''בגדת בי..'' שמעתי את קולו השקט, רועד במקצת.
''אני לא'' עניתי מיד והסתכלתי בעיניו הגדולות. ''חשבת שאני לא אגלה..'' הוא אמר והשפיל את מבטו.
''אני אוהב רק אותך..'' אמרתי לו, ממשיך להביט בעיניו. ''אותי או אותה?'' הוא שאל בכעס.
''אותך'' עניתי בישירות והוא נישק אותי על שפתיי ברכות, הרגשתי לפתע חפץ קשיח בין צלעותיי והורדתי את מבטי. זה היה אקדח שמכוון לי לצלעות, הבטתי שוב בעיניו.
''אתה משקר, על שקרים משלמים לואי'' הוא לחש באוזן שלי ושמעתי את שריקת היריה ואת הכאב בגופי, כאב שגרם לגופי לקרוס על ריצפת בייתי, זאין התכופף אליי ונישק אותי שוב על שפתיי.
''חבל...אהבתי אותך'' הוא אמר, עבר מעליי ויצא מהבית. משאיר אותי להתבוסס בדמי.
''אני משתגע..'' לחשתי לעצמי ושיפשתי את עיניי, פקחתי אותן באיטיות והסתכלתי על החדר, אני לא בחדר שלי..למה זה?
התרוממתי במיטה וראיתי שאני בחדר אורחים, החדר של קיריל, למה זה?
''קיריל?'' שאלתי בקול צרוד של שינה ארוכה וקמתי מהמיטה, למה אני במיטה של קיריל?
יצאתי מהחדר עם הקביים שלי וראיתי את קיריל ישן בסלון על הספה.
''קיריל?'' שאלתי אותו וניערתי אותו קלות, לפחות לא ישנו יחד...מזל.
''קיריל תתעורר..'' אמרתי בקול יותר חזק וקיריל קפץ פתאום בבהלה מהספה ונפל למטה.
''אתה בסדר?!'' שאלנו שנינו יחד, אני בדאגה לו והוא בדאגה לי.
''אני בסדר'' עניתי והוא שתק.
''למה ישנת פה ואני אצלך?'' שאלתי מבולבל, מה שיותר מלחיץ זה שאני לא זוכר את זה.
''אתה חלמת...ישנת איתי...הלכתי לסלון'' הוא אמר בתקציר שבקושי הבנתי משהו אבל זה יותר טוב מלא לדעת כלום.
''טוב...'' אמרתי מהסס.
''מצטער שאני מפריע לך לישון'' התנצלתי והוא הנהן קלות.
''סיפרתי לך איך היה לי אתמול?'' שאלתי אותו והוא לא זז.
''היה כלכך מדהים!'' אמרתי בחיוך והתיישבתי על הספה.
''היא בחורה מדהימה, לא ידעתי על זה! קרוליין לא נוהגת לספר עלייה הרבה, ולמדתי עלייה כלכך הרבה והיא גם סיפרה לי דברים שלא ידעתי על קרוליין שהסבירו לי מלא דברים'' אמרתי והוא המשיך לשתוק ולהקשיב.
''וגיליתי שיש לנו המון במשותף! כאילו היא בן אדם כלכך מדהים, לא ידעתי את זה...אני יכול לדבר איתה שעות! זה היה כיף'' אמרתי בחיוך גדול.
''ואז...בבית שלה..זה היה כל כך מביך, לא ידעתי מה לעשות איך להיפרד ממנה, ביקשתי ממנה את האישור שלה, אני אפ'עם לא מבקש אישור וזה גם אפ'עם לא מגיע ממני, אבל משהו בה, בעבר שלה..הוא גרם לי לבקש את האישור הזה..והיא נישקה אותי וזאת הייתה נשיקה כל כך כייפית, יכולתי להמשיך איתה לנצח'' אמרתי וחיוכי גדל.
''אוי אני צריך לצאת איתה לעוד דייט, אני מתגעגע לשפתיים שלה'' אמרתי.
''ואו אני מרגיש כמו נער מאוהב..מה היא עשתה לי זאת?'' שאלתי את עצמי בגיחוך, קיריל שתק והמשיך להקשיב לי בהכל.
''רגע לא משנה מה אני אגיד לך אתה תשתוק?'' שאלתי בחיוך והוא שתק.
''אתה יודע...אתמול שגירדתי בביצים אז קצת שיערות נישארו לי על היד, אני חושב שמתחילה לי שם נשירה, איך נראות בייצים קירחות? אז מה את חושב? אני יכול לראות את הביצים שלך כדי להשוות עם שלי?'' שאלתי אותו בחיוך רחב והוא פשוט קם מהספה ונעמד ליד הדלת.
