''מצטער לואי, היית צריך למות כבר בפעם הראשונה, אבל תמיד יש את הפעם השניה'' הוא אמר וכאב חד הורגש בגבי התחתון, הבטתי למטה וראיתי קצה סכין מבצבצת מתוך ביטני ואת חולצתי מתחילה להיספג בדם, הדם שלי.
קרסתי על רגליי ונפלתי על צד גופי, עיניי נעצמו מעצמן, נשארתי שם על מדרכת הרחוב מתבוסס בכאבי ודמי.
מצאתי את עצמי שוב בתוך האפלה, הערפל הסמיך של הרוע, לאן כל האושר נעלם? למה אני מרגיש כאילו אין לי תקווה?
בתוך כל הערפל הסמיך התחלתי לשמוע קולות...מישהו קורא בשמי, מי זה? מה הוא רוצה?
''..לו..'' שמעתי חלש שוב ושוב מכיוון מסויים והתחלתי לרוץ לכיוונו אבל אני לא מצליח למצוא אותו, היכן הוא? היכן אני?
למה לעזאזל אני לא מגיע לשום מקום? באיזה מן מקום אני?
''לואי!'' שמעתי והתעוררתי בבהלה, שוב האור החזק ממלא את עיניי, כמה זמן הייתי בתוך האפלה?
''מממ?'' נאנחתי והאור הלבן התבהר וראיתי את פרצופם המודאג של הבנים, לא שוב!
''היכן אני?'' שאלתי בשקט.
''בית חולים, דקרו אותך'' נייל אמר, גאדמאט!
''איפה הוא?'' שמעתי את כולו של אריק והדלת נפתחה והוא ורוב נכנסו.
''היי..'' אמרתי להם ונאנחתי. ''מה קרה עכשיו?'' רוב שאל בדאגה.
''דקרו אותו..לא יודעים מי'' ליאם אמר.
''מי מצא אותו?'' אריק שאל והיה שקט בחדר. ''מי מצא אותי?'' שאלתי ופקחתי את עיניי, כולם הסתכלו לאותו כיוון ובפעם הראשונה ראיתי את זאין, הוא ישב מקופל בתוך עצמו ששבילי דמעות מעורבות עם עפרון שחור מרוח על פניו.
''הוא מצא אותי?'' שאלתי וכולם הנהנו..אוי שיט.
''שכחת אצלי ברכב את הפלאפון שלך אז חזרתי להביא לך אותו ולא היית בבית אז יצאתי לחפש אותך ו..ו..אתה היית שם...מלא בדם..אני לא יכול'' זאין יצא מהחדר, למה אני גורם לו כל כך הרבה סבל?
''זאין...'' אמרתי בעצב. ''אני אלך אליו..'' ג'ף אמר ויצא מהחדר.
''אתה מדאיג אותנו..יום אחרי יום פוגעים בך'' נייל אמר.
''אני רק רציתי ללכת לקנות שוקולד..'' אמרתי בעצב ונאנחתי.
''מישהו מנסה להרוג אותך לואי, הוא לא מצליח אבל הוא מנסה.'' אריק אמר.
''מה אני יכול לעשות נגד זה? להסתובב עם אקדח?'' נאנחתי, מה כבר אני יכול לעשות כדי למנוע את זה? זה לא היה בשליטתי עד עכשיו וזה לעולם לא יהיה בשליטתי.
''שומר ראש'' אריק אמר. ''עוד פעם השטות הזאת?'' שאלתי בהלם ושילבתי את ידיי.
''לואי ניסו להתנקש בחיים שלך, פעמיים, ברגע שתצא מהבית חולים ינסו שוב..'' רוב אמר.
''אז אני אשאר בבית, אני לא אצא'' אמרתי בפתרון. ''כן זה מאוד הגיוני..כי בן אדם מאוד אוהב להיות נעול בתוך הבית שלו כאילו הוא בבית כלא'' רוב אמר ונאנחתי.
