ככהחלקתי את הדלת כלפי מטה וממש הופתעתי ממה שראיתי שם!
" מה לעזאזל?!" ארן אמר ושניה אחריו דניאל הוסיף " שיט" בלחישה הרגשתי פתאום סיפוק עצמי זחלתי לתוך החדר ונעמדתי היו שם ערמות של יהלומים ,תכשיטים ,כדים מפוארים שמלאים באבני חן ומטבעות זהב
" שיט, שיט שיט שיט! שיט ! למה זה פה!?" דניאל אמר והופתעתי ממש מהתגובה שלו ... מה ? יהלומים לא נחשבים בתקופה הזו?
"מדהים!!!, אלכס ! את גאון!" ארן קרא בהתלהבות והתחיל לקפץ על הספה
טוב לפחות מישהו כן מעריך את העבודה שלי!!
" את גאון!" הוא המשיך לקרוא בשמחה וסומק קל עלה לי על הלחיים
" טוב זה לא כלכך הרבה ..." אמרתי מובכת מזה קצת והרבה מאושרת
" לא אידיוט! מה אתה שמח?! " פתאום דניאל צרח " אם ישאלו אותנו מאיפה זה מה לעזאזל נגיד הא?!" הוא התנשם בכבדות
" דניאל תירגע ... אתה תמיד יכול שלא להשתמש בהם..." אמרתי מנסה להרגיע אותו
" אה באמת?! אז איך נחיה ?!" הוא אמר עצבני " אנ-אני ימצא עבודה רק... תירגע..." אמרתי ושמתי יד על הכתף שלו
" אהההה תמצאי עבודה ?!" אמר בציניות וטון מזלזל שלא ממש אהבתי " למה מה כבר את יודעת לעשות ?! , כדי להצליח לחיות בעולם המטונף הזה את יודעת מה את צריכה לעשות?! מה את צריכה לדעת?! , תיהי בטוחה שאת לא יודעת כלום!" הוא צעק ואחרי שניה הבין מה הוא אמר " וואי אני... אני מצטער... זה שוב קורה לי... אני... " התחלתי לבכות ,הדמעות זלגו על הלחיים שלי , למרות שממש ניסיתי לעצור אותם הם לא פסקו ... הם זלגו כמו המים בנהרות
" אתה צודק אולי אני באמת חסרת תועלת ..." משחתי באף מנגבת את הדמעות " אבל אתה לא מועיל יותר! אתה רק מתלונן על אוצרות ! אתה לא מרוצה מזה?! אז אין לי מושג מה עושה אותך מרוצה, בסדר?! , אבל זה שלא נענו לרצונו של הוד מלכותו אל תוציא את זה עלינו! , אני עדיין לא ממש הבנתי מה יש לך נגד העתיד שזה גורם לך לשנוא אותו כלכך אבל אתה יודע מה? אני אוהבת אותו ! ועוד יותר ! הלווי ונולדתי בתקופה הזו סבבה?! " אמרתי והרגשתי יד נחה על כתפי
" היי מספיק ... הוא לא עושה את זה בכוונה ... נכון שמה שהוא אומר זה באמת פוגע ולא בסדר! אבל תנסי להבין אותו... שחכת? , העתיד...זה ... זה הזמן שבו הוא איבד אותך..." הוא אמר והרכין ראש כאילו לא רצה לומר את זה...