''בסדר, בסדר הבנתי!'' אמרתי וצחקתי.
נשמעו דפיקות בדלת וקיריל פתח אותה.
''היי..אמ...איפה לואי?'' שמעתי את קרוליין וקפצתי מעל הספה אל הדלת..ואז! שמתי לב שאני בבוקסר.
''אוי שניה!'' אמרתי במבוכה וצלעתי לחדר שלי. לקחתי מכנסיים וירדתי למטה.
''הוו היי...'' אמרתי בחיוך מובך וגירדתי בשיערי.
''בוקר טוב לואי, אני מצטערת שבאתי בלי התראה והזמנה..אם אני לא מוזמנת אני יכולה ללכת'' היא אמרה במהירות.
''שתקי עדיף לך, את תמיד מוזמנת לפה'' אמרתי לה בחיוך.
''בטוח?'' היא שאלה מהססת. ''אני מבטיח לך'' אמרתי לה ונישקתי לה על הלחי.
''טוב אז...איך היה עם אמא שלי?'' היא שאלה בחיוך רחב והתיישבנו על הספה.
''מה זה עניינך?'' שאלתי אותה בטון מתנשא.
''זאת אמא שלי ואני סידרתי לכם את הדייט'' היא אמרה כמו בחור שרוצה זכויות יוצרים.
''את לא סידרת את הדייט, את סוג של נתת לי אישור לצאת איתה'' אמרתי להגנתי.
''נו לואי...איך היה? התנשקתם נכון?'' היא שאלה.
''קרוליין זה לא עניינך..'' אמרתי. ''אני יודעת שהתנשקתם'' היא אמרה והסמקתי מעט.
''את לא יודעת כלום..את סתם מסיקה מסקנות'' אמרתי במהירות.
''אני יודעת שאמא שלי מאוד מאוד מאוד נהנתה והיא רוצה עוד דייט איתך'' היא אמרה.
''ומאיפה את יודעת את זה?'' שאלתי וכבר הרגשתי את השמחה ממלאה את גופי.
''כי אמא שלי היום בבוקר זימזמה ושרה לעצמה, והיה מרוח לה חיוך על הפנים'' היא אמרה.
''אז?'' שאלתי בהרמת גבה. ''אז תחקרתי אותה והיא אמרה שהיא נהנתה ומעוניינת בעוד דייט'' קרוליין אמרה.
''והיא זאת שאמרה לך שהתנשקנו?'' שאלתי מבולבול.
''לא, את זה אני ראיתי לבד'' היא אמרה. ''שקרנית, איך ראית?'' שאלתי והסמקתי.
''הסתכלתי בחלון, זה לא כזה קשה אתה יודע'' היא אמרה והרמתי גבה.
''למה לא אמרת שאת בחלון?! לא הייתי מנשק אותה'' אמרתי מבוהל.
''לכן לא אמרתי, אתם יפים יחד לואי, אתם מתאימים יחד'' היא אמרה.
''זה מרגיש לי מאוד מוזר שראית אותי מתנשק ועוד עם אמא שלך'' אמרתי.
''אל תרגיש מוזר, אתם באמת חמודים יחד, אז מה.....אתה הולך להזמין אותה לדייט?'' היא שאלה.
''אני חושב שאני אזמין אותה לדייט'' אמרתי וקרוליין חייכה חיוך רחב.
''לואי אני יכולה לבקש ממך טובה אבל בלי שתשאל מלא שאלות?'' היא שאלה.
''כן ברור...קרה משהו?'' שאלתי. ''אמרתי בלי שאלות!'' היא אמרה מיד.
''בסדר-בסדר, כן מה?'' שאלתי.
''היום בחמש וחצי אני אתקשר אלייך אוקי? בבקשה תענה לטלפון אוקי?'' היא שאלה.
''אוקי...אין בעיה אני אהיה זמין כל היום'' אמרתי.
''תודה לואי, זה חשוב לי מאוד'' היא אמרה וחייכתי. ''אני פה תמיד בשבילך'' אמרתי ונישקתי לה את המצח.
''תגידי...אין לך בית ספר?'' שאלתי מבולבל.
''יש לי..היו לי 3 שעות חופשיות, טוב אני אחזור באמת לבית ספר שלי'' קרוליין אמרה ונפרדתי ממנה.
קיריל הסתכל עליי ואני הסתכלתי עליו.
''מהה?'' שאלתי, הוא שתק כהרגלו. שמעתי את הצילצול של הטלפון שלי וקיריל הביא לי את הטלפון.
''כן אחי?'' שאלתי את נייל, הוא מי שהתקשר אליי.