''אני יעבור לגור עם אחד הבנים..אני אמצא פיתרון! אני לא רוצה להצטרף ללהקות שהולכות עם שומרי ראש!'' אמרתי בכעס. ''זה לא יהיה אותו דבר כי זה יהיה שומר ראש להגנה פרטית'' נייל אמר.
''כן שירחיק אותי ממעריצות ומעריצים!'' אמרתי בכעס.
''הוא לא..הוא יהיה שם כדי לראות אם קורה משהו חשוד..כדי למנוע רצון בכלל להתקיף אותך..'' אריק אמר.
''אני לא רוצה שומר ראש, אני לא רוצה להיות במרחק מהמעריצים, אני רוצה את החיים שלי בחזרה!'' אמרתי והסתכלתי עלייהם בכעס, אני ממש לא רוצה להיות אחד מהמפורסמים שמתרחק מהקהל..מהמעריצים.
''לואי אתה לא תרגיש בו..'' נייל אמר.
''דבר אתה בשם עצמך! שיהיה לך שומר ראש תדבר אוקי!?'' אמרתי לנייל בכעס.
''מה יגרום לך לרצות בשומר ראש הזה? שתשכב פה במצב אנוש וקומה? לא כי פשוט ככה אתה תשמור על קירבה כלכך חמה למעריצים!'' רוב אמר.
''אני חזק, אני יכול להילחם!'' אמרתי. ''שירו בך ניסיתי להתקיף אותו לא? ובכן לא הצלחת'' נייל אמר וזאין וג'ף נכנסו לחדר.
''תצאו רגע..'' ג'ף אמר בשקט. ''לואי אני הולך להזמין לך שומר ראש'' אריק אמר וכולם יצאו ונישארתי עם זאין בחדר, הוא הסתכל עליי בעיניים גדולות ונפוחות.
''זיי..'' לחשתי. ''אני כל כך מצטער לואי..'' זאין אמר והתיישב על הכיסא לידי.
''על מה?'' שאלתי מבולבל. ''אני אשם בזה שאתה פה שוב..אם לא הייתי הולך, אם רק הייתי נשאר לשמור עלייך כמו שביקשו ממני אתה לא היית יוצא מהבית וכל זה לא היה קורה'' זאין אמר.
''וכן ואם אתמול לא הייתי הולך לבד אחרי ההופעה שום דבר מזה לא היה קורה, גם בזה אתה מאשים את עצמך?'' שאלתי והוא נאנח.
''אני מצטער לואי..'' זאין אמר והניח את ראשו על רגליי וליטפתי את פניו.
''אני מניח שזה לא היה קל למצוא אותי ככה..'' אמרתי בהיסוס.
''ממש לא..אתה שכבת שם, לא ענית..ואני קראתי בשם שלך..ואתה לא ענית..הייתה לך סכין נעוצה בגוף..ו..ו..אני רציתי למות לואי!'' זאין אמר שהוא בוכה וניגבתי לו את הדמעות.
''אני בסדר זאין, אל תדאג..'' אמרתי בחיוך קטן. ''אבל מה יקרה בפעם הבאה שתישאר לבד?'' הוא שאל בעצב.
''לא יקרה כלום..אני אהיה זהיר יותר'' אמרתי בהיסוס.
''לואי אני רוצה שתסכים לשומר ראש הזה..'' זאין אמר. ''אבל!'' אמרתי מיד.
''בלי אבל..בבקשה לואי...בשבילי'' זאין אמר ונאנחתי. ''בסדר'' אמרתי בתסכול, הכל למען זאין.
''תודה לואי, באמת תודה'' הוא אמר בעצב וחיבק אותי חזק אבל הוא השתדל לא להכאיב לי.
''אל תדאג זאין, אני בסדר'' אמר וזאין נישק אותי על הלחי אבל שוב קרוב לשפתיים, למה הוא עושה את זה כל הזמן? הוא מנסה לרמוז לי משהו?
'' מה קורה איתכם בחורים?'' הרופא נכנס לחדר.
''אנחנו בסדר..אני חושב'' אמרתי והנחתי את ראשי על הכרית.
''אתה צריך לנוח לואי..תישן קצת והאדון הצעיר כאן יתן לך לישון ויחזור עוד מעט'' הרופא אמר.
