עשיתי את דרכי לחדר אחרי שהורדתי ממני את הבגדים ומחליפה לבגדים הישנים כשראיתי את הארי שוכב על המיטה. לא הייתי בטוחה אם הוא ער או ישן אז העדפתי ללכת לבחוץ.
''לאן את הולכת?'' קולו גרם לי להפנות מהר את ראשי לעברו.
''אני לא רציתי להעיר אותך.. אני אשן בספה'' אמרתי ומפנה את ראשי לאחור שוב לכיוון הדלת.
''את לא יכולה לישון בספה פארקר'' הוא אסף את גופו לישיבה.
''זה בסדר אני רק..-''
''אני לא נושך'' הארי חייך וטפח על המזרון.
''איפה זאין ונייל?'' שאלתי כשנזכרתי שלא ראיתי אותם כל הערב.
''הם בחדר אחר'' ענה.
הקדשתי כמה שניות למחשבה. הפעם האחרונה שישנתי עם הארי באותה מיטה הייתה שכשהייתי כמעט חסרת הכרה, אז לא ידעתי אם כדאי לסמוך עליו. אחרי הריקוד הלילה החלטתי רשמית שהארי יודע איך לשגע אותי.
נכנסתי אל תוך השמיכה כשהארי הסתכל עליי. לא ידעתי אם כדאי לי להגיד משהו או לא.
''תודה.. על היום'' מלמלתי במהירות.
''אל תודי לי פארקר. אני זה שהבאתי אותך לסכנה הזאת. את אמורה לתעב אותי'' הוא אמר ברוגע.
''בהחלט יש פעמים שאני שונאת אותך, אבל זה לא אומר שאני לא צריכה להודות לך שהצלת אותי'' אמרתי שומעת גיחוך ממנו.
''לילה טוב פארקר''
~~~~~~~~~~~~
אני לא יודעת מתי התעוררתי, אבל זה לא יכול להיות יותר מידי מאוחר. לא יכולתי להיות בטוחה כי החלונות חסמו את רוב האור ולקח לי רגע להיזכר איפה אני.
כשהתחלתי להתעורר לגמרי שמתי לב שהמיטה הייתה ריקה. לא היה רמז להארי והתיק שלו לא היה פה. הבטתי למטה כשפתק מעט מקומט היה לידי.
'אחזור לפני שתתעוררי'
''איחרת..'' מלמלתי בשקט ומזיזה את השמיכה מגופי.
ישבתי על המיטה. מנדנדת את רגליי מעלה ולמטה. נעמדתי, הלכתי לתיק שלי והוצאתי חולצה. לבשתי את הג'ינס שלי וסוגרת אותם.
טיילתי ברחבי החדר מנסה לחפש קצת אוכל. למען האמת, אני מורעבת. אני אפילו לא זוכרת את הפעם האחרונה שאכלתי אתמול.
הדבר היחידי שמצאתי היה בקבוק קטן של סודה. הלכתי לספה ודפדפתי בין ערוצי הטלויזיה.
~מוקדם יותר הבוקר, אחת ממקרי היריות המזעזעות ביותר שנצפו במדינה. כ-37 הרוגים נמצאו על ידי המשטרה במבנה העתיק בעיירה. חשודים כשלושה אנשים בגילאי העשרים לחייהם כשעל פניהם מסכות שחורות. כל המוצא מידע, נא לפנות למשטרת העיר~
הראו עשרות גופות של בני אדם, מכוסים בשקי מתים וברקע אנשים בוכים שאיבדו את יקיריהם. זה עשה לי בחילה.
כמעט ירקתי את הסודה מפי כשנזכרתי שהבנים יצאו בבוקר. שלושה אנשים. הארי זאין ונייל. העובדה שהם יכלו לגרום לכל כך הרבה הרס רק מוקדם בבוקר גרמה לי כמעט לבכות. ישבתי על השפה כשראשי קבור בין שתי ידיי חושבת על כל מה שעברתי איתם. אני הסתובבתי עם רוצחים. לא עיקלתי את זה עד עכשיו, ועכשיו אני ישנה עם אחד מהם.
נקטעתי על ידי רעש המפתחות בדלת. נעמדתי במהירות ועושה את דרכי לחדר השינה. אין לי את הכוח להתמודד פנים אל פנים עם אף אחד מהם אחרי מה שראיתי עכשיו.
''תשים את אלו בפינה''
התיישבתי על הריצפה כשנתתי לדמעות ליפול. אני לא מאמינה שהם הכניסו אותי לזה. אני רק רוצה ללכת הביתה ולחזור לכריס וסטפאני. אני לא מאמינה שהם הרגו 37 אנשים חפים מפשע.
