9/10/2000
השיעור נגמר כאשר חפירותיו של מר. ווד הפסיקו ושיחרר אותם עם הכנה של ארבעה עבודות של כתיבה לשבועיים הבאים כאשר לא יהיה נוכח. היה עליהם לקרוא שני ספרים ועל כל אחד לכתוב שתי עבודות שהסביר עליהם בכיתה וגרם לכולם לגנוח ביאוש.
שארז את תיקו לקח בידו את ספר הקריאה שהיה כבר באמצע שלו כבר ולואי לא יכל לחכות להיות מתחת לאחד העצים בקמפוס בשקט שלו ועם האוויר של חודש אוקטובר ואוזניות דחופות באוזניו עם הפלייליסט שכל יומים משתנה.
שיצא מהכיתה המסדרונות היו מלאי תלמידים ועמוסים, בין כולם לואי נדחף והשתדל כמה שיותר להגיע אל היציאה בלי להיתקע ולחטוף מרפק לגופו.
שהרגיש רטט מכיס מכנסו הושיט את ידו אל הכיס והוציא את האיתורית שלו ורואה הודעות מנייל, ורואה לפחות שמונה הודעות על זה שהוא מסיים ללמוד שיהתקשר אליו.
שהגיע אל החדר הלך אל הטלפון וחייג אל המספר של נייל וחיכה שיענה לטלפון של הבית (לפי זה שנייל אמר שבבית) לאחר חצי דקה נייל ענה מתנשף ונשמע שרץ קילומטרים למרות שלואי בטוח שהוא רץ מהחדר אל המטבח.
״אתה לא מאמין מה שמעתי״ התחיל ישר ולואי קם ממקומו על הספה ועבר אל החדר שלו ושל ויל ״מה קרה?״ התיישב על המיטה ופתח את התיק מחטט אחרי מחברת ספרות ״שמעתי מגברת פאטי ששמעה מגרי ששמע מגברת לינה ששמעה מליאם שהארי הולך להציע לך לצאת לדייט, היום״ חיוכו של לואי עלה מעט וסומק הציף את לחיו ״ב-באמת?״ שאל בקול ביישני והרגיש את עצמו מרחף ״כן. בופ בופ. אני לא יודע לאן והייתי חייב לספר לך שלא תעשה בפניו פאדיחות. אני חושב שבגלל שאתה בהרוואד אז הוא יסע אלייך״ עניו נפערו ובמהירות קם לואי על רגליו והלך אל הארון.
״נייל אין לי בגדים, הכל בכביסה״ התבכיין והסתכל על חולצה ארוכה ודקה בצבע אפור ומכנס גינס בצבע כחול כהה עם ״אין לי פוטרים וג׳קטים ולא סריגים יהיה לי קר״ הבגדים הונחו בקצה המיטה וידו של לואי עלתה למצחו במעט פאניקה ״אני אדבר עם הארי ואגיד לו ׳תביא ללואי פוטר אני בטוח שהוא יאהב את המחווה הזאת׳ משהו כזה..״ תהה נייל על המשפט ״אוקיי, אני סומך עלייך״ ניתק את השיחה והניח את הטלפון במקומו וחזר אל החדרו.
עברו שעות ודקות שבהם לואי היה עמוק בתוך הלימודים ויל נכנס אל החדר עם ספריו והתיישב על מיטתו ומתחיל כמו לואי ללמוד גם כן ״היי ויל, אם אתה רוצה שב בשולחן שב לידי אין לי בעיה״ לואי חייך אליו בנחמדות וויל הנהן ובבישנות התיישב ליד לואי בשולחן, בכיסא הפנוי שלידו.
התהיות לגבי מה יקרה בערב הורגות את לואי, אם הארי באמת יציע לו או שבכלל השמועות לא נכונות. למרות שיכול להיות שיציע לו לצאת ביום אחר ולא דווקא היום, אך עדיין רצה לדעת מה עובר להארי במחשבות ואם הוא בכלל עובר בהן.
