אני רוצה להתחיל להקדיש פרקים לקוראים המדהימים שלי, והראשונה שאני אקדיש לה היא....
aon-111 אהובתי המדהימה!
לאב יו3>
מקווה שכולכם תהנו מהפרק!
~~~
חלק 2
מוקדם יותר באותו היום...
"שלום רב וברוכים הבאים למפגש החמישי של מבצע סולאנג'לו, וברוכים הבאים גם לשתי המצטרפים החדשים שלנו, פרנק והייזל!"
פייפר אמרה בעוד פרנק והייזל מנופפים לשאר במבוכה
"אוקיי," אנבת' פרשה דף שמכוסה בסרטוטים קשקושים וציורים של חתולים "אז היום התכנית שלנו היא:"
~~~
וויל וניקו יצאו לחצר, לנצל את הבריכה הענקית שלא יצא להם להשתמש בה עדיין בעוד אוקטביאן מסתכל בכעס בזמן שהוא תולה כביסה.
קשים החיים של מי שמתעסק עם ניקו.
ואף אחד לא מתווכח.
האווירה הייתה נוחה וניקו הרשה לעצמו להפתח קצת לוויל, מספר לו על ילדותו, או בעצם על החלקים היותר נחמדים בה, בכל אופן.
ו-וויל הקשיב, ושיתף גם הוא, על הימים בהם היה לבדו בבית כי הוריו היו בהופעות, איך למד להסתדר ואיך הבין שהוא רוצה להיות רופא.
לאחר פרק זמן ארוך וחשוד שבו חבריהם לא הופיעו למרות שהם אמרו שהם "יבואו עוד מעט"
טוב, אם כמעט שעה זה נחשב אז הם עמדו בתקנות של "עוד מעט" (העיקר העוד מעט שלי לוקח שעתיים)
"מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?" שאל וויל
"סתם, היה איזה משהו..." התחמק ג'ייסון
"כן, היה ריב קטן..." אמרה הייזל
"אוקיי..." וויל וניקו החליפו מבטים של 'אנחנו יודעים שיש משהו מאחורי זה ואנחנו עומדים לגלות.'
"אז, רוצים לנצל את הבריכה הזאת באמת איך שצריך?" שאל ג'ייסון, מחליף חיוך זומם עם פרסי שהנהן, אותו חיוך זומם מרוח על פניו.
"מלחמת מים!"
~~~
בסופו של דבר, אחרי שכולם נרטבו עד לשד עצמותיהם (חוץ מפרסי, שיצא יבש משום מה, אבל וויל שכנע את עצמו שהוא פשוט התייבש מהר.)
כל הזמן שבו היו בבריכה הוא ראה את חבריהם מחליפים מבטים זוממים, וזה מאוד הלחיץ אותו.
בלשון המעטה.
הוא לא ידע מה הם מתכננים אבל הוא מקווה שזה לא משהו יותר מידי מביך.
~~~
"וויל!" הוא שמע את ניקו קורא לו "תוכל לבוא רגע?"
בטח שהוא יכול.
למעשה, הוא רץ במסדרונות עד לחדר בו ניקו נמצא, חדר ריק שיש בו רק ספה ומקרר קטן.
למה החדר הזה קיים? אף אחד לא ידע.
"ניקו? למה קראת לי?" וויל התיישב על הספה לייד ניקו
"אני לא יודע, ריינה אמרה לי לקרוא לך, היא הלכה לשתות רגע"
לפתע הדלת נסגרה במהירות וקרקוש מפתח נשמע.
נעלו אותם בפנים.
"שיט!" ניקו קילל "ריינה!!"
נשמעו צחקוקים מהצד השני של הדלת
"תהנה אח קטן!" ריינה הקניטה אותו "נוציא אתכם עוד כמה שעות" צעקה פייפר
וניקו הכה בידו על מצחו. "מטומטמים"
היו חלונות בלתי פתיחים בחדר והספה נפתחת אז נראה שחבריהם התכוונו שהם ישארו שם לפחות ללילה.
טוב נו, חשב וויל מה כבר יכול להשתבש?
~~~
מה יכול להשתבש?
מסתבר שהרבה.
או לפחות, מהצד השני של הדלת.
"כמה זמן הם יהיו שם?" שאל פרנק
אוי, הם לא חשבו על זה.
