להטות את הכף – פרק 13
"אתה עשית מה?"
טוני משך בכתפיו ממקומו ליד האי במטבח. "היה נראה כמו האפשרות הטובה ביותר."
"אבל טוני – " פיטר אומר, ואז מפסיק. הוא החוויר, מה שגרם לטוני לדאוג טיפה. אולי הוא צריך עוד קפה.
"תראה," הוא אומר וניגש לקנקן, "הנחתי שזו תהיה הדרך הכי קלה לשנינו. בלי צורך לתאם פגישות, בלי להרגיש רע על כך שהברזת שלי, בלי החלטות קשות. רק אני, ושאתה כביכול זמין לי."
הילד שוב הופך להיות המום, הוא יכול לראות את זה קורה, אבל עכשיו כבר אין שום דבר שטוני יכול לעשות. הוא הניח שזה יהיה הרבה, אוקיי, שככה פתאום הוא לא יצטרך לענות לכל גחמה של רומלאו ושיהיה לו מרווח נשימה. אלוהים, איך טוני רוצה להכאיב לאיש הזה.
"ואיך – אני מתכוון, איך אתה, אמ..."
"תלוי. מה אתה אומר שגם אתה תקבל סכום קבוע? ולא משנה באיזו תדירות אנחנו נראה אחד את השני. פשוט נשכח מזה וניתן לעצמנו להירגע."
לפחות זו התוכנית של טוני. לגרום לילד לשכוח שכסף מעורב פה, להכיר את פיטר פארקר האמיתי, לא את המלצר או את התלמיד החרוץ. ברגע שכל השכבות ייעלמו, טוני אולי ירגיש יותר בנוח לעשות יותר מסתם לישון ליד הילד, כמו שעשו הלילה. שזה היה מדהים, הוא לא מתלונן... אבל זה גם היה סוג מיוחד של עינוי.
כמו האופן שבו פיטר נושך כרגע את השפה התחתונה.
"איזה סוג של סכום?"
"חמש עשרה אלף לשבוע?" הוא היה מציע יותר, אבל הוא לא רוצה להפחיד את פיטר.
"לשבוע?!"
מהטון שלו נשמע שטוני הציע לשרוף את כל החולצות המקושקשות שלו, אלוהים.
"קח את זה, ילד. והי, זו הייתה ההצעה שלך מלכתחילה."
"אני יודע, זה פשוט... חמש עשרה אלף."
טוני עומד להתערב שוב, אבל הוא זוכר את העצה של רודי מאתמול בלילה. 'תן לו זמן לעכל, טונס,' הוא אמר. 'תזכור אותי באוניברסיטה.'
הוא זוכר, בבירור, אז הוא ממתין ומגלה שהיה שווה את זה. לוקח לו זמן, אבל הבעת פניו של פיטר הופכת מקמוצה להבעה של חוסר רצון, ואז הוא בטח נזכר במשהו כי חוסר הרצון הופך לקבלה.
פיטר מכחכח בגרונו ומרים את מבטו. "חמש עשרה אלף?"
טוני מהנהן. "אתה רוצה מזומן או העברה?"
דממה.
"העברה?"
"תודה לאל," טוני נאנח. "מזומן היה מביך."
"בניגוד לזה?" פיטר מצייץ, וזה סימן טוב, לא? שהוא חוזר להתבדח?
"הי, אתה האחד שעושה מזה עניין, ילד. אני לגמרי סבבה עם זה." אוקיי, 'סבבה' זו אולי הגזמה, אבל זה קשור יותר לרומלאו הפושע המחורבן, לא לפיטר. "עוד קפה?" הוא מוסיף, כי הוא עדיין לא הספיק למלא מחדש את הספל של פיטר.
"אה, כן, תודה."
טוני מנצל את ההזדמנות להתחכך בגבו של פיטר ומתוגמל בהמהום מרוצה בתמורה. הוא מניח את סנטרו על כתפו של פיטר בזמן שהוא מוזג.
"אז," הוא אומר, "אתה ממהר לאנשהו לפני העבודה היום או שאני יכול לפתות אותך שתבוא איתי למעבדה עד שתצטרך ללכת?"
פיטר מנענע בראשו וטוני מחייך כנגד עורו.
אמת, הנסיבות אולי לא אידיאליות, אבל טוני לא יכול להתווכח עם התוצאות.
*
הכסף מגיע ביום שני. פיטר בוהה במספר על צג הטלפון שלו למשך דקה שלמה בערך לפני שהוא מרגיש בוודאות שהוא עדיין לא ישן וחולם.
עם סכום כזה של הכנסה קבועה, זה הזמן להתקשר לאקשיה.
היא מסכימה להיפגש איתו בצהריים והוא מוצא אותה באחד מתאי המחשבים בספריית המדעים וההנדסה בזמן ההפסקה שלו. אף אחד שיעבור כאן לא יחשוד שהאישה שמעמידה פנים שהיא כותבת הערות ממה שהיא קוראת על המסך היא משהו אחר חוץ מסטודנטית, במיוחד כשהיא לובשת קפוצ'ון וג'ינס. המשקפיים הם גם תוספת נחמדה, פיטר חושב.
"פארקר. חשבתי שלא אראה אותך יותר," היא אומרת ודואגת שקולה יהיה שקט.
"מצטער לאכזב."
"אל תהיה. זו הפסקה נחמדה מנבלות בוגדים ואנשי עסקים מושחתים."
פיטר משך לעצמו כסא וניסה לחייך, אבל הוא בספק אם הוא הצליח.
"אז, אני מבינה שאני יכולה להמשיך מאיפה שהפסקתי? מה התקציב שלי?"
פיטר העביר חצי מהרצאות הבוקר שלו בחישוב הזה, אבל הוא לא הבין את הפגם בתוכנית שלו עד שהוא ציין את המספר ועיניה של אקשיה הצטמצמו.
"איך השגת את הכסף, ילד?"
"אל תדאגי בנוגע לזה – "
"אני קצת חייבת אם אתה עושה משהו שהוא לא חוקי."
"אני לא," פיטר לוחש. "אני נשבע, אוקיי? את יכולה פשוט לקחת את הכסף ולהתחיל לעבוד? אין לנו עוד הרבה זמן."
אקשיה מעולה בעבודה שלה – אחרת עורך הדין הכי טוב בעיר לא היה משאיר אותה בחיוג המהיר שלו בתור בלש פרטי – והיא כנראה מזהה את האמת בקולו, אבל החשדנות לא נעלמת מההבעה שלה. במיוחד כשפיטר אומר לה שתשלח אליו את החשבון במקום למיי כשהיא מתחילה לקום.
"ומה בדיוק תעשה כשאמצא ראיות חדשות והיא תגלה על המעורבות שלי מפרטר?"
שאלה טובה.
"את תוכלי להגיד שאת עושה את זה פרו בונו*."
אקשיה ללא ספק לא ציפתה שהוא יציע דבר כזה. "פרו בונו?"