אבל... זה עדיין לא מצדיק את זה... ההתנהגות הדוחה הזו ..." אם הוא ימשיך לדבר ככה הוא לא יאבד אותי בגלל העתיד..." אמרתי בלחישה אבל יש לי הרגשה שהם כן שמעו מה שאמרתי , הסתובבתי והלכתי משם
" אנה! " ארן אמר והתעלמתי ממנו אחרי הפניה הראשונה למסדרון של החדרים כיסיתי את הפה עם היד ומנסה למנוע כל קול בכי נכנסת לחדר וטורקת את הדלת
התיישבתי על המיתה עדיין מכסה את הפה ומנסה לעצור את הדמעות הארורות האלה
" עזוב אותי תן לי ללכת אליה!" שמעתי את דניאל צועק מהסלון מה שלא עזר לדמעות שלי להפסיק הלכתי אל הדלת מנסה לשמוע על מה הם מדברים
" היי תקשיב הדבר האחרון שהיא רוצה עכשיו זה לראות אותך באמת אמרת דברים דוחים כדי שלא תשנא אותך יותר עדיף שתעזוב אותה עכשיו ... גם אני לא הולך אליה עכשיו ... היא צריכה לעכל מה שאמרת ולהבין שלא באמת התכוונת לזה... אם תלך אתה סתם תחמיר... עזוב אחי... לא עכשיו ..." ארן אמר מיואש
" אב-" " לא! " ארן אמר בקול תקיף " תפסיק ! גם אני לא נהנה מזה ... חוץ מזה בתור החבר שלה אתה אמור להבין אותה עכשיו! " הוא הוסיף ונראה ששינה את הטון שלו כשאמר חבר
מה שלגמרי גרם לי להסמיק ושוב למלא את הראש שלי במחשבות עליו , וזו גם אחת מהסיבות שאני שונאת את עצמי! לעזאזל אני אמורה לבכות עכשיו ולהתמלא ייסורים וכאב איך לעזאזל אני משנה מצבי רוח מהר כלכך?! , שחררתי צעקה ושפשפתי את השער חזק ככה שהייתי ניראת כאילו אני מחושמלת
" וואו אחי צדקת היא באמת צריכה קצת זמן לעצמה..." שמעתי את דניאל אומר ממעבר לדלת , טוב הוא ניסה ללחוש אבל לא ממש הלך לו
" אני בסדר גמור! " צעקתי כדי שלא יחשבו שאני צריכה איזה פסיכולוג או משהו
" אני אוהב אותך!" הוא צעק " איך זה קשור?! " התעצבנתי
" את רוצה לדבר על זה עם ארן? אני יודע שאת ממש לא רוצה לראות אותי ... אבל את צריכה לשחרר קצת ממה שמעיק עלייך!... באמת הפעם אני מסכים לך לדבר עם ארן ככה פרטי !" הוא אמר בעדינות וזה ממש אבל ממש עיצבן אותי
" תגיד לי , אתה מפגר?! מה לעזאזל גורם לך לחשוב שאני מבקשת ממך רשות ?!" פתחתי את הדלת בטריקה עם הרבה עצבים
" יצאת!" הוא קרה ובא לחבק אותי
" לא!" פקדתי "תתרחק!"
" מה?" הוא שאל עם פרצוף תמים כאילו הוא באמת לא יודע מה עשה לא בסדר
" למה נראה לך שאני יחבק אותך אחרי שאתה מתנהג ככה?! אתה באמת צריך לדעת איך להתנהג! אתה יותר גרוע מילד קטן!!" צווחתי
" טוב מצטער רק..." אמר והסתכל על הרצפה
" רק מה?! " שאלתי בכעס
" רק תפסיקי לנזוף בי כאילו אני ילד קטן? ,ותביא לי חיבוק?" אמר מובך ופתאום קלטתי שאני התנהגתי כמו אמא?!
הסתכלתי אליו לכמה שניות הסתובבתי וברחתי
"לאאא ,אמא את חייבת לי חיבוק!!" הוא צרח תוך כדי תופס אותי במותניים.
" דיי זה מביך אותי גם ככה אז למה אתה מחמיר את זה!" צווחתי עם לחיים אדומות ממבוכה
" מה!? למה שתהיי מובכת ממני? " שאל בתמימות
" כי אתה מביך אותי! " צווחתי עדיין מנסה לצאת ממנו
לפתע הוא שחרר את האחיזה שלו בי "מביך אותך?" הוא שאל עם מבט פגוע " למה את מתכוונת?" שאל וההבעה העצובה החמירה
" את מתביישת בי?" שאל עם מבט מקווה שהוא טועה
" מה?! אתה מפגר ?! , לא אני לא !" צרחתי לא מאמינה שהוא גורם לי לומר את זה !
" אז למה אני מביך אותך ?" שאל לא מבין
" כי..." הסטתי מבט לרצפה עם פנים אדומות
פתאום הרגשתי יד מלטפת לי את הסנטר בצורה עדינה ורגועה , היד של דניאל סיבבה אותי כלפי עיניו ונפגשתי אותם, כחולות יותר מכל אוקיינוס או שמיים שקיימים בכל הגלובוס, הדבר היפה ביותר שראיתי ...
בלעתי את הרוק" אמממ ...אנ..אני ..."
אמרתי מגמגמת " אנ-"
" למה את מתביישת בי? מה אני צריך לשנות? ,את המראה שלי ? , את האופי? את מה? תגידי לי!" הוא אמר ברכות עצובה
" לא, לא ... את- אתה מושלם ..." אמרתי מנסה להעביר למוח שלי פקודה של ' זוז! , תזיז את הראש !' אבל ... הוא לא זז... הוא לא רצה לזוז... הגוף שלי ... לא מקשיב לי !