שמעתי צעדים מתקרבים לחדר גורמים לי לעמוד במקום. הארי הופיע בפתח הדלת וגרם לי להיגעל רק מלהסתכל עליו.
שילבתי את ידיי מיישרת אליו מבט. ''איחרת'' ירקתי באדישות.
הארי כיווץ את גבותיו לפני שעשה את דרכו אליי. ''אל תיגע בי'' אמרתי בקול כמעט שבור ומעיפה את ידי ממנו.
הארי שילב את אצבעותיו מאחורי ראשו והרים את מבטו מעט למעלה. ''צפית בחדשות, נכון?'' הוא מלמל מחזיר את מבטו אליי.
''למה ציפית?! שתרצחו כמעט ארבעים אנשים ושלא ישימו את זה בחדשות?'' הרמתי את קולי מתאפקת לא לתת לו סטירה.
''פארקר, עשינו את זה בשביל סיב-'' הוא הרים את קולו במעט.
''לא פאקינג איכפת לי מה הסיבה! אתה הרגת אנשים חפים מפשע! אנשים איבדו את המשפחות שלהם ואתה אומר לי שהייתה סיבה?'' צעקתי עליו כשהארי הידק את לסתו. ''זו הייתה התכונית שלך נכון? לבוא לפה ולעשות את הדברים המטופשים שלך. אני רק הייתי תוספת לא רצויה'' צעקתי שנית. באמת לא איכפת לי אם הארי הולך להתעצבן עכשיו. זה לא אשמתי. זה העבודה המטומטמת שלו.
''אם רק היית נותנת לי להסביר!'' קולו התקשח. בעבר זה הפחיד אותי, עכשיו זה כבר לא.
''אני לא רוצה שתסביר לי הארי!'' דחפתי את הארי ממני. ''אני יודעת טוב מאוד מה קורה כאן'' אמרתי לא נותנת לו הזדמנות לדבר לפני שטרקתי את הדלת ומשאירה שם אותו.
חלפתי על פני נייל וזאין כשעשיתי את דרכי ליציאה מהמלון. תחבתי את ידיי בתוך כיסיי ומחפשת שם כסף שנשאר לי מאתמול.
אחרי עשר דקות הייתי מול חנות נוחות קטנה שנראתה ישנה אבל לא בתנאים רעים. נכנסתי לבפנים. היא הייתה ריקה חוץ משבעה אנשים שהיו פזורים ברחבי החנות. סובבתי את ראשי ומחפשת אוכל. לקחתי כיכר לחם וכמה נשנושים קטנים. אני לא הולכת לחזור למלון, לפחות שיהיה לי משהו לאכול.
עשיתי את דרכי למקרר המשקאות ומוציאה קרטון חלב כשהרגשתי נשימות מאחורי עורפי. נשארתי לעמוד במקום כשהנשימות התקרבו לאוזני.
''תיכנסי לשירותים של החנות ותנעלי את הדלת. אל תצאי עד שאני אגיד לך'' עיניי ננעצו במבט חודר.
''אתה עקבת אחריי?'' רטנתי
''זה משנה?''
''כן!'' ספק לחשתי ספק צעקתי. ''הארי אתה לא יכול סתם לעקו-..''
''רק תשתקי ותיכנסי לשירותים. תוודאי שהדלת נעולה'' הארי נאנח. הוא הסתכל לאחור והחזיר את מבטו אליי.
''למה?'' צמצמתי את עיניי.
''כי אמרתי לך'' הוא רטן כשסובב את ראשו לאחור שוב.
''אני גמרתי עם להקשיב לך. אני לא הולכת לשום מקום עד שתגיד לי למה'' הישרתי את מבטי אליו כשניסיתי בכוח לשחרר את ידו שננעלה על שלי. בהיתי בחזה שלו לכמה שניות כשמבטי הפך מכועס לזועם.
''פארקר'' הוא שיחרר את ידו והחזיק קלות באצבעותיי. בכלל לא הבחנתי שהחלב נשפך על הריצפה.
הוא נעץ בי מבט ממושך. ''אל תתני לאף אחד להיכנס עד שאני אומר לך'' הוא לחש לי באוזן והסתכל לכיוון דלת החנות. אחרי כמה שניות הארי שחרר את אחיזתו והלך לעבר היציאה.
השארתי את החלב על הרצפה ועשיתי את דרכי אל השירותים כשנעלתי את הדלת.
ישבתי בפינה תוהה מה באמת קורה כאן. קברתי את ראשי בתוך רגליי. ניסיתי להקשיב למה שמתרחש בחוץ אבל לא הצלחתי לשמוע כמעט שום דבר. אחרי עשר דקות שבדתי בפעם השלישית אם הדלת נעולה התיישבתי שוב. עוד הזדמנות של אכילה התפספסה היום.