הארי כל כך מקסים וכל כך ג׳נטלמן, היה כל כך נדיב וגרם ללואי להיות מוקסם ממנו בכול פעם שפוגש בו. שיערו של הארי היה נראה כל כך רך ונעים, ידיו שגרמו ללואי לרצות לשלב את ידו עם שלו, לחיו שלואי רצה באובססיות לגעת בהן או בין אם זה כל גופו שרצה לחבק.
הוא לא היה אובססיבי אליו אך הוא רצה משהו מהארי, כל דבר שיכל לתת לו. בין כל הבנים שראה והשניים שיצא איתם הארי היה האחד שגרם ללואי להרגיש שכלום לא חשוב וגרם ללואי להבין שדווקא יכול להיות שהבדל הגילאים לא נורא כמו שחשב.
הלילה שפגש בהארי היה בין הימים האהובים על לואי, כי נהנה באותו היום כל כך עם נייל לאחר שלא ראה אותו לזמן ארוך וגם כי פגש בהארי. המפגש היה קצר ומוזר אך באמת שלואי אהב באותו לילה את מגעו של הארי כנגד ידו ואת התנהגותו.
~~
במהירות שיכל רץ אל המזנון שידע שיהיה שם, נכנס אל המזנון ועובר בין השולחנות מגיע אל הדלפק ומתנשף כנגד ליאם שבוהה בו בעניין, ״ה-הא-אר-רי״ לחש וידו הונחה על ליבו ברגע שהרגיש שדופק במהירות ״הוא במשרד, למ-״ לפני שסיים את המשפט נייל עבר את הדלפק אל משרדו של אביו ופתח את הדלת.
הארי ישב בנינוחות מול אביו ושניהם דיברו (לפי שהניח על עסקים) בנינוחות ובשקט, שנכנס עניהם ישר עברו אליו והוא נשען על הדלת בחוסר אוויר.
״אני- יוד- ואם, כאילו שאולי- ואחרי..״ במילמולים פתח את פיו והתנשפויות גם, ידיו על בירכיו בעייפות וברגע החליט להתיישב על הריצפה ולהישען על הדלת מאחוריו עם מעט סחרחורת.
אביו לקח כוס מים והגיש לנייל המעט מסוחרר ״אני לא בנוי לריצות״ הנהן ושתה מכוס המים ״אני יודע, עכשיו מה אתה עושה פה?״ שאל במעט נוקשות ועזר לבנו לקום מהריצפה.
עניו עברו להביט בהארי לכמה רגעים של שקט עד שדיבר ״הארי, השמועות נכונות?״ רצה קודם כל לאשר מאשר ליפול עליו וכלום לא נכון ״מה שמועות? איזה?״ לא הבין ומחשבותיו של הארי התחילו לרוץ בראשו למשמע המילה ׳שמועות׳ ״זה שאתה מזמין את לואי.. לדייט״ נשך את שפתו התחתונה והתחיל להתחרט על כך שאמר זאת ללואי למרות שבכלל לא בטוח אם זה נכון או לא.
המילים נתקעו ושום צליל לא יצא מפיו של הארי, מוחו התפוצץ עם חשש שאביו של נייל יחשוב שמטרידן שיוצא עם לואי שקטן באחת עשרה שנים ועוד יותר חשש מכך שנייל סיפר לנייל.
״כן״ חיכך בגרונו.
אביו של נייל היה נראה משועמם ולא מעוניין במידע מחכה שיסיימו את השיחה ״או.. אם אתה רוצה אני יכול.. אני יכול לעזור לך...״ קולו לפתע היה שקט וחושש מעט מתגובתו של הארי.
הנהון קטן ״אין בעיה. אני עוד רבע שעה מסיים פה ואז אני אדבר איתך״.
בחמש עשרה הדקות נייל שתה קצת קפה ודיבר עם ליאם על הרווארד וליאם נתן קצת טיפים לנייל שיעזרו לו עם מעט עצות איך להתחיל עם הבנות ששם ומתי הכי טוב להיכנס למקלחות ומתי הכי טוב ללמוד בסיפריה.
