קמתי בבוקר דיי מופתע, מופתע מאתמול. לא הפסקתי לחשוב על מה שלואי אמר לג׳מה. לחשוף כזה מידע, זה דבר מזעזע. זה בלתי ניתן לעיכול. אני לא חשבתי שאני אגיד את זה אבל זה חרא לדעת כל מה שאנחנו מתכננים לו וגם לדעת את העבר שלו בזה. אחרי אירגוני בוקר, יצאתי מהחדר לכיוון הסלון. ישבתי על הספה שם בVOD את ״האנטומיה של גריי״.
לאחר כמה פרקים נשמעה דפיקה בדלת. ״אני לא פה,״ צעקתי והדפיקות נשמעו שוב. אבל אני אומר שאני לא פה! קמתי מיואש לדלת, מציץ בעינית. מישהו עם... פרחים? רגע מה? פתחתי את הדלת. ״הארי סטיילס?,״ השליח שאל והנהנתי. ״קיבלת משלוח פרחים ו..שוקולדים,״ הוא מלמל והוציא משקית שהייתה בידו השנייה שוקולדים. ״ממי זה?,״ שאלתי.
״אסור לי לומר, תחתום שקיבלת בבקשה,״ השליח אמר והושיט לעברי דף ואת השוקולדים והפרחים. הלכתי למטבח מניח את הפרחים והשוקולדים. לקחתי עט שמונח כל הזמן על השולחן, חתמתי והחזרתי את הדף לשליח. ״תודה,״ אמרתי לשליח והוא איחל לי יום טוב. יופי לפחות יהיו לי שוקולדים. לא היה לי כוח לקנות. אבל היי, מעניין אותי לדעת ממי זה. התקשרתי לליאם. אחרי כמה חיוגים הוא ענה.
״ליאם?? אתה מקשיב?,״ שאלתי והיה שקט. התעלמתי מהשקט והמשכתי לדבר, ״שליח היה פה והביא לי פרחים ושוקולדים,״ אמרתי. ״נו,״ ליאם מלמל. ״אני לא יודע ממי זה! ואויש נו מה אתה כלכך יבש?!,״ שאלתי בגסות. ״אני לא יבש!,״ הוא צעק באגביות. ״טוב אחי משתגיד.,״ מלמלתי והוספתי, ״אבל אתה יודע ממי זה?.״. ליאם ענה בפשטות, ״תתקשר לראיין.״.
״אוקי,״ מלמלתי וניתקתי את השיחה. התקשרתי לראיין והוא ענה אחרי הצלצלו הראשון. ״היי בייב,״ אמר. ״היי, אתה לא מבין. בא לפה שליח עם פרחים ושוקולדים, אתה יודע ממי זה?,״ שאלתי. ״זה ממני לאב,״ הוא אמר ואני נאנחתי. ״נו באמת,״ מלמלתי. ״מה?,״ שאל ואני רק נאנחתי וניתקתי. אוי אין לי כוח לזה. למה נכנסתי..?
התיישבתי חזרה על הספה צופה באנטומייה של גריי. לאחר שצפיתי אחרי בערך שש פרקים, מנעול הדלת הסתובב וג׳מה עמדה שם מתקדמת למטבח עם שקיות בידה. הו היא עשתה קניות. ״הארולד. עצלן! בוא תעזור לי,״ היא קראה לי וקמתיך לעזור לה. הכנסתי את השקיות הביתה ומהשקיות כל דבר למקום. שמתי את הגבינה במקרר. סגרתי את המקרר והסתובבתי.
ג׳מה עמדה שם עם השוקולדים בידה אוכלת אותם. ״כן?,״ היא שאלה ואני צחקתי. ״זה שלי!.״. ״זוז שמן,״ היא אמרה בצחוק ואני השתדלתי לא לקחת ללב. זה בצחוק. היא לא מתכוונת לזה. והיא אחותי.
*
יום למחרת, יום ראשון, קמתי לבית הספר. עשיתי את אירגוני הבוקר שלי והתקדמתי לצאת מהבית עם התיק על כתפי הימנית. כשהגעתי לבית הספר התיישבתי במקומי. התעסקתי בטלפון כמה דקות. פתאום בלי ששמתי לב התיק שלי עף מהשולחן לרצפה. מי עמד שם, אם לא אחר מאשר לואי?. הוא דחף את הכיסא שעליו ישבתי הצידה, מה שגרם לי ליפול לרצפה. הוא צחק והמשיך להכות את גופי.
