אחמ בנות אז אני יודעת שזה מאוחר לאור המאורעות האחרונים שקרו ( איזה מטומטמת מוחק פרק שלם?! גאד אני פשוט מפגרת!😒😒)
אחמ אבל זה לא משנה עכשיו... 😑😑אז סלחו לי על הפיגור ובואו נמשיך
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
התעוררתי והרגשתי כאילו זאת הייתה השינה הכי טובה שהייתה לי עד היום! מעניין למה... רגע אני מחבקת משהו? הרמתי את הראש ' פאק!' חשבתי, מה אני עושה איתו באותה מיטה?! מה נראה לי?! מה קרה בלילה?! רגע לא קרה כלום מה אני סתם נכנסת לסרטים? הרי לא קרה כלום! נכון?
ניסיתי לצאת אבל משהו עצר אותי הרמתי את הסמיכה " פאק " לחשתי לעצמי הוא מחבק אותי איך אני יוצאת מפה עכשיו?ניסיתי את מזלי והרמתי את היד שלו מניחה אותה לידו אבל בשניה ששמתי אותה היא חזרה לאגן שלי זה היה מביך מידי! התחלתי להאדים קצת אבל לא נתתי לזה לעצור אותי! עם כל המביך שבזה! הוא ישן! אז לא כדי לי להעיר אותו...
ניסיתי את מזלי בפעם השניה ומה אתם יודעים! אני הצלחתי!
התיישבתי על המיתה נאנחתי ובאתי לקום אבל משהו תפס לי את היד... הסתובבתי וראיתי שזה דניאל
" הא... הערתי אותך?" אמרתי לא מאמינה שזה קרה לי
" לא אל תלכי! תישארי עוד קצת " אמר חצי מת
" ל-לא אני רוצה לקום! וגם חוץ מזה! מה לעזאזל אנחנו עושים ביחד באותה מיתה?!" שאלתי מובכת ורוצה להרוג אותו באותה מידה
" לא לא אל תהרגי אותי עכשיו, תהרגי אותי אחרכך... עכשיו תחזרי למיטה אני רוצה לחבק משהו, בואי" אמר עייף עדיין לא עוזב לי את היד
" ל-לא אני לא רוצה תחבק את הכרית! " אמרתי והושטתי את הכרית
הוא תפס את הכרית וזרק אותה רחוק על הרצפה "מה את מפגרת?! מה את משווה בינך לבין כרית?! אני רוצה לחבק אותך לא כרית!" אמר עדיין לא פותח עיניים
הרגשתי את הסומק עולה בלחיי " אין סיכוי! " אמרתי וקמתי אבל הוא מיהר ותפס אותי באגן סוגר את הידיים שלו כך שהתקדמתי לעברו לא מרצוני
" ת-תפסיק דביל!" צווחתי מנסה להשתחרר מהאחיזה שלו
"לא רוצה" אמר כמו ילד קטן " אני רוצה להמשיך את הלילה המושלם הזה ואני לא אתן לאף אחד להפסיק אותו! אפילו לא לך! " בחיי שהוא מחוק! " בבקשה תישארי מרצונך...אני באמת לא רוצה להכרייך אותך להישאר... בבקשה תישארי מרצון? " אמר מתחנן
" אבל..." אמרתי מהססת זה היה מאוד כיף להעטף בזרועותיו אבל אני מרגישה כאילו משהו עוצר אותי... אני עוד לא בוטחת בו... לא ב100% אני דיי בטוחה שאם יגיע הזמן הוא יבגוד בי אבל משהו בי... משהו בי עדיין מקווה שזה לא נכון...
