-בלו-
.
הארי נפרד בפעם האחרונה מאמו ואחותו לפני שעה בערך, ועכשיו אנחנו פה, יושבים בשדה התעופה של לונדון.
כל כך הרבה נסיעות בכמה ימים, מבינים?
הארי ישן לידי וישבנו בשער שלנו, מחכים למטוס.
ניו יורק.. סילבסטר. זה הרגיש כאילו הכל קורה מהר מידי. אבל אז שוב, אני חושבת שזה פשוט איך שהזמן עובד.
משועממת לחלוטין, נראה שהארי היה מחוסר הכרה, נאנחתי ושחררתי את כתפיי.
מה לעשות?
.
.
מכיוון שהייתי משועממת למוות, לקחתי את הטלפון שלי וצילמתי תמונה עם הארי, ועשיתי קרניים מאחורי ראשו.
מגחכת קלות, חייכתי.
העלתי את התמונה לאינסטגרם, טוויטר, והכל באמת.
חייכתי, מה שכתבתי היה הכי פשוט בעולם.
'או היי @harrystyles ;)'
תוך כמה שניות, הטלפון שלי התחיל להתפוצץ, ועברתי על התגובות.
מרעננת את הדף, זה כבר הגיע ל6K לייקים.
מה לעזאזל.. כלומר, כן בטח אנשים ידעו מי אני.
אבל מי ידע שאני אקבל כל כך הרבה פרסום?
ובכן.. זה מה שאני מקבל על זה שאני יוצאת עם הארי סטיילס.
.
.
.
.
"הארי." לחשתי, מנערת את כתפו.
"מממ." הוא זמזם, מפהק עיניו נפתחו ברפרוף עייף.
"יש לנו מטוס לתפוס." גיחכתי, מצביעה.
"אה שיט, כן. בואי נלך." הוא הנהן.
שנינו הלכנו לעבר המטוס, פפראצי וכמובן עוד פפראצי פשוט מפציצים אותנו.
כיווצתי את עיניי מהאורות הבוהקים, מורידה את מבטי והארי עטף את ידו סביבי בהגנה.
"היי בלו, זה יהיה אדיר אם תוכלי להתפשט שוב בשבילנו!"
"כן, בלו!"
גופו של הארי נהיה מתוח, מסתובב בכעס. "לך תזדיין!"
הוא עמד לומר עוד משהו, ועצרתי אותו. "היי, זה בסדר." ניסיתי להרגיע אותו. "פשוט תעזוב את זה."
הוא נאנח, מהנהן פעם אחת.
בחוסר רצון, נתנו את הכרטיסים שלנו בקלות ועברנו את הפפראצי.
"הם פאקינג צריכים להבין, אני היחיד שיכול לראות אותך ערומה." הוא זעף כאשר התיישבנו במושבים שלנו.
גיחכתי, עיניי רומזות שעשוע. "זה לא היה סיפור גדול, בסדר?"
"כן זה כן! אלוהים, הם מכעיסים אותי.."
חייכתי אליו.
הוא נאנח, מניד בראשו. "עוד פעם אחת עם הפפראצי האלה, אני.. אני שובר להם את המצלמות."
צחקתי. הוא ידע בדיוק שהוא לא יכול ללכת מכות עם אף אחד מהם או שזו תהיה עוד בעיה עם הפרסום שלו.
"כן, זה ישנה משהו." אמרתי בציניות, מרימה את גבותיי.
הארי חייך. "אני מרגיש יותר טוב עכשיו."
"לגבי מה?"
"את יודעת, איחוד עם אחותי ואמא שלי.. זה גרם לי להרגיש יותר טוב לגבי דברים."
חייכתי. "אני ממש גאה בך שהצלחת לגרום לעצמך לעשות את זה."
"כנל לגבייך."
השתתקתי, מסתכלת מחוץ לחלון. תוך כמה רגעים, המטוס התחיל לזוז.
ולפני שידעתי, מצמצתי, ואז דמעה זרמה במורד לחיי.
"אתה יודע, אני מתגעגעת אליהם הארי." לחשתי, משפילה את מבטי בשפתיים רועדות. "אני מתגעגעת אפילו לעובדה שהיה לי הורים. הרגשתי כל כך לבד." בכיתי, לא מצליחה להביא את עצמי למצב שבו אני מסתכלת עליו.
