נ.מ טאהיונג:
"נוו מה קרה בינכם?", שאלתי את ג'ימין בחוסר סבלנות, "טוב אז ככה", ג'ימין אמר כיחכח בגרונו והתיישב זקוף, "אתמול אני ויונגי הלכנו לקניות, ורציתי לקנות משהו לחדר, אז יונגי אמר שאין לו בעיה אבל בתנאי שאני יפסיק להציק לו, אז הסכמתי והוא קנה לי, אחרי זה נסענו לבית וכל הנסיעה הייתי בשקט, בגלל שאם אני לא מציק אז אין לי מה לעשות, ויונגי כמעט נרדם מהשקט אז התחלתי להרעיש, ואז יונגי התעצבן שאני מרעיש, אבל מה אני יעשה??, אני יתן לו להירדם תוך כדי נסיעה?", הוא שאל והנהנתי לשלילה, "אחרי זה התחלנו להתווכח ומאז אני לא מדבר איתו", הוא סיים ושילב את ידיו תוך כדי שהוא זורק את גבו בהחלטיות על גב הספה.
"אני לא מאמין שהקשבתי לכל הדבר הזה עכשיו במשך שתי דקות", אמרתי ונענעתי בראשי ביאוש, "אתה ביקשת", הוא אמר, "חשבתי שזה משהו רציני" אמרתי, "אתה חושב שצחקתי?", הוא שאל בטון נפגע, "אני חושב שאתה באמת צריך לשקול על בית חולים פסיכיאטרי".
"סתום".
"טאהיונג??", שמעתי מישהו קורא לי מהסלון, לעזאזל, אף פעם לא נותנים לי לקרוא בשקט.
"מה?", אמרתי כשאני נכנס לסלון, "איפה ג'ונגקוק?", יונגי שאל אותי כשהוא כולו חיוור, עד כמה שזה אפשרי אצלו, "בעבודה", אמרתי והסתכלתי על יונגי בלחץ, "קרה משהו?", שאלתי אותו, אך הוא לא ענה, הוא רק הסתובב במהירות ויצא מהדלת בריצה.
מה לעזאזל הולך פה?
"צ'ים", אמרתי לג'ימין שעמד במטבח והכין לעצמו ראמן, "מה?", הוא שאל, "יש לך אולי מושג מה יש ליונגי?", שאלתי אותו, "אם אני לא מדבר איתו איך אני ידע?", הוא ענה בהרמת כתפיים קלה, "אה נכון, שכחתי", אמרתי והסתכלתי קדימה, בוהה באוויר ומנסה לחשוב מה היה כל-כך דחוף ליונגי לראות את ג'ונגקוק.
"טאהיונג", הוסוק לפתע הגיח מאחורי, "וואי נבהלתי, מה?", אמרתי עם יד על הלב, "יש מצב שאתה שם את זה אצלך ומחביא את זה מג'ונגקוק?", הוא שאל והביא לי חבילה עטופה בנייר לבן, עם כיתוב של "Happy birthday" עליו.
"כן, אבל למה?, זה הפתעה?", שאלתי אותו בחיוך סקרן, "ל-לא, כאילו כ-כן, אבל הפתעה לא ממש..., נעימה", הוא אמר טיפה בלחץ והסתכל עליי, מחכה לאישור ממני שאני מסכים להחביא את זה אצלי, מה כבר יכול להיות שם?, פצצת סירחון?, מה כל-כך חשוב לו להחביא את זה?.
"אוקיי", אמרתי ביאוש והוא חייך בהקלה, "תודה טאהיונג, אבל תזכור להחביא את זה טוב, עד שלא יסתדרו הדברים אני לא רוצה שהוא יראה את זה", הוא אמר ובא להסתובב, "מה?, איזה דברים?", שאלתי לפתע בחוסר הבנה, "רגע..., יונגי לא אמר לך?", הוסוק שאל בהפתעה והסתובב בחזרה לכיווני, "אמר לי מה?", שאלתי, המוח שלי רק הולך ומסתבך, "טוב אז אממ...", הוסוק התחיל והתלבט אם להמשיך, "אני לא יודע אם ג'ונגקוק סיפר לך את זה אי פעם, אבל..", הוא עצר ונשם עמוק, כאילו מכין את עצמו לגרוע מכל, "אח שלו עזב אותו כשהיה קטן", הוא אמר והסתכל עליי בעצב, לראות איך אני יגיב, "אני יודע את זה", אמרתי עדיין לא מבין, "אז..", הוא אמר והסתכל על המתנה שבידי, הסתכלתי עליה, ואז עליו, לא הבנתי מה קורה פה, קודם יונגי נכנס כולו חיוור ושואל איפה ג'ונגקוק, עכשיו הוסוק נכנס לי עם איזה מתנה שאין לי מושג מה יש בה, ומבקש ממני להסתיר את זה מג'ונגקוק, ואיך אח שלו קשור לכל זה?, שמישהו יסביר לי לפני שאני בורח מפה לנצח, כל יומיים קורה פה משהו אחר, אין לי פאקינג כוחות.
