אני, זאין וקיריל הלכנו בשתיקה בפארק העירוני המבודד יותר, השעה הייתה דיי מאוחרת בלילה, קיריל עבד קשה כדי לשכנע אותי לנסות לדבר עם זאין.
והנה אנחנו פה,
הולכים בחושך..בפארק מבודד...כולנו שותקים...אני לא מסתכל עליו והוא לא מסתכל עליי...אחח מצב מושלם.
''אממ..'' ניסיתי למצוא מילה שתתחיל שיחה, אבל לא מצאתי כזאת.
''לואי..'' זאין נאנח, אחלה התחלה.
''מה?'' שאלתי בשקט ושוב הייתה שתיקה.. אני לא יודע מה הכי גרם לנו לשתוק אבל הנוכחות של קיריל לא עודדה את עניין השיחה.
''אני יכול לדבר איתך לבד?'' זאין שאל. ''אנחנו לבד'' אמרתי בבילבול והוא הסתכל על קיריל, מבין אותו.
''קיריל..אני יכול לבקש טובה?'' שאלתי את קיריל בצד, הוא הסתכל עליי בכוונה שאני אמשיך לדבר.
''תיתן לנו כמה דקות לבד'' אמרתי והוא הניד בראשו.
''אנחנו צריכים את זה'' אמרתי. ''לא בא בחשבון'' קיריל אמר.
''אתה שכנעת אותי לעמוד פה, מצידי לא לעשות את השיחה הזאת לעולם'' אמרתי.
''בוס אני לא נותן לך להיות לבד'' הוא אמר.
''אנחנו לא יכולים לדבר ליידך, אני רגיל כבר אבל הוא לא ואני מבין אותו וגם אני רוצה את זה'' אמרתי.
''אין שום סיכוי'' הוא אמר. ''קיריל אנחנו לא נתרחק, אנחנו פה בפארק..לא נצא מהגבולות שלו, אם אני שומע את הרחש הכי קטן בשיחים אני ישר חוזר אלייך'' אמרתי.
''לא בוס, יש לי פקודה לא לזוז ממך'' הוא אמר. ''קיריל אני לא מבקש ממך הרבה, זה הדבר היחיד שאני מבקש ממך, תן לנו כמה דקות לדבר לבד, רק אני והוא'' אמרתי.
''אני לא יכול בוס'' הוא אמר. ''אני לא אספר לאף אחד שנתת לי כמה דקות לבד, גם זאין לא יספר..לא יקרה כלום! אני גם ככה איתו..לא יפגעו בי לידו'' אמרתי וקיריל שתק.
''בבקשה קיריל, אני לא אציק לך כמה ימים!'' אמרתי והוא נאנח.
''10 דקות, אני נשאר פה, אתם לא יוצאים מהשטח הפארק ותהיה בפלאפון על חיוג מקוצר אליי אוקי?'' הוא אמר.
''כן המפקד'' אמרתי בחיוך וניגשתי לזאין בחזרה.
''בוא'' אמרתי והתחלנו ללכת בפארק עדיין בשתיקה.
''לואי לגבי ה..'' הוא ניסה להגיד ונעצר.
''זאין אתה באמת מאוהב בי?'' שאלתי והוא הנהן, לעזאזל קיוויתי שלא.
''איך אתה יודע שאתה מאוהב בי? כאילו מה גרם לך לחשוב על זה'' אמרתי.
''אני לא מרגיש בנוח לענות על השאלה'' זאין אמר בשקט.
''זאין עשו שיכנועים רבים כדי שאני אבוא לדבר איתך..תן לי לשאול את השאלות שלי ואתה תענה את התשובות שלך'' אמרתי בקשיחות.
''אוקי..איך? ההרגשה המטורפת שאני לידך, הקיפאון כשאני רואה אותך, השמחה כשאני שומע את הקול שלך, הרצון לשכב איתך...'' הוא אמר, דמאט הוא באמת מאוהב בי..