''אתה בסדר?!'' הוא שאל. ''אממ כן..למה שאני לא אהיה?'' שאלתי מבולבל.
''זאין אמר לנו ששברת את הרגל..זה נכון?'' הוא שאל.
''לא שברת את הרגל...רק 2 אצבעות'' אמרתי בהיסוס. ''רק 2 אצבעות?! אתה מטורף!? איך עשית את זה?! למה לא סיפרת לנו!?'' שמעתי את ג'ף.
''רגע אתה בבית?'' ליאם שאל.
''לא אני בדיוק יצאתי לטיול באלפים...אני והרגל השבורה שלי. כן אני בבית'' אמרתי.
''יופי אנחנו באים'' שמעתי את נייל.
''מתי?'' שאלתי והשיחה נותקה. ''טוב הבנים כניראה באים, יהיה פה הרבה רעש ובלאגן'' אמרתי לקיריל באזהרה.
''מתי?'' שאל בשקט. ''אני לא יודע'' אמרתי ונישמעו דפיקות.
''כניראה עכשיו'' אמרתי והוא פתח את הדלת והם ניכסנו ברעש שכל כך אופייני להם.
''לואי!'' כולם ניגשו אליי בריצה וחיבוק ואני נבהלתי וקפאתי במקום
''אתה באמת שברת את הרגל!'' נייל אמר בבהלה. ''הם חשבו שאני משקר!'' זאין ציווח וחיבקתי אותו.
''אני בסדר תרגעו'' אמרתי וראיתי שנייל מסתכל עליי מוזר.
''אז מה קורה? הרבה זמן לא שמענו ממך'' ג'ף שאל.
''אני בסדר...אתמול הייתי בדייט מדהים'' אמרתי והסתכלתי על זאין לראות אם הוא מקנא, לא שמתי לב לחיוך הענקי שנפרס על פניי.
''דייט?'' נייל שאל וכניראה שם לב לחיוך.
''כן...כניראה נצא גם היום...נבוא אליי'' אמרתי וחייכתי שוב.
''יפה יפה, מתי תכיר לנו אותו?'' נייל שאל. ''אותו?'' שאלו כולם כולל זאין, בעיקר זאין.
''התכוונתי אותה! מצטער...מתי תכיר לנו אותה?'' נייל תיקן את עצמו במהירות, הבן אדם אדיוט.
''אני לא יודע..שאני אחשוב שזה מתאים'' אמרתי וזאין התיישב לידי, צמוד אליי.
''לואי אפשר לשאול אותך שאלה אבל אל תיפגע או תילחץ?'' ג'ף שאל ברצינות.
''ברור, קרה משהו?'' שאלתי בהיסוס.
''לואי אתה הומו?'' ג'ף שאל והבטתי בהם בהלם, מאיפה הם הגיעו למסקנה הזאת?! הולי שיט! הולי קראפ! למה אני לא מצליח לענות להם שאני לא?! למה אני לא מדבר?!
''אתה הומו?'' ליאם שאל בהלם והסתכלתי על זאין, המבט שלו היה מוזר, מאוד מאוד מאוד מוזר.
''ג'ף מה זאת השאלה הזאת?'' נייל שאל מיד.
''אני רק אומר..'' ג'ף אמר בהיסוס. ''ברור שלואי לא הומו, זאת שאלה לא במקום ואני לא מבין מאיפה הבאת אותה'' נייל אמר והגן עליי, אני הומו? אני לא הומו.
''טוב אני לא התכוונתי..פשוט אתה אמרת אותו..וזה כאילו ידעת משהו שאנחנו לא...'' ג'ף אמר.
''לואי לא הומו'' נייל סיכם את העיניין, ואו זה בהחלט היה מפתיע השאלה הזאת.
''מה השעה?'' שאלתי, אני צריך להיות זמין כל הזמן.
''עכשיו? אממ 2 וחצי בצהריים'' ליאם ענה. ''נעשה חזרה עוד מעט?'' שאלתי.
''נעשה היום בערב'' ג'ף אמר.
''לא אני רוצה לצאת לדייט שני'' אמרתי. ''אז מחר בבוקר?'' נייל שאל.
''כן...ב10 בבוקר'' אמרתי וכולם הנהנו.
''היי לואי..אני יכול לדבר איתך לבד?''נייל שאל והסתכלתי על זאין, אני רוצה לדבר גם עם זאין.
''כן בוודאי..'' אמרתי לנייל בחיוך.
''טוב אנחנו נלך..'' ג'ף אמר. ''מה כבר? טוב להתראות'' אמרתי להם וניפרדתי מליאם וג'ף, זאין נשאר לשבת על הספה.
