התעוררתי והרגשתי כאב ראש כבד ... איפה אני ? מה אני עושה פה? אני? רגע מי אני בכלל? איך קוראים לי ? התחלתי לשאול כל מיני שאלות בתוך הראש שלי ולאט לאט נזכרתי בהכול אבל לא הצלחתי לענות תשובה על מי הבנאדם שישן על הכיסא ליד המיתה שלי ?היה לו שיער פרוע וורוד מעורבב עם סגול למה הוא פה?ראיתי את ארן שוכב פצוע במיתה של החולים ופתאום נזכרתי איך שהדביל הזה התפרץ על החוטפים כשניסו לאנוס אותי ...הוא פצע את עצמו יותר מידי בגלל זה ... רגע , אבל איך לעזאזל הגענו לשם מלכתכילה ? למי חיכינו? אני זוכרת שחיכינו למישהו אבל הוא לא עולה לי לראש עכשיו ... ואני גם חושבת שהוא היה ממש חשוב... ל-למה זה גורם לי לרצות לבכות? בגלל ששחכתי אותו אני רוצה לבכות? או בגלל שהבנאדם דיכא אותי יותר מידי וזה כבר נהיה אוטומטי ?
מתסכל אני לא מצליחה להיזכר ! , מי זה ?
" הא?! מפגרת העזת להתעורר בלי להגיד לי? דאגתי לך!" שמעתי מכוון האיש שישן על הכיסא הוא נעמד והתקרב אלי... למה הוא מדבר איתי אם הוא לא מכיר אותי ? הוא רכן אלי
"מה את עושה לי פרצוף כזה? אל תגידי לי שלא חלמת עלי !" אמר והתקרב לנשק אותי דחפתי אותו מעלי
" אממ אדוני תגיד אתה לא חושב שזה קצת חצוף לעשות את זה לבנאדם שאתה לא מכיר? " אמרתי ונראה שפגעתי בו ... אבל זה השתנה מהר
" אוי נו בחייך המשחק הזה של האמנזיה ישן!! אין לך מה לשחק אותה! זה אני!" הוא אמר צוחק
" משחק? , אממ טוב אדוני אין לי כוח לזה עכשיו בבקשה אדוני רק התעוררתי אז בחיית אל תשגע אותי !" אמרתי בתוקפנות וטיפת חרטה על הצורה שבה אמרתי את זה
" ר-רגע את באמת רצינית איתי עכשיו?" הוא אמר עם מבט נפגע ועיניו זהרו כאילו עומד לבכות " זה לא משהוא לצחוק עליו אלכס " הוא אמר עם קול רועד
" אני מצטערת אבל אני באמת לא מכירה אותך ..." אמרתי בקול קר
דמעה ירדה במורד לחיו של הנער וזה גרם ללב שלי לכאוב כאילו נכנסים לו מלא מחטים במכה אחת בלי הפסקה ... מה קורה לי? למה יש לי דחף מוזר לחבק את הנער הזה עכשיו? למה זה כואב לי כל כך?
" בבקשה אלכס" אמר עם קול רועד " תסתכלי לי בעיניים " הוא נשם כדי להירגע אבל זה לא עזר" תסתכלי לי בעיניים תנסי להיזכר... ותגידי לי אם את בטוח לא זוכרת אותי ..." הוא רכן אלי ממש צמוד עד כדי כך שהצלחתי להרגיש את הנשימות שלו מתנגשים בפני, הצלחתי להרגיש ממש נבוכה מזה שהוא כזה קרוב ... הרמתי את עיני עד ששלו נפגשו עם שלי וזה פשוט כאב לי ... העיניים העצובות האלה ... ממש מוכרות לי אבל אני פשוט לא מצליחה להיזכר !