אבל עיניו היו עליי, הרגשתי את זה.
"אני כל כך מצטער." הוא מלמל, ידו מעל שלי והרמתי את מבטי באיטיות.
"אבל לא הייתי לגמרי לבד. כי אתה פה. וטיילר. והאנה. והבנים." התחלתי לציין את האנשים שחשובים לי.
הארי חייך. "את אף פעם לא לבד, בסדר? תזכרי את זה."
.
.
.
.
.
ניו יורק הייתה מחזה יפה - טיימס סקוור ליתר דיוק.
אני והארי בדיוק הגענו, שוב אחרי טיסה ארוכה נאנחתי.
"אז מה את רוצה לעשות לפני הערב?" הוא חייך.
"אפשר אולי לתפוס תנומה? הארי, אני כל כך עייפה. והרגליים שלי מרגישות כאילו שהן הולכות ליפול." נהמתי.
הוא צחק. "בלו, נראה שיש לך מקרה חמור של ג'ט לג."
"אתה גורם לזה להישמע כאילו זה דבר רע." גיחכתי, מפהקת.
"ההנהלה רוצה שנלון במלון מסוים, אני לא יודע למה, אבל כן. נוכל.. לתפוס תנומה." הוא אמר באי נוחות, חייכתי.
"את רוצה שאני אסחוב אותך?" הוא שאל בפשטות, וחייכתי, מהנהנת.
"אני יכולה לנסות לעלות על הכתפיים שלך?" שאלתי.
הארי חייך בזחיחות. "כן."
פשוט עשינו את זה בציבור, הארי ירד לברכיים שלו והתיישבתי על כתפיו, ידיי על ראשו.
"בסדר, אני נעמד." הוא הזהיר. "תחזיקי חזק."
צרחתי, מתנדנדת קלות תפסתי בתלתליו.
"אווץ! פאק, השיער שלי!" הוא צעק ואנשים הסתכלו עלינו מוזר ואני גיחכתי, סופסוף מוצאת את היציבות שלי ופשוט מניחה את ידיי על ראשו.
אבל הרגשתי כל כך גבוהה, ואיכשהו גם הרגשתי כמו ילדה קטנה.
"אני הולכת ליפול אני יודעת את זה." אמרתי בלחץ, הוא צחק.
"או וואו!" הוא התבדח, נוטה לצד בכוונה.
"הארי" זעקתי, רגליי כמעט חונקות אותו השתנקתי.
"בלו אל תעשי את זה!" הוא נשך.
"ובכן תפסיק להתנדנד." התווכחתי, סוטרת לו בלחי.
הרגשתי אותו משעין את ראשו לאחור טיפה כך שהוא מבריש את המפשעה שלי, והשתנקתי, שפתיי נפרדות.
"הארי, לא בציבור." סיננתי, מתפתלת טיפה.
"מהמ מותק, הרגליים שלך חמות. אני אוהב את זה פה."
"פאק." שוב פעם הרגשתי את העקצוצים האלה שאני מקבלת כשמענגים אותי. "הארי אני רצינית."
"נו מותק. תראי לי את הצד הפרוע שלך." הוא זמזם בהתגרות.
"או. אתה רוצה צד פרוע? אני אתן לך אחד, פשוט חכה."
"ובכן הנה הבחורה שאני מכיר."
גיחכתי, מחייכת בזחיחות.
.
.
.
*שעה לאחר מכן*
.
דוחפת את הארי על המזרן, טיפסתי מעליו.
"הנה בא הצד הפרוע." לחשתי לתוך עור צווארו.
"האם זה רע שאני בעצם מתרגש." הוא מלמל, חייכתי בשובבות.
"אני מרגישה קצת.. את השיניים, היום."
שפתיו נפרדו, ואז הוא עצם ומצמץ בעיניו, נדהם.
"מוציאה את הניבים, הא." הוא קרץ.
"אבל אז ידי מרגישה קצת קופצנית היום." שפתיי ריחפו מעל שלו, והרגשתי את גופו מתקשה ברגע ששמתי עליו קצת לחץ, עם המפשעה שלי.
