"ט-טאה- ט-ט-" ניסה הליטל לבטא את שמו של המטפל שלו אבל כשל. הוא היה עמוק בבייבי ספייס. כשהוא לבוש בוונזי לבן עם כובע שבו היו אוזני אייל. "זה בסדר קטנציק, אתה לא צריך לאמר את השם שלי אם זה קשה לך" חייך.
"ב-בל" ניסה הקטן לאמר. אבל אז התייאש. הוא ניסה כל הערב לבטא את השם של גאנגקוק אך כשל.
"לך לישון" אמר הבוגר.
הקטן הנהן בראשו, והלך לחדרו שהיה רק מטרים ספורים מהמקום שבו היו. הוא נכנס אל המיטה שלו ונרדם. ישן שינה עמוקה.
"לילה טוב גאנגקוקי" אמר הבוגר, מנשק את קודקוד ראשו של הליטל הרדום.
כשהתעורר גאנגקוק הוא חזר להיות הנער החצוף שהוא. הוא החליף למכנסיי גינס וחולצה לבנה.
אבל כשהוא התעורר הוא לא ידע משהו אחד.
טאהיונג, המטפל שלו, לא נמצא.
"טאהיונג!" צעק בכל הבית, אבל שום תגובה. הוא לא פה.
הנער כעס ולקח את הטלפון שלו, מתקשר לגין.
"הלו?" ענה קול ישנוני מהקו השני, "גין! אתה יודע איפה טאהיונג?" שאל.
"זה היונג בשבילך ילד"
"אחח, אתה יודע איפה טאהיונג מאדפאקר היונג?" שאל שוב, בנימוס.
"לא חתיכת פרחח, אל תקלל"
"זו הייתה טעות להתקשר אליך"
"שתוק ולך לישון בייבי"
"אני בליטל ספייס אידיוט"
"בייבי כועס?"
"אני ארצח אותך"
גאנגקוק ניתק את השיחה המאוד מעצבנת עם גין, מנסה להתקשר להוסוק, אבל הוא לא ענה.
הקטן התקשר אל יונגי, שהיה חבר טוב של טאהיונג.
"יונגי היונג! אתה יודע איפה טאהיונג היונג?" שאל בנימוס לא אופייני לו. "ממתי אתה קורא לי היונג?"
"מאז שגזרים נהיו לא חוקיים"
"אבל- אוח אידיוט, בכל מקרה, זה היום חופש של טאהיונג ודיברנו על זה, ולמה התקשרת אלי, הערת אותי, תתקשר לגימין, הוא תמיד ער" אמר וניתק, חוזר לישון.
גאנגקוק לא רצה להתקשר לגימין.. הרי גימין היה החבר הכי טוב של טאהיונג, הם דיברו על הכל והיו תמיד ביחד.
הליטל התיישב על הרצפה והתחיל לבכות.
טאהטאה נמצא איתי רק בגלל שאני משלם לו?
טאהטאה לא אוהב קוקי!
אף אחד לא אוהב קוקי..
הקטן המשיך לבכות, והבכי רק גבר מרגע לרגע.
הוא התחיל לערער בעצמו. "טאהטאה לא רווצה קוו! ב-בל קוו ר-רוצה טאהטאה" הקטן המשיך לבכות כשהטלפון שלו מצלצל.
הוא ניסה לענות, והתכוון להביא את הטלפון לטאהיונג, הרי הוא תמיד עונה לשיחות שלו כשהוא בליטל ספייס.
אבל אז נזכר שהבוגר לא איתו. וענה לשיחה.
"היי גאנגקוק ראיתי שהתקשרת-" היה זה קולו של הוסוק,
אבל כששמע את הבכי של הקטן מיד הפסיק משטף דיבוריו. "מה קרה קטנציק?" שאל "ק-קוו לבד" אמר ובכה.
"לא נכון, אנחנו איתך תמיד ואתה יודע את זה"
"טאהטאה לא רוצה ל-להיות ק-קוו דאדי" המשיך לבכות.
הוסוק מלמל משהו שגאנגקוק לא שמע. "אני מביא אליך את טאהיונג" אמר וניתק.
הליטל המשיך לבכות. אבל כשהבין שטאהיונגי היונג בדרך אליו. הוא רצה להראות טוב!
הוא הלך בצעדים איטיים אל הכיור, שוטף את פניו.
"טאהיונגי ייכעס" אמר הליטל. "ק-קוו רק הורס!"
"ה-הרסתי יום חופש לט-טאהטאה" בכה.
הדקות עברו והקטן המשיך לבכות עד שנירדם הדמעות הכתימו את החולצה הלבנה שלו והיא נהייתה מעט שקופה.
~בינתיים: טאהיונג.
"הא הוסוק?" הוא ענה לשיחה, "גאנגקוק לא מפסיק לבכות, הוא מתגעגע אליך" אמר האחר. "דווקא ביום חופש שלי כל זה קורה- לעזאזל, אני בדרך"
טאהיונג יצא מהאמבט שלו בחוסר רצון. אבל, גאנגקוק היה צריך אותו.
"גאנגקוקי?" נשמע קול, אהוב ומוכר באוזניו של הליטל. "גאנגקוקי למה אתה בוכה?" שאל.
"לאלא, טאהטאה לך" אמר וניגב את הדמעות כשהתעורר.
"אתה רצית שאבוא, לא?"
"לא!"
"קוו, אתה משקר?"