שהארי יצא הוא סימן לנייל עם ידו לעברו ושניים קם שילם על הקפה ויצא מדלת המזנון שהארי לצידו. שניהם עלו לרכבו ונסעו לכיוון ביתו של הארי לפי מה שסגרו בניהם בקצרה שעלו לרכבו שהחנה יצאו ביחד והלכו לכיוון הבית הגדול של אחותו של הארי ״אז על מה אתה ממליץ?״ שאל שנכנסו דרך דלת הבית של הארי ועלו לחדרו הזמני.
נייל הביט בחדר הריק והלך לכיוון ארונו של הארי ופתח אותו, רואה ג׳קטים מעילים וסוודרים תלויים על הקולבים הרבים ״אני חושב שאני שאלבש כזה ג׳ינס שנוח לי ואני אוהב, אבל חשבתי על ללבוש פוטר כזה עם כיתוב גדול זה יהיה יפה ונעלי אולסטר בצבע ירוק כזה.. מה אתה אומר?״ הארי קם אל הארון ליד נייל והוציא פוטר אפור עם כיתוב עליו ״אהבתי, זה מתאים קח ג׳ינס כחול בהיר ואולסטר.
שהארי היה מוכן ולבש הכל ללא בישנות ליד נייל, שניהם התיישבו על מיטתו ״חשבתי על לצאת לאיזה מסעדה שיש בה קפה או לימונדה וכריך חביתה״ הרים את כתפיו והיה נראה דיי אבוד לגבי המקום בו הולך לקחת את לואי.
לאחר שלוש סיבובים קטנים נייל נעצר והסתכל על הפרקט החום וכמה רגעים ואחרי שנייה הוציא הנחת יאוש ״מצד אחד אני אומר לקחת את לואי למסעדה פשוטה ושקטה, אך אומר גם לקחת אותו לבר רחוק כי אוהב דווקא ברים.. אך מתאים לו גם להיפגש בבית ואפילו פיקניק״ הארי נשען על מרפקיו ובהה בנייל בחשיבה ״שני הבנים האחרונים שיצא איתם והבחורה שיצא איתה, עם שני הבנים יצא למסעדה ועם הבחורה לסרט..״ שיתף אותו והארי הנהן.
״אני חושב אולי אני אקח אותו לפיקניק?״ נייל הניד לשלילה ״לא... זה נדוש, אולי תקח לואי לאיזה מקום ואחרי המקום לבר אם זורם״ הרים כתפיים.
שניהם ירדו אל הקומה התחתונה התחתונה והארי לקח את הפוטר ללואי בידו שנייל בחר ויצאו מהבית ביחד. חיבוק קטן נתן לג׳מה ונשק לראשה של סופיה שישנה בספה ויצא מהבית שנייל לצידו.
״חסר לך לפגוע בלואי, הוא בן אדם טוב. הוא מסוגל לעשות קעקוע של ראשי התיבות של השמות שלכם ביחד, אם הוא ישמע עלייך שמועות הוא לא יאמין להם ואם יגידו לו שאתם לא מתאימים הוא לא יקשיב לזה. הוא מסוגל לכתוב עלייך שיר ולכתוב סיפור שלם אם הוא אוהב מישהו הוא יכול לכתוב עליך מכתב של עשרים עמודים ולתאר שם הכל על כשתהיו ביחד״ סיפר וגרם להארי לחייך לתמימותו של לואי.
״ואם אתה תפגע בו אתה תצטער על זה כל כך הארי, אני אפגע בכל מי שפוגע בו ואני אגן עליו תמיד. אני רואה שאתה בן אדם טוב ואני חבר טוב שלך, אבל אם תפגע בלואי אתה כל כך תצטער על זה״ נייל ירד מהרכב וסוגר אחריו את הדלת, גורם להארי מעט לחשוב על דבריו תוך כדי שיצא אל הרווארד.
~~
ששיחת טלפון נשמעה בחדרו של לואי הוא הרים גבה ונתן לויל לענות בעודו יושב על המיטה בנינוחות וקורא ספר פסיכולוגיה, השיעורים שנתנו לו העיקו עליו ועוד מעט מתחילה עונת הבחינות. לואי לא יכול לחכות שהשנה תגמר ויהיה לו קצת חופש.
