נקודת מבט הארי:
״לו סיימת להתקלח?״ קראתי מהמטבח, ארזתי את הכריכים שהכנתי יחד עם כמה פירות ושני בקבוקי מים שיהיה לנו לנסיעה, מצפה לנו נסיעה של כמעט 4 שעות.
״כן!״ קרא ורעש הברז מהמקלחת הופסק. הכנסתי את הכריכים לתיק שמצאתי בארון שלי ובדיוק לואי יצא עם מגבת לבנה כרוכה סביב מותניו, מותיר את חזהו חשוף לגמרי, חיוך קטן עלה לשפתיי וברגע שמבטו תפס בשלי קרצתי לעברו והוא גלגל את עיניו בחיוך לפני שנכנס אל חדר השינה, מחזיק את המגבת הלבנה סביב מותניו.
הסתובבתי בחזרה למטבח והכנסתי את הארנק שלי וכמה חטיפים שיהיו לנו להמשך הנסיעה עד שהרגשתי זרועות קטנות וחמות סביב מותניי, סובבתי מעט את ראשי והנחתי על ראשו נשיקה קטנה לפני שסגרתי בחזרה את ארון המטבח.
״נצא בייבי?״ שאלתי והוא הנהן, הוא לקח את המזוודה הגדולה בידו, מסתבך איתה מעט וגורם לי לחייך מעט על כמה מתוק הוא נראה מהצד כשהוא מתעצבן כך.
״תביא לי-
״אני לא צריך עזרה!״ נזף והרמתי את ידיי כנכנע, הוא ניסה להעמיס על ידיו עוד כמה פעמים עד שלבסוף נכנע ויצא מהבית בעצבים. צחקקתי ולקחתי את התיק לנסיעה על כתפי ובאחת מידי את המזוודה. כיביתי את כל האורות ויצאתי מהבית, לא שוכח לנעול אותו אחרי כמובן.
״סוף סוף, כמה זמן לוקח לך״ אמר לואי וגלגל את עיניי בחיוך קטן כשראיתי איך גופו הקטן נשען כך על המכונית שלי, ידו מחזיקה בטלפון שלו בזמן ששיערו מתבלגן בגלל הרוח שהייתה בחוץ ויצרה לו מראה חמוד.
״אתה קצת חי בסרט לוּ״ העמסתי את כל הדברים בתא המטען מלבד התיק עם האוכל והשתייה שאותו זרקתי על לואי שהתיישב במושב הנוסע. ״מניאק״ מלמל וגיכחתי בזמן שהתיישבתי במושב הנהג והנעתי את האוטו. לואי כמובן מיד לקח על עצמו את נושא המוזיקה וחיבר את הטלפון שלו לבלוטוס באוטו.
״עדיפות מסוימת?״ שאל, לא מסיט את מבטו מהטלפון שלו בזמן שמחפש בין הפלייליסטים הרבים שיש לו.
״לא״ השבתי והוא הנהן וכמה שניות לאחר מכן כבר התחיל להשמע אחד מהשירים האהובים עליו והאמת שהתחיל להתחבב גם עליי ברחבי המכונית. תופפתי לפי קצב השיר על ההגה ולואי נשען לאחור והסתכל על הדרך מהחלון.
לאחר נסיעה שארכה פחות או יותר 4 שעות וכמה עצירות בדרך סוף סוף הגענו לדונקסטר, ברגע שהתקרבנו לכניסה יכלתי לראות איך פניו של לואי מיד האירו, כאילו משהו בו חזר לחיים. עיניו נראו נוצצות יותר כשהסתכל על הדרך שאני מניח שמצא כבר כמוכרת, נשכתי את שפתי התחתונה בחיוך קטן, מסיט את מבטי מלואי בלית ברירה חזרה לכביש וכעבור כמה שניות הגענו לבית קרקע בצבע לבן, הייתה לו דלת כחולה ולידה כמה עציצים וציורים של ילדים מה שיצר אווירה ביתית כלפי חוץ.
״אני לא מאמין שסוף סוף אראה אותם!״ קרא לואי בהתרגשות וצחקקתי, מניח נשיקה קטנה לראשו.
״הודעת לאמא שלך שאנחנו באים נכון?״ שאלתי והוא הנהן, מוריד את חגורת הבטיחות מחזהו.
״כן בטח, היא הכינה לנו את החדר שהיה לי בילדות. היא מתרגשת לפגוש אותך כל כך!״ אמר בחיוך רחב וחייכתי, ״אני אוהב אותך״ הבטתי לתוך עיניו הנוצצות וליבי פעם בחוזקה כשהתקרב לעברי והטיח את שפתיו על שלי, הוא נישק אותי ברכות וכמובן שהשליטה לא נשארה בידיו זמן נוסף כי מיד לקחתי פיקוד על הנשיקה והחדרתי את לשוני לפיו עד שהתנתקנו מחוסר אוויר והוא הסתכל עליי מתנשף. ״גם אני אוהב אותך״ מלמל בחיוך וגיכחתי, מסיט חתיכה קטנה משיערו שנפלה על פניו אל מאחורי אוזנו.
