נקודת מבט מתאו:
אני קם ורואה את המלאכית הקטנה שלי ישנה לידי היא נראת כל כך שלווה והרגשתי שאנחנו כמו פעם כמו שהיינו קטנים.
הריח שלה ממכר זה כמו סם רק בשבילי.
אולי אני אובססיבי אבל פאק!
לא אכפת לי, היא שלי, היא נועדה לי ואני לה!
"תפסיק להסתכל עליי" אמרה באדישות עדיין עם עיניים סגורות, היא ערה?
איך לא שמתי לב?
"צריך להסתכל על מה שיפה" אמרתי.
"לא כולם ראויים לראות" פותחת את עיניים ומגלגלת עיניים.
אני מחזיק בלחי שלה "מספיק" אמרתי עוצר אותה מלגלגל עיניים, אני לא אוהב שהיא עושה את זה.
היא לא אמרה כלום והזיזה את ידי מלחיה וקמה מהמיטה.
"לאן?" שאלתי תופס את ידה.
"אם לא שמת לב בוקר ובבוקר
מצחצחים שיניים.." אמרה כמובן מאליו.
שיחררתי את ידה והיא נכנסה לשירותים, סוגרת את הדלת.
...
נקודת מבט קתרין:
נכנסתי לשירותים לחצתי 4 פעמיים על האוזניה ואז הופיע לי סוג של מקרן מול הפרצוף אחד מהיכולות החדשות שהיילי ואני פיתחנו אני מגללת בהודעות ובמיקום שלי ועל הדרך מצחצחת שיניים וכל הזמן על המשמר שלא יתפסו אותי.
השינה הייתה האמת ממש ממש טובה לא ישנתי ככה הרבה שנים הרגשתי שאני יכולה להוריד את המגננות שלי ונראה שבאמת הורדתי מעט.
הוא אמר אתמול שאנחנו צריכים אחד את השני כדי לישון..אולי הוא צדק?
שנרדמתי והרגשתי את ידיו מחבקות אותי זה היה מוכר אך זר.
זה בכלל הגיוני?
תעזבי את זה קתרין..
תתאפסי על עצמך!
את המנהיגה של הצוות המיוחד.
את המרגלת הכי טובה בעולם אני אסתדר ואמצא פיתרון להכל!
סיימתי לצחצח שיניים עם מאות מחשבות שהאל יעזור לי איתם!
פתחתי את הדלת וראיתי את מתאו עם חליפה שחורה וואו..כאילו וואו!
קתרין!!
להתאפס!!!
אוקיי אני בסדר להרגע!
"את בוהה" אמר מתאו.
פאק אני בוההה.
"אז?" שאלתי לא מבינה את הבעיה...
אני מבינה מבינה מעולה!
הוא לא ענה.
הוא בא לכיווני והרים את ידיו לרגע לא הבנתי וחשבתי שהוא יעשה משהו אבל הוא מרים את ידיו לצדי גופו.
"אני יודע שאת לא זוכרת אותי אבל תוכלי
לתת לי חיבוק, רק הפעם?" שאל וראיתי ניצוץ של תקווה בעיניים.
משהו בי רוצה לתת לו חיבוק חזק ולא לשחרר בחיים, לא! קתרין זו לא את!
אבל..
אוךך נו באמת!!
רבתי עם עצמי לכמה שניות.
והחלטתי
חיבקתי אותו והוא החזיר לי חיבוק עם מלא רגשות..
"אני אוהב אותך" לחש לי באוזן הרגשתי מעט מובכת..והתחלתי להרגיש משהו רך בצווארי.
צוואר?, רגע!
"מתאו! תעזוב אותי! מיד!" אמרתי מנסה לדחוף אותו ממני..אחרי כמה שניות
הוא עזב אותי.
מה יש לבן אדם הזה?!
"את שלי ועכשיו וודאתי שידעו את זה" אמר.
"למה אתה מתכ-" קטעתי את עצמי רצתי למראה בשירותיים.
"פאק!!" צעקתי בזעם.
ראיתי סימן אדום בצוואר שלי ניסיתי לשפשף את זה עם מים.