"כן." פיטר אומר ומיישר את כתפיו, מרגיש ביטחון – זה מושלם, האמת. "אני אשלם לך, אבל אם דודה שלי תשאל, פשוט תגידי שאת צריכה להשלים את שעות הפרו בונו שלך בשביל דקרט & פרטר."
לרגע הוא חושב שהיא עומדת להתווכח איתו או לבחור בדרך המוסרית, אבל לאחר כמה דקות מייסרות, אקשיה פשוט סוגרת את התיק שלה וסוגרת את החשבון במחשב עם הבעה קודרת.
"מה שזה לא יהיה שאתה עושה, פארקר.... תשמור על עצמך, בסדר?"
"גם את."
היא מחייכת ואז עוזבת אותו ליד שולחן העבודה.
פיטר נאנח בהקלה. עכשיו שאקשיה חזרה בעניינים זה יהיה רק עניין של זמן לפני שהיא תגלה משהו שיעזור להם עם המקרה. כל הלילות חסרי השינה ומלאי הדאגה, כל זה ישתלם בסוף.
ועד אז, פיטר יוכל סוף סוף להתרכז במה שהכי חשוב: טוני.
*
זה יותר מידי קל.
פיטר לא יכול להתנער מהתחושה שהוא מרמה, איכשהו, כי החיים שלו מעולם לא היו כאלה לא מסובכים. אין יותר ציפייה מתוחה ברגע שהוא נכנס למסעדת ללא עצם, הוא לא מקווה יותר שלרומלאו תהיה עבודה בשבילו, הוא לא מחכה יותר שהטלפון שלו יצלצל – רק לימודים, מלצרות, וטוני.
ביום ראשון שלאחר המסיבה, רומלאו טפח לו על הגב ולחץ את כתפיו בחיוך מרוצה, וזה הכל. מצב הרוח הטוב של רומלאו המשיך מאז, עד כדי כך שפיטר יכול לראות שבאקי מתחיל לחשוד. ועדיין, כשפיטר מגיע לעבודה ביום שישי אחרי יום ארוך של הרצאות שנקטע בחלקו על ידי ארוחת צהריים מהירה עם טוני, דעתו של באקי מוסחת מהבחור החדש.
"זה דרייק," רומלאו אומר בגיחוך. "הוא כאן כדי להחליף את נייל. בוא נראה אם אתה עצלן כמוהו או אם יש לך את מה שדרוש. תחפוף אותו, פארקר."
דרייק גבוה וגמיש, דומה מספיק לפיטר במראהו כדי שזה יותיר אותו עם תחושה מבשרת רעות שרק הולכת וגדלה כשרומלאו מקצה את דרייק לשולחן של מר וגברת ג'פרסון עם מבט מלא משמעות.
"מה זה היה?" דרייק תוהה לכיוונו של פיטר. שאר הצוות כבר מזמן הלך לבדוק מה עם השולחנות שלהם.
"הידיים של מר ג'פרסון אוהבות... ובכן, לטייל." פיטר אומר לבסוף. "הכי טוב יהיה אם לא תתייחס לזה, רק, אתה יודע. תעמוד קצת יותר קרוב אליו כשאתה מוזג שתייה או מגיש להם את הצלחות. הוא משאיר טיפים טובים."
דרייק מהנהן ומסתדר עם מנות הפתיחה מספיק טוב, אבל פיטר לא יכול להפסיק להסתכל על הקולגה החדש שלו במהלך כל המשמרת. אבל דרייק לא מפיל או שובר שום דבר, והוא ממשיך לחייך את החיוך הנערי שלו שכנראה היה הסיבה לכך שרומלאו לקח אותו לעבודה מלכתחילה, מה שגם מזכה אותו בטיפ נכבד בסוף הערב.
"אל תעשה פרצוף, פארקר," רומלאו אומר לו כשהם צופים בדרייק שיוצא יחד עם שאר הצוות. "יש לך דג יותר גדול לדאוג לגביו עכשיו."
פיטר לא היה קורא לסשן נשיקות כנגד אב טיפוס של סילון סטארק משהו שהוא צריך לדאוג לגביו, לא בדיוק. לא רק שזה נותן לו הערכה חדשה לאווירודינמיקה, אלא גם משאיר אותו עם זקפה עקשנית שהוא דוחף כנגד טוני בצורה חסרת חן וללא שום סוג של עדינות.
ועדיין, כל מה שטוני עושה זה לחייך ולהאט. כשפיטר מנסה – בעדינות – להחליק יד בין החגורה לגופו של טוני, טוני מסובב אותם בצורה חלקה שמחלצת את ידו ובמקרה גם מגדילה את המרחק בין המפשעות שלהם.
"אין למה למהר," טוני ממלמל נגד צווארו, הזיפים שלו משפשפים את עורו. "יש לנו את כל הזמן שבעולם."
ולמרות שפגישות מלאות מזמוזים שמרעידות את ברכיו של פיטר וגורמות לדופק שלו להאיץ הן דבר מדהים, הן גם, ובכן – זה גם מרגיש יותר מידי קל.
עד שפיטר בודק את היומן שלו ביום שני ורואה את התזכורת. 'בדיקה' מהבהב אליו מצג הטלפון שלו והוא מרגיש איך הבטן שלו צונחת – ברור שטוני לא רוצה לגעת בו לפני שהוא יידע בוודאות שהוא נקי.
"שיט."
"מה יש?"
אמ.ג'יי מסיימת את תרגיל הירך האחרון שלה ועוברת לתנוחת ישיבה, גבותיה מכווצות.
"אה, שום דבר."
"ברור. אתה תמיד מקלל את הטלפון שלך כשזה שום דבר."
"אני – אני אספר לך מאוחר יותר, בסדר?"
כל התקוות שהיו לו על כך שהכאב מחמישים שכיבות שמיכה יגרמו לאמ.ג'יי לשכוח את ההבטחה שלו התנדפו ברגע שהוא הצטרף אליה למלתחות.
"יש לך חמש דקות לעדכן אותי לפני שהצורך שלי בקפאין יעלה על העניין שלי בחייך."
"זה שום דבר, באמת, אני פשוט – אני צריך ללכת להיבדק שוב."
אמ.ג'יי מפסיקה ללכת. "התור הבא שלך רק בעוד חודשיים."
פיטר מושך בכתפיו ולא פוגש בעיניה. היא מאמינה שהבדיקות שלו הן דרישת חובה בגלל עבודת המלצרות שלו, מה שלא רחוק יותר מידי מהאמת, למעשה, אבל זה גם אומר שלכל חריגה מהשגרה יש הסבר ברור.
"טוב," אמ.ג'יי אומרת. "אני יכולה לבוא ברביעי. מירו עסוק בפרוייקט וצ'לסי צריכה למלא שעות בקבלה, אז אין לי תוכניות לצהריים."