''זי אני כבר פה..'' אמרתי ואני ונייל יצאנו למרפסת שאני הולך עם הקביים שלי.
''כן נייל, קרה משהו?'' שאלתי בהיסוס ונייל הסתכל לכיוון הסלון על זאין ששיחק עם האצבעות שלו.
''אתם יחד?'' הוא לחש.
''מה?!'' שאלתי בהלם. ''המבטים שלכם, פתאום השלמתם, החיבוק, אפילו ג'ף שם לב ושאל ואני הצלתי אותך מולם'' נייל אמר.
''נייל אני לא מבין על מה אתה מדבר..אני וזאין לא יחד'' אמרתי.
''אם יקרה בינייכם משהו תספר לי?'' הוא שאל. ''לא יקרה בינינו כלום, איכס לא...נייל אני לא הומו! אני יוצא עם בחורה. מטורף!'' אמרתי.
''טוב..אז אני אלך..רק רציתי לוודא'' הוא אמר וחזרנו לסלון. ''ביי זאין'' נייל אמר ויצא מהבית.
התיישבתי ליד זאין בספה והתחלנו סתם לדבר בינינו. סיפרתי לו על הדייט שהיה לי עם ג'נט וכמה שהוא היה מוצלח, זאין שמח בשבילי והקשיב להכל בלי להגיד שום דבר, קיריל בשלב מסויים פרש לחדר שלו, הוא כבר שמע את הסיפור הזה גם ככה.
''התגעגעתי אלייך לואי'' זאין אמר בסוף השיחה הארוכה בינינו.
''גם אני אלייך זאין'' אמרתי וחיבקתי אותו וסתם ישבנו מחובקים על הספה, מלחיץ לחשוב שנייל כמעט גרם לי להאמין שזאין מאוהב בי, אני יודע שזה לא יכול להיות כי זאין סטרייט...אוי אני אדיוט.
''על מה את חושב?'' זאין שאל בשקט.
''סתם..על משהו מטומטמם שחשבתי עליו עד לא מזמן'' אמרתי בחיוך.
''מה זה?'' הוא שאל בהסתקרנות והביט בעיניי.
''סתם..אתה יודע שאני הייתי בטוח שאת מאוהב בי?'' שאלתי בגיחוך, אוי זה כלכך מטומטם להגיד לו את זה.
''אבל אני באמת'' הוא אמר בשקט, מבטו אדיש אבל מודאג ולחוץ, העיניים שלו סורקות כל פינה בפניי ובעיניי. הוא אמר שהוא מאוהב בי? אין סיכוי!!
גיחוך קטן יצא מפי.
''כמעט והאמנתי לך'' אמרתי בגיחוך וצחוק מתגלגל תפס אותי.
''לואי אני לא משקר'' זאין אמר והצחוק נעלם, וכך גם החיוך על הפנים שלי.
''לא?'' שאלתי המום וזאין הניד קלות בראשו. ''אני באמת מאוהב בך'' זאין אמר והבטתי בו בהלם, אין מגיבים לדבר כזה? מה אומרים עכשיו? מה עושים עכשיו?
הלווו החבר נפש שלי מספר לי שהוא מאוהב בי! הצילו!!!!
זאין התקרב אליי יותר ונישק אותי על שפתיי, הייתי המום, הייתי מזועזע, הייתי בשוק!
הוא החדיר את לשונו לתוך פי והנשיקה הפכה לצרפתית גם בלי האישור והשליטה שלי, מה לעזאזל הוא עושה?!?!?!
הדפתי אותו ממני במהירות וקמתי מהספה.
''מה אתה עושה?!'' שאלתי המום וניגבתי את הפה שלי, אני אפילו לא יכול להסביר מה קורה לי בגוף ברגעים אלה.
''אני...חשבתי...ו....אבל....אני...'' הוא גמגם בהלם.
''זאין מה זה היה?!'' צעקתי עליו, לא צעקתי..צרחתי..הרגשתי כמו אבא שצורח על הבן המרדן שלו.
''אני...אני...'' זאין קם מהספה גם הוא, דמעות בעיניו, הנדתי בראשי בהלם. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, לאיפה לברוח.
''זאין תלך'' אמרתי בשקט ועצמתי את עיניי, ככה הדמעות לא יצאו.
''לואי אני..'' זאין לחש. ''תלך בבקשה...אני רוצה להיות לבד'' אמרתי וניסיתי שלא לצרוח עליו למרות שרציתי להעיף לו כאפה שתגרום לו לבכות כמו ילד קטן.
''אבל..'' הוא לחש שנית, הוא יודע שאם הוא ידבר הוא יפרוץ בבכי.
''תלך כבר!! לך!!!!''