היום אני הולך לעשות דבר נועז. אמר טאהיונג לעצמו, מסתכל במראה בחדר השירותים שלו, ונושם טוב. השעה תשע בערב, והוא יוצא לדייט עם בן זוגו. גאנגקוק
כשהגיע אל המסעדה היוקרתית במרכז העיר, הטא ראה את גאנגקוק עומד שם ומחכה לו. הסתכלתי עליך, הבטתי אל תוך העיניים שלך, התרכזתי באישונים שלך, התרכזתי בך. אתה כל עולמי. אני אוהב אותך כל כך.
טאהיונג הלך אליו במהירות, נכהס איתו אל המסעדה. מוריד את מעילו. הכפור שבחוץ לא חדר פנימה כל כך.
הם אכלו שתו וצחקו.עד שטאהיונג קם מכסאו. ומתחיל לדבר,
"יום יבוא ואולי לא נהיה כמו שאנחנו עכשיו, אבל כרגע.. אתה הסיבה שלי לחייך. ואני רוצה שזה יישאר לעד. הרי אתה תמיד איתי." התחיל,
"תמיד ידעתי שאתה הכי טוב שיש. תמיד אהבתי את החיוך שלך, את העיניים שלך, שהיו כאלו עגולות ותמימות, אהבתי את האף החמוד שלך, אהבתי את הפנים החלקות שלך. אהבתי אותך." המשיך טאהיונג עדיין עומד, גאנגקוק ישב, לא מבין מה קורה בדיוק.
"תמיד יהיה לי לאן לברוח בשעת צרה, כי אתה איתי. תמיד יהיה לי מגננה. כי אתה איתי.", גאנגקוק התמלא דמעות התרגשות.
"זוכר שאמרתי לך "אתה הכל בשבילי" על חוף הים. ועכשיו כשאני מסתכל עליך, עומד מולי, עם עיניים דומעות, זה גורם ללב שלי לפעום מהר יותר."
"הלב שלי.. שכבר לא כל כך שלי, הרי חלקו שלך. אתה חלק ממני. אתה הכל בשבילי."
טאהיוהג ירד לאט למטב בתנוחה הידועה והמוכרת תוך כדי שדיבר, "אתה האדם המדהים ביותר שפגשתי. שמחתי להכיר אותך. שמחתי להיות איתך. אתה מדהים בתור חבר, אתה מדהים בתור בן זוג..
ואולי, תהיה מדהים גם בתור בעל?" אמר ופתח קופסת קטיפה שחור.
גאנגקוק בכה מהתרגשות, מחבק את אהובו, אומר כן, כן ועוד הפעם כן. שריקות נשמעו, מחיאות כפיים גם.