פרסי:
אנבת' וקליפסו נראו ממש, אבל ממש זועמות וזה אחד הדברים הכי מפחידים שקיימים, במיוחד כי אנחנו יודעים שהפעם זו אשמתנו. או שאולי ננסה לחשוב בצורה יצירתית איך זה לא? כי אנחנו כל כך תמימים שאיך יכול להיות שזו אשמתנו שהדבר הזה לקח אותנו למימד אחר. נכון?!
או שאולי זו כן אשמתנו? לא משנה..
בכל אופן לפני שהספקתי להבין מה קורה, אנבת' העיפה אותי בהנפת הג'ודו שלה, שתאמת, כאבה.
מזווית העין ראיתי את קליפסו מכניסה אגרוף בבטן לליאו. טוב, לפחות הוא גם חוטף קצת.
ברקע קלטתי את מר פורקל בוהה בנו במבט מופתע ותוהה איך להגיב.
הוא בחר בדרך הלא נכונה.
הוא התקרב לאנבת' וניסה לעצור אותה מלהחטיף לי, טעות חמורה.
אני חושב שאת המבט שאנבת' נתנה לו באותו רגע הוא לא ישכח לעולם.
באותו רגע הוא נרתע וחזר לאחור בלי לשאול שאלות מיותרות
נראה שאנבת' החליטה שצריך להבהיר לו את זה בצורה יותר ברורה: ''אתה לא תתערב בעניינים שלנו" היא אמרה.
למר פורקל היה מבט של 'אין לי מושג מה קורה כאן אבל עדיף שלא אתערב'.
"לעולם, לעולם!" אמרה אנבת', שכל מילה מלווה במכה, "אל תעלם לי ככה. ובמיוחד לא עם ליאו!"
"היי! אני ממש כאן, את יודעת" אמר ליאו ליד, כשגם הוא חוטף מקליפסו.
היא שלחה אליו מבט רצחני.
"אתה יודע למה אני מתכוונת."
"כן, אבל זה עדיין מעליב"
"ליאו ואלדס!" עכשיו תורה של קליפסו כנראה, "מה חשבת לעצמך?"
"אממ, לא חשבתי?"
הוא חטף על זה סטירה.
"שלא תעז להעלם לי ככה, במיוחד כשאתה מבטיח לי משהו!"
ליאו הסתכל עליה בבלבול, "מה הבטחתי?- אהה הפקניק" הוא טפח לעצמו על המצח, "סליחה, אני אפצה אותך"
"מתי בדיוק?"
"אממ כשנחזור?"
"ואיך נעשה את זה?"
"איך הגעתן?"
"עם שני אלו", היא החוותה אל ניקו וויל, שמסתבר שהיו שם כל הזמן הזה.
"או היי ניקו, וויל" אמרתי.
הם הנהנו בברכת שלום.
"רגע, כמה זמן אתם עומדים שם?"
"די מההתחלה" ענה ניקו.
"נראלי שנזוז עכשיו" אמר וויל, "אתה מוכן?" הוא שאל את ניקו.
"כן יאללה. בוא נחזור. היה נעים להכיר אתכם בנים!" והם חזרו במסע צללים.
פתאום שמענו צעדי ריצה, ומסתבר שאלו היו חבורתם של שנורקל.
נהדר.
"מה קורה פה?" שמעתי את פיץ שואל.
"זו שאלה שגם אני אשמח לקבל עליה תשובה" ענה מר, היי הוא שינה צורה בחזרה למנהל בית ספר!
"יאו, הצלחתם להעריך אפילו על פורקל שהוא לא יודע איך להגיב, וגם החרבתם חצי בית ספר?!, אני חייב שתלמדו אותי כמה טריקים" אמר קיף.
פורקל/מנהל לא נראה מאושר מהעניין.
"טוב, אמר פורקל, אחרי שהוצאתן עליהם עצבים, אתן מוכנות בטובכן להגיד לנו מי אתן?"
"לא" ענתה אנבת'
"מה?"
"אה, רק רציתי לראות את ההבעה על הפנים שלך, אנחנו החברות שלהם."
"אה. זה מסביר הרבה"
"טוב עכשיו, אתם הילדים, לפני שתסתבכו בעוד צרות, אתם חוזרים עכשיו ומיד לאורגוולן" אמר מר פורקל
"לאן?" שאלתי
"לבית של פיץ וביאנה. אני אוודא שמר וואקר יהיה שם"
אוי לא. הם רוצים שנשתמש שוב ביהלומים שלהם.
"אפשר ללכת ברגל?" שאלתי
כל האלפים היו מופתעים מהשאלה.
"בהחלט לא." ענה מר פורקל.
אוףף. החלפתי עם ליאו מבט של יאוש. ואז פניתי לאנבת' בזמן שליאו פנה לקליפסו: "אנחנו נצטרך ללכת איתם כמו שאנחנו הגענו, וזה לא ככ כיף."
"מה הכוונה לא ככ כיף?" שאלה אנבת' בחשד.
"זה די אומר שאת מתפרקת לחלקיקים קטנים וכל חלק ממך עף בנפרד למקום שאת צריכה להיות בו, עד שאת נוחתת שוב בתור עצמך."
"הסבר עדין מאוד."
***
איזה כיף שיש עוד פרק אה?
הרמיוני כתבה איתי חצי ממנו בערך אם לא יותר, אז זה מרגיש הרבה יותר מוצלח. אה, וגם כתבתי אותו כשעברתי את השעה אז בכלל.
קיצר, תמשיכו להגיב ולככב כי באמת כיף לי לכתוב כשאני יודעת שנהנים וצוחקים מזה🙃
קיצר, מקווה שטוב אצלכם ושזה העלה את המצברוח🇮🇱💕
לוב יו ביי🤪