהיה כמו בת זה בעיתי ילדים מטומטמים יתברינו עליו
אה רגע אבל הוא יהיה חזק אופי הוא יעיף את החארות לגהנום
"רגע למה אני חושב על זה?"
אמרתי צוחק
" כשחושבים על זה היה לנו באף דור הזדמנות ללדת ילד או ילדה, מקווה שהפעם יהיה הזדמנות ואני יראה איך זה ילך " אמרתי וחייכתי לעצמי
" אחי לא נראה לי היא בקטע של ילדים עכשיו " שמעתי מאחורי ונבהלתי נופל על הרצפה
" ארן?! כמה זמן אתה פה?!"שאלתי אותו
" מספיק זמן כדי לשמוע על הפנטזיות המתוקות שלך " אמר וצחק " ואז יהיו לנו ילדים קטנים ונסגור ביחד ונהיה משפחה רגילה לגמרי " הוא אמר עם טונים גבוהים ומעצבנים
" אוי תסתום מטומטם! " אמרתי מביא לו מכה בעורף והוא צחק " נו אז מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו לא מבין למה הוא לא ממשיך לבהות בידיים של הילדה
" אה נכון באתי להגיד לך שאלכס התעוררה " הוא אמר כבדרך אגב החיוך שלי נמטח מאוזן לאוזן ורצתי מהמקום מבלי להגיד לו מילה
" וואו בבקשה! " אמר ובא אחרי רק לא בריצה
רצתי דרך גן הפרחים לעבר הבקטה מאושר נכנסתי בסערה והיא עדיין לא התעוררה
" איזה מאניק" סיננתי מבין שיני
" היא באמת התעוררה " שמעתי את הילדה הסתובבתי וראיתי וילון שעשוי משורות עלים נכנסתי לחדר ההוא שמעולם לא ראיתי כנראה כי לא טרחתי להסתכל סביבי
נכנסתי דרך העלים זה היה פשוט וילון במקום קיר שלם זה היה דיי מגניב פעם ראשונה שאני רואה ווילון במקום קיר, ראיתי דלת, לא ווילון בעצם היו הרבה תקופות שגרתי באוהלים אז זה דיי דומה אבל שיהיה
" מה קורה?" שאלתי
" בסדר, היא צריכה לנוח ולהחלים לפני שאתם עוזבים " היא אמרה מערבית משהו מוזר כמו מן תערובות מוזרה אבל היה לה ריח טוב, סוג של ווניל
" מה את עושה? " שאלתי והצבעתי על העיסה הירוקה שנראתה יותר מדוחה
" זה וויטמינים שכשהוא תתעורר היא תצטרך לאכול את כל זה " היא אמרה וכאב לי על אלכס זה היה נראה מזעזע
" אז... מה את בעצם? מה הסיפור שלך? " שאלתי אותה מנסה לראות למי נתתי לטפל באלכס
" אני לא סיפור ואתה לא סקרן " היא אמרה
" מה יש לך את סגורה כל כך? " שאלתי לא מבין מה יש לה
" זה לא עינינך " היא אמרה בתוקף
" אוי מה את נובחת בסך הכול רוצה להכיר אותך " אמרתי, היא לא ממש בנאדם שנעים לדבר איתו מסתבר
" אולי די! אני לא מכירה אותך, נכון שהתנדבתי להציל לחברה שלך אבל עשיתי את זה רק כי אני חייבת לך, זה הכול " היא אמרה
" חייבת לי?" שאלתי " אני לא מכיר אותך מה כבר את חייבת לי?" שאלתי לא מבין
" אני חייבת לך חיים,הצלת את שלי, אז אני חייבת לך חיים זהו, " היא אמרה
" אז אם את מרגישה שאת מצילה אותה מתוך חובה אז אל " אמרתי רוצה לדעת איך היא תגיב, חייכתי והתמקדתי בה אבל ככול שהתמקדתי יותר ככה ראיתי את ההבעה הקרה שלה
" איך אני אמור להגיב לזה " אמרתי כנראה בקול רם
" אתה לא אמור לבחון אנשים בדברים האלה, אני גם חייבת לה חיים, ככה שאם אתה לא רוצה את החובה שלך אז זה הופך לשלה, אם הייתי בנאדם עם אופי שונה הייתי זורקת אותכם מפה " היא אמרה בקור רוח
לא הרגשתי בנוח לרגע
" קח תערבב את זה " היא אמרה בחיוך, פעם ראשונה שהיא מחייכת, נראה לי שהיא שמה לב שלא הרגשתי נוח, לקחתי את הדבר הירוק הזה ועירבבתי הסתכלתי על הפנים של הילדה הפנים שלה היו נראים כל כך רציניים כשהיא בחרה את התבלינים, הלוואי ואני הייתי יכול להיות רציני כזה
" תביא " היא אמרה מושיטה יד הבאתי לה את ההקערה " קח " היא אמרה והושיט לי משהו שנראה כמו משחה היה לזה ריח וורדים " למה זה?" שאלתי לא מבין למה זה
" אני צריכה שתימרח לה על הבטן, הרגליים, הגרון, הגב והידיים. בחזה אני כבר יעשה " היא אמרה
" היי את עובדת קשה אולי אני ימרח על החזה לחסוך לך עבודה " אמרתי מחייך
" אוקיי" היא אמרה בקור רוח, היי רגע לא הייתי רציני
"היי רגע כל עוד אתה לא עושה דברים מוזרים כן?" היא אמרה
" את לא יוכולה לבקש ממני את זה!" אמרתי בקול יותר מידי דרמטי כדי להוסיף הומור אבל זה לא הצחיק אותה לצערי
" בסדר בסדר הבנתי " אמרתי, הלכתי לכיוונה והרמתי את החולצה עד לפני החזיה ומרחתי לה את המשכה על הבטן העור שלה היה רך וחיוור ולמשכה היה ריח נעים...
המשכתי לרגליים משכתי את המשכה עד הברך ועברתי לידיים משכתי לה על כל הזרוע וחזרתי לרגליים, היה לה ריח נעים של וורדים והמחשבות התחילו להשתולל בראשי, תרגע דניאל, אתה רק מורח עליה משכה שהיא כמו תרופה, זה לא שהיא פתאום תתעורר ותתחיל להתמזמז איתך ואז אתם -
" ממממ" היא אמרה והסתובבה ואני נבהלתי ונפלתי אחורה כשהקערה נשברת מאחורי, שמעתי גיחוכים מאחורי שעד מהרה הפכו לצחוק חמוד כמו של ילדה קטנה הסתובבתי ועמדתי כאילו לא קרה כלום והסתובבתי אליה
היא הסתכלה עלי מוזר,אני הסתכלתי עליה מוזר ואמרתי " מה?"
" אחי לא נעים לך לטפל בזה " היא אמרה והצביע על הבליטה בכנס שלי
" לא, זה לא מה שאת חושבת " מיהרתי להגן על עצמי " שחכתי שאני סוג של רופא? אז כן אני מבינה גם בדברים האלה למרות שאני קטנה " היא אמרה בהבעה שגרמה לי להרגיש כאילו אני אידיוט
"ממממ" שמעתי את אלכס נמתחת והדבר האחרון שאני רוצה זה שהיא תראה אותי במצב הזה אז פשוט ברחתי החוצה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ היי בנות סליחה על העיכוב פשוט היה לי מחסום כתיבה מטומטם שלא הלך לי איתו ממש אז לא רציתי לפרסם פרק שיהיה משעמם וכו וכו אז אממ קיצור סליחה על העיכוב ומקווה שהוא היה מעניין 😅😅