שהניח את הספר על המיטה לקח את המחברת וסיכם לעצמו לאט לאט את העמוד ומיקרק מספר משפטים חשובים, וכתב הערות לעצמו והסברים על הדף בצד או למטה.
״היי לואי, יש מישהו שאתה מכיר שעונה לשם הארי?״ ויל שאל מפתח הדלת ״כן למה?״ שאל והניח את המחברת על המיטה בעדינות ואיטיות ״הוא התקשר״ סימן עם הטלפון שבידו וגרם ללואי לקום ולרוץ אליו לקחת את הטלפון ולסגור לויל את הדלת בפנים.
״היי הארי״ חייך ישר ולרגע התחיל להתנהג במעט בישנות למרות שהארי לא נוכח ״היי לואי, איך אתה?״ קולו היה נשמע כל כך טוב וגרם ללואי להיות מהופנט כמעט ״ב-בסדר איך אתה?״ נשך את שפתו התחתונה ונשען על השולחן מאחוריו ״בסדר, עוד רבע שעה אני אצלך, תתכונן״ עניו של לואי נפערו ברגע והוא נעמד ״רגע מה?״ לא הבין והרגיש את דופק ליבו מאיץ ״רבע שעה אני אצלך נתראה״ בהנהון קטן ובתשובה קצרה לואי ענה לתשובתו.
ברגע שניתק את השיחה רץ אל ארונו והוציא את הבגדים שבחר שעות לפני, ויל נכנס אל החדר וראה את לואי מתארגן במהירות ורץ ממקום למקום ״היי מה קורה?״ השני שנעל אולסטר הביט בו לרגע וחזר לקשור שרוכים ״יש לי דייט והוא פה עוד..״ עניו רצו לאחר שעון בחדר ושמצא אותו עניו נפערו ״עכשיו״ צעק וסיים לקשור את השרוכים ולקח מעיל מעליו ״אני בטוח שהוא יבוא אל החדר אז יש לך עוד איזה עשר דקות.. קשה למצוא את חדר שלוש מאות ושש עשרה, אתה מודע לזה״ הרים כתפיים והתיישב על המיטה לצד לואי.
ראשו היה עייף והוא נזרק על המיטה מאחוריו, ויל קם ממיטתו והלך למגירות בצד שלו. שלואי הרגיש חפיסה פוגעת בו קיווץ את עניו ופקח אותן, מחזיק בחפיסה ורואה קונדום.
צעקה השתחררה מפיו כאשר ויל נשפך על המיטה והתחיל לצחוק ״מגעיל שלך״ גלגל את עניו ״משפט שנשיא האוניברסיטה אמר ׳עדיף להיות מוגן מאשר עם ילדים בגן׳ עמוק..״ לואי חשב על המשפט לרגע ברצינות ״זה באמת עמוק..״ הנהן וששמע את הדלת הראשית של ארבעת החדרים נפתחת זאק על ויל את חפיסת הקונדום שדאג להחביא מתחת למצעים ״תזכור להנות לואי, ולא יותר מידי מחר לומדים״ ציין וקיבל מלואי גבה מורמת.
שדלת חדרם נפתחה לואי התיישב בעמידה והסתכל על הארי שנראה כל כך.. חמים ונעים. פוטר על גופו וגורם להארי להיראות יותר גדול ממה שנראה גם ג׳ינס שמחמיא לו ומתאים ללוק הכללי. שיערו המעט ארוך שהגיע לכתפיו היה מסוגר לצד כמו תמיד וגרם ללואי לרצות כל כל לגעת בו.
״היי״ חייך לואי אל הארי שחייך גם והתקדם אליו, לואי חיבק את הארי שידיו כרוכות סביב עורפו וראשו שעון על כתפו השמאלית שמביט בויל שלוחש לו להיות מוגן.
״נלך?״ שאל הארי ולואי הנהן מחזיק בידו של הארי ומוציא אותו מחדרם של לואי וויל ומהחדר הכללי אל המסדרון, לפני שסגר את הדלת מאחוריו צעק לכולם שיצא ולקח מפתח.