"ל-לא-"
"אתה יודע מה קורה למי שמשקר" אמר טאהיונג במן אזהרה.
"ש-שקרתי" התוודה הקטן ובכה, טאהיונג חיבק אותו. "אתה רוצה לספר לי את האמת?" שאל הבוגר, הקטן הניד את ראשו. שולל את הרעיון.
"קוו, אם לא תספר לי, אני אלך" רק מלשמוע את צמד המילים האלו, ליבו נפל. "ש-שאר" אמר הקטן. מנסה לדבר ברור אבל לא מצליח.
"בוא נלך לספה וסתפר לי אוקיי?"
"אוקי.." מלמל, טאהיונג הרים את הקטן מהרצפה והלך איתו אל הספה.
"עכשיו, תספר לי" אמר והניח את הליטל לידו. "טאהטאה לא אוהב קוו" אמר.
"מאיפה הבאת את זה קטנציק, אני אוהב אותך"
"טאהטאה רק מ-מטפל קוו! טאהטאה לא אוהב" אמר והמשיך לבכות. "א-אתה פה ב-בגלל שקוו משלם".
טאהיונג פער את עיניו. "אני אוהב אותך קוו, אל תרגיש ככה, אני אוהב להיות איתך ולטפל בך"
"ב-בל, טאהטאה ל-לא רוצה קוו דאדי" בכה.
טאהיונג חיבק את הקטן. מנשק את המצח שלו. "היית רוצה שאהיה הדאדי שלך , ליטל קוו?" הקטן הנהן נמרצות. חושק בדבר מאוד!.
"אז אהיה" הבוגר חייך ונישק שוב את המצח של הליטל. "נו נו" אמר(no no) והצביע על שפתיו.
"אתה רוצה שאתן לך נשיקה בשפתיים?" שאל הבוגר.
קוו הסמיק והנהן.
"אצטרך לדבר על זה עם גאנגקוק" אמר.
"א-וף.." מלמל הקטן.
"מה דעתך, שאתן לך צבעים ודפים?"
"כ-כן!"
טאהיונג וגאנגקוק נסעו יחד לדירה של הבוגר. שם הוא עבד. קוו הלך במהירות אל החדר עבודה של טאהיונג.
לוקח מספר טושים ודפים.
הוא רצה לכתוב משהו. משהו חשוב.
"תהנה" אמר טאהיונג. הם לא בני זוג אם חשבתם כך. טאהיונג פשוט נהיה המטפל של ליטל קוו, אבל בצורה יותר הדוקה.
גאנגקוק צייר וצייר, עד שהגיע שעת הצהריים שלו. לאכול ולישון, טאהיונג נתן לו אוכל, והשכיב אותו לישון.
כמובן אחרי שהחליף את בגדיו לבגדים נוחים יותר.
"טאהטאה" מלמל הקטן כשישן, הוא עדיין חיבק את הדף ההוא שהחזיק.
טאהיונג לקח את הדף וקרא את הכתוב בו.
"קוו מצטער שלקח את לטאהטאה את היום שלו, קוו מבקש סליחה"
כל מילה הייתה בצבע אחר, אותיות גדולות וקטנות, לא היה כל כך סדר. אבל גאנגקוק ניסה. וזה חימם את ליבו של הבוגר.
טאהיונג בסלון, שעתיים אחרי שגאנגקוק הלך לישון. "טאהיונג?" נשמע מאחורי הבוגר. גאנגקוק היה שם. "שלום קטנציק" חייך הבוגר. "קמת עכשיו?"
"כן.." מלמל והלך לספה, עדיין עייף.
"איך ישנת בייבי?"
"אני לא בליטל ספייס"
"אה, אז אסור לי לקרוא לך בייבי, אתה זה שביקשת ממני להיות הדאדי שלך"
"אני- ביקשתי את זה?" שאל בעיניים גדולות. מרגיש מבוייש.
"כן, ביקשת, ורצית נשיקה על השפתיים" קרץ.
גאנגקוק הסמיק.
"אתה.. הסכמת?" שאל, "לא"
"אה.."
"רציתי לדבר איתך לפני זה"
גאנגקוק הנהן ונראה מבוייש.
"גאנגקוקי, אתה היית רוצה שאהיה בן הזוג שלך, נכון?"
הקטן הנהן בשקט.
"ואתה מובך מדי בשביל לשאול?"
הקטן הנהן שוב.
"תשאל" הכריח הבוגר את הליטל לאמר.
"טאהיונג היונג, היית רוצה ל-להיות הבן זוג שלי?" שאל,
"אוו~ איפה גאנגקוק הביג בוי שתמיד מתנהג כמו פרחח?" צחק טאהיונג. גאנגקוק הסמיק עוד יותר.
גאנגקוק בהה בבוגר,
"מה?" שאל טאהיונג
"התשובה שלך?.."
"אה נכון, אני הייתי רוצה מאוד בייבי" חייך הבוגר. גאנגקוק שמח כל כך שהוא פשוט קפץ על טאהיונג בחיבוק.
"תודה טאהיונגי היונגי היונג!" אמר בקול רם והידק את החיבוק. מנשק כל סנטימטר בפרצופו של הבוגר ממנו.
הוא חיכה לרגע הזה כבר שנה וחצי.
__
נכון אתם נחמדים ורוצים לאחל לי בהצלחה במבחנים שיש לי בשבוע הבא? :).
מקווה שאהבתם את הוואנשוט ^_^!