נקודת מבט לואי:
לאחר יום העבודה המעייף, רגליי הובילו אותי אל מיטתי שם נשכבתי בעייפות ונאנחתי. התיישבתי על המיטה, חולץ את נעליי ומשפשף מעט את עיניי בכף ידי, אני כל כך עייף...
היום היו יותר מיילים מבדרך כלל ,העבודה הייתה לחוצה מתמיד והעובדה שהמפקח המחוזי הגיע לביקורת לא עזרה. בגלל מחסור של כמה עובדים אני ועוד כמה עובדים, בניהם קייל נאלצנו להשאר עוד כמה שעות, בונוס, כך שעבדתי 12 שעות ומיד לאחר מכן הייתה לי את הפגישה אצל נייל חברו של הארי, עורך הדין.
בחוסר רצון התקדמתי לכיוון המקלחת, אני זקוק למקלחת חמה שתרגיע אותי קצת. פשטתי את בגדיי בעדינות והשלכתי אותם לסל הכביסה, מדליק את המים ומכוון לזרם המים החמים, לאחר כמה שניות שהמים התחממו ונכנסתי לתוכם, משעין את ראשי על הקיר מאחורי ומכוון את זרם המים החמים על חזי, עוצם את עיניי ונרגע להרגשת המים העוטפים את גופי.
בפגישה עם נייל הוא סיכם לי את הנושא שבירר גם מול המשטרה, לפי מה שהסביר לברנדון אין שום סיכוי לנצח אותי בבית המשפט ושיכול להיות שינסה להפוך את הנושא נגדי כאילו ואני אשם לדוגמא, שעצבנתי אותו קודם לכן או כל שיט כזה ושלא ארתע מזה.
לפי כל ההאשמות ברנדון צפוי לקבל 7 שנים בכלא המחוזי אלא אם כן יקבל חנינה שתוריד לו שנתיים אבל נייל הדגיש כמה וכמה פעמים שהסיכויים קלושים ושאין לי סיבה לדאגה.
לא אשקר, ברור שהייתי רוצה שהארי גם יהיה נוכח בפגישה, הוא היה חסר לי והיה לי קשה לבד אבל אני יודע שהפרידה הזאת היא לטובתי, היה לי קשה בתוך מערכת היחסים האינטנסיבית שבה רק מיהרנו כל הזמן, לא היה לי בקושי יומיים לעכל את כל מה שקרה עם ברנדון לפני שאני והארי הפכנו לזוג, זאת הייתה טעות.
אני הייתי צריך עוד זמן לעצמי, לעכל את הכל ולהרגע מעט אבל הייתי כל כך לחוץ ומפוחד שהסכמתי להצעה.
כמובן שהיו לי רגשות להארי,
עדיין יש לי ואני אוהב אותו כל כך אבל אני לא מסוגל כרגע, זה קשה לי מידי.
כל צעד שאני עושה, כל מילה שאני מוציא מהפה אני מרגיש את הפחד עובר בגופי. עוד לא התאוששתי לגמרי מכל מה שקרה עם ברנדון.
כל הנושא הזה... הכביד עליי, הפחיד אותי עד עמקי נשמתי ועם כמה שהיה לי טוב עם הארי, זה לא היה צריך לקרות כך, כל כך מהר.
אי אפשר לפתוח שלב חדש בחיים מבלי לסיים את השלב הקודם.
רק אחרי שבאמת אשים את כל הסיפור עם ברנדון מאחורי וארגיש טוב יותר, שלם יותר.
אני לא אצליח לתת את כל כולי במערכת היחסים הזאת, להארי מגיע יותר מזה.
מגיע לו יותר ממה שאני מצליח להביא כרגע. נפשית ופיזית.
לאחר המקלחת הארוכה שבהחלט הצליחה להרגיע אותי מעט, כיביתי את זרם המים ונכנסתי חזרה לחדרי כשמגבת לבנה כרוכה סביב מותניי.
בדרך לארוך הבגדים עצרתי לרגע מול המראה, בוחן את גופי דרך ההשתקפות. חלק מהחבורות החלו לדהות מעט על עורי, חלקן נעלמו וחלקן נראות כאילו ועומדות להשאיר סימן, צלקת.