"זה רק יהיה גדול יותר.." אמר מתאו עם חיוך מרוצה נישען על המשקוף של הדלת.
אני עוצרת שאני מבינה שאני תקועה עם זה.
והולכת בעצבים.
אני לא צריכה אותו בשביל לישון ולא כלום!
הכל שטויות אני בסדר לבד!
...
נקודת מבט מתאו:
"אני הולך עכשיו, בלי שטויות" אמרתי מנשק את ראשה והולך.
"אין לה אישור לצאת מהבית" אמרתי בקול מאיים ואכזרי לשומרים.
"כן קאפו" אמרו ביחד.
אני עדיין לא סומך שהיא לא תנסה לברוח היא השתנתה מאוד ואני כרגע לא יכול לקרוא מה עובר לה בראש אז עדיף להיות בטוח מאשר להתחרט.
אני הולך עכשיו למשרד יש לנו פגישה עם הקאפו של לונדון כריס ולוקאס הלכו אתמול למועדון כריס שפוך במיטה ולוקאס איתי בדרך לפגישה.
...
נקודת מבט קתרין:
הוא נישק לראשי ועזב לא לפני שאמר לי לא לעשות שטויות..
נכנסה מישהי בסביבות גיל ה40 ומחייכת אליי.
אני לעומתה עם מבט אטום אני לא סומכת על אנשים..מי אמר שרק בגלל שהיא מחייכת עכשיו שהיא לא תדקור אותי בגב בשניה שלא אסתכל.
"שלום לך מיס קתרין, אני איזבל מנהלת משק הבית כאן, תרצי שנביא לך ארוחת בוקר?" שאלה עם חיוך חם.
"היי איזבל אני ארד עוד מעט לאכול..תודה" אמרתי לא מחייכת אבל מעט ברוגע.
היא הנהנה ועזבה.
"קיי,שומעת?" שמעתי את היילי מבעד לאוזניות.
"כשאצא מפה, יש לכם משאלת מוות?" שאלתי ברטוריות.
"אוי תפסיקי לא היה לך כזה נורא.." אמרה רבקה ויכולתי לדעת שהיא מגלגלת עיניים.
"רבקה.." אני אומרת בטון מזהיר.
"כן כן, בקיצור אנחנו באות בעוד איזה שעתיים ככה איזה עצבים אנחנו פאקינג כבר 4 שעות על הכביש!" אמרה רבקה בעצבים.
"טוב." אמרתי מנתקת.
אני יורדת למטה אחרי שהתלבשתי בבגדים שמתאו השאיר לי בשידה.
"מיס קתרין הארוחה הבוקר מוכנה" אמרה איזבל בחיוך.
הנהנתי לעברה.
והתיישבתי היה הרבה אוכל מכל מיני סוגים מה שבטוח לגמור הכל בעצמי לא אפשרי.
אכלתי עד שלא הייתי רעבה..נשאר הרבה אוכל אך לא הרגשתי יכולת או רצון לגמור הכל.
החלטתי לקחת את הנס שהכנתי לעצמי כי אני אוהבת את הנס שלי ולא של אחרים..הלכתי לכיוון החצר איפה הבריכה התיישבתי על אחד הספסלים הצופים לבריכה הרגשתי שקט שהרבה זמן לא שמעתי.
אולי להשאר כאן זה לא כזה נורא..
רגע! קתרין מה לעזאזל??
את לא הולכת פאקינג להתחתן עם אף אחד גם לא עם מתאו..את אולי הבנת שאת הכרת אותו בעבר אבל את לא זוכרת אותו!
מספיק הוא גורם לי להרגיש דברים שבחיים לא הרגשת לפני!
אני מתחילה לחשוב שהוא משנה אותי וזה לא פועל לטובתי אין לי חולשה ואם הוא יהיה בעלי או משהו...הנה החולשה.
"פסס קיי" שמעתי לחש קול מאחורי החומה המקיפה את הבית.
"נו קיי!" הקול אמר בעצבים.
אני מסתובבת לכיוונו ורואה את..רבקה.
55 הצבעות לפרק הבא :)
(מ'ס מילים: 858)