נשכתי את שפתי והנדתי את הראש לשלילה
הוא פשוט התרסק עלי בקול בכי קולני מחבק את מותני עם הברכיים על הרצפה ומנסה לעצור אבל הוא לא מסוגל ... כל כך כאב לי שלא ידעתי מה לעשות ... להזיז אותו מצד אחד זה מה שההיגיון אומר אבל, הלב אומר ללטף אותו ולתת לו להוציא הכול אני לא יודעת מי הוא אבל הוא פשוט מדכא אותי נראה שהייתי ממש חשובה לו שהוא בוכה ככה.. הרגשות שלי התעוררו רק מלהסתכל לו בעיניים ... זה מתסכל אותי ! מי זה לעזאזל שמרעיד לי את הרגשות בצורה הזו ?! נשמתי עמוק ונשכתי את השפה כי הוא לא מפסיק לבכות בכי קולני ... אז פשוט באומץ הרמתי את היד וליטפתי את ראשו ולחשתי לאוזנו
" אני לא יודעת מה אתה בשבילי אבל ... אם הכרתי מישהו שיכול לבכות ככה רק כי שחכתי אותו אז... אני מאושרת שהכרתי אותך " אמרתי מקווה לנחם אותו ,הרי אם אני סתם ישקר ויגיד שנזכרתי בו אז אני יסתבך והוא יפגע יותר
הוא הרים אלי את הראש והיה נראה כמו כלב שגילה שהבעלים שלו מת ... הוא נפל על הרצפה ודפק את ראשו בברכיי " איך העזת לשכוח אותי מפגרת?! " הוא אמר מיילל אל תוך עצם הברכיים שלי
" אני לא מאמין שזה קורה..." המשיך ליילל
התחילו לזלוג לי דמעות מהעיניים ולא הצלחתי להשתלט עליהם נראה שכמה מהם נפלו על ראשו של דניאל והוא הרים את ראשו אלי וקולט שאני בוכה
" לא... א-אל תבכי ... אני לא מסוגל לראות אותך בוכה ... זה לא עושה את המצב שלי טוב יותר ..." אמר תוך כדי שהוא מתיישב לידי
" א-אני מצטערת פשוט ... כשהבכי שלך התחיל להתגבר זה פשוט יצא ואני לא מצליחה לעצור את זה מסיבה מסוימת ..." אמרתי מתחילה לגמגם , למה לעזאזל אני בוכה ?
הוא סובב את הזרועות הענקיות שלו סביבי והשעין אותי על החזה שלו מחבק אותי חזק הראש אמר להתחמק ממנו לצאת עליו על שהוא מחבק אותי ובכללי נוגע בי גם אם אנחנו לא מכירים אבל הלב שלי הרגיש כל כך מוגן עכשיו וכלכך שליו ... למה הם כלכך מנוגדים היום?! ...
פשוט ישבנו שם כמו שתי מטומטמים עם עיניים אדומות מחובקים ושבורים אני מסיבה שאני לא מודעת אליה והוא בגלל ששחכתי אותו ...
לאחר שאני נרגעתי פשוט אזרתי אומץ ושאלתי אותו
" מה הייתי בשבילך?" אמרתי מהססת אם זה הזמן המתאים או לא
" זה לא יהיה שווה אם לא תגלי את זה בעצמך ... " הוא אמר מבלי להסתכל עלי במבט כאוב
" אז אולי תספר לי דברים כדי שאני יזכר ?" אמרתי מנסה לעזור לשנינו לצאת מהמצב המפגר הזה עכשיו
" אוקיי" אמר צוחק " אז על הפעם הראשונה שנפגשנו ? " שאל
" למה לא?" עניתי
" את יודעת איזה שאלה מפגרת שאלת על השניה שראית אותי?" אמר צוחק ואני לא הבנתי כמה מטומטמת אני כבר שאני ישאל שאלה שתצחיק אותו ככה
" שאלת אותי בן כמה אני ..." אמר מחייך ופשוט האדמתי לא בגלל השאלה המפגרת ... אלא בגלל החיוך שלו השיניים הלבנות שהסתדרו בשורה עם השפתיים שיצרו קו עקום שנראה יפה כלכך
"ומה ענית לי ?" אמרתי מנסה להתעלם מהסומק על הלחיים שלי שעוד שניה שרף לי את הגולגולת מחום
" ממממ" אמר מקווץ את המצח " אני חושב שפרצתי בצחוק מול הפנים שלך " אמר והסתובב אלי
" את יודעת איזה מוזרה היית נראת בהתחלה ? " אמר מחייך אלי אבל הפעם מסכל עלי ומסב את כל צומת הלב האפשרית אלי וזה גרם לי להתעצבן , לא בקטע רע ... נהיתי לחוצה
" אחמ אז אתה מכיר גם את ארן? או שזה רק אני ?" אמרתי נבוכה
" רגע רגע!! את ארן את כן זוכרת ואותי לא?!" אמר נעלב
" אוי סליחה באמת! " עניתי , הא? למה אני מדברת איתו בכזאת חופשיות ? לפתע הדלתות נפתחו ואדם גבוה עם עיניים ירוקות ושיער חום נכנס לחדר
" אז אתם זוג יונים תעזבו אחד את השני עכשיו ו... ותשמרו את זה לחדר כשאתם לבד , ואת " הוא אמר והסתכל עלי במבט חדור כועס ... יש לי תחושת בטן מוזרה שהוא שונא אותי ... רק תחושה
" צריך להביא מישהוא שיבדוק אותך " אמר עם מבט נוקב, מה יש לו ?
