~נקודת מבט דניאל
היא שכבה שם חסרת הכרה ושני מלאכים עמדו לאנוס אותה " אל תיגעו בה בני זונות"צעקתי עצבני הדם שלי רתח הרגשתי כבר את הראש שלי כואב אבל לא אכפת לי כל מה שאני רוצה לעשות זה להרוג אותם! רק להרוג אותם, זה הדבר היחיד שהיה בראשי
הם לא ענו רק הסתובבו לכיווני ונעמדו בביטחון מגוחך לפניה כאילו אומרים לי" חי בסרט, אתה לא נוגע בה " הרגשתי כאילו אני עולה בלהבות
נשמתי עמוק וקראתי לה, האחד שנלחם לצידי כל הדורות, שד בגהנום החמקמק תבוא! צעקתי במוחי וראיתי את ארן הופך לרסיסים שחורים שנעים לכיווני בריקוד והופכים לחרב ענקית בידי מרהיבה מתמיד, יפיפיה,שחורה כנוצות עורב ועדינה כבובה שבירה, חדה כסכין.
הרגשתי באיזון המושלם שבידי 'מלא זמן לא הוצאתי אותו אני בטוח שאני חלוד בזה עכשיו ' חשבתי
ניטרתי באוויר בקלילות וחתחתי את שני המלאכים בהינף חרב ללא מאמץ והנחתי את ארן על הרצפה רץ לכוון אלכס סותר ללחיה מנסה להעיר אותה, ראיתי שהיא מצמצה
" אלכס, אלכס תתעוררי אני צריך אותך מטומטמת " צעקתי והיא קמה בבהלה " מה מה קרה?" שאלה כשהתעוררה
" את חיה!" צעקתי משמחה והיא מיהרה להתרחק ממני וברחה רחוק, נפגעתי... אבל ממש נפגעתי
אבל איך אני יכול להאשים אותה? היא כמעט נאנסה ובכלל הבגדים שלה קרועים והגוף שלה בחוץ ואני מרגיש שזה מתחיל לעמוד אני צריך להפסיק לחשוב על זה אחרת היא תשנאה אותי!, טוב אני לא יכול לחשוב כשהיא ככה היא חייבת להתכסות אחרת אני אצטרך הרבה שליטה עצמית...
הורדתי את החולצה וזרקתי אותה לכיוונה " אני מצטער שלא באתי לפני זה פשוט לא ידעתי איפה את ולקח לי זמן להגיע לפה, תלבשי את החולצה היא תכסה אותך " אמרתי לה מנסה להישאר בקור רוח לעזאזל היא יפה! אם רק הייתי יכול הייתי עושה אותה כל יום, כל דקה, כל שניה! הבאתי לעצמי אגרוף
" תתרכז מטומטם!" צעקתי על עצמי והבאתי לעצמי אגרוף חזק בלחי שהרגשתי שם דופק
הסתובבתי אליה חזרה והחולצה הייתה על גופה כבר, היא כיסתה אבל אני עדיין לא יכול לשכוח את התמונה ההיא וגם לא רוצה, אוף איתי חתיכת סוטה מטומטם למה אתה לא יכול להיות טהור כמו אלכס?! ניסיתי להתקרב אליה אבל היא התרחקה ממני, היא לא הסתכלה עלי כמו בדרך כלל...
" אלכס את זוכרת אותי? " שאלתי מנסה להבין למה היא מסתכלת עלי ככה, היא הנהנה
" אז למה את מפחדת ממני?" שאלתי אותה פגוע
היא הצביע לעבר המכנס שלי והייתה בליטה, לעזאזל איתי! דביל היא לא בדיוק במצב רוח לזה!
" אני מצטער, אני לא יכול לשלוט בו...אבל תהיי בטוחה שאני לא יעשה לך כלום " אמרתי וההבעה שלה לא השתנתה
" מה קרה?, את לא בוטחת בי?" שאלתי פגוע והמום, היא הסתכלה על הרצפה בבושה
"אני מבין" אמרתי מנסה להפסיק את הסכינים שחודרים ללבי, היא ניסתה לפתוח את הפה כדי להוציא מילה אבל התחרטה לאחר שניה
" לא" אמרתי מהר " אל תעצרי את עצמך, חשוב לי לשמוע מה את אומרת" אמרתי לה מנסה להציל אותה מלטבוע בחור השחור שבסופו רק עצבות נמצאת, אני לא מאחל לאף אחד מה שהיא עוברת... היא עוברת בכל גלגול יותר ממה שאני עברתי בכל עידן
" מ-מצטערת אבל אני לא רוצה להיות ליד אף אחד עכשיו" היא אמרה בקול שבור שפשוט רציתי ללכת לחבק אותה מבלי לעזוב אותה לעולם ופשוט התקרבתי אליה בעדינות צעד אחרי צעד
" תתרחק, אני רוצה להיות לבד!" היא אמרה בקול שבור אבל הרגשתי את הצעקה, היא הייתה חלשה יותר מכל מילה שאמרה אבל הרגשתי את הניצוץ תפילה הזה, היא מקווה שאני לא ישאיר אותה לבד, אני יודע את זה
" אלכס אני" אמרתי בולע רוק " אני מצטער שאני לא עושה מה שאת רוצה " אמרתי ומיהרתי לחבק אותה חזק, היא פשוט קפאה היא לא יכלה לזוז,