"בואי כבר אני יודע שאת רוצה!, אני חושב" את החלק האחרון לחש מה שגרם לי לצחוק ובשניה שצחקתי הוא פתח את העיניים התרומם לישיבה וחייך מה שכמובן גרם לי להפסיק לצחוק
" משהו קרה?" שאלתי לא מבינה למה התגובה החדה שהייתה לו
" לא זה פשוט ש..." הוא אמר מחייך
" ממ?"שאלתי לא מבינה
הוא נשך את השפה והתקרב אלי במהירות שהייתה מלחיצה מידי, לא הבנתי מה הוא עושה, אז קרה שנפלתי מהמיטה
" אוי ילדה חכמה" אמר וצחק " מה את נלחצת? מה אני כבר יעשה ל-" פה הוא עצר וההבעה שלו הפכה עצובה
" אני נוראי נכון?" שאל נאנח בחיי שהוא לא הולך לשכוח לעצמו את זה בחיים
" היי, אם אני סלחתי לך הגיע הזמן שגם אתה תעשה את זה, אתה לא יכול להישאר תקוע בזה " אמרתי והוא הסתכל עלי במבטא הערצה
" בחיי שאת מדהימה את יודעת? " אמר גורם לי להסמיק
" מה?! דיי כבר מפגר זה לא הזמן" אמרתי מנסה למנוע את הקטע המביך שהוא מחמיא לי כדי לגרום לי להרגיש טוב ואני נמצאת במצב מביך ואפילו דיי משפיל ככה אני מרגישה לפחות
"למה לא?" אמר והרים אותי אל המיתה
" לא אני לא רוצה להיות עוד במיטה! " אמרתי מנסה להדוף אותו ממני
" אמרתי לך תהרגי אותי אחרכך אני רוצה כודם לשכב איתך" אמר וחייך
" א-אתה רוצה מה?!?" שאלתי מובכת וכועס בו זמנית
" לשכב איתך?" אמר לא מבין ופתאום החיוך שלו התרחב עוד יותר " אוי פאק " אמר וצחק " וואו לא חשבתי על זה בחיי שאת מלוכלכת! " אמר ודיגדג אותי
" ת-תפסיק!" אמרתי צוחקת
" אני יפסיק רק אם תבטיחי לי שתנשקי אותי! " אמר צוחק ממשיך לדגדג אותי
"א-אני ממש רגישה לדיגדוגים!" אמרתי צוחקת
" באמת אלכס?! לא שמתי לב בייב!" אמר צוחק
'בייב'? חשבתי וכבר התחלתי להישתעל ולהיחנק
" וואו אני מצטער באמת! את בסדר?" אמר בפנים מודאגות ואני לא הפסקתי להישתעל כאבו לי השרירים בבטן והרגשתי בחילה לשניה
" אמממ מצטער לא ידעתי שזה כלכך גרוע... אמממ אני ילך להביא לך מים ו... תישארי פה!" אמר ומיהר לקום
מיהרתי ותפסתי לו ביד משתעלת " אלכס?" שאל לא מבין
" ח-חכה " אמרתי מתנשפת " א-אתה אמרת שאתה רוצה לישון איתי " אמרתי מתנשפת עם בטן כואבת באמת רציתי לישון איתו פשוט...התביישתי לבקש נכון שהוא הציע לי אבל זה עדיין היה מביך
" אבל את צריכה מים ממש נחנקת " אמר
" לא אני, אני בסדר..." אמרתי ונירגעתי, לא הסתכלתי עליו הייתי כלכך מובכת שרציתי פשוט למות!
" אוקיי אבל את בטוחה?" אמר וחוזר למיטה בהיסוס
" כ-כן..." אמרתי עוצמת עיניים חזק ממבוכה
"אוקיי" אמר ועלה על המיתה מחבק אותי
בחיי שאני בטוח אדומה עכשיו! לא רק הלחיים אלא כל הראש!