שניהם התהלכו במסדרון עד ליציאה מבניין המגורים שידיהם שלובות אחת בשניה וגורמות לשניהם להרגיש את הצמרמורות הנעימות מהמגע הקטן של ידיהם אחת כנגד השניה.
הארי פתח ללואי את דלת הנוסע וסגר לאחר שהתיישב במושבו ועשה את הסיבוב אל צד הנהג והתיישב גם כן, לאחר שחגרו והארי התניע את הרכב לואי הזתכל על הרדיו והדליק אותו, מחפש שיר שאוהב ולואי דיבורים וחפירות.
״לאן הולכים?״ שאל בעודו עובר בין תחנות ״חשבתי על פיקניק ביער, עכשיו התחיל הסתיו אז יפה..״ לואי הנהן בנמרצות ״אני אוהב את הרעיון הזה. אם אחרי זה זורם אפשר ללכת למועדון״ הציע לואי במעט בישנות וחשש שהארי ילעג אך שהארי הנהן והניח את ידו על שלו הוא נרגע והסתכל מחוץ לחלון.
שראה את השלט הקטן ׳סטריט וול׳ חייך והביט על העיירה הקטנה שגר בה דרך החלון ואיך כולם בחוץ מסדרים ערמה ליד הכנסיה של דלעת או אנשים מעטרים את הגזיבו המרכזי עם מוזיקה.
הארי פנה לכיוון היער והחנה את הרכב בעצלנות, מסתכל על לואי בחיוך ומסמן לו שהגיעו. שניהם טרקו את הדלת והארי הושיט ללואי את הפוטר שהביא לו (וריסס עליו את הבושם שלו לפי בקשתו של נייל) לאחר שלואי הודה לו שניהם התחילו בהליכה לכיוון שהארי הוביל אותם.
הייתה שמיכה משובצת על הקרקע שמלאה בעלים כתמתמים ועצים מעט עירומים הקיפו את השניים הנרגשים. לואי התיישב והארי התיישב גם, מוציא מהסלסלה עוגיות שתי כריכים וקנקן תה.
״אני מקווה שאתה אוהב״ הארי קיווה ונגס בכריך שבידו ״אוהב מאוד, נכון ליאם הכין הכל פה?״ הארי הרים גבה והנהן ״איך?..״ לאחר שלואי בלע את החתיכה שנגס בה פתח את פיו ״ליאם תמיד מגיש לי את העוגיות האלה ומכין את הכריך.. אני חופר לו על זה..״ ציחקק ולגם מהתה החם שהארי מזג לו.
״איך היה בהרווארד היום?״ הארי פתח את השיחה ״בסדר.. קצת עומס והפרופסור מעצבן אותי, אוח״ גלגל את עניו אך שהרגיש שמה שעשה לא במקום התנצל ״הכל טוב, זה מזכיר לי את התקופה שליאם ואני למדנו שם, זה היה קשה״ חיוך מתוסכל היה על פניו.
לואי הביט בסביבתו והניח את החצי השני של הכריך על השמיכה, נעמד וצופה באיזור בו הם נמצאים. הכל נראה כל כך יפה וכל כך עדין, השמש ששקעה נתנה ליער הגדול להראות אפל אך גם שקט. האוויר של הסתיו הורגש והרוח הנושבת נשמעה, מעט עלים עפו על הקרקע ומעט נשארו במקומם, הצבע הכתמתם והאדום היה הצבע שמילא את היער וגרם למראה יותר יפה.
״אני זוכר, בימים שאמא שלי הייתה באה אלינו בתדירות גבוה היא הייתה לוקחת אותי לטיולים ביער ומספר לי סיפורים שעות על גבי שעות. לפני שהכירה את בן זוגה ועברו יותר מידי רחוק מאיתנו היא הייתה באה אלינו הרבה ואף פעם לא הרגשתי החיסורנה, גם כשהיא לא הייתה פה ובעיר הסמוכה היא הייתה מתקשרת, אך שעברה מדינה אז הפסיקה..״ לחש לקראת הסוף ונשך את שפתו התחתונה ״אני בטוח שהיא מתגעגעת אלייך ורוצה לבוא ולהיות איתך, פשוט לגור במדינה שונה זה קצת.. קשה״ הסביר הארי וסימן לו לשבת לידו.