אני גוועת ברעב. אני אפילו יכולה להרגיש את הבטן שלי צועקת הצילו. ניסיתי להרגיע את עצמי בזה שבסוף היום הכל יסתדר ואני סוף כל סוף יזכה להגיע הביתה. אבל על מי אני עובדת, בסופו של יום הכל משתבש.
מחשבותיי נקטעו על ידי צעקות של אנשים מהחנות. הסתכלתי למטה דרך חריץ הדלת ומבחינה באנשים שוכבים על הרצפה כשידיהם משולבות מעל ראשיהם ושישה אנשים במסכות מכוונים אליהם רובים. שוד. זה שוד. הרמתי את מבטי חזרה למעלה מתנשפת במהירות. העברתי את אצבעותיי בין שיערי ומרכינה את ראשי מטה. הם לא יגלו אותי. יש סיבה שהארי אמר לי להתחבא פה. וגם אין מצב שהוא יבצע את השוד הזה כשאני נמצאתי בחנות, הוא בוודאי היה הולך למקום אחר.
יכולתי לשמוע את הצעקות של האנשים במסכות מאיימים על האנשים שבוכים ברצפה.
תהיתי אם כבר הכל הסתיים כשתקוותי נשברה כאשר שמעתי צעדים מתקרבים לכיוון דלת השירותים.
התרחקתי אחורה ומכסה את ידיי על פניי ומתפללת שמישהו יבוא להציל אותי מהדבר הזה. הצעדים התעצמו כשהדלת נשברה על ידי אחד האנשים במסכות. פניו הזועמות הסתכלו עליי כשהרובה נח על צד גופו. זה לא היה הארי. בהחלט לא. הוא התקרב אליי בפרעות כשניסיתי להתרחק יותר אבל ידיו הטיחו אותי לקיר בחוזקה.
''מה השם שלך?'' טונו היה מאיים. לא יכולתי להוציא מילה מהפה מרוב הפחד.
''מה הפאקינג שם שלך?!'' הוא צעק גורם לי לבהלה.
''פ-פארקר'' יבבתי בבכי. הוא הוריד את המסכה מראשו וידיו החזיקו בי דוחפות אותי החוצה בפראות.
''תעזוב אותי! לא עשיתי כלום!'' צעקתי מנסה להשתחרר מהאחיזה שלו בוכה.
''את רק מעיקה על עצמך חומד'' הוא אמר כשידו החזיקה בעורפי ודוחפת אותי קדימה כשראיתי את הארי עומד באמצע החנות כשידיו תחובות בתוך כיסיו.
''הארי'' האיש אמר מגחך לכיוונו. ''מצאת לעצמך אישה יפה הארי'' הוא גיחך שנית ומצמיד אקדח לראשי כשידו השנייה אוחזת במותני.
עיניי התמלאו בדמעות כשניסיתי להשתחרר מהאיש ללא הצלחה.
הארי עדיין לא הוציא מילה וידיו עדיין היו בתוך כיסיו.
''תשחרר אותה. היא לא קשורה לזה'' הארי אמר אחרי כמה רגעים.
האיש צחקק קלות והצמיד את אקדחו אל ראשי ביותר כוח.
''היא ראתה הכל האר-..''
''היא לא ראתה כלום!'' הארי הרים את קולו ומכוון אל האיש אקדח.
''אם אתה יורה בי אני פאקינג יורה בה'' מבטו של האיש נהפך ממשועשע לרציני. ''לא חבל שכזה דבר יפה ימות, נכון הארי?'' האיש הידק את אחיזתו במותני וגורם לי להיאנח בכאב.
הארי הסתכל אליי לרגע ומיד החזיר את מבטו אל האיש כשהאקדח עדיין מכוון לעברו.
''כן, באמת חבל'' הארי מלמל וירייה נשמעה. עצמתי את עיניי ונפלתי על הריצפה. רק אחרי רקע שמתי לב שאני עדיין חייה. האיש נשכב על הרצפה כשדם התפשט על ראשו. החזרתי את מבטי אל הארי שהכניס את אקדחו לכיסו האחורי והתקדם לעברי.
הארי ניסה לאחוז בידי כשהתרחקתי ממנו, אבל בכל זאת אחז בה והקים אותי מהריצפה.
הארי לא אמר מילה והביא אותי לדלת החנות כשנעצתי בכוח וגורמת לו להסתובב אליי.
''מה עם האנשים?'' אמרתי כשהארי החזיק בי והוציא אותי מהחנות כשנשענתי על השמשה.
''האנשים לא חשובים כרגע'' הארי אמר ומנסה לגרום לי לזוז.
''אבל הם-..''
''אנחנו צריכים ללכת'' הוא החליש את קולו כשידו טיילה על הלחי שלי. ''היינו פה יותר מידי זמן.''