" אז למה את מובכת?! " הוא אמר לא מבין ומבט מבולבל עלה על פניו
איך לעזאזל אני אמורה הסביר לו את זה ?! " זה..." אמרתי לא ממש יודעת איך להמשיך
" זה?" שאל מנסה לזרז אותי
" א-אתה לא תבין !" צווחתי מנסה להשתחרר אבל הוא ' קפץ עלי ' ותפס אותי במותניים וזה היה החלק שממש הצטערתי יותר מבדרך כלל על כך שאנחנו לא חיים באיזה תסריט ככה שהייתי מצליחה לברוח ... אבל זאת לא המציאות לצערי...
" אז אולי תסבירי לי?! ואני יבין?! את אפילו לא מנסה !" הוא צעק עם הבעה כועסת וממש נבהלתי
" א- אנ..." אמרתי ודמעות התחילו לנזול על פני בחיי שאני מטומטמת למה אני בוכה ?! מה זה קשור !?
ההבעה שלו התרכחה " א- אני מצטער ... אנ..." הוא אמר מבוהל ועם האגודל הענקי שלו מחה את דמעותי ונראה שגם הוא התחיל להזיל דמעות " אני פשוט רוצה שתביני אותי... אנ... אני מנסה להיות הכי מושלם שאני יכול בשבילך... ו... " פרץ של דמעות יצא מעיניו והוא חיבק אותי חזק יותר וחזק יותר ,זה הרגיש כל כך טוב ... הוא נישק אותי בראשי והרגשתי את הדמעות הרטובות בקרקפת
" היי ,אתה מכיר את הזוגות האלה בסרטים הרומנטיים שמתחמקים אחד מהשני ? בגלל... אהבה? " ( הערת הכותבת : וואו שזה נשמע כמו רומן בשקל 😂)אמרתי והרגשתי שהראש שלי מתפוצץ מרוב לחץ ומבוכה
הייתה לי הרגשה מוזרה שהוא חייך והדביק לי נשיקה בראש " אל תדאגי... אני לא יתחמק ממך לא משנה כמה מביך זה יהיה ..." לחש לתוך אוזני בקול צרוד ועמוק
״ מצטערת שאני לא מסוגלת ...״ לחשתי ונאנחתי אנחה רועדת
הוא הסתכל על שפתי עם מבט חושק ונשך את השפה התחתונה הסתכלתי עליו במבט מבקש והוא חייך ,הוא התקרב בצורה איטית ואז הרגשתי את השפתיים שלו על צד צווארי גורם לי לרעד נעים בגוף וגרם לי להשמיע גניחה וחיוך נימשך על שפתיו והוא המשיך עם נגיעות השפתיים הקצרות שלו על העורף שלי
הוא העביר את ידיו על צידי הגוף שלי בצורה עדינה מלטף אותי עד המותן והידק אותי אליו בצורה עדינה שלאט לאט הפכה פראית ואפילו כואבת הוצאתי האנחה והוא עבר לאט לאט לשפתיים הלשון שלו נכנסה לתוך הפה שלי לא התנגדתי ... אבל גם לא הכנסתי את שלי אליו ... הוא התנתק ממני בחיוך
" אני לא יאלץ אותך... כשתיהי מוכנה ... כי אני תמיד מוכן אם את רוצה !" הוא אמר בחיוך וצחק
" ד-דיי דביל! " אמרתי וכיסיתי את הלחיים מרוב מבוכה , הוא הפסיק לצחוק ומבט רציני עלה על פניו ״ אל תדאגי אני באמת לא הולך להחרייך אותך תקחי את הזמן ״ אמר וצחק צחוק מתגלגל התרחקתי ממנו במבוכה
״ זה לא שאני מובכת או משו ...״ לחשתי מה שידעתי שלא נכון
" מה אתם עושים? ,ולמה .... את אדומה כל כך ? מה הלך פה כשהייתי בחוץ?" ארן אמר ונראה שהוא התקלח הוא היה רק עם טרנינג ומגבת סביב העורף שלו ונראה שייבש איתה את השיער
״ סידרנו עיניים״ ענה לו דניאל והסתכל עלי מחייך
״ הו? מעניין ....״ הוא ענה לו במבט מחשיד
״ היי! רגע !! מה דעתכם שנלך לבית ספר?!!!״ דניאל שאל נלהב
----------------------------------------------
בנותתתתתתת
כל כך מאושרת שגמרתי אותו סוף סוף והפעם ארוך יחסית ו... וואי מלא זמן לא פירסמתי ...
תגובות תגובות ועוד תגובות !!!!!!