פיטר שוקל לסרב להצעה, אבל המחשבה של לחכות במרפאה החינמית לבדו לא מתיישבת לו טוב. הוא הניח שהוא יוכל לנסות ללכת לבית חולים אמיתי עכשיו, כיוון שיש לו את האמצעים, אבל למה לבזבז מאתיים דולר על משהו שהוא יכול לקבל כמעט אותו הדבר בחינם שדורש ממנו פשוט עוד זמן המתנה?
וזו הסיבה שהם תופסים עכשיו מקומות באזור ההמתנה של מרפאת הבריאות המינית של ריברסייד יומיים לאחר מכן. זה לא המקום אליו הולך פיטר בדרך כלל – יש מרפאה ליד המסעדה שמספקת פגישות קבועות לפי בקשה, אבל הוא לא רוצה שהבדיקה של היום תופיע ברישומים שלהם, והמקום הנוכחי הכי קרוב לאוניברסיטה.
אמ.ג'יי שמה לב שהוא היה לחוץ, כי היא מדברת בשטף קבוע על אנקדוטות משיעורי המשחק והאירועים החברתיים שהיא השתתפה בהם, לא דורשת שום דבר מלבד חיוך או נענוע קל בראש כיוון שאמ.ג'יי שונאת מאזינים פעילים.
זה לא בדיוק מסיח את דעתו של פיטר מהוריאציות האינסופיות של ה'מה אם' שהמוח שלו ממשיך להנגיש לו במחזוריות – ועשה זאת כך מיום שני למעשה – אבל זה עדיין יותר טוב מלשבת כאן לבד לגמרי עם שום דבר לעשות מלבד לתהות כמה מהר טוני יזרוק אותו אם הוא יחזור עם מחלות מין מ... מהלילה ההוא.
כי האופציה קיימת, נכון? פיטר בטוח שהוא לא העובד במין הראשון שפאביו וספנסר לקחו תחת חסותם, והוא ראה את פאביו מדגים את המוצר שלו לפחות פעם אחת במהלך שהותו בהמפטונס. חוץ מזה, האם מישהו נקי יצטרך באמת לאיים באקדח כשהוא מעיד על כך?
אמ.ג'יי דוחפת אותו ומוציאה אותו מהמחשבות שהיה שרוי בהן. כשהוא מסתכל למעלה, הוא רואה שהאחות מסתכלת עליו בציפייה, אז הוא נעמד והולך אחריה. הוא מנסה להחזיר חיוך מרגיע לאמ.ג'יי אבל הוא לא בטוח שזה עבד.
ברגע שהם נכנסים לחדר הבדיקות, פיטר מחייך חיוך חסר ישע בזמן שהאחות פאטל עוברת איתו על השאלות הרגילות.
"כמה פרטנרים היו לך?"
"אה, שבע עשרה," פיטר עונה, כי זה מספר בטוח, לא? לפחות לו זה נראה יותר טוב מ'איבדתי ספירה'.
"מה המין של הפרטנרים שלך?"
"כולם גברים."
"באיזה גיל התחלת לבצע יחסי מין?"
"בגיל, אמ, שמונה עשרה."
"אתה תמיד משתמש בקונדום?"
פיטר משפיל את מבטו. "כמעט תמיד."
האחות פאטל לא מנידה עפעף. "כמה כמעט זה כמעט תמיד?"
"אמ... תשעים ושמונה אחוז מהזמן?" הוא אומר ולחייו מאדימות.
"אז אתה מודע לדרכים בהן אתה יכול להגן על עצמך?"
פיטר מהנהן. "אני יודע איך ויש לי גישה לאמצעי מניעה."
עיניה הצטמצמו מעט ופיטר קילל את עצמו – הוא חשף את עצמו, הוא הראה לה שהוא עשה את זה בעבר. מספיק פעמים כדי לדעת את השאלות בעל פה. אידיוט, פארקר.
"האם קיימת יחסי מין כשהיית תחת השפעת חומרים למיניהם?"
"לא."
"אתה בטוח?"
פיטר מהנהן. "כן."
זו האמת, והיא כנראה מזהה אותה גם, אבל הוא לא נרגע עד שהיא שואלת אותו אילו בדיקות הוא רוצה לעשות, כי זה אומר שהיא דילגה על החלק של הסכמה. זה לא העניין שפיטר צריך לשקר, זה פשוט שזה תמיד גורם לו להרגיש לא בנוח.
בדיקת דם, בדיקת שתן ודגימת רוק לאחר מכן, פיטר ממתין חזרה בחדר ההמתנה. התוצאות של בדיקות הדם והשתן יגיעו תוך כמה ימים, אבל התוצאה של דוגמית הרוק תגיע תוך עשרים דקות.
"לפחות תדע מהר," אמ.ג'יי אומרת ואז גוררת אותו החוצה לשאוף קצת אוויר. "עכשיו תגיד לי, פארקר. מי הבחור?"
וכנראה כדי לנהל שיחה.
"איזה בחור?"
"הבחור שבשבילו אתה עושה את הבדיקה. לא היית כזה לחוץ אם זה היה רק בשביל הבריאות שלך, עם כמה שזה עצוב."
"לגמרי הייתי לחו –"
"שכח מזה. אני לא הולכת לראות אותך מלקה את עצמך על הדבר האידיוטי הזה שעשית שדורש ממך להיות כאן. אני רוצה לשמוע על מי שזה לא יהיה שגורם לך לחייך להודעות שלו."
ברור שאמ.ג'יי שמה לב. שיט. טוני והוא מעולם לא דיברו על האם פיטר יכול לספר למישהו, אז אין לו מושג מה לומר. מצד שני, טוני סיפר לפפר ולקולונל רודס, אז אולי זה יהיה בסדר?
טוב, כדאי שהוא ילך על בטוח, רק ליתר ביטחון.
"הוא... פגשתי אותו במסעדה."
"צמחוני?"
"אה, לא. אבל הוא היה שם לפגישת עסקים, אז הוא גם לא אנטי-צמחוני, אני מניח?"
אמ.ג'יי מסמנת לו שימשיך עם מחוות יד נדיבה.
"הוא... הוא מהנדס – יש לו חדר עבודה מגניב, כאילו, את לא תאמיני. אנחנו מדברים הרבה על הדברים האלה ו..." פיטר חושב לרגע. מה עוד הוא יכול לומר כך שהיא לא תחבר את הנקודות מיד? "הוא מאוד עסוק, אבל הוא מפנה זמן בשבילי ואני... אני ממש מחבב אותו."
אמ.ג'יי מביטה בו בהבעה שהוא לא מצליח לקרוא. "בן כמה הוא?"
פיטר נע במקום. "אמ.. מבוגר ממני?"
"כמה מבוגר?"
"לא עניינך."
אמ.ג'יי מגחכת. "כזה מבוגר? הא. איפה הוא גר? אני צריכה לדעת לאן לשלוח את המשטרה כשלא תגיע לשיעורים, פארקר."
