אלכסיי עמד בפתח הדירה, מחזיק בשמיכה שלו ביד אחת. דמעות היו בעיניו, הוא היה לבוש בפיג'מה תואמת מבד פרוותי. ג'ונת'ן, בן זוגו, קנה לו את הפיג'מה הזאת.
הבחור הצעיר הסתכל בעיניים כאובות על השניים היושבים בספה, בעודו מסתכל עם דמעה על לחיו הימנית, נשאלה השאלה. "לא תפרד מ-מי?".
בן הזוג שסיים את השיחה עם גאנגקוק, הסתובב לראות את בעל השאלה. הדבר היחיד שהיה בראשו, היה צער על מה שעשה. על מה שגרם. גם אם היה רוצה להחזיר את הזוגיות, רוב הסיכויים שאחרי זה.. לא יצליח.
"אלכסיי" אמר ג'ונת'ן, מתכוון להסביר הכל אבל אלכסיי ברח לדירה שלהם. נועל אותה. לא מוכן להקשיב אפילו למילה אחת.
אלכסיי היה בהלם מוחלט. מתחיל להעלות כל כך הרבה קונסיפרציות לראשו. ידו רעדה והייתה על פיו. פניו הלבנות והבהירות החווירו. מבוייש היה. כאוב. כאב ליבו היה מוחשי. דמעות בעיניו, היה נראה מאוד שבור. "ג'וני.. רצה להפרד ממני?" שאל את עצמו. "או שהוא רוצה להפרד ממישהו אחר?.." נשמתו נעתקה כשאמר את המשפט הבא,
"הוא בוגד בי?".
"לכס! פתח את הדלת!" נשמעו צעקות מחוץ לדלת הדירה. אלכסיי לא ענה. כאב לו מדי. הוא לא הצליח לדבר. כאב לו בליבו. יותר מדי. ויותר מדי זמן.
"גם את זה הצלחתי להרוס" מלמל לעצמו, נופל למטה. בוכה. רועד.
כואב.
"הרסתי את החיבור לבית שלי, להורים שלי, לאחים שלי.. כולם זרקו אותי. לאף אחד לא מגיע אדם כמוני. ואז ג'וני הגיע.. הציל אותי מהכל.. וגם איתו- גם איתו הצלחתי להרוס! גם את הזוגיות של טאהיונגי וגאנגקוק! מה לא הרסתי? הרסתי את עצמי. אין לי חברים. אין לי אף אחד. גורל אכזר קבלתי" מרר אלכסיי בבכי.
"אבל למי אכפת ממני, הא?" בכה בקול כשקם מן הרצפה. "עוד אחד עם בעיות, לא?, עוד טמבל ששונא את עצמו עם מחשבות דכאוניות! עוד אחד שגם שמנסה לעשות טוב- הורס! עוד אחד שכולם שונאים!" בכל משפט קולו גבר יותר ויותר. אבל לא מספיק חזק, כדי שבן זוגו יישמע, נכון?.
"עוד אחד.." מלמל חרישית בין הדמעות שלו. "עוד אחד ששקוע ברחמים עצמיים.."
הבחור צעד לעבר המרפסת. "עוד אדם מיותר, אין לי אף אחד חוץ מג'וני.. ועכשיו- גם הוא מפתח אליי רגשות שליליים, הרסתי כל תקווה לחיים טובים בעולם הזה, גם אנשים שאינם מכירים אותי שונאים אותי!" אמר אלכסיי.
יוצר עוד ועוד מחשבות חדשות. עוד ועוד כאב.
ג'ונת'ן,פתח את הדלת אחרי ששבר את המנעול. "לכסי!" אמר בתחושת הקלה. רץ לעבר בן זוגו הבוכה. "אני מצטער לכס.. אני מצטער כל כך, בבקשה, תן לי להסביר".
"אין מה להסביר ג'ונת'ן.. אתה רוצה להפרד ממני!"
"אני לא לכסי.. בבקשה, תקשיב לי" ג'ונת'ן חיבק את אלכסיי. מרים אותו לספה ומניח אותו על ידו. מחזיק בידו שרעדה. גם את היד שכיסתה את פיו החזיק. נותן לרעד להרגע, ולהעלם.
"לכסי.. הקשב לי, כשאמרתי שלא אפרד ממך, התכוונתי לזה, אני בזמן האחרון חשבתי על זה, ועל כמה שהרגשתי עם עצמי, שאני רק עוזר לך, ומנקה את השאריות אחרי הבלגן עם החברים שלנו". ברגע שסיים ג'ונת'ן לאמר את זה, לקחת אוויר, ולהמשיך.
פרץ בכי נשמע. "אתה לא צריך אדם כמוני איתך" מלמל אלכסיי. "למדתי את זה על בשרי, אני לא אדם שאמור לקבל אהבה.. אני שמח שהצלחת בשנים האלו לעזור לי.. אני רוצה שתשחרר ממני" אמר. מנסה להשמע כמה שיותר יציב.
"לכסי.." מלמל ג'ונת'ן, "אם אתה רוצה שאעזוב.. זה אומר שאתה מוותר עלי?"
"ל-לא! בחיים לא ג'ו.. אני רק נותן לך, חופש".
"אז אני לא רוצה סוג כזה של חופש! אלכסיי! אתה הכל בשבילי! אני מתחרט כל כך על המחשבה הזו של להפרד ממך! אתה כל העולם שלי, אני בשבילך ואתה בשבילי" אמר ג'ונת'ן. לעיניו היה אש. משהו ניצת שם. כשהתבונן על פניו של אלכסיי, הסתכל עליו עם אהבה, כבוד, והערצה.
"אלכסיי, בבקשה, תסלח לי?" התחנן ג'ונת'ן, מסתכל למטה. מחכה לתשובתו.
אלכסיי שחרר את ידיו מידי האחר.
ג'ונת'ן חשב שזהו, הוא שחרר אותו. אבל אז הגיעה הגאולה. אלכסיי חיבק את בן זוגו. "אני מצטער כל כך שלקחתי את זה ללב כל כך.." מלמל.
"אני מצטער שגרמתי לך את זה, אבל ברצינות, אל תשחרר אותי בחיים שלך" צחקק ג'ונת'ן. מנשק את בן הזוג האהוב שלו.
"ויודע את מי אתה כן צריך לשחרר?"
"מי?"
"את טאהיונג".
"פאקינג לא!" נשמעה צעקה מהבית הסמוך. "מה נדפק עם היום הזה" התעצבן ג'ונת'ן.
__
אז מה קורה:)..
לילה טוב חבר'ה!