" אני מצטער אבל אני שומע אותה " לחשתי לה באוזן " שו-שומע מה?!" היא אמרה מתנגדת לי ומנסה להיחלץ מהחיבוק
" אני שומע את היללה שלך,היללה של הזאב הבודד שבך שמקווה לתמיכה עכשיו" אמרתי עוצם עיניים
" לא מטומטם! אל תקשיב לו!" היא צעקה לי באוזן " למה שאני לא יקשיב לו?" שאלתי לא מבין
" כי אז אני יהפוך לתלויה בך אתה לא מבין?!" היא צעקה רועדת בידיים שלי ויכולתי לשמוע את הדמעות שלה נופלות על הרצפה עם קול שבירה
" היי אין לך מה לבכות " אמרתי לה מרים את הסנטר שלה ומביט לה בעיניים " אין לך מה לבכות,וגם אני מנסה להפוך אותך לתלויה בי כבר כמה דורות טובים אבל, את תמיד היית הזאב הבודד, לא נותנת לי להתקרב יותר מידי כדי לא לראות את הציור העצוב בליבך, הצבעים האמיתיים של נשמתך, שלהם אני משתוקק במשך דורות, מתי את תתני לי לראות אותם? כמה דורות זה ייקח? " שאלתי אותה ובתגובה היא רק הסיטה את מבטה לקרקע במבט עצוב
היא זאב בודד שמעולם לא היה בלהקה, היא זאב בודד שהולך על שביל בודד שנמצא ביער בודד עם עצים שאין להם אפילו עלים להתידד איתם, היא הזאב הבודד שלי
" היי זאב בודד" אמרתי בקול רך והיא סבבה את מבטה אלי ונישקתי את שפתיה רכות
" את יפיפיה, אולי את זאב בודד, אבל את זאב יפיפה, את הזאב שלי,ואני לא אתן לאף אחד לקחת לי אותך, אפילו לא לך" היא הסתכלה עלי במבט אסיר תודה שאני לא הבנתי למה וסימנה נשיקה בשפתיי
" אתה לא יכול לראות את הציור שלי, אתה לא רוצה לראות אותו הוא מפחיד ולא נעים, זו לא אומנות שנהנים מלהסתכל עליה " היא אמרה מחייכת חיוך שבור
" אני יהנה מלהסתכל עליה, " אמרתי כמבטיח
" האם תבטיחי בי?" שאלתי והיא שתקה
" הבנתי " אמרתי " עוד לא הרווחתי את זה " לחשתי
" טוב גם אם את בוטחת בי או לא, זה לא אומר שאני לא הולך להראות לך איך אני מרגיש, יודעת מה? רוצה אני יראה לך ממש עכשיו?" שאלתי והיא עיקמה גבה בשאלה
" אני מרגיש לגבייך" אמרתי ותקפתי אותה בנשיקה מחזיק את ראשה ומורח את פנייה על שלי סרקתי את הפה שלה, הוא היה חמים ונעים הלשון הרכה שלה רקדה מתחמקת מהלשון שלי ואני נלחם להחזיק אותה איתי נפרדתי ממנה לאחר שראיתי שעוד שניה אני והיא נחנקים למוות ביחד
" הבנת?" שאלתי מתנשף והיא לא ענתה
" טוב כנראה אני שוב צריך להסביר לך " אמרתי ושוב שפתיינו השתלבו אחת בשניה והלשון שלי רקדה עם שלה, השפתיים זזו בתיאום מושלם למרות שניסתה להתחמק
שוב התנתקתי " זה מובן עכשיו?" שאלתי ושוב היא לא ענתה שוב נישקתי אותה באותה התשוקה ובאותו רצון עז לקבל אהבה גם מהצד שלה
שוב התנתקתי ואמרתי הפעם במילים " אני אוהב אותך " לחשתי אותם באוזני ונישקתי קלות את עורפה
" את יפה "לחשתי מנשק את עורפה
" את חכמה " לחשתי ושוב נישקתי אותה רק בנקודה נמוכה יותר " את טובה" לחשתי מנשק נמוך יותר
" את מושכת את הצומת לב שלי מבלי להתאמץ בכלל" לחשתי
" את היצור הכי מושלם בגן עדן" לחשתי
" היצור הכי אכזר בגהנום " לחשתי מנשק נמוך עוד יותר במורד גרונה
" היצור עם הכי הרבה חסרונות באנושות " לחשתי לאוזנה ונושך את התנוך שלה היא גנחה בהנאה ומיהרה לסתום את הפה שלה
צחקתי ועטפתי אותה בזרועותי
" אני אוהב אותך זאב שלי " אמרתי מחבק אותה
"אני רואה שאתם נהנים מחטאים אנשים טמאים " שמעתי מישהו אומר לנו הסתובבתי וראיתי מלאך, אלכס התחילה לרעוד...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ אוקיי אז היה לי מחסום אבל לא כזה גרוע לא היה לי מוזה בכלל ואיבדתי את זה לגמרי! אבל חזר איכשהו אז מיהרתי לרשום! והינני כאן! מקווה שנהניתם מהפרק חברס