פרק: 23
————————————————————
סופרייז!🎉
זכייתם בעוד 2 פרקים לפני האחרון במתנה. כי אני קרובה ל6,000! צפיות
טיפ ממני... לא לקרוא את הפרק הזה באמצע הלילה
!☺️
————————————————————
דמעות החלו לזלוג מתוך עיניי.
״אתה יכול לקום.. אין צורך, שתתנהג ככה יותר."
בכל מקרה.. רק רציתי ללמד אותו לקח.
על כך שהוא שיתף פעולה עם אדריאן במקום לעצור אותו.
אלרועי התחיל להתרומם מהרציפה.
מתיישב לידי על המיטה ומניח את ידו על כתפי.
״מה שעשית עכשיו.. זה אפילו לא משתווה למה שאני גרמתי לך ולעוד הרבה.."
קמתי מהמיטה, גורמת לו להיבהל.
אני חייבת לעשות משהו..
״קח אותי למרטף! איפה אותן הנשים שאמורות להימכר בימים הקרובים!"
״חכי זה נורא מאוחר..."
״אין מאוחר מספיק עבורי.. קדימה!"
״בסדר.."
————————————————————
במרטף
————————————————————
הקור כאן לא נורמלי. גופי לא הפסיק לרעוד.
הלכתי בעקבותיו של אלרועי בפחד שרק התעצם בכל צעד אחד שלי. אלרועי, נעצר ממול שער הסורגים.
השער התחיל להיפתח עבורו כשהוא זיהה את פניו.
אלרועי נכנס ואחריו אני.
הסטתי את מבטי לאחור בהפעם האחרונה ונעצרתי בשנייה אחת בפה פעום. כשהבחנתי, בסוג של בית סוהר אבל לא ברור כל כך.
רצתי לעברו של אלרועי שכבר התקדם ממש הרבה.
ופותח עבורי את הדלת הענקית שהייתה מפוצלת לשתיים.
ואוו, האולם הזה נראה כל כך עצום ואפרפר בפנים. קצת מיושן הייתי אומרת.
אבל למה יש כאן ריח שרוף..?
נכנסתי לבפנים ואחריי אלרועי.
שוטטנו במסדרונות.
כך שהבחנתי בהרבה מאוד דלתות פתוחות וחלקם היו סגורות לאורך כל המסדרון.
״הצילו.. אל תתעלם. עזרה.."
״אלוהים אדירים!" צעקתי בבהלה. אני חושבת שאני עומדת להיתעלף.
״למה היא לעזאזל בתוך כלוב של ציפור!?"
״מה לעזאזל נסגר איתכם!?" צעקתי על אלרועי בתקיפה.
״למה אתה לא מגיב!?"
״לא מספיק שאתם מוכרים אותן עבור כסף, אלא אתם אפילו דוחפים אותן לתוך כלובים של ציפורים!?"
״אבל למה, מה הן עשו לכן!?" צעקתי עליו על סף של דמעות.
המשכנו לחדרים אחרים ונעצרתי בחדר אחד.
״ומי זה!? ומה הוא לעזאזל עושה לה?"
״לפני שהן נמכרות הן חייבות לעבור כמה בדיקות שיגרתיות בכל יום ביומו."
״רק לוודא שאין להן מחלות מין וכה."
זה מזעזע..
אני רוצה ללכת מכאן... כשפתאום, הרגשתי את כף ידו אוחזת בידי.
״אין לך ממה לפחד.."
נאנחתי. אני לא יודעת אם פחד זה המילה הנכונה לתאר את המצב שלי.
הורדתי למטה את הראש.
בטח אותם ההורים מאמינים שהם שולחים את הילדים שלהם לפנימייה קתולית רגילה.. אבל מה שעצוב ש.. זה לא האמת.
במקום זאת, הן נועדו להימכר כאן כבובות טהורות בתוך כלובים.
אם רק הייתי יודעת מוקדם יותר... אולי הייתי עוצרת את זה מלקרות.
״ומה הסיבה שאתם ממשיכים בזה?"
״דילול אוכלוסין.. יותר מידיי נשים קתוליות נשלחות לכאן על ימין ועל שמאל ואין כבר מספיק מקום.."
מתחתי את הלסת והפשלתי את השרוולים.
״הגיע הזמן לעשות כאן קצת סדר!"
״ואתה בתור העוזר האישי שלי, צריך לעזור לי.."
״מה את מתכוונת לעשות?"
״כמובן, לשחרר אותן."
״חכי זה מסוכן.. אני לא יכול לתת לך להיפגע."
התעלמתי מדבריו, שעיניי ננעצו בדלת אחת נעולה.
הנחתי את כף ידי על ידית של הדלת.
״חכי אל תכנסי לשם!"
״למה גם פה יש נשים בכלובים!?"
״זה לא זה, זה קצת אחר...."
פתחתי את הדלת כשעיניי נעצרו במתלה.
״מה זה?"
״אנדראיה.. זה, אני יכול להסביר!"
בתור אחת שצייתה כל הזמן לפקודות.. אז מעולם לא נאלצתי לחוות סוג כזה של..
אבל עדיין! אין שום סיבה מוצדקת.. לא משנה מה הן עשו ולא עשו. אין סיבה לכלוא נשים בתוך כלובים ולמכור אותם כחיות מחמד!
אבל מוזר.. לא יצא לי לראות אף גבר כלוא כאן.
אז מה שלא יהיה.
״רגע לגבי הכומרים?"
״אחרי שהרוב הנשים נמכרו.. אז העודף שנשאר ולא נמכר.
אז לכומרים יש את הזדמנות להנות עם הנשים החסרות ערך."
החסרות ערך? מה בגלל שאף גבר אמיד לא רכש אותן.
כואב לי בחזה..
כי אני מרגישה אשמה גדולה. ייתכן שגם אמיליה נמכרה כבר.
״אלרועי.. תוכל להשיג לי את הרישום של אמיליה.
למי היא בדיוק נמכרה?"
״כן כבר.." השיב.
אחרי כמה דקות, חזר עם תיקייה שבה כל הרישום של אמיליה. חטפתי ממנו את התיקייה.
דפדפתי דפים. ״בואו נראה."
תעודה זהות 2167750 ..מספר 3488. מין: נקבה.
גיל: 15..
צבע עיניים: כחולות.
שיער: חום שטני.
גודל השדיים: **
מה לעזאזל!?
דילגתי על הפרטים הלא רלוונטיים.
״אה הנה!"
״אמיליה, נמכרה באושר ועושר לאיתן אליאס."
עיניי נהפכו לפעומות.
אמיליה.. והארוס שלי?
עיניי החלו להתמלאות בדמעות.
וטפטפו על הכתוביות.
זה לא כאילו.. שקיוויתי להתחתן איתו. אבל זה עדיין קצת כואב.. וגם אמיליה, אני מקווה שהיא מאושרת איפה שזה לא יהיה.
אני לא רוצה שגם היא תיפגע..
————————————————————
מה אתם חושבים שיקרה בפרק הבא?🫣
מה דעתכם על הפרק של היום?
אשמח שתגיבו זה נותן לי המון מוטיבציה להמשיך לכתוב לכם🥰
רף: 10 הצבעות 💫 ו10 תגובות❤️ ומי שעדיין לא עוקב אחריי אז בזריז. 🤩