''למה נישקת אותי זאין? לאהוב מישהו זה דבר אחד, לנשק אותו זה דבר אחר'' אמרתי בקרירות.
''אין לי מושג למה נישקתי אותך, הרגשתי שאתה לא תתנגד..כאילו..לא יודע מה עבר עליי..הייתי תקוע בתוך בועה, חשבתי שאתה תזרום עם הנשיקה'' הוא אמר, קיריל צדק..זאת הייתה הפנטזיה שלו.
''אתה הנחתת עליי את הידיעה שאתה מאוהב בי והייתי בכלכך הלם ופתאום באת ונישקת אותי כאילו זה מעשה שיגרתי ויום יומי, זאין זאת הייתה הפעם הראשונה שהתנשקתי עם גבר!'' אמרתי והוא השפיל את פניי.
''אני לא יודע מה חשבתי לעצמי'' הוא אמר בשקט.
''יש לך מושג מה עשית לי באותו רגע? זאין נעלתי את עצמי בחדר עבודה שלי..שברתי את ה2 גיטרות האהובות עליי, בכיתי כמו משוגע! רבתי עם קרוליין, אשכרה צעקתי עלייה!'' אמרתי בכעס מעורב עם אשמה.
''מה אני עשיתי לך? לואי הצעקה שלך שברה אותי! היא חיסלה אותי! המבט שלך באותו רגע...הרעד בקול שלך..הרגשתי שפגעתי בך פיזית! באותו רגע שאתה צעקת עליי אני הרגשתי את הגוף שלי מתפורר'' הוא אמר.
''גם אני! נראה לך שרציתי לצעוק עלייך?! ניסיתי להחזיק את עצמי...אבל לא יכולתי בשלב מסויים'' אמרתי.
''אתה פגעת בי לואי..'' הוא אמר בשקט. ''גם אתה בי זאין'' אמרתי.
''איך בדיוק?!'' הוא שאל. ''איך התאהבת בי ככה?! אני החבר נפש שלך! אנחנו מכירים מלא שנים! זה נראה לך הגיוני שבוקר אחד אתה תקום בבוקר שאתה מאוהב בי?! נייל חשד ואני סירבתי להאמין!'' אמרתי.
''סליחה באמת שהתאהבתי בך! לא תיכננתי את זה לואי! תאמין לי הייתי מעדיף שלא להיות מאוהב בחבר הכי טוב שלי!'' הוא אמר.
''אז למה נתת לזה לקרות?!'' שאלתי בכעס.
''לא שולטים על רגשות! לא כולם כמוך מקפיאים רגשות! לא כולם אכזריים כמוך לואי'' הוא הטיח בי.
''מקפיא רגשות? אכזרי? על מה אתה מדבר לעזאזל?!'' שאלתי בכעס משולב עם הלם, הוא לקח סמים או משהו? מאיפה הוא הביא את זה?
''מקפיא רגשות! אין לך רגשות בכלל! אתה לא רגיש לאחרים..לא אכפת לך לפגוע במישהו לואי..זה לא יפריע לך לפגוע בו, אין לך רגש! ואתה אכזרי, מאוד אכזרי! בסדר אז כעסת על הקטע שאני מאוהב בך שגם על זה אין כלכך מה לכעוס אבל מיילא! מה שעשית בבית קפה היה אכזרי לואי!'' הוא הטיח בי, מאיפה החוצפה מאיפה?!
''אני לא אכזרי! ויש לי רגשות זאין! מה הבית קפה קשור?! מה אכזרי במה שעשיתי?!'' שאלתי בכעס.
''אתה גם עיוור אה?! לואי אתה חיסלת אותי! זה היה הטאצ' האחרון! כל מה שהיה חסר כדי לחסל אותי סופית ולעשות עוד ווידוי הריגה! ניפנפת בעובדה שאתה יוצא עם מישהי מול העיניים שלי, שאתה מודע שאני מאוהב בך! ולא רק ניפנפת מול העיניים שלי..עשית את זה בכוונה, הדגשת כל מילה שקשורה למיניות של הבחורה, אני בטוח שאם לא היינו בציבור גם היית מספר על כל פרט בסקס שלכם!'' הוא צעק.
