פרק: 16
————————————————————
עמדתי ממולו בהלם. והורדתי את ראשי מטה.
״אני לא רוצה לעשות את זה!" צעקתי עליו.
״האם את מעזה להרים עליי את הקול ועוד ללכת נגדי!? האם אחיך החסר התועלת שלך לא לימד אותך נימוסים!?"
״אם כך, מישהו אחר יעשה את זה במקומו.."
אני פשוט בשוק.
הבחור הזה.. הוא הרגע ביקש ממני להתפשט בפומבי ממולו בטענה שאני משקרת בקשר לבתולים שלי.
ועוד הוא אומר לי שאני חסרת נימוסים!? האם הבחור הנרקיסיסטי הזה בכלל מסתכל על הגבשת של עצמו!?
עזבו לא משנה.. אני כבר חוזרת בעצמי על כל מה שנאמר קודם לכן.
הוא לא בדיוק הטיפוס שלי. כנראה שיופי זה לא הכל, אם אין כלום בפנים.
שאבין, ההורים שלי לא מעריכים אותי עד כדי כך בשביל לתת לי את האידיוט הזה בתור הארוס שלי!?
שילבתי את הידיים ומסיטה את פניי הצידה.
טוב, כבר לא אכפת לי.. אין לי זמן לבזבז עליו עכשיו..
אני צריכה לחפש את אמיליה.
הלכתי ממולו בראש מורם ומתעלמת מקיומו.
לא לפני שחשתי בכף ידו אוחזת בחוזקה בפרק כף ידי.
מה הוא, בדיוק חושב שהוא עושה!? ״תעזוב אותי!" חתיכת סוטה!"
ניערתי את כף ידי בחוזקה ומשתחררת ממנו.
שניה אחרי זה, הרגשתי ידו סוטרת ללחיי כשהוא גורם לפניי לזוז הצידה ולהידחק לקיר.
גבי נזקף קדימה.
עיניי התמלאו בדמעות.
בזמן שגופי התמלא ברעידות מהסטירה הפתאומית הזאת.
מאז שהתחלתי להסתובב עם אמיליה.
נהיה לי קצת ביטחון להרים קצת את הקול.
אבל מסתבר שאני לבד. אני אפילו לא מסוגלת להגן על עצמי.
כי אין לי ביטחון מספיק, כמו שאני חושבת שיש לי..
האם הייתי צריכה להתפשט ממולו? בשביל שלא ארגיז אותו.
גבי נדחק בחוזקה על הרציפה ואיתן עלה מעליי מנסה לפתוח לי את הרגליים, כך שהרגשתי את גופו העיליון בין שתי רגליי.
חיוך ערמומי חושף שיניים. נמרח על שפתיו.
״זה בסדר..
גם אם את לא.. אין לך ממה להרגיש דחויה. אני פשוט אקח אותך בתוך פילגש.."
״את מאוד יפה.. מכדאי שלא אקח אותך בתור הרכוש שלי. אחח אני רוצה לטעום אותך.."
״אנדראיה".
שפתיו נגעו בשפתיי. תוך כדי, שהוא מנסה לדחוף את לשונו ולבלוע לי את השפתיים.
משכתי את ראשי לאחור.
״בבקשה.. תתן לי ללכת."
״איך אוכל להשתחרר ממך עכשיו? סקסית שלי. פנטזתי עלייך כבר תקופה שלמה.. אבל אחיך המעצבן הזה, תמיד דחה את הבקשה שלי מלבוא לראות אותך מוקדם יותר.
מלפני האירוסין שלנו.
אבל, עכשיו. שום דבר לא יוכל לעצור אותי."
אמר בזמן שאצבעותיו התחילו לפתוח לי בזריזות את הכפתורים.
לא, אני לא יכולה לתת לו.. לעשות לי את זה!
מתחתי את הלסת על סף של דמעות ונאבקת לסגור לעצמי את הרגליים.
ואת שתי ידיי הנחתי אותם על החזה המוצק שלו.
קדימה, אני מסוגלת לעשות את זה!
התיישרתי עם זורעותיי מעלה ובכל כוחי נאבקתי להקים את עצמי ואותו ממני.
————————————————————
•נקודת מבט של אדריאן•
————————————————————
עיניי נהפכו למזועזעות.
וידיי רעדו בקול צחוק זדוני.
מאז שאני זוכר את עצמי..עבדתי נואשות מכדאי לבדד אותה בדרכים תמימות.
לא רציתי שיהיו לה חברים ולא רציתי שהתקרבו אליה מלבדי. אז המצאתי עבורה תירוצים רבים שיגרמו לה לפחד.
אבל לבסוף מטרותיי הוצגו.
מאז לכל התקופות אנדראיה בחיים לא אעזה לצאת לבדה לבחוץ. אלא רק איתי.
הפכתי אותה לפחדנית עד למצב שהיא תפחד מהצל של עצמה. .
רציתי שהיא תהיה אומללה. מכדאי שהיא לא תוכל לסמוך על אף אחד מלבדי ומעל הכל להפוך אותה לתלותית בי.
אבל ,אז.. כל מה שבניתי התפרק לי בשתי ידיי.
והכל בגלל האמיליה הזאת... האישה הארורה הזאת שהרסה לי את אנדראיה שלי.
אסור לי, היה לי לתת להן לבלות יחד.
אבל, עכשיו.. זה כבר לא חשוב. כי אני אדאג להעניש אותה על היותה ילדה רעה.
התקדמתי לכיוונם.
נו נו ילדה רעה.. האם כך את מעזה להתמסר כל כך בקלות למישהו שפגשת רק לפני רגע?
זה לא בסדר.. זה לא בסדר. ככה לא מתנהגים.
״אם היא לא תהיה שלי, אז היא לא תהיה של אף אחד!"
שלפתי סכין מהכיס.
ורצתי בניטור מאחורי גבו של איתן.
בעוד שידיי היו מורמות מעלה באוויר.
״בן כלב! תתרחק מהאנדראיה שלי מיד!"
————————————————————
מה דעתכם על הפרק של היום?
אשמח שתגיבו 🥰
פרק שש עשרה, אהובים שלי:) מקווה, שאהבתם את הפרק של היום. כי אם כן, אז אל תשכחו לפרגן לי בתגובות.
רף: 10 הצבעות 💫 ו10 תגובות❤️ ומי שעדיין לא עוקב אחריי אז בזריז. 🤩
נ.ב מי שלא אגיב עד עכשיו אשמח שתגיבו. שאדע לפחות שאתם חיים 👀