לואי התיישב בין רגליו הפסוקות של הארי ונמשך על ידי זרועותיו לתוך חזהו החמים, ״שעברה למדינה האחרת הייתי בן שמונה, זה היה כל כך קשה שהיא לא הייתה נוכחת. אבל אני לא הייתי צריך אותה ולא את הטובות שעושה שבאה פעם בשנה לראות שהכל טוב.. אבא שלי שם והוא כל מה שאני צריך״ סיפר והרגיש שדיכא הכל ״מצטער שיתפתי יותר מידי, דיכאתי את הכל. אני נוטה לשתף יותר מידי, אוח״ הסתכל על הארי בעניים אשמות ״הכל טוב, אין לי בעיה להקשיב לך. וזה בסדר פשוט המקום הזכיר לך את אימך.. ועדיף שתשתף מאשר תשמור הכל״ נשך ללחיו ולואי הסמיק והרגיש את ידו של הארי גולשת בין ידו של לואי ואת ידיהם משתלבות.
חיוך בישני עלה לפניו של לואי ״אני תמיד פה אם אתה רוצה לשתף אותי״ ידו השניה עטפה את בטנו של לואי והצמידה אותו אליו וידו השניה (שמשולבת עם ידו של לואי) נכרכה סביב ביטנו גם כן.
״ספר גם משהו.. כמובן שאם אין לך בעיה, כלומר אתה לא חייב אלא אם יש לך בעיה ואתה לא רוצה״ לואי הניח יד על פניו ביאוש ושמע את צחוקו של הארי כנגד אוזנו ״הכל טוב, אני אספר גם משהו. ושתדע שאני אוהב שאנחנו ככה די פתוחים ומספרים, במקום להיות בישניים״ הסביר לו גורם ללואי להרגיש מעט פחות אשם שהתחיל וסיפר דבר פרטי שלו (למרות שלא מרגיש שזה כל כך פרטי שמתי שידבר על זה יבכה), לואי בשקט שיחרר את ידו משל הארי, מניח את ידיו על בירכיו שכפופות כלפי מעלה ״שהייתי בן אחד עשרה ראיתי את אמא שלי בוגדת באבא שלי מול העניים שלי״ אחיזתו של הארי התאדקה סביב לואי וגרמה לו להשעין את ראשו על כתפו ולהתסכל לעניו של הארי ״מאז אני שונא בגידות, ושגיליתי שהבן זוג הקודם שלי בגד בי קיבלתי התקף חרדה באותו הרגע ולקח לי שנתיים וחצי להתגבר עליו״ לואי השתחרר מאחיזתו של הארי וקם על רגליו, מקים את הארי ונושק ללחיו ״אני מצטער כל כך שזה קרה לך״ לחש.
הארי ליטף את לחיו והנהן ״הכל טוב עכשיו, אני מבטיח לך״.
במהירות לואי ארז הכל בסלסילת הפיקניק ושם הכל ברכבו, לוקח את ידו של הארי והולך למקום ביער שהכיר והיה בו מספק פעמים. לאחר מספר רגעים שהלכו לואי נעצר ליד עץ שלאחד ענפיו מחוברת נדנדה אדומה וקטנה, הוא הניח את האיתורית שלו עליה ולקח את ידו של הארי בשלו. שניהם נשכבו על האדמה הקרירה והביטו בכוכבי הלילה ״לא מסוכן באזור הזה?״ שאל הארי באי הבנה ולואי הנהן ״כן, אבל שווה לפעמים לקחת סיכונים. ופה זה המקום היחידי שבקושי יש בו עצים ואפשר לצפות בשמיים״.
ראשו של הארי הסתובב אל לואי במבט קטן על החיוך שעל שפתיו והוא הסתכל שוב לשמיים, משווה אותם אל עניו של לואי. גורם ללואי להסתובב ולהביט בהארי גם כן, הארי היה כל כך אכפתי וכל כך מקסים בערב הזה שלהם ביחד, הדייט היה טוב ולואי הרגיש יותר מידי טוב.