''מה אתה מבין בכלל?! אני ניסיתי להסביר לך דרך המשפט ההוא שאני לא מעוניין!'' אמרתי בכעס.
''כן בטח! ואח''כ?! הגיחוך הזה?! השאלות המעצבנות? שאתה יודע את התשובות עלייהם אבל שואל בכל זאת כדי שאני אענה ואפרוץ בבכי! כי את זה אתה חיפשת!'' הוא אמר.
''מי רוצה שאתה תפרוץ בבכי!? אני לא רוצה בכלל שהבנים ידעו על זה שאתה מאוהב בי! ועוד נישקת אותי! מביך אותי שהם ידעו שהתנשקתי איתך!'' אמרתי וכניראה בחוסר טאקט מטורף כי דמעות עלו לעיניים של זאין.
''אני מביך אותך אה? אני מביך אותך מול חברים שלי! חברים גם שלי....אחים שלי! ואני מביך אותך מולם! סליחה באמת לואי..סליחה שיש לי רגשות! סליחה שהתאהבתי בבחור אנוכי אגואיסט הומופוב ומטומטם!'' הוא צעק עליי.
''לא אתה לא תגיד לי את כל זה! אני לא אנוכי אגואיסט הומופוב ומטומטם!'' אמרתי בכעס.
''אה אתה לא?! אתה לא חושב רק על עצמך!? לא אכפת לך רק מעצמך?! אתה לא שונא הומואים?! אתה לא מטומטם?!'' הוא שאל בכעס.
''כן! אני לא חושב רק על עצמי! לא אכפת לי רק מעצמי! ותן לי לחדש לך משהו..אני לא שונא הומואים! אני לא יכול שהומואים מנשקים אותי!ממתי אתה הומו בכלל?!'' שאלתי בכעס.
''אני לא הומו! אתה היחיד שאני הייתי מאוהב בו איי פעם, חרא בחירה אה?'' הוא אמר.
''אה אתה לא הומו..אתה רק אוהב גברים'' אמרתי בציניות.
''אתה היחיד שאיי פעם חשקתי בו..'' הוא אמר בקשיחות.
''תן לי להבין מה ציפית שיקרה, מה חשבת? תבוא תספר לי שאתה מאוהב בי תנשק אותי ונתחתן? מה ציפית?'' שאלתי בזילזול.
''ציפיתי שתנסה לתת לזה צ'אנס, שנינו מעולם לא היינו עם גברים, הקשר שלנו באמת מיוחד ושונה משל כולם, אני התאהבתי בך בעקבות הקשר הזה..ואני מאז ומעולם הייתי סטרייט! אז חשבתי אולי גם אתה תחשוב ככה ותיתן לקשר שלנו הזדמנות'' הוא אמר, הבן אדם חי בסרט.
''זאין אתה אח שלי!'' צעקתי.
''מה מפריע לך לואי? שאני כמו אח שלך או שאני גבר? מה מציק לך באמת?'' הוא שאל והשתתקתי, שנייהם מציקים לי...אבל זאין לא באמת אח שלי הריי..ואם הוא היה בחורה עם ציצי למרות שהוא היה כמו אחות בשבילי הייתי נותן לזה צ'אנס....
''אה?! תענה..'' הוא אמר. ''שאתה גבר'' עניתי והוא גיחך.
''ידעתי..'' הוא ענה בחיוך מרוצה. ''כל הכבוד, ידעת'' אמרתי בזילזול.
''מה הבעיה שלך עם גברים? מה חסר לי שיש לאישה?'' הוא שאל בטימטום שאופייני לו.
''בוא נחשוב..אמ...חזה! כוס! יש לך את שני הדברים האלה?'' שאלתי.
''זה מה שמפריע לך? חזה וכוס?'' הוא שאל.