הוא התקדם לעבר ארן " ומה עם הנסיך הקטן?" אמר והזיז את שיערו מעיניו " עוד לא התעורר..." אמר ויצא מהחדר
" אממ תגיד יש לו משהוא נגדי?" שאלתי את דניאל
" אממ איך לנסח את זה...יש לו אבל... לא בגללך ..."אמר מבולבל לא יודע איך לנסח את זה נכון
" מה? " שאלתי ועיקמתי גבה
" אמממ ... הא! הקיום שלך! זה מה שמעצבן אותו !" אמר והסתכל עלי
" אבל למה? עשיתי לו משהו?"אמרתי לא מבינה
" לא לא עשית כלום אבל... אני עשיתי וזה גורם לו לשנוא אותך " אמר כאילו זה מובן עכשיו
" כן... ברור אחמ אז אממ , אה! איך הכרת את ארן ?" שאלתי מנסה למצוא נושא שיחה
" אממ," אמר מקמט פנים " זה היה בגללך! זאת אומרת בזכותך ! אממ , זה קרה כשהוא היה בן שמונה נראה שהייתם חברים טובים ובאותו זמן לא ממש הקדשתי לך צומת לב ותמיד קנאתי בו כי את תמיד הבאת לו מלא צומת לב למרות שזה צודק כי לא ממש ניצלתי את הרגעים שלי איתך אבל ... הרגשתי מפגר כי אני מתחרה עם ילד בן שמונה למרות שנראה שהממזר הקטן באמת כיוון אלייך בקטע -" הוא אמר ונעצר
" מה קרה? " שאלתי
" לא כלום , פשוט ..." אמר מבואס
" פשוט?" שאלתי
" פשוט חשבתי לעצמי ...אם עכשיו שחכת את הכול אז זה הגיוני שהאישיות שלך תשתנה ואני מפחד מזה..." הוא אמר והסתכל על הרצפה בפנים עצובות פשוט שמחתי התביישתי בו בזמן
" אממ א- אז אם בעצם אני אחווה את אותם רגשות אז ההתנהגות שלי לא תשתנה ... אממ כל עוד אתה תשמור עלי ו... " בחייי אני כלכך אדומה שאני לא מאמינה שאני אומרת את זה מה לעזאזל גרם לי לומר את הדברים האלה עכשיו מה נראה לי ?!
הוא נשם עמוק ומבט רציני עלה בפניו " מה אתה עושה ?" שאלתי מבולבלת
" אני מנסה להרגע כדי לא לאבד את האשתונות " אמר עם מבט שמנסה להרגע ועיניים עצומות " למה שתאבד את האשתונות? " שאלתי לא מבינה
הוא פשוט ניתר עלי בחיבוק " בגלל שאת חמודה מידי ואני כבר לא יודע איך להגיב לזה!" הוא אמר ואני מנסה להתחמק מידיו שסגרו אותי צועקת שיעזוב אותי ,הוא עזב אותי אחרי לפחות חמש פעמים והסתכל על הרצפה שומר את הידיים שלו בצד שלו
" אני מצטער אני פשוט חושב ש..." הוא אמר מאדים " שאני מכור אלייך..." הוא אמר והסתכל עלי
" אני מצטער אבל אני ממש בטוח שאני מכור אלייך כבר... ממש לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כשישנת... אני לא ידעתי איפה להשים את הראש ...מצטער ..., אה, רגע מוזר לך?" שאל
" מ- מה " שאלתי כשכולי אדומה ממה שאמר
" מוזר לך שאני מכור אלייך? כי נראה שאת ממש אדומה ... " אמר ובחן אותי
" אה! רגע את לא מרגישה טוב שוב? , אני ילך לקרוא למישהו! " אמר וקם מהר
מיהרתי ותפסתי אותו בשרוול " אממ " אמרתי מובכת " א-אני ב- בסדר גמור , אממ " בחיי אני לא יוכולה אני לא מבינה למה אני מתנהגת ככה אני בוקושי מכירה אותו וככה הוא גורם לי להגיב! מה עובר עלי !
" אותו בחור עם שיער חום נכנס לחדר ואחריו עוד בחור בחליפה הוא היה בלונדיני עם עיניים כחולות ביו לו קעקועים שביצבצו מהחליפה שלו ...
"היי אמיגוס " אמר בעל השיער החום " עכשיו בוא נבדוק מה מצבם, אבקש מאדוני לצאת מהחדר " אמר והסתכל על דניאל נראה שהוא לא אהב את הרעיון אבל יצא כמו שצריך , מבלי להתווכח...
" עכשיו בואו נטפל בכם ציפורים קטנים " אמר וחייך חיוך שגרם בי חלחלה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סוף סוף גמרתי עוד פרק! אוקיי בנות אין לי מושג מה עשיתי ולמה עשיתי אבל אני אשמח לביקורת בונה ותגובות!