האח הגדול
האם אתם מוכנים לדיירת האחרונה שנכנסת אלינו?
אנחנו בטוחים שלא!
קבלו אותה🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁🥁
הייזל לבסק!
בחורה נכנסת לחדר.
עורה שחום, שיערה בצבע קינמון ועיניה בצבע הייזל, כאילו מצופות זהב 24 קראט.
הייזל
היי! אני הייזל לבסק!
אני בת 18
וגדלתי בניו אורלינס ולאחר מכן עברתי לאלסקה.
בחודש האחרון חזרתי לפה.
אני מאוד אוהבת לצייר ולרכוב על סוסים.
האח הגדול
ולמה באת אלינו הייזל?
הייזל
למען האמת רציתי לנסות דברים חדשים.
באלסקה כל יום דומה.
רציתי לחיות עם עוד אנשים ולהכיר אותם.
אמא שלי מתה בקריסת מערה באלסקה והבנתי שצריך לחיות כאן ועכשיו.
אתה לא יודע מתי תמות.
תחיה את הרגע ועל תהסס, תשאיר חותם שלא ימחק גם בעוד מאות שנים.
היא מדברת בלהט, כמו מטיפה מוסר לכל מי שבמקום לעשות דברים משמעותיים שוכב במיטה וגולל בטלפון, מסמן לייקים ומנסה לצלם תמונות מושלמות.
(כמוני🫠)
האח הגדול
עמוק...
אנחנו שמחים שאת איתנו הייזל!
אנחנו נשמח שתישארי איתנו עד הסוף!
הייזל
תודה רבה!
אני גם אשמח להשאר עד הסוף!
כמו כולם, הייזל עברה בדלת וניצבה במבואה.
כמו כולם היא התפעלה מהיופי שלה.
אבל שלא כמו כולם שהביטו במצלמות כל הזמן היא פשוט התעלמה מהן כאילו הן לא קיימות.
היא אהבה כמובן להצטלם, הטלפון של היה מלא בסלפיז ותמונות שהיא צילמה, אבל היא החליטה שהיא עושה את זה רק בשביל ההנאה. (ואולי גם להכיר איזה מישהו נחמד... זה לא סותר)
הייזל נכנסה לסלון רואה את תשעת הדיירים שהיא הולכת לבלות איתם שלושה חודשים או פחות.
היו שם שלוש בנות ושש בנים. כנראה בנים משועממים יותר מבנות.
או זורמים יותר.
או גם וגם.
"היי!"
להייזל לא הייתה בעיה להתחבר עם אנשים.
נכון, מבפנים היו לה קצת ספקות,
באלסקה לא היה כלום, הקשר עם העולם החיצון התרופף.
רוה הזמן לא הייתה קליטה ו/או אינטרנט וגם כשהייתה היה פס אחד לכל היותר.
"אני הייזל, נעים לפגוש אתכם!"
הייזל חייכה, מתפללת שלא ישפטו אותה בגלל צבע עורה.
זה תמיד היה קשה.
היו שמים לב אליה ונועצים מבט בעין עקומה.
הייזל לא הבינה למה.
יש אנשים כהים יותר ויש אנשים בהירים יותר.
למה לשפוט על סמך צבע עור?
זה לא היה מובן לה.
בחור שנראה סיני ובחור שנראה ממוצא היספאני בהו בה, שתי בחורים בלונדיניים חייכו אליה בחביבות, בחור קודר למראה ולבוש שחור בהה בקיר ונראה מנותק מהסיטואציה והבחור האחרון, שיערו שחור ועיניו ירוקות כים חייך אליה ואמר "היי! אני פרסי! את הדיירת האחרונה נכון?"
הייזל הנהנה אליו בחיוך "לפי מה שהבנתי כן!"
מערכת הכריזה השמיעה קול "דיירים, הייתה טעות. עכשיו יכנס הדייר האחרון."
לחדר נכנס בחור עם שיער בצבע ספגטי שבושל יתר על המידה, עיניו כחולות כקרח והוא כחוש וחיוור.
וברגע שהבחור בשחור ראה אותו מבטו נמלא אימה, ופיו היה פעור.
שנייה לאחר מכן תווי פניו השתנו.
מהמומות לכועסות, ידיו, שכיסו את פיו התקמצו לאגרופים.
"אתה?!"
~~~
פרק שלישי ואחרון למרתון!
(אני יודעת אני יודעת, הבטחתי ארבע אבל כל כך באלי להשאיר אתכם במתח!
סליחהההה)
אני יודעת, הוא כתוב מזעזע.
וכמה דרמההההה
העברתי דרך הייזל הרבה מסרים.
אל תהיו בטלפון, צאו לבלות, תראו עולם (לא כמוני)
את תהיו גזענים ותשפטו רק על פי מראה.
אל תוותרו, תנסו דברים חדשים.
הפרק הזה הוא בערך 440 מילים, קצר נורא, ואני מצטערת, קצת נתקעתי איתו.
והעלילה מתחילה!
מקווים שתישארו איתנו בבית האח ושהסיכויים יהיו תמיד לטובתכם!
לאביו אול
נוי