"אמ, זה לא יהיה – אני לא יודע אם מותר לי להגיד לך."
זה היה דבר ממש לא נכון לומר.
"אני מתכוון, הוא אדם מאוד פרטי ולא שאלתי אותו עדיין אם זה בסדר לספר לך – או לנד! אז, אם תוכלי רק..."
אמ.ג'יי שילבה את זרועותיה. "אז תשאל אותו. אני רוצה לפגוש אותו. לידס יהרוג אותי אם אני אתן לזה להמשיך בלי לוודא שאתה לא יוצא עם רוצח סדרתי."
"מה? טוני לא – " הוא מפסיק.
אמ.ג'יי מחייכת בזחיחות. "טוני? טוני מה?"
"אם אבטיח שאשאל אותו, את תניחי לזה? בבקשה?"
היא מסכימה, אבל רק אחרי שלוש שניות ארוכות שמתלוות לאנחה מוגזמת שלאחריה יש לפיטר שתי דקות מאושרות לתהות איך השיחה הזו תתנהל לפני שהוא נקרא חזרה למרפאה כדי לקבל את תוצאות בדיקת איידס. הוא מתיישב בחדר הבדיקות... ומחכה.
זה אומר שזה חיובי? שהם מתכוננים לטיפול חירום? או שמשהו פשוט צץ והם לא יכולים להתפנות אליו עדיין?
שתי האפשרויות נראו הגיוניות. או שלא. מה היה הסיכוי של זיהום? הוא מקלל את עצמו – הוא באמת היה צריך לחקור קצת יותר ולא משנה שעצם המחשבה העלתה את הדופק שלו במהירות ובפאניקה. הוא אפילו לא יכול לכעוס על עצמו על שוויתר על הקונדום באותו הלילה, כי מה הייתה האלטרנטיבה? במקרה הטוב הוא היה צריך לחזור למנהטן בעצמו. במקרה הגרוע...
פיטר מנער את ראשו, אבל התמונה של ספנסר המאיים עליו באקדח לא עוזבת אותו.
הוא מניח שהזיכרון של זה יותר טוב ממה שמגיע אחר כך.
"מר פארקר? אתה בסדר?"
פיטר ממצמץ לעבר האחות פאטל. מתי היא נכנסה?
"אה, מצטער. אני רק... יש לך את התוצאות?"
"כן." היא אומרת. פיטר מרגיש איך גרונו מתכווץ. למה היא לא ממשיכה לדבר? "התוצאות שלך חזרו שליליות לאיידס."
שליליות.
הוא שלילי.
"יופי," הוא מצליח לומר, כל מערכת בגוף שלו מוצפת הקלה.
"נתקשר אליך ברגע שיהיה לנו את שאר התוצאות שלך. עד שנדע מה הן אומרות, תבצע סקס מוגן בלבד."
"כמובן, גברתי."
האחות פאטל מגישה לו את הסלסלה המכילה קונדומים בחינם והוא מודה לה לפני שהוא לוקח כמה ביד. הוא מקווה שהוא לא יצטרך אותם בעתיד הנראה לעין, אבל... טוב, הוא עדיין לא לגמרי בטוח.
*
כשהמשקל של בדיקת האיידס מאחוריו, לפיטר הרבה יותר קל להירגע אל תוך המצב החדש.
כן, חלק מהלקוחות עדיין מפלרטטים איתו ופיטר שומר על הקסם שלו, אבל הוא לא עוקב אחרי אף אחד אל תוך שירותי הגברים והוא לא מגיב לשום הצעה שמבקשת להצטרף למלון של מישהו. המתעניין של הלילה צונח חזרה לכסא אחרי שפיטר סרב להזדמנות לראות את נוף הלילה של שמי מנהטן מאחת הדירות באפר איסט סייד, אבל הוא לא יוצר מהומה. זה עתיד לקרות מתישהו, פיטר די בטוח, אבל הוא ניצל ללילה אחד נוסף.
"יש לך מצב רוח טוב," דרייק אומר בחדר ההלבשה. "דייט לוהט?"
פיטר מוריד את חולצת הטריקו שלו עד הסוף לפני שהוא משיב. "אה, כן, האמת."
"אמיתי, אחי?"
פיטר בדיוק עומד לצאת מהחדר, אבל לשמע הטון של דרייק הוא עוצר.
"כן."
"חשבתי שאתה עושה את זה בשביל, אתה יודע?" פיטר הנהן וגבותיו של דרייק הזדעפו עוד יותר. "אז מה, אתה נהנה מזה כל כך שאתה מצפה לשחק 'משפחה'?"
"אנחנו לא משחקים משפחה."
"זה לא מה שרומלאו אמר. הוא אמר שתפסת לך אחד גדול. שרוצה אותך רק לעצמו, את כל חווית הבן זוג."
"הוא ממש חזק בקטע הזה של הבלעדיות," פיטר אומר באיטיות, אבל דרייק מזעיף פנים שוב.
"בטח נחמד. יש לך טיפים? או לבחור שלך יש עוד חברים?"
פיטר ממצמץ. רומלאו כן אמר לו לעזור לדרייק, למרות שאז הוא לא ידע מה הוא יכול ללמד את הבחור שלא היה היגיון פשוט.
"אם אשמע אומר לך? ו... אתה בסדר. תישאר מעודן כפי שאתה. אבל תהיה אדיב לכל מי שהלקוח הפוטנציאלי נמצא איתו – אנחנו מסעדה, אחרי הכל. ואולי תמשוך את השיער שלך לאחור?"
דרייק ממצמץ. "למה?"
"כדי שיוכלו לדמיין איך הם מבלגנים אותו."
"הא. אעשה זאת. תודה, אחי."
"בכיף."
"אני חייב לומר שאתה הרבה יותר נחמד מהאחרים. אני מניח שאין לך יותר מה להפסיד?"
בדיוק להפך, פיטר חושב, אבל הוא ממש לא מעוניין שדרייק יבין את זה. אף אחד כאן לא יודע אודות בן, אפילו לא רומלאו, אז פיטר מזייף חיוך ומאחל לדרייק לילה טוב.
*
הוא מוצא את טוני על הרצפה בחדר העבודה ליד מכונת הקפה מוקף בערימת ניירות וממלמל לג'רוויס. הוא צונח על גבו כשהוא קולט את פיטר ומשמיע צליל אנחה מוגזם.
"סוף סוף, הגיבור שלי! תציל אותי מהכאב של ניהול בקרת איכות והערכות סיכונים!"
פיטר לא יכול שלא לחייך לנוכח מצב הרוח השטותי של טוני. הוא מתחיל לעמוד בזמן שדאמ-אי מתחיל לאסוף את הניירות. "הוא יודע איך לתייק אותם?"
"לא, אבל ג'רוויס כן. נכון, חבר? שים עין על זה, אני סיימתי להלילה."
התשובה של הבינה המלאכותית, '"כן, אדוני," נשמע עצבנית ומתוסכלת באוזניו של פיטר.