"אני אוהב את זה." הוא לחש, עיניו פתאום צבע כהה יותר, לא צפוי.
.
.
"פאק, בלו. מהר יותר." הוא נהם בהנאה, ראשו זרוק לאחור וידיו נחות על כתפיי.
עשיתי את העבודה הידנית שלי טוב, אפשר לומר. הוא הוציא נשימה רועדת.
מיד, ברגע שהוא הגיע לשיאו, החומר הלבן המוכר יצא, והסתכלתי עליו עם חיוך שובב.
"פאקינג שיט, אלוהים." הוא נשף ברגע שהתרחקתי. "אני אוהב את בלו הפרועה."
"ואני אוהבת את הארי הפגיע." זמזמתי, מתקרבת אליו הוא נישק אותי בכבדות ברגע שפנינו היו קרובים.
"את יודעת איך לשמח בחור." הוא חייך, המצח שלי נוגע בשלו גיחכתי.
"כן, אני יודעת."
.
.
.
-נואל-
.
"אני לא רוצה שבלו תנשק אותו הלילה." קנדל הסתערה ישר לתוך משרדי והזעפתי פנים.
"בפעם האחרונה, ג'נר. אני לא תכננתי את זה! אם לא ידעת, בלו לא עובדת רק בשבילנו, אלא גם בשביל ההנהלה של וואן דיירקשן. אז זה בעצם קצת מסובך."
"מסובך? בולשיט. אם הם יתנשקו, אז אני כבר לא יודעת מה."
"קנדל, את באמת רוצה לפגוע בהארי כל כך קשה?"
"לא, אני פשוט רוצה להראות לכלבה הזו שאני מקבלת מה שאני רוצה. וזה הארי במצב הנוכחי."
נאנחתי, מעבירה יד בשיערי. "בלו לא כלבה. לפי מה שאני יודעת, בלו בטח מהאנשים הכי אכפתיים ואמיצים שאי פעם פגשתי. ואני יודעת שהארי מסתכל עליה, בדרך שהוא אף פעם לא יסתכל עלייך, אף פעם. אם לא היו מכריחים אותי לגרום לך להרוס את המערכת יחסים שלהם, הייתי מפטרת אותך ונותנת להם להיות פאקינג שמחים." שחקתי את שיניי, שולחת לה מבט מאיים. "ואת יודעת מי הכלבה? את. אז פשוט.. תפסיקי להשוויץ מולה, תפסיקי להתעלל בה. כבר התעללו בה מספיק." נאנחתי, מניחה את ראשי בידיי.
קנדל לא אמרה כלום, פשוט נשפה בחוסר כבוד. "בעצם חשבתי שאת בצד שלי."
כיווצתי את אפי בגועל. "בחיים לא. מכריחים אותי, אז אין לי באמת ממש ברירה."
היא צחקקה, מביטה בי. "וזה למה את, חייבת לעזור לי לחבל בנשיקה הזו הלילה."
.
.
-בלו-
.
*באותו הערב*
.
לחוצה, שיחקתי עם קצה חולצתי, והתכרבלתי לעבר הכריות.
הארי היה איפשהו בסוויטה, בטח במטבח.
הלילה פשוט המשיך להתקרב, והייתי פשוט.. מלאה בלחץ.
מה אם טיילר יראה? כלומר, כל העולם צופה בנו הערב.
אם הוא כן, אני אפילו לא אדע כבר מה לעשות. למרות שאמרתי לו שהכל מזויף, אני פשוט ידעתי שיכאב לו בפנים אם הוא יראה אותי ואת הארי מתנשקים. להיות פגוע זה הדבר האחרון שהוא צריך כרגע..
עצובה, בהיתי בקיר לצידי, נאנחת.
"בלווו." הארי גרר את שמי, ושמעתי אותו מתקדם לעברי.
"כן?"
"הכל בסדר?" הוא שאל, מחליק לתוך במצעים לצידי ועוטף את ידו סביבי, בעיקרון עשינו כפיות.
הנהנתי קלות. "כן, אני פשוט.. יש לי תחושת בטן כזו."
"ו..?"
"אני פשוט.. אני מרגישה שמשהו רע הולך לקרות."