''אוקי דוקטור..''אמרתי וזאין יצא מהחדר, עצמתי את עיניי ושקעתי בשינה, שינה רגילה.
שפקחתי את עיניי שנית נייל היה לידי.
''היי אתה, איך אתה מרגיש?'' הוא שאל בחיוך. ''בסדר..לא כואב לי כל כך'' אמרתי בחיוך קטן.
''אתה מדאיג את כולם..''הוא אמר והתיישב על הכיסא.
''זה לא בכוונה..מצטער'' אמרתי בצער. ''הזמנו לך שומר ראש..הם ביקשו את השומר ראש הכי טוב הכי שקט והכי פחות מפריע שיש בחברה'' נייל אמר ונאנחתי.
''אני מרחם על זאין..זה בטח היה קשה לו לראות אותך ככה''נייל אמר. ''כן סביר להניח'' אמרתי.
''דרך אגב..זה פורסם..בעיתונים יודעים על הירייה ויודעים על הדקירה..'' נייל אמר.
''אוי ואבוי...בטח הם עשו מזה סיפור'' אמרתי במהירות. ''כן...דיי...המעריצים ממש דואגים והם מפוצצים את הפייסבוק והטוויטר בהודעות בשבילך'' נייל גיחך וצחקתי.
''מה עם הבחורה שמצאה אותי?'' שאלתי. ''מה איתה?'' הוא שאל.
''מי זאת? מה השם שלה? אתם יודעים?'' שאלתי, להגיד לה תודה אני צריך לא?
''אממ..קוראים לה קרוליין..היא בת 17..מאוד נחמדה וממש דאגה לך'' נייל אמר.
''יש לכם את הכתובת שלה? הטלפון שלה? משהו?'' שאלתי, אני ממש רוצה לפגוש אותה.
''אמ..טלפון..לג'ף יש..רגע'' נייל אמר ויצא מהחדר וחדר אחרי דקה עם מספר טלפון.
''הנה זה המספר שלה.'' נייל אמר ורשמתי את המספר בטלפון וחייגתי אלייה. שיר ההמתנה בטלפון שלה היה drag me down, חמודה. לאחר מספר שניות שמעתי קול של בחורה צעירה.
''הלו?'' היא ענתה. ''שלום, קרוליין?'' שאלתי בהיסוס. ''כן..מי זה?'' היא שאלה בחשש..
''מה את לא מזהה את הקול שלי? האומנם אני קצת יותר צרוד וחלש עכשיו אבל זה עדיין הקול המדהים שלי..'' אמרתי ונייל צחק. ''אומייגד לואי?!'' היא שאלה וצחקתי.
''האחד והיחיד'' עניתי והיא צחקה. ''רגע, רגע..זה באמת אתה? כאילו אני מדברת כרגע עם לואי טומלינסון?'' היא שאלה בהלם. ''אני חושב שכן...פעם אחרונה שבדקתי הייתי אני'' אמרתי ונייל הניד בראשו.
''איך אתה מרגיש לואי?'' היא שאלה וחייכתי. ''אני בסדר..הבנתי שאת דיי הצלת לי את החיים אה?'' שאלתי אותה בחיוך...
''כניראה..אתה בסדר עכשיו?'' היא שאלה. ''בהחלט..אני רוצה להודות לך, איך אני אוכל?'' שאלתי.
''אתה לא צריך..העיקר שתמשיכו להופיע..'' היא אמרה.
''אני רוצה בכל זאת להודות לך, היכן את גרה?'' שאלתי והיא נתנה לי את הכתובת שלה.
''אל תיבהלי אם מישהו ידפוק לך על הדלת אוקי?'' שאלתי וניתקתי.
''היי לואי..'' אריק נכנס לחדר. ''היי..'' אמרתי לו והנחתי את הטלפון בצד, רוב נכנס גם לחדר יחד עם בחור שרירי לבוש שחורים.
''מי זה החבר הזה שלכם?'' שאלתי והסתכלתי עליו.
''תכיר זה קיריל, השומר ראש שלך''