"טוב את תחתכי את התפוח אדמה לציפס?" שאל וחייכתי מהנהנת הבאתי לו צלחת ומזלג
הוצאתי סכין בשבילי והתחלתי לחתוך את התפוח אדמה לרצועות ארוכות ודקות ככה שיהיה מהנה לאכול את זה
אחרי כמה דקות התחילה לי הרגשה מוזרה כאילו בוהים בי הסתכלתי לצדדים ולא היה אף אחד,כנראה הדימיון שלי... התחלתי להריח שרוף הסתובבתי לדניאל וקלטתי שהוא בוהה בי עם חיוך חולמני והשניצל נשרף
" היי מפגר זה נשרף!" אמרתי והוא המשיך לבהות בי עם החיוך המטופש מרוח על הפנים
" הלו? כדור הארץ לדניאל? " הוא המשיך לבהות בי התקדמתי לעברו לא מבינה מה עובר עליו, רגע יש עלי משהו? אמרתי מתבוננת בבגדים שלי ואני לא רואה שום דבר חריג בי ( חוץ מהמראה המזעזע שלי)
שום דבר לא מעיר אותו ואני לא יודעת לטפל בשניצל הזה והוא כבר הפך לפחם, טוב זה הדבר היחיד שנשאר לעשות הבאתי לו סטירה חזקה בצד הלחי והלחי נהפכה אדומה
" אההה מצטערת זה היה חזק מידי!! " אמרתי לא יודעת מה לעשות " וואו את רעה!" אמר והתנפל עלי בנשיקה
" מממ" צווחתי לא מצליחה להתנגד והוא מצמיד אותי לדלפק שברתי את הנשיקה ואמרתי " השניצל מפגר!" אמרתי מנסה להוריד אותו ממני
" למי אכפת?!" אמר ושאב לי את הצוואר
" לי אכפת, אני רעבה " אמרתי מנסה להזיז אותו ממני לעזאזל אני שוב מאדימה!
" בסדר בסדר פרינסס " אמר צוחק וזרק את השניצל לפח ורוקן את השמן שנשרף מהמחבט
אני תוהה לעצמי מה הקטע עם השמות חיבה המוזרים האלה לאחרונה...
~ כעבור 20 דקות
" יאי אוכל!" אמרתי כשהוא שם את השניצל על השולחן וצ'יפס היה בצד הוא התיישב סביב השולחן העגול הקטן לידי ושם לי שלוש שניצלים וכמות אדירה של צ'יפס
" זה מספיק או שאת רוצה עוד? בעצם ברור שעוד את צריכה להשמין גברת את נראית כמו שלד" אמר
" לא מפגר אני לא יצליח לגמור את זה גם ככה!" אמרתי מנסה לעצור אותו מלהסים לי עוד חופן ענק של צ'יפס
" בטוח?" שאל מהסס
" יודע מה? אם אני ירצה עוד אני יקח טוב?" אמרתי והוא הנהן
" אה שחכתי להביא סכום!" אמר והלך למגירה להביא לו ולי
הוא הביא 2סכינים ו2 מזלגות כשהתיישב החביב סכין ומזלג מאחורי הגב שלו עיקמתי את הגבה " מה אתה עושה?" שאלתי לא מבינה " אני יביא לך אותם בתנאי אחד " אמר וחיכיתי להמשך
" אני מאכיל אותך בביס הראשון "אמר
" אין סיכוי " אמרתי וקמתי להביא בעצמי והוא פשוט חייך וישב שם פתחתי את המגירה ולא היה בה אפילו כפית
" אווי מה תעשי עכשיו? אני תוהה לעצמי " אמר וצחק אוףףףף לעזאזל איתו אני רעבה! טוב... זה רק ביס נכון? זה לא יהיה כל כך גרוע, נראה לי...