הכוונה שלהם הייתה לשחרר אותם אחרי שהם יתנשקו אבל איך יוכלו לדעת מתי הם יתנשקו?
"חכו רגע" אמר פרסי ורץ.
רץ לאן?
תגלו בהמשך!
~~~
עבר יום, וויל וניקו עדיין תקועים בחדר.
פרסי החליט לבקש מהאח הגדול להגיד להם מתי וויל וניקו מתנשקים כדי שיוציאו אותם מייד לאחר מכן.
~~~
"א-לף"
"...סטופ!"
"ט"
"המממ"
זה הסיבוב השביעי שלהם של ארץ עיר.
לא היו להם דפים אז הם עשו את זה בעל פה, ונראה שזה די מעביר להם את הזמן.
"טורקייה"
"טיוואן"
"עיר"
"טייבה"
"המממ"
"רוצה שלוש שאלות?"
ניקו הנהן.
המ, וויל לא ציפה שיסכים.
כנראה באמת משעמם לו
"מי מתחיל?" שאל ניקו
"אתה רוצה שאני אתחיל?" שאל וויל וניקו הנהן.
"אוקיי, אז..." וויל חשב לרגע "אמממ... מה הצבע האהוב עלייך?"
ניקו גיחך "זה כל מה שיש לך?"
וויל משך בכתפיו
"זה.. אמ.. שחור אני מניח. או כחול שמיים" ניקו הסמיק קצת.
(זה תיקן לי מהסמיק להסמים😭 ~ה.כ)
לא שנראה שיש סיבה מיוחדת לכך שניקו הסמיק אבל וויל לא התלונן כי הוא נראה מתוק כל כך שהוא מסמיק.
"אוקיי עכשיו אתה שואל" אמר וויל.
ניקו חשב כמה רגעים "מה הטייפ שלך?" וויל נחנק.
למה שניקו ירצה לדעת מה הטייפ שלו?
הוא מעוניין בו גם?
"אה... שיער כהה, עיניים כהות... חמוד..."
הוא האדים
"מה שלך?" הוא שאל את השאלה השנייה שלו
ניקו הסמיק עוד יותר אם זה אפשרי
"שיער בהיר, עיניים בהירות.. אממ... דואג לאנשים..."*
"קול..."
"מה הנטייה שלך? אם. לא איכפת לך לענות?" שאל ניקו (סלחו לי אני לא זוכרת האם כתבתי את זה בריאיון של וויל וגם אם כן ניקו לא ראה אותו)
"לא איכפת לי לענות, ואני ביסקסואל" וויל חייך.
"זאת שאלה מאוד מוזרה... אבל..." וויל ניסה לחשוב איך לשאול את השאלה שיכול להיות שתהרוס את כל העניין המהוסס שנבנה בניהם.
"אתה... אם הייתי מבקש ממך- לא רגע," הוא לקח נשימה עמוקה "אם היו מבקשים ממך לנשק אותי, היית עושה את זה?" עכשיו שניהם נראו כמו שתי עגבניות בשלות מוכנות לאכילה.
ולאט לאט...
ניקו הנהן בראשו.
"ו- ואם אני הייתי מבקש ממך לנשק אותי?" שאל וויל לאחר כמה שניות, "היית עושה את זה?"
ועוד פעם, אחרי כמה שניות...
ניקו הנהן בביישנות.
"אז... תנשק אותי."
פניהם היו קרובות, מבטיהם נתפסו אחד בשני.
לבבותיהם פועמים כלב אחד.
ואז-
הדלת נפתחה.
שוב.
לעזאזל.
~~~
*כמובן שוויל עיוור והוא לא הבין שניקו מדבר עליו
~~~
אתם חולמים?
נוי הוציאה פרק למרות שהיא כבר העלתה פרק אתמול?
אז אני שמחה להגיד שאתם לא חולמים!
וזה אכן פרק!
היום אנחנו מציינים חודש למלחמה.
חודש שבו ספגנו אבדות נוראיות, ובכינו לא מעט.
אבל עם ישראל, כמו עוף חול, שנשרף ונולד מחדש, כך גם אנחנו, נולדים מחדש מהכאב.
הפרק לא עלה בשביל לזלזל ביום הזה, אלא בשביל לשמח את הקוראים, ולתת קצת הפוגה מהמצב.
אוהבת אתכם יפים שלי, ביחד ננצח!
נוי♥