"אח שלו חזר", הוסוק זרק את זה לאוויר.
שקט.
ניסיון עיכול.
ושוב שקט.
"מ-מה?", שאלתי בהרמת גבה, "אח שלו מה?", הוספתי כדי להיות בטוח ששמעתי נכון, "א-אח של ג'-ג'ונגקוק, חזר", הוא חזר על אותו משפט שוב, נראה שגם הוא עדיין מנסה לעכל, "מתי?, איך?, למה?,", שאלתי ברצף וחוסר הבנה, "א-אני לא יודע", הוסוק אמר ופלט אנחה מיואשת, "אבל הוא ביקש למסור לו את זה, ומזל טוב ממנו", הוא הוסיף והצביע על החבילה שבידי, "א-אני..", עצרתי באמצע, לא היה לי מה להגיד.
אני לא הולך להביא את זה לג'ונגקוק, זה יכאב לו.
יותר מידי.
נ.מ יונגי:
"היי ג'וסון, ג'ונגקוק פה?", שאלתי את הבוס של ג'ונגקוק שהקדים אותי וישב בכניסה לחדר הכושר, "כן הוא בפנים", הוא אמר והסתכל עליי בהרמת גבה, "קרה משהו?", הוא הוסיף, "ל-לא, אני צריך אותו שניה, תרשה לי להוציא אותו לאיזה חצי שעה", אמרתי, מתחנן בפניו, "אוקיי, חצי שעה ולא יותר, יש לו הרבה עבודה היום", הוא אמר וחזר לגלול בטלפון שלו.
אז תחליף אותו מטומטם, אמרתי לעצמי בראש ונכנסתי לבפנים.
"ג'ונגקוק", קראתי לו כשהיה עסוק עם מישהו שהתקשה בלהרים את המשקולות, הוא הסתובב באחת והופתע לראות אותי שם, "מה אתה עושה פה?", הוא שאל, "א-אני צריך לדבר איתך כמה דקות", אמרתי לו בהיסוס, "זה דחוף?", הוא שאל כשהוא לוקח את המגבת שנחה על הברזל בצד, "בחייך, ממתי אני מגיע אליך לעבודה?", שאלתי אותו בניסיון לשכנע, "אוקיי אוקיי, תן לי שניה לשאול את הבוס שלי", הוא אמר ובא לצאת, "לא צריך", אמרתי לו לפני שהספיק להתרחק, "דיברתי איתו כבר, הוא נתן לך חצי שעה", הוספתי והחוותי בידי לכיוון היציאה, "אה, וואו", הוא אמר עם מבט מתפלא, "לא ציפיתי שהוא יסכים", הוא הוסיף חצי לעצמו וחצי לי, הוא שם את המגבת בצד והלכנו לכיוון היציאה.
"אז.., מה היה כל-כך דחוף לך להוציא אותי בשיא העבודה?", הוא שאל כשהתיישבנו מעט רחוק מהחדר כושר, "א-אני..", אמרתי ועצרתי לרגע, לקחתי נשימה עמוקה והרגעתי את עצמי קודם, אם אני לא ארגע בעצמי, ג'ונגקוק יהיה פי שתיים לחוץ.
"אתה מבטיח לי שאתה לא תעשה שום דבר אם אני יגיד לך את זה?", שאלתי אותו, הוא הסתכל עליי בחוסר הבנה והנהן לאט, "אתה מבטיח לי שתשאר רגוע ולא תתעצבן?", שאלתי שוב כדי לוודא, "כן, נו, אני באמצע עבודה ואתה מוריד לי את כל האנרגיה", הוא אמר בחוסר סבלנות, "וואו, תודה", אמרתי בטון מעט נפגע, "בכייף", הוא אמר והסתכל עליי כאילו הוא עוד שניה מפרק לי עצם עצם מחוסר סבלנות.
"א-אח שלך", אמרתי לאט, המבט שלו עדיין לא השתנה, "מה איתו?", הוא שאל בחוסר עיניין, "הוא..", אמרתי ועצמתי עיניים, איך לעזאזל אומרים לו את זה?.
"הוא מה?", הוא שאל בחוסר סבלנות שעוד שניה מתפקעת, "הוא חזר".
באבאםםםם
סתם סתם חח
אני אוהבת לעשות את זה
סליחה על האיחור המזוויע, לא הרגשתי טוב
מקווה שנהנתם, פרק הבא יעלה ביום שני כרגיל🫶
האב א גוד נייט 🩷