התיישבתי בכסא בפנים לא מרוצות ופתחתי את הפה לא מסתכלת לו בעיניים ממבוכה ' אני לא תינוקת!' חשבתי והוא צחק חותך את השניצל הראשון
" פה גדול" אמר והתקדמתי לעבר השניצל אבל הוא הזיז את המזלג ממני ודחף את החתיכה לפה שלו
" היי רמאי!" אמרתי כמו ילדה קטנה ועצבנית
"אוקיי אוקיי" אמר בפה מלא צוחק ונייתי אדומה
הוא חתך חתיכה נוספת ושם אותה בין שיניו
" אתה לא רציני! " אמרתי אדומה, הוא חייך והוציא את הסכום מאחורי הגב שלו, ניסיתי את מזלי וקפצתי עליו מנסה לחטוף את הסכום אבל הוא עצר אותי עם היד שלו
זרקתי את עצמי על הכסא נאנחת " מממ!" אמר מסתכל עלי
טוב אל תחשבי יותר מידי!זה לא כזה ביג גיל נכון?זאת אומרת מה הבעיה פשוט לאכול את זה מבין השיניים שלו כשזה בפה שלו וגם אין לי מה להיות מובכת נכון?
" אהההה אוף!" אמרתי טעמתי יד על החזה שלו כדי שלא יתקרב אלי אחר כך כי כמו שאני מכירה אותו הוא עלול לנשק אותי שוב! לא שאני לא אוהבת את זה... זה פשוט ש... זה מביך אותי ואני אפילו לא התרגלתי עדיין לרעיון שאני מדברת עם מישהו הרי לני שפגשתי אותו אני הייתי מדברת לחיות... דרך אגב הם יודעים להקשיב מעולה! בקיצור, אני לא הייתי שומעת תשובה במילים חזרה וגם לא תמיד החיות היו מתקרבות אלי אז... כך שזה היה נדיר מאוד שהייתי מוציאה צלילים מהגרון, זה פשוט שזה קורה מהר מידי בשבילי...
רכנתי אליו שומרת שהוא לא זז , נגסתי בחתיכה ומיהרתי לשבת חזרה אפילו לא לעסתי פשוט בלעתי את זה בבת אחת
הוא הכניס לפה את מה שלא אכלתי ותפס לי את הסנטר מסובב את ראשי אליו וניגשתי בעיניים שלו הם היו נראות מלאות שעשועה למרות שאני דיי סבלתי! איכשהו היד שלו הגיע לעורף שלי והוא הצמיד את השפתיים שלו לשלי והעביר משהו מוזר והיה לו טעם של... שניצל?! הוא לא אכל את זה?! בלעתי את זה מהר והרחקתי אותו ממני
" מ-מ-מ-מה אתה עושה מפגר?! " שאלתי מנגנת שפתיים
הוא תפס את הבטן צוחק
" ז-זה לא מ-מ-מצחיק!" אמרתי מגמגמת לגמרי ייתן כלכך מובכת!
" לא אבל אם לומר את האמת מפתיע שלא הגעיל אותך וממש בלעת את זה!" אמר צוחק
" מה הייתי אמורה לעשות עם זה?! " שאלתי והוא עדיין צוחק " זה ברור! לירוק את זה!"