''כן! לא רוצה זין זאין..רוצה כוס וחזה!'' עניתי.
''ניסית פעם משהו אחר שכבר פסלת את זה?'' הוא שאל. ''לא ואני לא מעוניין לנסות'' אמרתי.
''מה אכפת לך לנסות?! זה לא יהרוג אותך ואפ'חד לא יגלה!'' הוא אמר.
''זאין אל תנסה לשכנע אותי לשכב איתך'' אמרתי את המשפט הכי מוזר שאמרתי בחיי.
''תנסה לואי..פעם אחת לא תהרוג אותך'' הוא אמר וגיחחתי.
''שכבת כבר עם גבר פעם אחת בחיים שלך?'' שאלתי.
''לא..'' הוא ענה בקול חלש. ''אז מאיפה לך שזה לא יהרוג אותי?!'' שאלתי בכעס.
''לכן אני רוצה לנסות! סקס לא הורג אפ'חד! חיים פעם אחת! מה אכפת לך להתנסות?'' הוא שאל.
''זאין...באמא שלך תסתום'' אמרתי בכעס והפאקינג אדיוט הזה הצמיד את שפתיו שוב לשפתיי, לא הוא לא יאומן!
''מה אתה חושב לעצמך!?'' שאלתי אותו, דחפתי אותו ממני והעפתי לו בוקס לפנים ממש בכוח רב, הוא נפל למדרכה על התחת והסתכל עליי בהלם בעוד שהוא מחזיק את פניו.
''אין לי מילים פשוט'' הוא אמר, קם מהמדרכה והלך משם משאיר אותי לבד באמצע הפארק, אדיוט..מה הוא חשב לעצמו שהוא נישק אותי?! איכס! דמאט..
כמה טמטום יש בבן אדם הזה? להתנסות עם בן..זה בטח! כאילו זה דבר מאוד שיגרתי! אני מכיר מליון בנים שעשו דברים משוגעים אבל בחיים לא ישכבו עם בן!
אני אוהב ציצי! אני אוהב כוס! לא אוהב זין! דמאט.
התיישבתי על הספסל וקברתי את ראשי בין ידיי, מישהו מוכן להסביר לי למה יש לי דמעות בעיניים?
שיפשפתי את ידי שכאבה מהאגרוף שנתתי לזאין, מסכן זה באמת היה חזק..אבל זה הגיע לו!
שמעתי רעש לפתע מכיוון מספר עצים ושיחים והסתכלתי לשם.
''זי?'' שאלתי וניסיתי לראות מה מקור הרעש, שיט אני לבד! קיריל יהרוג אותי אם הוא יראה שאני חוזר אליו לבד!
''מי שם?'' שאלתי והתחננתי שזה לא קיריל...אני מחוסל אם הוא קולט שאני לבד.
''תצא מי שזה לא יהיה!'' אמרתי וקמתי מהספסל והתקדמתי לכיוון האיזור ההוא שבכל צעד כמות הצמרמורות שעברו לי בגוף התגברה. הגעתי לכמה מטרים מהשיחים.
''מי שם?'' שאלתי וזרקתי אבן קטן לתוך השיח וממנו קפץ חתול שחור ומפוחד, שחור זה סימן רע לא טוב!
''אוי זה היה רק חתול'' נאנחתי בהקלה והסתובבתי לחזור לספסל אך מולי עמדה דמות רעולת פנים.
''אוי לא'' קפאתי במקומי. ''אוי כן'' הוא אמר וכאב בלתי ניתן להסברה תקף את איזור בטני ונפלתי על הריצפה.
''למה?'' נאנחתי מכאבים והדמות התכופפה אליי.
''החיים לא הוגנים'' הוא אמר ולקח את הפלאפון שלי, עצמתי את עיניי בכאב והחזקתי את הבטן שלי חזק, הכאב תפס את כל גופי והתחילו גלי חום בכל גופי.
כניראה שזה הסוף אה?