פרסי:
טוב, אז בשר טחון שוב החליט לתקוף אותי. כאילו-מה יש לך נגדי? זו פעם שלישית כבר! תביא לי גלידה ותטפל למישהו אחר! אממ בעצם אולי עדיף שלא כדי שלא יהרוג אותם, אבל תעזוב אותי כבר! תישאר בטרטרוס!
בכל מקרה נלחמתי איתו עוד קצת עד שבאיזשהו שלב נמאס לי, ואחרי שלקחתי לו קרן (אני מנסה להיות עדין בתיאורים) הנחתי אותה על יד משהו שפיצי שיש כאן (למה לעזאזל יש פה דברים כאלה? זה בית ספר!)
והוא רץ ישר לזה. הוא הסתכל על הקרן והדבר הזה שפערו בו חור (עדין אמרתי?!)
הוא: "מווו?!"
אני: "כן כן, זה שוב קרה. 3:0 לי. תישאר בטרטרוס ואל תשמור על קשר! זה באמת לא הכרחי!"
והוא התפורר.
אוי.
עכשיו קלטתי שכנראה המינוטואור הטיפש הזה גרם לי להיכנס לצרות. אני חייב לחפש את ליאו ולעוף מ-
אאוץ׳.
"ליאו?"
"פרסי?"
"פעם הבאה תסתכל לאן אתה רץ!"
"ואתה תסתכל איפה אתה עומד!"
"רגע, מה קרה? למה רצת?"
"פוצצתי מעבדה. ואתה?"
"בשר טחון חזר."
"מה?? שוב??"
"אכן כן. טוב לפחות אני לא צריך לחפש אותך עכשיו."
"כן, טוב גם אני. אבל מה עכשיו?"
"רגע," אמרתי, "אם המינוטואור יכול לעבור לכאן, זה אומר שגם עוד יצורים קסומים יכולים להגיע לכאן?"
"אממ אולי.. שווה לנסות"
עצמתי עיניים וקראתי לבלאקג'ק בראש.
הי בוס מה המצב
אל תקרא לי בוס.
בסדר בוס. אז מה העניין?
סיפרתי לו שהגענו לאיזה מקום עם איזה יהלום ואנחנו לא יודעים איך לצאת ממנו.
אז יש מצב אתה מגיע?
הממ אפשר לנסות. טוב בוא נראה... אבל אני רוצה דונאטס אחר כך.
בסדר בסדר, אני אביא לך דונאטס כשנגיע הביתה.
פתחתי את העיניים.
"נו?" שאל ליאו, "מה קורה?"
"הוא בודק אם הוא יכול ו- יאא הנה הוא!"
הי בוס, התגעגעת אליי?!
"כן התגעגענו אליך. עכשיו תעזור לנו לצאת מכאן לפני ששוב נהיה בצרות עם בית ספר. במיוחד בית ספר כזה."
"כן", גיחך ליאו, "פטרייה זוהרת, מקום נהדר לאנשים עם אגו"
גיחכתי. "צודק לגמרי, יאללה בא נעוף מפה."
"לא כל כך מהר."
הסתובבנו ומצאנו את עצמנו מול בנאדם- סליחה, אלף שלפי המבט של האישה ליד (מבט של 'הא עכשיו אני אראה לכם מה זה!') הבנתי שהוא המנהל.
"הי," אמרתי, "אז את המורה של ליאו אני מבין"
היא לא כל כך אהבה את זה.
"ליאו מה עשית?", סיננתי מזווית הפה, "לא רק שאתה עושה צרות, אתה גם עושה את זה מצחיק כשאנחנו צריכים להיות רציניים?!"
כי כאילו, תקשיבו שהיא הייתה נראית מצחיק. היא הייתה נראית כמו מדענית מטורפת שעכשיו עשתה איזה פיצוץ והשיער שלה פשוט החליט לאיזה כיוון ללכת. והיה לה גם כתמי צבע, כנראה השיקויים שנשפכו.
"מה אני אעשה?" הוא לחש בחזרה, "אם זה לא מצחיק זה לא שווה."
"אני שונא כשאתה צודק."
"טוב, אז אפשר להבין מה קרה כאן?" שאל כנראה המנהל.
"אממ לא כל כך האמת" אמר ליאו. הנהנתי בהסכמה.
"ובכל זאת?"
"תשמע, אמרנו לך שזה לא רעיון טוב להביא אותנו לכאן, אבל זאת אשמתכם בסופו של דבר, כי אתם הכרחתם אותנו לבוא ללמוד פה. לא ציפיתם שלא נהרוס פה משהו נכון? כי זה אנחנו. אז אם קצת החרבנו לך את הבית ספר- אנחנו מצטערים? כי אני לא סגור על זה שצריך להצטער על להחריב בית ספר.. בקיצור, זה אשמתכם!" אמר ליאו בנשימה אחת.
הסתכלתי עליו.
"מה?" הוא שאל.
"אתה רציני?"
"כן, מאוד."
"אני הייתי עושה את זה קצת אחרת, אבל עבודה טובה."
"תודה"
"אהמ אהמ" כחכח המנהל
"מה?" שאלנו ביחד.
הוא הסתכל עלינו במבט של 'אתם רציניים?'
"טוב, אני אדבר איתם, את משוחררת המורה ליבה."
(תודה ל Birdin_Cage)
ליבה? כאילו כמו ריבה? האמת שזה מתאים לסיטואציה. היא באמת נראית כאילו נשפכה עליה ריבה. בעצם ריבות.
"אה, היה נעים להכיר המורה ליבה." אמר ליאו, "היה נחמד לדעת את השם שלך קודם, את יודעת. כאילו, ככה מכירים אנשים, את יודעת".
היא העיפה בו מבט זועף אחרון ועזבה.
נכנסנו לכיתה, ואז המנהל אמר:
"טוב, אני יודע שזה מוקדם להראות לכם את זה, אבל בשביל שתבינו היטב את המצב-"
והוא התחיל להשתנות.
"מר פורקל?"
***
התגעגעתם אליי?😁
כי אני פתאום קלטתי שלקח לי הרבה זמן לחזור. אז אמנם אנחנו עכשיו בטיול, אבל זה אומר שיש לי זמן לכתוב באוטובוס...
אז לכבוד היום הולדת שלי🫢😌🤪 (כן הוא הערב אבל לא הלועזי... חוגגת עברי✌️, ברכות יתקבלו בברכה🫢🤞) החלטתי להעלות פרק, ומקווה שהוא מספיק ארוך בשבילכם (אהמ אהמ לכמה מכם שיודעים שזה אתם).
מקווה שהחופש יהיה לכם טוב וכיפי, ועוד יותר מקווה שאהבתם את הפרק🙃
לוב יו ותישארו שרוטים😙
ביי🫶