פרק: 11
————————————————————
ממולץ! מומלץ! לשמוע בעוד שהמוזיקה פועלת.
זה נותן עוד אפקט מיוחד לסיפור ומעל הכל, נותן לנו יותר לחוש בדמות הראשית.
אז קריאה מהנה🌹
————————————————————
2:00 בלילה.
ניגנתי וניגנתי על פסנתר..
נסיתי לשכוח את היום הזה..
להדחיק אותו. אבל, זה עדיין היה שם... זה לא כאילו שאפשר פשוט להתנהג כאילו שכלום לא קרה.
דמעותיי זלגו מתוך עיניי וטיפטפו על הקלידים.
נמאס לי.. נמאס לי מהכל.
אני רק רוצה את אחי בחזרה.. את אחי המעצבן והמציק.
זה שתמיד גורם לי לצחוק בבכי כשאני עצובה.
ולאותו האחד, שהיה תמיד מקשיב לי כשהייתי פורקת לו כשקשה לי.. זה שמבין אותי ולא שופט אותי.
צחקקתי.
הוא אפילו היה הראשון, שידע שקיבלתי את הווסת הראשון שלי.
הרגשתי איתו בנוח, אז סיפרתי לו את כל הסודות שלי.
השפלתי את מבטי מטה לפסתנר. נושכת לעצמי את השפה התחתונה של שפתיי על סף של דמעות.
למה? אדריאן.. למה!? למה שתרצה לפגוע בי? מה עשיתי לך? מעל הכל, אני אחותך! למה שתרצה לפגוע באחותך?
מה לא בסדר איתך!? ברור לי שאתה לא באמת מאוהב בי.
כי זה בלתי אפשרי לקרוא לזה "אהבה"..
״אאא.. את מנגנת כל כך יפה!"
עיניי נעשו לפעומות, ששמעתי את קולה של אמיליה נשמע מאחוריי. ניגבתי בזריזות את הדמעות והסטתי את פניי הצידה.
״אנא סלחי לי.. אם גרמתי לך להתעורר בגללי." אמרתי והתרוממתי מהכיסא.
״היי למה הפסקת??" בדיוק התכוונתי להתיישב על הספה ולהקשיב". אמרה בבאסה והתיישבה על הספה.
זה לא יהיה קצת מביך.. אם אנגן ממולה? אחרי הכל אני רק איזו חובבנית שאוהבת לנגן על פנסתר.
טוב, בסדר.. אם היא כל כך מתעקשת.
למען האמת, אף פעם לא הופעתי ממול אף אחד מלבד ממול אחי.. אז כאילו, כמה נורא זה יכול להיות כבר?
״טוב, אם תרצי.. אוכל לנסות לנגן לך קטע קטן מהסיפורון".
אמרתי וחזרתי להתיישב ממול הפסנתר.
״נהדר!"
הנחתי את אצבעותיי על הקלידים והתחלתי לנגן עד לשקיעה.
אולי היום, יהיה טוב יותר.
תמיד חשוב להיות אופטימיים לא משנה מה..
אחרת אקרוס נפשית.
————————————————————
7:00 בבוקר.
״תגידי, את עשית את זה?!" צעקה אמיליה ומרחרחת את המאפים המתוקים שהכנתי.
״אממ כן.." אמרתי מצחקקת. תוך כדי שאני מנגבת את הכלים ששטפתי לפני רגע ומחזירה אותם בחזרה למגירות.
הרגשתי סוג של התחייבות לעשות משהו קטן עבורה.
על זה שהיא נתנה לי להישאר כאן אתמול.
״אאא! אחח חם, חם.. זה חם!" צעקה תוך כדאי שהיא מקפיצה את המאפה על שתי ידייה מרוב שזה היה רותח.
הנחתי את שתי כפות ידיי על מותניי.
״טוב, שכחתי לציין שזה עוד חם.." אמרתי מצחקקת.
״עכשיו, את אומרת לי!?" אמרה בלשון נפוחה.
אחרי זה, יצאנו מחוץ לחדרה של אמיליה
בזמן שאמיליה לא הפסיקה לקרקר מסביבי כמו איזה סביבון.
״אלוהים! יש לך את הפרצוף הכי חמוד שראיתי!" צווחה לי באוזן בעוד שהיא מושכת לי בהלחיים השמנמנות שלי.
נאנחתי מיאוש.
אלוהים, על מי נפלתי..
המשכתי קדימה במסדרון ואחריי אמיליה.
כשפתאום, הבחנתי אותה נעצרת בתדממה.
יכולתי להבחין בעינייה שנלכסונו מחוץ לחלון השקוף.
רק.. על מי היא בדיוק מסתכלת ככה?
לא הבנתי, עד שקלטתי.
על מה הדיבור.
————————————————————
לא יודעת מה איתכן.. אבל אני מריחה בלאגן לא קטן.🫣
פרק אחד עשרה, אהובים שלי:) מקווה, שאהבתם את הפרק של היום. כי אם כן, אז אל תשכחו לפרגן לי בתגובות.
רף: 10 הצבעות 💫 ו10 תגובות❤️ ומי שעדיין לא עוקב אחריי אז בזריז. 🤩
נ.ב מי שלא אגיב עד עכשיו אשמח שתגיבו. שאדע לפחות שאתם חיים 👀