" וואה!את עדיין חולה! תסתכלי איזה אדומה את! " אמר ושם יד על המצח שלי
" את רותחת! עדיין לא עבר לך החום! אני הולך לקרוא לו!" אמר
" ל-לא מפגר! זה בגללך!" אמרתי והרבצתי לו בחזה מרחיקה אותו ממני
" אני?מה עשיתי?" שאל לא מבין
" אהההה אני שונאת אותך! שונאת אותך שונאת אותך שונאת אותך!, תיעלם!" אמרתי דוחפת אותו ממני ושוב כמעט נופלת לרצפה אבל הוא תפס לי את היד ליפני שאני פוגעת בקרקע ומשך אותי אליו כך שמצאתי את עצמי מתחבקת איתו
"זה בסדר" אמר צוחק " גם אני אוהב אותך " הטון הרגוע שלו גרמה לי לצמרמורות נעימות בגל הגוף נשמתי עמוק מכניסה לריאות את הריח המוכר שלו...
הריח של דניאל שאני כל כך אוהבת,רגע מה?! " מי אוהב אותך דביל צא לי מהראש!" צעקתי מחזיקה את הראש
" אמממ הכול טוב?" שאל עם הבעה מוזרה ופתאום שמתי לב שצעקתי את זה אוקיי אני לא יוכולה כבר להאדים יותר... זה המקסימום! (למזלי)
" אהההה תפסיק כבר!" צווחתי
" זוז! אני יוצאת לנשום אוויר!" אמרתי
" אה רעיון טוב אני יבוא איתך!" אמר מתרומם והושטתי אותו מהר חזרה " אני יוצאת לבד!" אמרתי אדומה
אני חייבת להירגע המחשבות שלי מתבלבלות כשאני איתו... אני צריכה לבדוק עם עצמי כמה דברים
" אוקיי אוקיי אל תכעסי כלכך מצטער ששאלתי... " אמר ונראה שהוא נפגע קצת, מצטערת... אני הבעיה לא אתה, אני פשוט צריכה להבין משהו לגבי עצמי ואני לא יכולה לעשות את זה כשאתה בסביבה... אני לא מצליחה לחשוב ברור איתך...
פניתי אל הדלת לצאת ואז הבנתי משהו " אממ איך יוצאים מפה? " שאלתי דיי נבוכה כי זו שאלה דיי מפגרת אחרי שיחה די פוגענית
" כן עם הנוף שבחוץ לא תצליחי לחשוב נקי... אבל יש מקום שמושלם כדי לחשוב בו " אמר וחייך " זה המקום שהוא בנה בשבילי... מעניין אם הוא עדיין השאיר אותו " אמר בהבעה דיי עצובה כאילו בגד במישהו
" אני יקח אותך לשם ולא ימשיך איתך אני ישמור על ארן בינתיים יש כמה דברים שאני רוצה לומר לדביל" חייך חיוך עצוב
" או-אוקיי" אמרתי
" שנלך?" שאל והושיט לי את היד שלו הסתכלתי עליו במבט של ' ברצינות? '
" אוקיי אוקיי אז עדיין מוקדם מידי הבנתי, אחמ אז מהכיוון הזה גברתי " אמר ופתח את הדלת מסמל לי את הכיוון
הלכנו במסדרונות במשך חמש דקות,ללא מילים האווירה לא הייתה נעימה במיוחד לא כמו בדרך כלל,אפשר לומר שזה הפך ליום חרא בשביל שתינו אבל לכו תדעו אולי זה ישתפר?