ברגע שהיו במעלית, טוני מושך את פיטר קרוב ומניח את מצחו על כתפו של פיטר עם אנחה. "הם פשוט היו צריכים למכור לטומס ולחסוך ממני את כל הבעיות האלה."
פיטר יודע שטוני סתם דרמטי, אז הוא לא אומר שום דבר. במקום, הוא עוטף את טוני בזרועותיו ונרגע מהקרבה שלהם. הוא מת לעשות משהו, אולי אפילו לצנוח על הברכיים, אבל הוא מודע מספיק עכשיו כדי לזהות את זה בתור רפלקס.
טוני היה די ברור שהוא לא רוצה אותו על אוטומט, ופיטר שמח על כך, באמת. זה פשוט... קשה להבדיל רוב הזמן. פיטר מבין שלהציע מציצה בלי שיהיה מתח לפני כן זה לא משהו שעושים כשיוצאים עם מישהו, אבל מה אם הוא ימשיך לצייר מעגלים על המותן של טוני עם האצבע שלו או ינשק את הצוואר שלו? זה לא שלפיטר אכפת ממציצות, והוא מוכן להתערב על חצי מהמשכורת שלו שטוני נהנה מהם בדיוק כמו כל שאר הגברים שהוא –
הו.
פיטר מתרחק. גם בראשו וגם פיזית. טוני מסתובב קצת עד שהוא יכול לראות את ההבעה של פיטר, אז הוא עושה כמיטב יכולתו לשמור את המעידה מחוץ לתווי הפנים שלו, ובוחר בהסחת דעת.
"מסע בין כוכבים?" הוא מציע.
טוני מחייך ומושך אותו החוצה מהמעלית. "פאק, כן! נותר רק פרק אחד להראות לך לפני שאכיר לך את עידן הפיקארד. אני לא יכול לחכות עד שתראה את דאטה! הו, ואת וסלי! ואת בורג, אבל אנחנו נצטרך לראות את זה כשתישן פה כי הולכים להיות לך סיוטים..."
סחרור האושר של טוני מדבק ופיטר מחייך שוב – באמת הפעם – כשהם מגיעים למטבח, שם הוא הכין פופקורן במיקורגל. זה מסיים בצלצול דינג בדיוק כשפיטר שולף מים מהמקרר ומרים גבה בשאלה לכיוונו של טוני שמהנהן, אז הוא לוקח איתו גם בירה. תחושת הביתיות של המחווה משאירה את פיטר עם שילוב מוזר של רגשות שהוא לא יודע לתת להם שם.
"מה יש?"
פיטר מסתובב לטוני שראשו כבר מוטה הצידה בשאלה. הדבר האחרון שהוא רוצה זה לתת יחס לדינמיקה ביניהם – אבל למזלו, עדיין יש לו משהו שהוא צריך לדון איתו עליו.
"זה סתם.. טוב, אמ.ג'יי שאלה עליך. לא עליך עליך, אבל בכלליות. עם מי אני מתראה. אז תהיתי – אני יכול לספר לה?" פיטר שואל באיטיות, מיואש קצת מהזעף על פניו של טוני ומהעובדה שהוא מניח את קערת הפופקורן כדי להתייחס לפיטר עם מלוא תשומת הלב.
"אתה מתכוון שעדיין לא סיפרת?"
"לא הייתי בטוח אם רצית שאעשה זאת."
"אבל זה בסדר שאני אספר לפפ? ולרודי?"
"זה שונה, הם..." פיטר עוצר לפני שהוא יכול להגיד 'חברים שלך', כי מסיבה מסוימת, טוני זועף ברצינות עכשיו.
"תקשיב, ילד," הוא אומר וצועד קדימה. "החברים שלך חשובים בדיוק כמו החברים שלי."
"אוקיי." פיטר שם לב שהוא אחז את הכוס קרוב יותר לחזה והוא מכריח את עצמו להירגע. הוא מקווה שטוני לא שם לב.
"אז אתה לגמרי יכול לספר לה."
"היא גם סוג של רוצה לפגוש אותך? את מי שהיא לא בדיוק מכירה. משהו על כך שהיא רוצה לוודא שאני לא יוצא עם רוצח סדרתי?"
"ראוי להערכה." טוני מחייך ואז עוצר בתהייה. "רגע, זו לא ההיא שמתנגדת לכל מה שאני מייצג?"
"לא נגד המחקר הרפואי שלך," פיטר עונה, אבל כן, הוא יכול לראות למה פגישה בין אמ.ג'יי לטוני עלולה להיות רעיון רע. אולי הוא לא היה צריך להזכיר את הפעולות שלה בעבר, אז טוני לא היה יודע שאמ.ג'יי מצטרפת בקביעות למחאות שיש מול הבניין של מגדל סטארק.
"אח, הדברים שאני עושה בשבילך, ילד," טוני נאנח בדרמטיות ומרים בחזרה את קערת הפופקורן.
"אז אתה תיפגש איתה?"
"במקום פומבי – חכה, מה הסיכוי שהיא תעשה סצנה?"
"אמ..."
"עזוב, קבל ביטול." טוני מוביל אותם לכיוון הספה. "מקום מבודד, אבל לא מחסן ריק ומבודד. ליד הקמפוס, ככה אני אוכל ללבוש את תחפושת הסטודנט שלי. משהו אומר לי שהיא לא תעריך את החליפות שלי."
פיטר צוחק ומסכים ומתיישב ליד טוני. "אז עדיף שתיקח אותה לארוחת בוקר."
"אה בטח, לשחד את הסטודנטית הענייה עם אוכל בחינם. אני יכול לעבוד עם זה."
*
פיטר מתנהג מוזר וטוני לא יכול להצביע מה זה גם אם יאיימו על חייו.
מאז יום שני ההוא אחרי המסיבה, זה כאילו משהו השתבש. לפני כן, הילד נתן לעצמו לזרום ולקח צעד אחורה או האט רק כשהרגיש שהוא עובד שוב על אוטומט – אלא אם כן הוא לא שם לב וטוני נאלץ לתמרן התחמקויות – אבל עכשיו זה נראה שפיטר לא מעז אפילו להתגרות ולהקניט. אפילו לא באופן טבעי; הדברים יתחממו ביניהם, בין אם זה על הספה או כנגד הספסל בחדר העבודה וככה לפתע פתאום פיטר פשוט... עוצר.
טוני לא יודע מה לעשות עם זה, לא משנה כמה הוא מנסה לפתור את התעלומה הזו. הוא כל כך מוטרד מזה שהוא ריחף לגמרי באמצע הפגישה שלו עם קבוצת אלונגין ושכח לגמרי מהפגישה שלו עם האף.בי.איי.
"אני לא נוהג לחכות לעדים," הסוכן קולסון אמר כשתפס אותו כשהוא היה בדרכו לדבר עם פפר על אישור מוצר חדש של יחידות פינוי אשפה לבניינים שלהם. הם אפילו לא כאלה ניסיוניים, אז זה כמעט בטוח ו – אה, כן. קולסון עדיין ממתין לתגובה.
