היום ההוא, שהלכנו להופעה של להקת "Europe".. צרוב בזכרון שלי. זכרון רע.
"קדימה גאנגקוק!" תרקוד צעקת לי בחיוך כשהתחלת לריקוד באחוז אמוק בקהל.
רקדתי, שרתי, נהנתי כל כך. היום ההוא.. זה באמת היה לפני השיר.
כשהזמר צעק במיקרופון, "its the final countdown", אתה צעקת איתו.
כשכולם קפצו , אתה קפצת מעל כולם, השתגעת בשמחה. ידעתי שהחלום שלך היה ללכת להופעה שלהם.
אבל מכל חלום מתעוררים.. כל חלום נגמר והנשמה חוזרת לא?..
"אני אוהב אותך גאנגקוק!" צעקת וחיבקת אותי, היית כל כך שמח! לא הפסקת לחייך. נשקתי אותך. ואתה לא ספרת אף אחד, עשית מה שבראש שלך.
אהבתי את זה אצלך. היית יכול להיות האדם המנומס ביותר, אבל כמה רגעים היית יכול להשתגע! להוריד את החולצה ולסובב אותה מעל הראש שלך.
רק מלהזכר בזה אני צוחק.
"טאהיונגי!" צעקתי בהלם כשבהופעה הכנסת ידיים לחולצה שלי. אף אחד לא הסתכל עלינו, אבל עדיין הרגשתי כאילו כולם נועצים בי מבטים.
ההופעה המשיכה. המשכת לרקוד ולהתחרפן כמו שרק אתה יודע.
כשיצאנו החוצה.. היית.. היית פשוט כל כך מדהים. אהבתי שאתה קצת קשוח איתי. אהבתי את כל הצדדים האלו שבך,
אתה יכול להיות מצד אחד מתחשב וחמוד ומצחיק, אבל מצד שני.. הראת את הצד הקשוח שבך, הצד שבפעם.. איך אמרת לי?
"אני זכר האלפא!".
הגענו אל הרכב שלך ואתה היית פשוט קים טאהיונג המוכר והידוע. הצמדת אותי לרכב, נשקת אותי בצוואר, ולא הפסקת לסמן אותי. לא הפסקת לרגע מלגעת בי.
"גאנגקוקי~" אמרת בקול מתנגן כשצחקקת. מנשק את שפתיי עוד הפעם. רכות היית בך.
"תודה טאהיונגי" אמרתי, מצחקק ומחבק אותך. חזק.
"אני אוהב אותך כל כך קוקי שלי" אמרת ונישקת המצח שלי. אמרת לי שאני כל עולמך. אמרת לי שאני האחד שלך.
רק חבל..
חבל שכל זה לא קרה.
חבל שאלו רק הרגשות שלי, חבל שזה רק פנטזייה שלי.
חבל שהכל זה רק אני כותב על נייר עם העט הנובע שלי, חבל שכל האהבה שלך לא אמיתית..
חבל שאתה לא אמיתי.
חבל שאתה רק דמות מהראש שלי.
__
#וואנשוט 2!
מאיפה עלה לי הרעיון? אלוהים יודע-
אבל בכל מקרה~
אם כבר קראתם את זה~..
אולי תקראו את הספר שלי
Little Shit? :)