״נצא?״ שאלתי והוא הנהן. החלטנו שנשאיר בינתיים את כל הדברים באוטו ומאוחר יותר נחזור למכונית לקחת אותם. לואי יצא בהתרגשות מהאוטו בשנייה שהחנתי אותו בחניית הבית לאחר שלואי הסביר שיש להם מקום פנוי בגלל שיש למארק ולאמו רק מכונית אחת כך שזה בסדר.
צמצמתי במהירות את הפער בין שנינו, הוא אחז בידי והסתכל עליי לאישור לפני שדפק בדלת הבית וכשהנהנתי הוא חייך חיוך קטן שגרם לליבי לפעום בחוזקה, מה שהילד הזה גורם לי... לא עברו מספר שניות עד שהדלת נפתחה, חושפת ממולה אישה בסביבות שנות ה40 המאוחרות לחייה עם חיוך רחב על שפתייה ועיניים כחולות גדולות שהזכירו לי את של לואי, היא מיד משכה את לואי לחיבוק מוחץ שגרם לו לצחקק ולי לחייך למראה המתוק שיצר לשניהם יחד.
״אמא תכירי זה הארי, הארי זאת אמא שלי ג׳ואנה״ לואי אמר ברגע שהתנתקו מהחיבוק, מבטה של ג׳ואנה עבר אליי והיא מיד משכה אותי לחיבוק, חיוך קטן עלה לשפתיי.
״אויש זה בסדר אתה יכול לקרוא לי ג׳ו״ היא טפחה על כתפי וצחקתי.
״בואו תכנסו! כולם כבר מחכים לכם״ היא אמרה בהתרגשות, לואי הסתכל לעברי בחיוך רחב שגרם לבטני להתהפך, שילבתי את ידי בשלו ונתתי לו להוביל את שנינו אל תוך הבית.
ברגע שנכנסנו היה ניתן להבחין באווירה החמימה שבתוך הבית, בסלון ישבו כמה ילדות עם מישהו מבוגר שאני מניח שזהו מארק, הבחור ישב על הכורסא וקרא עיתון בזמן שהבנות שיחקו במשחק קלפים יחד במעגל, אני לא אשקר המראה התמים הזה גרם לי לחייך מעט.
לפתע אחת מהבנות הסתובבה, היה לה שיער בלונדיני ועיניים כחולות שברגע שהבחינה בלואי שעמד לידי עינייה התרחבו והיא פלטה צווחה קטנה. ״לואי!״ קראה ורצה אליו במהירות, לואי צחקק וחיבק אותה בחוזקה, היה ניתן לראות כמה שהתגעגע למשפחה שלו, הוא היה זקוק להם. המחשבה היא שהוא עבר את הכל עם ברנדון בידיעה שהוא לבד... שהמשפחה שלו לא נמצאת איתו ולא יודעת מדבר רק בשביל לא להדאיג אותם, הוא חזק כל כך. לא משנה מה אעשה וכמה אגיד לו הוא לא יצליח להבין כמה שאני מעריך ומעריץ אותו שלמרות הכל הוא מצליח להשאר עם החיוך היפה שלו על הפנים.
״אתה בטח הארי״ חייכה לעברי הבלונדינית והנהנתי. ״ואת לוטי?״ מיד קישרתי בין הבלונדינית לבין הילדה מתמונות הילדות שלואי הראה לי מוקדם יותר.
״כן! איזה כיף זה לפגוש אותכם סוף סוף״ אמרה בהתרגשות וצחקקתי, הנחתי נשיקה קטנה לראשו של לואי שהיה עסוק בלדבר עם שתי תאומות שאני מניח שאלו דייזי פיבי מהסיפורים שסיפר.
״לואי, לא שמתי לב שהגעת״ מארק קם במהירות ממקומו והניח את העיתון על השולחן הקטן, לואי צחקק וחיבק גם אותו, פאק שום דבר בעולם הזה לא יוכל להשתוות לאור הזה בעיניים שלו מהרגע שנכנסנו הנה, הייתי משלם הון רק בשביל לראות אותו כך כל יום, מאושר.
״בואו תאכלו אתם בטח מורעבים אחרי נסיעה כזו ארוכה, הכנתי לזניה מעולה!״ אמרה ג׳ו וחייכתי אליה כתודה, היא הניחה את ידה על כתפי בחיבה והובילה את לואי ואותי אחריה למטבח.
פרקק
לא אהבתי אבל תתמודדו
120 ימים עד שאני רואה את הארי🤗🤗🤗🤗
בגלל שיש לי חצי פרק מוכן לכל פאנפיק שאני כותבת תבחרו אחד שאעלה לו פרק קודם! קדימה מה שבא לכם 🤌