"אני לא עד רגיל, לא? הם לא נוהגים לעשות את העבודה שלכם בשבילכם, נכון?"
קולסון רק מחייך את החיוך התפל שלו.
"אז הבחור שלי העלה משהו טוב?"
"הבניינים שהחוקר הפרטי נכנס אליהם אחרי רומלאו הם מרכז חשוד לפשע מאורגן. אנחנו רוצים שתמשיך בקו החקירה הזה."
"כדאי שתכניס אותי לרשימת מקבלי השכר, אתה יודע. כאות תודה." קבלן לאף.בי.איי ייראה נהדר בקורות החיים שלו.
"כאות תודה, אנחנו נתעלם מהעובדה שהיה לך מידע פנימי על המעשים של רומלאו הרבה לפני ששיתפת איתנו פעולה. יש מי שיקרא לזה שיבוש מהלכי משפט."
טוני יודע לזהות בולשיט, כי זה לא יהיה כל כך קל ובטח לא אחרי שעורך הדין שלו התייעץ עם הלשכה. אבל שוב, כיום האף.בי.איי לא צריכים סיבה סבירה כדי להתנהג בסבירות. לא שלטוני אכפת – יש לו אבטחה משלו ואין לו מה להסתיר.
כולל פיטר.
חבל שהילד לא קלט את הרמז עדיין.
"לצאת החוצה?" פיטר חוזר ושואל.
"כן, לצאת מהבועה של המגדל ומהתירוצים הפתטיים האלה שאתה קורא להם בתי קפה בקמפוס. אנחנו יכולים שוב ללכת לכץ – או שאני יכול להראות לך עוד אחד מהמקומות האהובים עליי. או שאולי לך יש מקום שאתה אוהב? הא, אני יודע: ארוחת ערב וסרט! קלאסיקה! מה אתה אומר, ילד?"
פיטר עומד מולו בפה פעור לעוד כמה שניות, כי זה ברור שהוא לא ציפה שטוני יהיה בסדר עם הסיכון שיראו אותו איתו ביחד. טוני רוצה לבעוט בעצמו שלא עשה עם זה שום דבר כדי למנוע את זה לפני כן, אבל זה לא אפשרי פיזית. אז הוא מתפשר וזורק עוד קצת כסף על החוקר הפרטי שלו כדי שיזרז את העניינים אפילו יותר בזמן שפיטר הולך לחפש באינטרנט סרטים שהם יכולים לראות.
פיטר בוחר בפוטלוס. זה מוקרן בתיאטרון קטנטן עם שלושה מסכים באיזה חור שכוח אל בקווינס, אבל הוא קרוב למקום התאילנדי שפיטר אוהב. יש בדיוק חמישה אנשים בקהל, כולל הם, כי ימי שלישי הם לא בדיוק ימים לקולנוע, אבל זה הזמן היחיד שפיטר היה יכול להקדיש לזה יחד עם השיעורים והעבודה.
הם יושבים באמצע, רחוק מספיק משלושת האחרים מאחור כדי להימנע מתשומת לב מיותרת, הם מחזיקים ידיים בזמן שהם לא מאכילים אחד את השני פופקורן, ומזילים ריר על קווין בייקון משנות השמונים לכמה שעות.
פיטר עדיין שר את שיר הנושא כשטוני מקפיץ אותו למעונות, כי הוא נפגש עם שותף המעבדה שלו בשעה לא שעה על הבוקר, אז טוני מסובב אותו לפני הדלת ומושך אותו כאילו הם באמצע תחרות ריקוד.
זה ערב מושלם, והפך ליותר טוב עם נשיקת הפרידה שהתלוותה לכך.
*
לא יוצא להם לראות אחד את השני עד יום שישי. אחרי שלוש שעות בחברת מנהלים שמקווים שהם יוכלו להשקות אותו עם מספיק יין כך שיעלים עין מתהליכי הייצור המפוקפקים שלהם וייקח את עבודת הייעוץ בכל זאת, טוני משתוקק אך ורק לראות את פיטר.
אז הוא מחנה את הרכב במקום החנייה האחורי של מסעדת ללא עצם ומשעשע את עצמו בטלפון עד שהעובדים יוצאים לאחר שהמשמרת נגמרה. אף אחד מהם לא מעיף לעברו מבט נוסף עד ש –
"סטארק?"
"מודה באשמה," טוני מחייך ומנופף בביטול את הבעתו המתנצלת של סטיב לשמע הברכה הלא מנומסת של בן הזוג שלו. "אני מחכה להפתיע מלצר מסוים."
הבעתו של באקי עדיין לא מאבדת את החשדנות שלה, אך הבעתו של סטיב מתרככת.
"מה קורה איתך? איך אתה מתקדם בעולם הקולינרי?" הוא שואל, אם רק על מנת להעביר את הזמן.
סטיב לא יכול לעצור את החיוך. "יש לנו פגישה עם משקיע פוטנציאלי בעוד שבועיים – מר הרולד ג'פרסון, מהמסיבה. כבר היו לנו גם כמה עבודות מהם."
"בוחן אתכם, כמובן," טוני קורץ והנה סוף סוף פיטר, מכנסיים וטריקו מקושקשת נראים מבעד לז'קט הפתוח, ומחייך מיד כשרואה שהיחידים שנמצאים בחנייה מלבדו הם סטיב ובאקי.
"היי, ילד."
טוני מצמיד נשיקה עדינה על שפתיו של פיטר, וכל ההסתייגויות שהיו לאופה ולברמן התאדו תוך רגע.
"קיבלתי את ההודעה שלך," פיטר אומר.
"מן הסתם."
פיטר מרכין את ראשו ומסמיק קלות. טוני מטיל ספק שהוא אי פעם יקבל ממנו את הסומק בגוון האדום המלא, זה שאומר אני מקווה שהאדמה תבלע אותי, אבל גם זה מעולה בפני עצמו.
"אוח, תיכנסו לרכב לפני שאני אצטרך להקיא," באקי רוטן, למורת רוחו של סטיב, אך טוני יותר משמח לציית.
משהו בפיטר שונה – הוא עם מצב רוח יוצא מן הכלל, בתור התחלה, מפטפט ומספר על השיעורים ועל שלב הניסוי שלו ועל הסקרנות של אמ.ג'יי בנוגע לארוחת הבוקר מחר. טוני עדיין טוען שבראנץ' יהיה הרבה יותר טבעי אם יקרה בסוף שבוע, אבל היתרון בלהגיע לבית הקפה מוקדם זה שפיטר נשאר לישון בלילה, שוב הם יחלקו מיטה לאחר שיתכרבלו על הספה אם אירועי העבר הם אינדיקציה כלשהי.
וכן, טוני בטוח בעצמו מספיק כדי להשתמש במילה להתכרבל.