הוא הניד בראשו. "אני אנשק אותך עם לשון זה בסדר."
גיחכתי, מנידה בראשי. "לא זה, אידיוט. אני מדברת על.. טיילר."
עיניו התרככו כשהזכרתי את שמו והוא כיווץ את שפתיו. "את מאוהבת בו?"
השתעלתי קלות, מסתכלת עליו. "מה?"
"את מאוהבת.. את יודעת. בו?"
"אהבה היא מילה חזקה."
"אני יודע. את מרגישה את זה אליו?"
נשכתי את שפתי, עיניו מרוכזות עליו. "אני לא יודעת. זה מרגיש כאילו משהו עוצר אותי, למען האמת."
"מה עוצר אותך?" הוא לחש, גבותיו מקומטות. הוא נראה נחוש לקבל את התשובה.
'אתה' נראה שראשי דיבר אליי. זה בטח פשוט תת המודע שלי.
הנדתי בראשי. "לא משהו מיוחד."
"זוכרת כשאמרתי שיכול להיות שאני מחבב את קנדל?"
סוג של התכווצתי מהמחשבה, אבל אז הנהנתי.
"אני.. משהו גורם לי לחשוב פעמיים גם."
הטלפון שלי צלצל פתאום והשתנקתי. "רק רגע." לחשתי, זזה קלות ומסתכלת על המסך שלי.
נייל. מה הוא יכול לרצות כרגע?
עונה לטלפון, מצמידה אותו לאוזן שלי. "שלום?"
"בלו! בלו."
"כן, נייל?" גיחכתי, מגלגלת את עיניי הארי זעף.
"מה הוא רוצה?" הוא הגה, התעלמתי ממנו.
"רק רציתי לאחל לך ולהארי הצלחה היום בערב. זו עבודה קשה, אני יודע. הלילה כנראה בטח יהיה הלילה הכי גדול בשביל שניכם."
חייכתי ברכות. "תודה נייל. אבל אני לא חושבת שמה שאני צריכה זה מזל.."
"ובכן.. את יכולה לעשות את זה."
מהנהנת פעם אחת הוצאתי נשימה. "טוב תודה שוב. תמסור להאנה דש ממני, בסדר?"
"בסדר, ביי בלו! תמסרי להארי אותו הדבר."
"סבבה. בייי," אמרתי לאחרונה לפני שניתקתי.
"מה הוא רצההה." הארי רטן.
"תירגע! הוא פשוט רצה למסור בהצלחה הערב."
"אה.. וואו. זה באמת כזה קשה?"
"לא, בכלל לא. כלומר לנשק אותך זה כמו לדקלם את האלפבית. אבל אז זה פשוט מסוכן."
"לדקלם את האלפבית הא." הוא הרים את גבותיו. "אני בטוח שאני יכול לומר את זה מהר יותר ממך."
צחקתי. "זו התערבות?"
.
.
מסתבר שהארי ניצח באתגר האלפבית, בטח בגלל שמתתי מצחוק.
התארגנתי עכשיו, פשוט מחליקה לתוך בגדים יפים וחמים.
היה קר בחוץ.. במיוחד בלילה.
מסדרת את כובע הגרב שלי, נאנחתי.
"מוכנה?" הארי חייך, הכובע גרב שלו בעצם תאם לגוון של הכובע שלי.
גיחכתי. "היייי, אנחנו תואמים!"
"פאק יה." הוא צחק, נותן לי כיף חייכתי. "את ממש חמודה בכובע גרב והצעיף שלך." הוא משך קלות בצעיף שלי, חייכתי.
"אתה לא נראה כל כך רע בעצמך, מר סטיילס."
.
.
.
.
וואו, כל כך יפה בחוץ. האורות שהגיעו מכל הפרסומות והבניין הגבוהה היו פשוט.. וואו.
ללוס אנג'לס אף פעם לא ממש היה את הנוף הזה, זו הסיבה שזה הפתיע אותי כל כך. הארי בטח היה רגיל לזה, הוא פשוט עמד שם, זרועו סביב כתפיי.
"עוד 10 דקות, עד 2014." הוא נאנח. "טוב נו, 2013 הייתה שנה גרועה בכל מקרה."