" זה פה " אמר והצביע על הדלת שנראתה מוזר כי היא לא נראתה מפוארת במיוחד כמו שאר הדלתות פה פתחנו אותה והייתי מופתעת המקום היה ענק וחשוך, זה היה שדה ענק של פרחים אדומים שזהרו בחושך ששרר בחדר, היו שם גחליליות שזהרו והאירו את המקום, הם התעופפו בצורה מפוזרת שתרמה הרבה למקום וגרמה לו להיראות סוג של עולם שקיים רק בסרטים או ספרים (הערת הכותבת :מה את יודעת☺)
" ידעתי שתוהבי אותו, בוא נגיד... שלמקום יש קסם מיוחד משלו" דניאל אמר מחייך " יש משהו שאת תוהבי אפילו יותר, בהמשך החדר יש מסדרון שזה כבר מקום שהגחליליות לא מגיעות אליו אבל, רק אחרי שאת מבינה מה שרצית להבין תעברי לחלק ההוא שבסוף המסדרון אולי אפילו לפני אבל אז המקום יכול להיראות לך פחות מיוחד " אמר מחייך והסתכל בגאווה על כל המקום " אפשר לומר שהמקום הזה הציל אותי כמה פעמים... כשהייתי מבולבל, כועס, או כל רגש אפשרי אפילו אם היו פעמים בהם לא הבנתי למה אני שמח המקום הזה הסביר לי למה... בכול מקרא להתראות, אה כן ודרך אגב אחרי שאני סוגר את הדלת אני לא יכול להיכנס" אמר וסגר את הדלת
נשמתי עמוק והלכתי לאמצע השדה הייתה שם סוג של קרחת שציירו עליה ינג וינג מאבני פסיפס אדומות ושחורות
אם אנשים היו רואים את המקום הזה אז בטוח היו חושבים שזה מקום דכאוני או משהו כזה בגלל הצבעים הכהים אבל... לי המקום הזה שידר רוגע ושלווה מקום שפינה מקום במיוחד בשבילך התיישבתי ישיבה מזרחית ונשמתי עמוק , עצמתי עיניים וניסיתי להתרכז
להבין מה קורה איתי... מאז שאני היכרתי את דניאל אני שונה לגמרי... אני מובכת הרבה מאוד, אכפת לי ממה שהוא חושב עלי למדתי דברים,
אני מאושרת... והאושר הזה ממשיך וממשיך אני לא יודעת עד לאן אני עוד מעט משתגעת, דברים קורים מהר מידי האושר רץ מהר מידי,
אני מפחדת, אני מפחדת שיום אחד אני לא יצליח לרדוף אחריו ולהיות איתו באותו קצב, אני מפחדת שיום אחד אני פשוט לא יוכול לעמוד בקצב שלו, אמרתי את אותה מחשבה בדיוק באותם המילים אבל זה לא עוזר להרגיע אותי
" זה בסדר!" שמעתי קול של ילדה קטנה לוחש לי ופקחתי את העיניים ראיתי כמו סוג של רוח שנאספת באוויר וראו אותה! ראו את הרוח, האוויר יצר מערבולות מיציתי ופתאום הופיע מולי ילדה קטנה עם עיניים גדולות ושתי קוקיות בשמלה לבנה שהגיע עד הברכיים שלה, היה לה קול רך ועדין היו לה תלתלים שחורים וארוכים היה לה חיוך מדהים ותמים אבל עדיין היה חשש קטן שהיא לא בדיוק הכי תמימה שיש
" מ-מי? " שאלתי מתפלא
" אני שאלה ולפתע נשמע מאחורי קול פעמון הסתובבתי כדי לראות את מקור הרעש אך לא היה שם אף אחד וגם לא פעמון
שמעתי את הילדה הקטנה מצחקקת לה הסתובבתי אליה שוב אך היא לא הייתה שם הסתכלתי מסביבי ולא ראיתי אותה
" מה זה היה עכשיו " שמעתי את קולה של הילדה הקטנה שוב והיא צחקה וכבר לא נראתה הילדה הכי תמימה וחמודה כמו שהייתה פעם!
" מי זאת?! " צעקתי ושוב שמעתי את אותו צחוק שנשמע אכזרי פתאום שמעתי רעש חזק של רוח והכול נהיה שחור
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ היי בנות זאת אני שוב! ( החופרת ההיא)
א
חמ כן אז הפרק היה יכול לצאת יותר טוב... אבל בגלל שאני מפגרת ומחקתי את מה שרשמתי קודם אז... באסה היה אבל לא משנה כרגע אז זה הפרק ו... מקווה שנהנית ממנו! ו... ביי😓