לפיטר, מצד שני, יש תוכניות אחרות, כי כשהם על הספה, הוא מניח יד על זרועו של טוני ואומר לג'רוויס להעביר לפרק הבא, הוא מעביר את שפתיו על הצד הפנימי של זרועו של טוני.
טוני מרגיש איך פיו מתייבש מהתשוקה שבמבטו של פיטר. זה... לא צפוי. וממש לא אוטומטי.
הם מתנשקים לכמה דקות מבורכות לפני שפיטר לוקח את זה אפילו יותר רחוק ומטפס על חיקו של טוני, הברכיים שלו משני צידיו. המפשעות שלהם עדיין במרחק מה אחד מהשני, אבל המרחק נעלם כשפיטר רוכן מטה לנשיקה נוספת.
ידיו של טוני מלטפות את צידיו של פיטר, כי הוא מצא שהילד באמת אוהב את זה, אצבעות זריזות עוברות על גבו וזרועו, הוא מחכה להתנשפויות הקטנות שלו ומנסה לשלוט בחיוך שלו כשהוא מצליח לגרות אותם החוצה.
ואז אצבעותיו של פיטר מוצאות את הכפתורים העליונים בחולצה שלו והנשימה של טוני נעתקת בגרונו.
עיניו של פיטר בטוחות, כמעט מתחננות, או אולי זו רק משאלת לב, טוני לא יודע. אבל הוא מהנהן ופיטר לוקח את הזמן, הוא עוקב אחרי העור החשוף עם לשונו. הוא לא נרתע מצלקות הרסיסים שעל חזהו, משהו שטוני מעריך מעבר ליכולת שלו לבטא זאת.
ברגע שהחזה שלו חשוף, פיטר מתחיל להוריד את החולצה שלו, נע במהירות. טוני עוצר אותו כשהוא בדיוק עומד להעביר אותה מעל ראשו.
"תן לי," הוא אומר, ומעריך את הרגע. מוודא שהבד נמשך בעדינות על העור שלו, עוקב אחר התחושה עם הידיים שלו עד שפיטר ללא חולצה ורועד מצמרמורת. הוא לא יכול להשתמש בלשון בגלל הזוית שבה הוא נמצא, אבל הוא יכול להעביר את האצבעות שלו על כל עצמות הצוואר של פיטר, על עצם החזה שלו, צלעותיו, הוא מרגיש איך בטנו נרעדת ומתבונן בבליטה המסגירה במכנסיו.
בהיסוס, טוני מעביר עליה את ידו. פיטר אפילו יותר קשה ממנו עכשיו, זקפה יציבה וקשה כנגד בד המכנסיים שלו.
טוני מגביר את הלחץ והגניחה שהוא מקבל בתגובה מעבירה צמרמורת במורד עמוד השדרה שלו. פיטר מגלגל את ירכיו ומתאים את עצמו לקצב של טוני, מתחכך בידו ומנסה להיות עדין כשעושה זאת, אך כשטוני מזדקף ומתחיל לשפשף אותו ברצינות, כל האיפוק שלו עף מהחלון.
זה חדש – טוני לא מצליח לזכור אם אי פעם היה כל כך מגורה מפעולה מינית שהייתה עם בגדים בעבר, אבל הוא לא מופתע שפיטר הוא זה שגורם לכך. הזקפה שלו הייתה כל כך קשה שזה כבר גבל באי נוחות, אבל למי אכפת כשפיטר מחפש חיכוך ומתנשף לתוך פיו ופאק, ומניח את ידו ביניהם.
ידו של פיטר על הזקפה שלו יציבה מההתחלה, וטוני לא יכול שלא לזרוק את ראשו לאחור על הספה ולהיאנח.
פיטר מנשק את צווארו, זה חזק ורטוב עם נגיעה קלה של הלשון, הוא מלקק את הפטמה שלו עד שטוני יכול להרגיש את שתיהן מתקשות, וכנראה זו הסיבה שהוא לא שם לב שפיטר מחליק לרצפה עד שזה מאוחר מידי.
פיטר מסתכל עליו מבין ברכיו, שפתיים פשוקות ועיניים פעורות לרווחה.
"אלוהים," זה כל מה שטוני מצליח לומר. הוא לוקח נשימה עמוקה.
ופיטר כנראה לקח את זה בתור העידוד שהיה צריך, כי הוא מיד הולך לרוכסן. מבעד לענן התשוקה שנמצא בו, טוני צופה בו בזהירות. אין שום סימן לאוטומטיות – עדיין.
הוא לבוש רק בתחתונים, המכנסיים והגרביים מוטלים על הרצפה כשהוא מצליח לאסוף את התפקוד על המוח ולשאול, "למה עכשיו?"
אבל פיטר רק מחייך ומעביר את אפו ולחיו על הזין של טוני מבעד לבד, הנשימה שלו מורגשת כנגד הבד הלח. זה כאילו הישר מתוך פורנו, ואין דבר שהוא רוצה יותר מאשר להתמסר לפיו וידיו של פיטר, אבל משהו לגבי המחזה לא מתיישב לו כל כך. או למען האמת, עם התזמון.
"ברצינות, ילד... למה עכשיו?"
פיטר מניח את ידיו על ירכיו של טוני, אצבעותיו נעות במעגלים מסיחי דעת על העור שלו. "קיבלתי את תוצאות הבדיקה היום. אני נקי." הוא מחייך ומתכופף ללקק שביל מהטבור של טוני ועד שולי התחתונים שלו.
"וזה קשור כי?" טוני שואל לפני שהמוח שלו קולט עד הסוף את מה שפיטר אמר.
צל קל של חוסר ביטחון ריצד על פניו של פיטר, הגיע ונעלם שנייה לאחר מכן, אבל זה היה מספיק כדי שבטנו של טוני תצנח אפילו כשפיטר ניסה להסתיר את זה.
"חשבתי על זה כל כך הרבה זמן," הוא לחש הוא עצם את עיניו ושפשף את צד פניו כנגד הזקפה הנעלמת של טוני.
"כנראה לא בתור 'אני לא יכול לחכות לשים את פה שלי סביבך' אלא יותר 'בוא נסיים עם זה כבר'," טוני אמר ונע על הספה הכי רחוק שהוא יכול כדי לייצר מרחק ביניהם.
פיטר נראה המום. "לא, אני – אף פעם. אני רוצה את זה, טוני."
וכאילו כדי להוכיח את הטענה שלו, פיטר מושך את התחתונים של טוני מטה ומחליק קדימה בתנועה חלקה שנראית יותר מידי אלגנטית מכדי להיות טבעית, אך למרבה המזל טוני מצליח לעצור אותו עם יד על הכתף.
"תגיד את זה כאילו אתה מתכוון לזה, ילד."
פיטר נשען לאחור בפתאומיות, פיו נסגר בחוזקה.