צחקקתי. "טוב, אפשר לומר את זה."
הבטן שלי התהפכה במחשבה שהוא לא יהיה בחיים שלי.. הוא בטח לא ירצה אפילו לדבר איתי ברגע שהוא יגלה מה עשיתי, או.. לגבי מה שיקרתי.
"הארי? אני יכולה לשאול אותך משהו?"
"בטח." הוא הסתכל עליי, מחייך.
"האם אי פעם פשוט תנטוש אותי, כמו שעשית בתיכון?"
גבותיו הצטיירו במחשבה, והוא ליקק את שפתיו.
"אני.. אני לא יודע. למה?"
הנדתי בראשי, מנפנפת אותו. "זו הייתה רק שאלה."
"אה. בסדר."
מתחתי את צווארי קצת כדי לראות מי האמן הבא שמופיע.
"או שיט." עיניו של הארי התרחבו. "אריאנה גרנדה לוהטת הערב."
צחקתי. "אני יודעת נכון."
הוא הסתכל עליי מוזר וחייכתי חיוך זחוח. "מה? היא כן."
פתאום שמעתי כמה צעקות וצרחות מאחורה.
"אומייגאד זו קנדל ג'נר!"
"היי קנדל!"
שיט.
.
.
"הארי." לחשתי בלחץ. ידעתי שהיא פה כדי להתחיל משהו.
"שיט, לא ידעתי שהיא הולכת להיות פה."
זעפתי. "אתה בטוח? כי גם אני לא ידעתי."
"זה לא יכול לקרות. אסור לה למצוא אותנו. או לפחות נצטרך להתרחק ממנה עד שהנשיקה תיגמר."
"אתה חושב שאנחנו יכולים לשרוד עשר דקות בלי שהיא תמצא אותנו?" אמרתי באי-אמון. "נשמע קשה."
"ובכן.. 8 דקות, עכשיו. אנחנו יכולים להתרחק."
"בסדר." הנהנתי. "בוא נלך מפה." הצבעתי על הכיוון ההפוך מהכיוון שהיא הולכת אליו.
הוא הנהן לפני שהתחלנו לעבור בין שאר האנשים. ותנו לי לומר.. היו מלא.
"פאק." הארי קילל.
"מה? מה קרה?"
"אני חושב שהיא ראתה אותי."
דפקתי על המצח שלי עם ידי. "מה לעזאזל הארי!"
"תתכופפי."
"מה?" סיננתי, והוא צנח לברכיו, מושך אותי אחריו ואני צווחתי קלות.
עכשיו היינו מוסווים, שלא יראו אותנו. טוב סופסוף הוא עושה משהו נכון.
"פשוט תישארי פה קצת. לפחות עד שהיא תאבד שוב."
"אכפת לך מהקריירה שלך עד כדי כך.. נכון?" מלמלתי.
"אני לא רוצה להרוס אותה עוד יותר. ואם זה אומר לזייף אהבה אלייך, אז אני אעשה את זה."
ליבי איכשהו צנח למילותיו. הרגשתי את עצמי פשוט נופלת רגשית, אפילו שנשארתי חסרת רגש מבחוץ.
למה זה גרם לי להרגיש כל כך.. עצובה?
"כן." הגבתי בפשטות, מזייפת חיוך קטן.
פאק. למה הלב שלי כאב פתאום. הוא חייך אליי חיוך עקום, עיניו הירוקות זוהרות מהמיליון אורות הבהקים הלילה.
כיווצתי את שפתיי, לא יודעת מה לעשות..
.
למה זה היה?
.
.
.
היו 60 שניות על השעון. ובדרך נס, קנדל הייתה עד כדי כך מטומטמת כדי לא למצוא אותנו בכלל.
"60 שניות." הארי נשף, מחזיק את ידי. "את מוכנה?"
טיילר.. כל מה שהיה בראשי כרגע, זה הוא. איפה הוא היה? מה קורה? הוא בסדר?
היו כל כך הרבה שאלות, והיו תשובות למעט מאוד.
מהנהנת באיטיות, הסתכלתי על ידינו שהיו מחוברות.