״אתה. לא. שווה. מתי. תמות. כבר?,״ אמר ובין מילה למילה בעט בגופי מה שגרם לפי להוציא אנחות כבדות. ״תמות. פאגוט. תמות!,״ צעק שוב והפעם החטיף לפניי אגרוף, או יותר נכון לאפי. קמתי על רגליי במעט כוחותיי. הנפתי את ידי באוויר מכוון אליו אגרוף ובאותו הרגע הכל נהיה סביבי מטושטש. נפלתי על הרצפה. הדבר היחידי שהרגשתי זה את לואי מרים אותי והדבר היחידי שראיתי זה שיערו של לואי.
-
פקחתי את עיניי והייתי במיטה שלי. כאבים חדים הצטמררו בחלקי גופי ופניי שרפו בכאב. הסתובבתי על צד גופי בעדינות, משתדל לא להכאיב לעצמי, מביט על השידה. פתק. הושטתי יד לוקח את הפתק ופותח אותו. ״סליחה על היום״. היה משורבט באותיות לא ברורות. זין עלייך לואי! זין עלייך! אני ידעתי שזה מה שיקרה. מזל שלא סלחתי לו מההתחלה! פאקינג מזל!
התיישבתי על המיטה ולא ידעתי שאני בוכה עד שלא הרגשתי את הדמעות פוגעות בלחיי אחת אחרי השנייה. ״זין עלייך,״ מלמלתי קורע את הפתק. ״לך תמות! תזדיין!,״ צעקתי מעיף את הפתק על הרצפה ובוכה. ״תמות לואי, תמות,״ מלמלתי עם דמעות בעיניי נלחם בנייר על הרצפה עם כל הכאב בגופי ובעיקר, בליבי. אולי אני אספר על זה לג׳מה? לא. אסור לי. זה יכאב לה. וזה נראה כאילו היא מחבבת אותו, קצת.
המחשבה גרמה לליבי לכאוב ולדמעות נוספות לרדת על לחיי. התיישבתי על הרצפה נשען על המיטה. ״למה לואי? פאקינג למה?,״ דיברתי אל האוויר בוכה עוד.
-
״הארי!,״ ג׳מה צעקה ואני קמתי אפוף כוחות אלייה. ״מה?,״ שאלתי חסר סבלנות. ״תגיד מזה אמור להיות? אני אמורה לשמוע מראיין שעמד בצד שלואי הכאיב לך ככה? למה לא סיפרת לי?!,״ היא נזפה בי. ״לא רציתי שיכאב לך. לגמרי לא רציתי,״ מלמלתי והיא המשיכה לנזוף בי, ״היי ילד! זה שאתה לא מספר זה פוגע בך וכשאתה פוגע בעצמך עוד יותר- זה פוגע בי, מבין?.״.
הנהנתי בראשי. ״אני היום הולכת לברר מזה אמור להביע! אתה תראה שזה יסתדר. לא יפגעו בך יותר אהוב שלי,״ היא אמרה והושיטה לי יד. אחזתי בידה והיא בשלי מושכת אותי אלייה ומחבקת אותי חיבוק נעים. חיבוק שהייתי צריך הרבה זמן.
אחרי כמה שעות שג׳מה הייתה בחדר ואני הייתי בסלון אוכל וצופה שוב באנטומיה של גריי היא יצאה החוצה בקריאת שמחה. משמע, יש מידע חדש?! ״מידע חדש!,״ קראנו יחד בשמחה. היא התיישבה לידי מושיטה אליי את הטלפון שלה. ״אחר כך אצלם מסך, אעלה למחשב ואדפיס, אבל בינתיים תקרא.״.
לואי? 20:15
ג׳ם, התגעגעתי אלייך. 20:17
אני לא. למה היום עשית את מה שעשית להארי? זה אח שלי! אם זה ייגמר בינינו, זאת תהיה אשמתך, לגמרי אשמתך. אתה לא תפגע בו, מבין? 20:19
יש לי הסבר לזה.. אני מצטער. 20:20
תסביר. 20:20
אבא שלי בחיים. אמא שלי והוא מתכננים להתגרש ואני רוצה לקחת את האחיות הקטנות שלי. הייתי מתוסכל ולא ידעתי איך להוציא את זה. 20:21
אני מצטערת בשבילך. ואני תמיד פה בשביל שתפרוק. אם אתה מרגיש לנכון, תיקח אותן. אבל שזו תהיה פאקינג הפעם האחרונה. שלא תעז לגעת שוב באחי. 20:24
ג׳מה מה עם הארי? 20:25
•••
כתבתי ב 4 לפנות בוקר אל תאשימו אותי על הטמטום לילה שלי שעבר להארי! פחות מ9 פרקים לארי. תודו שאתן אוהבות אותנו שאנחנו גוררות ככה. תרגישו חופשי להגיב❤️שבת שלום
[הצבעות] - 40