" אבל רציתי לאכול את זה " אמרתי ורציתי למות! אני לא אמרתי את זה עכשיו נכון? נכון!? הוא הפסיק לצחוק והסתכל עלי במבט מבולבל
" ל-לא מה שאתה חושב! ממש ממש לא! אתה חי בסרט! אין לי מושג למה אמרתי את זה! " הוא שוב צחק אבל בצורה רכה יותר
" מ-מה?" אמרתי מסיבה מבט
" בחיי שאת מוזרה" אמר " סליחה באמת " לחשתי
" בגלל זה אני אוהב אותך " אמר
" כן מה שתגיד... " לחשתי
" טוב הנה מה שאני חייב לך " אמר והגיש לי את הסכום בחיוך לקחתי את הסכום והתחלתי לאכול וכך גם הוא
" זה ממש טעים " אמרתי בפה מלא
" תודה גם את " אמר וקפאתי לשניה ממבוכה " המפ" אמרתי והמשכתי לאכול
" אחמ אז אמממ איך היה בחדר?" שאל
" איזה חדר?" שאלתי מבולבלת
" בחדר שהיית בו לפני לא הרבה זמן... איזה מחסום בא לך קודם?" שאל מסתכל עלי " את לא חייבת להגיד לי אני פשוט סתם מתעניין... " אמר
היה לי היסוס אבל החלטתי להגיד לו " אני החלטתי שאני צריכה לנסות לאהוב את עצמי יותר, כי אני לא ישתנה לא משנה מה, הרי האישיות שלי כבר בנויה אני פשוט צריכה להחליט איך לצבוע אותה... אני פגשתי את הצד הרך שלי וראיתי כמה שהוא מוזנח... זה כאב לי... מאוד אפילו אז החלטתי שאני צריכה להפסיק לפצוע אותה..." אמרתי ונזכרתי בתמונה שלי... ילדה קטנה בשמלה לבנה בוכה בכאב ויאוש זה כאב לי
הרמתי מבט לראות את ההבעה שלו " אז סוף סוף הבנת? " שאל בחיוך
" מה?"שאלתי לא מבינה
" אל תפגעי יותר בעצמך, את יפה, הצלקות לא עושות לך טוב, אבל גם אם הם ימשיכו להיווצר אני ימשיך לנשק אותם וללטף אותך עד שתתחיל לעשות את זה לבד,וגם אם תעשי את זה לבד אני ימשיך להיות איתך נלטף אותם ביחד. תנשקי את הצלקות שלך, אל תכחישי אותם, תוהבי אותם ותרפאי אותם,אל תתעלמי מהם כי אז הח"כים ימשיכו עד העצם וחבל, זה הורס אותך, אני לא רוצה שתפלי, אני שמח שאת מבינה שאת צריכה להציל את עצמך אני יעזור לך אם צריך גם "אמר ולבסוף נישק לראשי לא ידעתי שהוא חשב ככה... בחיי אבל... זה היה נאום של מילים יפות... הסמקתי והמשכתי לחתוך את השניצל כשעשן יוצא לי מהאוזניים
הוא צחקק וחתך את השניצל שבצלחת שלו
~ כעבור 20 דקות
בחיי שבחיים לא הייתי שבעה ככה!, " פאק! " צעקתי
" מה קרה?" שאל בפה מלא
" מה עם ארן?" אמרתי בבהלה, לא יודעת ממה אבל שחכתי לגמרי
ההבעה של דניאל השתנתה לעצובה " הוא... הוא עוד לא התעורר" אמר בהבעה עצובה והתיישבתי שוב
'לעזאזל איתך ארן ' חשבתי וקמתי מהכסא
" לאן את הולכת?" שאל לא מבין
" לארן " אמרתי צועדת בנחישות לעבר הדלת
" אני יבוא איתך " הוא תפס בידי " אבל שניה אני מסדר פה " אמר והרים את הצלחות ' יאה שחכתי לפנות' חשבתי מגרדת מאחורי הראש
הוא גמר לפנות את הצלחות וסידר הכול במקום
" בואי נלך!" אמר הנהנתי כמו בקטעים המוזרים האלה בסרטים שלפני שהגיבור תוקף את מה שמאיים על העולם ומנצח אותו הוא תמיד חייב להנהן לחברו שנלחם לצידו
' אחמ אחמ, וצעדנו במסדרון בצעדים אמיצים בדרך אל ארן שיושן חסר הכרה במיטת השטן' חשבתי וצחקקתי דניאל הסתכל עלי מוזר מרים גבה כשאני צוחקת מהבדיחות הגרועות שבמוחי
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נכון נכון לקח רבה זמן סליחה טוב?! אמא שלי הרגה אותי בניקיונות של פסח ולא היה לי זמן אפילו כדי לראות אנימה אוקיי! 😣😣אבל הנה אני מעלה פרק ומצפה כבר מעכשיו לתגובות שמעלות לי חיוך ומזכירות לי שהחיים לא כאלה נוראיים ( כן כן התגובות שלכם גורמים לי לחייך לרוב היום אחרכך!) "אחמ טוב חפרת" " אוקיי אוקיי אני יפסיק איזה פיצול מפגר" " סתמי!" " אוקיי...😒"