פניתי אליו, זרועותיי נעטפות סביב צווארו. "הארי אני מפחדת." אמרתי באוזנו, כי נראה שהכל סביבנו היה ממש חזק, עמדתי על קצות אצבעותיי.
ידיו היו על מותניי והוא נדנד אותי קלות. "הולך להיות בסדר, בסדר? אמרתי לך, לא?"
נאנחתי. "זה פשוט לא מרגיש נכון בכלל.."
"זה ירגיש בסוף."
"עכשיו תיראי שמחה, מצלמים אותנו."
צייתי, שמה חיוך על פניי כאשר הסתכלתי עליו.
"יותר טוב?" שאלתי, הוא חייך חיוך ענק.
"יותר טוב." הארי הגיב, אצבעותיי מסרקות את שערו, חייכתי חיוך זחוח.
"זה אמין מספיק?"
"מהממ." הוא זמזם, שפתיו מרחפות מעל לחיי ויכולתי להרגיש את החום שלו.
אבל במהרה, יכולתי לשמוע את כולם צועקים את עשר השניות האחרונות.
הנה זה בא.
עשר.
תשע.
שמונה.
שבע..
הקריאות החזקות נעשו חזקות אפילו יותר, נראה שהכל סביבי השתתק כאשר הסתכלתי עליו.
כל מה שיכולתי לראות זה את החיוך שלו ואת העיניים המהממות שלו.
שפתיי נפרדו קלות, השתיקה הייתה מנחמת הרבה יותר מידי. תוציאו אותי ממנה.
לפני שידעתי, שלושה מילים נאמרו בחגיגה.
Happy new year!
מיידית, הארי משך אותי קרוב יותר, גופינו חזקים אחד נגד השני ושפתיו פגשו את שלי באיטיות.
עיניי נעצמו בחוזקה, מנשקת חזרה.
במקום נשיקה מזויפת, זה הרגיש יותר..
אמיתי.
אבל כרגע, לא ממש יכולתי להבדיל בין אמיתי למזויף. מה לעזאזל הבעיה שלי?
בסוף הנשיקה הייתה ארוכה יותר משציפיתי, הרגשתי עקצוצים קטנים בבטן.
מה לעזאזל, זה הרגיש לא מוכר.
כפותיי התחילו להזיע והטיתי את ראשי קצת.
התרחקנו ברגע שנגמר לי האוויר ועיני התרחבו קלות.
הארי משך אותי לתוך זרועותיו לחיבוק.
"שנה שמחה, מותק."
הנהנתי, מחבקת אותו חזרה.
.
.
.
-הארי-
.
אני נשבע, זה חייב להפסיק. אני לא יכול להמשיך להרגיש ככה כל פעם שאני מנשק אותה, כי לא משנה מה אני רוצה, זה אף פעם לא יקרה.
אני לא יכול לחבב אותה, והיא לא יכולה לחבב אותי. כן, מסובך לחלוטין, אני צודק?
היא הסתכלה עליי עם עיניים מורחבות ברגע שהתרחקנו, הבעה דומה גם על פניי.
"תגידי לי שלא הרגשת את זה." אמרתי, מקמט את גבותיי.
"א-אתה.. אתה הרגשת את זה גם הא." היא צייצה, מסתכלת עליי בלחץ. "אומייגאד, הארי.. אני--"
הטלפון שלה האיר מהכיס שלה והיא שמה לב לאור גם.
"תעני." נפנפתי אותה.
.
.
.
-בלו-
.
הוצאתי את הטלפון עם הזזת אצבע, קוראת את המסך.
האנה.
ובכן הנה היא שוב, מצלצלת בזמן הלא נכון, ובמקום הלא נכון.
"פאק." רטנתי, מחליקה את הפס ומצמידה את זה לאוזני. "מה את צריכה האנה?"
"ב-בלו." היא החניקה בכי, קולה קלוש מעט.
"האנה? מה קרה?" שאלתי, מכסה את אוזני השנייה כדי שאוכל לשמוע יותר טוב.
"אני.. בלו. טיילר, ה-הוא הובהל לבית חולים.. הוא התמוטט ל-ללא אזהרה, והוא לא נשם.. טיילר היה.. הוא הובהל לבית חולים, בלו. אני כל כך מצטערת.."