פאק, הוא נראה קרוב לדמעות תוך רגע. איך טוני הצליח לדפוק את זה כל כך מהר?
"הי, הי, בוא לכאן. אני מצטער, אני..."
אבל כשטוני מושיט יד כדי לעזור לפיטר לעלות על הספה, הוא נרתע בהתכווצות.
הוא נרתע ממנו.
שיט.
טוני עושה את הדבר ההגיוני היחיד שהוא יכול לחשוב עליו ומצטרף לפיטר על השטיח על הרצפה. אין סיכוי בעולם שהוא ידבר אליו מלמעלה, לא מטאפורית ולא מילולית.
"אוקיי, אנחנו ללא ספק בעמדות שונות כאן, אז בוא תסביר לי את צורת המחשבה שלך ואני אסביר לך את שלי – "
"אני לא ילד," פיטר אומר והוא שוב על הרגליים.
טוני עוקב אחריו. "תאמין לי, אני יודע, אבל מה הקשר בין תוצאות הבדיקה למה שקורה כאן?"
"אני... חשבתי שזו הסיבה שאתה מתאפק ועוצר את עצמך. או חלק מהסיבה. הסיכון של, אתה יודע. אבל הלכתי לבדיקה ואני שלילי על פני השטח, אז אתה יכול לתת לי לגעת בך עכשיו, אני נשבע."
זה נשמע כמו תחינה וטוני לא יודע מה לומר. וזה כזה פאקינג ברור שהילד לא פירש נכון את השתיקה שלו.
"אם אתה לא מאמין לי אני אראה לך את התוצאות שלי," הוא אומר. "אני אלך עכשיו, וכשאחזור, אנחנו נוכל להמשיך מאיפה שהפסקנו. זה יהיה שווה את זה, אני מבטיח."
"הו, אין לי כל ספק בזה. אבל אמרתי לך כבר לפני כן, ילד, אני לא רוצה אותך על אוטומט."
"אני לא – "
"מה שקרה קודם ממש היה נראה ככה – "
"טוב, ואיך לכל הפאקינג רוחות אתה יודע?" פיטר צועק, וטוני שותק והמום תחילה מהקללה, ואחר כך מהעזות שבטון שלו. "איך אתה יכול לדעת? כי אני לא, ואני חושב שאני בסדר ואז אני מבין, ואז אני נזכר בבדיקות ואני מבין שזו הסיבה שהיית כזה – אבל עכשיו אתה עדיין לא רוצה אותי ואני..."
פיטר מפסיק, הוא חסר נשימה ועוצם את עיניו בחוזקה בניסיון לעצור את הדמעות שהצטברו – דמעות של כעס או של תסכול, טוני כבר לא בטוח.
כל מה שהוא בטוח בו, זה שהוא חושב שהוא סוף סוף פתר את התעלומה. חבל שזו רק תחילתה של הבעיה.
**
• פרו בונו – בחינם/התנדבות.
• מתוקים!! אל, אבל אל תסמכו על מה שכתוב כאן בנוגע לבדיקות. זה לא כתוב הכי מדויק.
°•••••••••••••°
ובכן, החפירה שלא הגיעה בפרק הקודם מגיעה בפרק הזה.
קודם כל, אומיגאד פרק! כןכן, אני בעבודה ובדיוק עכשיו סיימתי לערוך את הפרק. תהיו גאים בי ואל תספרו לבוסית שלי.
אניוואי, התחלתי לקרוא פאנפיק סטארקר שכבר קראתי פעם אבל הפסקתי באמצע כי אלוהים יודע למה, אבל עכשיו נתקלתי בו שוב ואז אמרתי, הוא היה נחמד למה הפסקתי.
קיצור, מה אני באה להגיד לכם - זה סטארקר AU ממש כמו הפאנפיק הנוכחי, אין כוחות, אין עולמות, פיטר וטוני לא הכירו אחד את השני. אממה! פיטר סובל מעודף משקל ולטוני יש רשת של חדרי כושר והוא פשוט היה בחדר הכושר בקווינס כשפיטר נרשם לאימון. מפה לשם, אני לא אספר לכם ולא אספיילר למי שרוצה לקרוא, אבל כאילו הרגשתי חיבור בקטע אחר לפאנפיק הזה.
אני סבלתי מעודף משקל בקטע פסיכי וכאילו לקרוא את צורת החשיבה ואת הראייה על החיים של פיטר בסיפור הביא לי חתיכת סטירה לפרצוף. סטירה טובה. כי אני אמנם כבר לא שם, אבל אני גם הייתי מרצה, ואני גם לא אהבתי את עצמי, וגם כעסתי על עצמי כל הזמן, והמחשבות והחששות וחוסר הביטחון שברצפה, הפחד והבושה התמידית. ואז אני רואה איפה אני היום ביחס לפעם, ואני אומרת. דאמ. עברתי כברת דרך ארוכה, ואני אמנם עדיין צועדת בה, אבל איזה יופי לראות את השינוי שעברתי.
כאילו היחס שלי לגבי עצמי, היחס שלי לגבי אוכל והראייה שלי בכללי השתנו מאז, אני עדיין 'נלחמת' עם עצמי לפעמים, אבל אין ספק שהשתניתי ה מ ו ן לטובה. זה עזר לי להבין שלמרות הדרך שעברתי, יש דברים אחרים יותר חשובים ושאני צריכה ללמוד למחול לעצמי יותר.
יש כל כך הרבה בסיפור הזה שאני לא יכולה להכניס פה את הכל, אבל זה היה סיפור שהרגשתי את עצמי מחוברת אליו רגשית. התחושות והרגשות והאובר מחשבות היו on the spot.
בנימה אחרת, שלשום חגגתי יום הולדת 25! ווהו!! 🥳
הייתי פאקינג מהממת והרגשתי כל כך טוב, הייתי עם חברות וחגגתי איתן יומיים (בגלל זה לא עלה הפרק שלשום, אבל אתם תסלחו לי), וגם בעבודה הם היו מקסימים ועם המשפחה אחגוג בשבת.
יצאנו למסעדה ולא הסכימו להדליק בה זיקוק אז חברה שלי 'הדליקה' לי זיקוק בטלפון, היה טעים, היה מצחיק והיה כיף. וזה הכי חשוב.
בקיצור, היה לי שבוע פורה ונחמד, היום יש לי שיעור בערב ושבוע הבא יהיה מבחן ותודה לאל הוא לא שלי, אני רק בוחנת. אז אני מקווה שאני אספיק להעלות את הפרק הבא גם לפני רביעי, כי אני לא אוכל להיות עם מחשב באמצע בחינה.
זהו מתוקים, זה להיום. מקווה שנהניתם מהפרק ושרדתם את החפירה.
מה אתכם? איך עובר החופש ומה בתכנון שלכם לשנה הבאה? אגב, אם מישהו כתב לי תגובה ולא עניתי לו, אני מצטערת - יש לי בעיות קלות עם האפליקציה.
אוהבת! ❤