השיחה של ג'אנגקוק וג'ין ממשיכה ומה קורה כשלאחר מכן טאהיונג וג'אנגקוק נשארים לבד?
-ג'אנגקוק נכנס אל המטבח-
השלישייה בחדר השינה, ג'ין מחכה בחוץ לאוכל ולכפכף שאמורים להגיע אליו, והשניים הצעירים מוצאים את עצמם לבד במטבח. מידי פעם מעבירים אחד לשני מבטים ומסיטים מהר מאוד כדי לא ליצור קשר עין.
אי אפשר שלא להרגיש את האווירה הכבדה שנוצרה, משתקת את שני הדיירים שמתנהגים כמו זרים.
הם מספיקים לשכוח שכמה שעות לפני עוד התכרבלו אחד בזרועותיו של השני.
ג'אנגקוק בלע את רוקו בכבדות, מוזג את האוכל לצלחתו של ג'ין באי נוחות בעוד שטאהיונג ממשיך לשטוף את הכלים.
השניים נמנעים מלדבר, שקט גמור שרר ברקע שרק הכביד יותר על מחשבותיהם.
ג'אנגקוק סיים את האוכל שלו, מתלבט האם להניח את צלחתו המלוכלכת בכיור.
הוא עומד שם דום, בוהה בכיור בזמן שנלחם במחשבות בראשו, לשים או לא לשים?
הוא מחליט למזוג לצלחתו עוד אוכל למרות שבכלל לא רעב, הוא עושה זאת רק כדי לא ליצור אינטראקציה כלשהי עם השני.
והוא הולך, משאיר את טאהיונג מבולבל וחסר אונים.
משאיר אותו לבד.
משאיר אותו לבד עם השקט המתיש הזה, עם המחשבות שלא מפסיקות להתרוצץ בראשו.
טאהיונג המשיך לשטוף כלים, מנסה להבין איך הגיעו למצב הזה.
האם באמת נפרדו? האם כל זה נגמר?
הוא שם עוד סבון על הסקוץ' למרות שכבר שפך חצי מתכולת הבקבוק לא הרבה זמן לפני.
הוא מגביר את מהירותו, מקרצף בחוזקה את הכלים ובמקביל ממשיך עם מחשבותיו.
אז זהו זה? כל כך מהר?
ידו של טאהיונג זזה במהירות, מקרצפת במעגלים את הצלחת שכבר ספוגה ברגשותיו הסוערים.
למה הוא לא דיבר? הוא באמת לא אהב אותי?
דמעות החלו לזלוג על פניו, דמעות שאפילו לא שם לב אליהם מרוב הרהוריו הרבים.
ליבו התמלא רגשות של צער ועצב,
ואולי זה אני אשם? אולי אני לא מעריך מספיק את ג'אנגקוק?
"סליחה באמת שאני רוצה שתאהב אותי כמו שאני אוהב אותך"
אותו המשפט שנצרב במוחו של טאהיונג, שומע את ג'אנגקוק אומר זאת בלופים ומרגיש איך ליבו מתכווץ. הוא נזכר בהבעת הפנים של ג'אנגקוק כשאמר זאת, הבעת פנים שבורה ורעבה... לאהבה?
דמעותיו כבר החלו להתמזג עם המים של הברז, מטשטשות את ראייתו של טאהיונג שרק מנסה לא להשמיע יבבה חשודה.
אולי לא אהבתי אותו מספיק?
~~~~~
אוקיי נשבר לי הלב תראו הזדהות