"צלקות לא מכערות את העור שלנו, להפך, הן חורטות עליהן את הרגעים הקשים שעברנו ומזכירות לנו כמה חזקים אנחנו"
מילותיו של הארי הדהדו בראשי, גורמות ללבי להלום בחוזקה, נשכתי את שפתי התחתונה.
גומע את רוקי ומתקדם לארון הבגדים, מוציא משם בוקסר וטרנינג אפור ארוך.
לא קר כל כך כיום כך שזה בסדר שאישן בלי חולצה.
לבשתי את הבוקסר והחלקתי את הטרנינג הרחב על רגליי, נשכב באנחה על המיטה הרכה, מתענג על מגע המזרון הרך.
התמקמתי מתחת לשמיכת הפוך והתכוונתי לישון עד שלפתע צלצול קטן נשמע ממכשיר הטלפון שלי וכששמה של אמי הופיעה על המסך חיוך עלה לשפתיי, התגעגעתי אליה כל כך.
"היי אמא" מיהרתי להצמיד את מכשיר הטלפון לאוזני. "לואי, מותק! מה שלומך?" קראה, יכולתי לשמוע בקולה את החיוך שעל שפתיה.
"הכל טוב, מה איתך? איך הבנות?" שאלתי, מתיישב חזרה על מיטתי, מרגיש עירני פתאום.
"הכל בסדר איתן, למען האמת לוטי התקבלה לעבודה חדשה לא מזמן" אמרה וחיוך קטן עלה לשפתיי, אני יודע כמה חשוב היה ללוטי להרוויח את הכסף בזכות עצמה.
"נשמע מעולה" חייכתי, משחק עם חוט הנפרם מעט בקצה השמיכה באצבעותיי.
"בהחלט" צחקקה וחייכתי, הקול שלה מרגיע אותי כל כך, לרגע כל הבעיות נשכחו ממני.
"מה איתך ועם ברנדון?" שאלה ונשימתי נעתקה,.
כנראה שהדאגות באמת נשכחו רק לרגע.
"הו" השתנקתי, מגרד מעט בעורפי, מרגיש את המחנק עולה בגרוני. "זה מסובך" מלמלתי, לא מעוניין להרחיב את הנושא.
"אויש, מה קרה בין שניכם?" שאלה בדאגה ונאנחתי, נשכב חזרה לאחור, עוצם את עיניי.
"זה לא לטלפון" מלמלתי.
"אולי תבוא לבקר בסוף השבוע? הרבה זמן שלא ביקרת ואני מתגעגעת אליך תינוק שלי, גם הבנות. חוץ מזה, אם תבוא נוכל לדבר שנינו פנים מול פנים, תספר לי מה קרה" קולה רך ומנחם, בדיוק מה שהייתי צריך.
"אני אשאל את הבוס שלי ואחזיר לך תשובה" נשכתי את שפתי התחתונה והיא צחקקה "לואי! איזה מצחיק אתה! בסוף השבוע הכריסמס וכך גם יום ההולדת שלך" צחקה וחיוך קטן עלה לשפתיי, פערתי את עיניי.
אני לא מאמין ששכחתי את ערב הכריסמס!
"אם כך אתחיל לארוז" חייכתי, מחפש במבטי את המזוודה הגדולה עד שהבחנתי בה מעל הארון.
"יופי מותק, אוהבת אותך" אמרה וחיוך קטן עלה לשפתיי, "תודה אמא, להתראות. ניפגש ביום חמישי" אמרתי, מסתכל על הקיר שמולי עם חיוך מטופש על שפתיי.
"להתראות ילד שלי" היא אמרה וניתקה את השיחה.
נאנחתי בחיוך קטן, לעזאזל כמה הייתי צריך לשמוע אותה, את השיחה הזאת.
היא לגמרי הייתה מה שהייתי צריך.
התכוונתי להניח את הטלפון על שידת הלילה הצמודה למיטתי אבל במקום זאת ידי נפגשה בעיגול מתכתי. הרמתי את הטבעת בבלבול, לא מבין איך היא הגיעה לכאן עד שלפתע נזכרתי באותו הרגע.
הכנסתי את ידי אל תוך הפוטר שלקחתי להארי, לפתע מרגיש דבר מתכתי בידי, כיווצתי את גבותיי
והוצאתי אותו מהכיס. חיוך קטן על שפתיי כשראיתי את העיגול המתכתי, זאת אחת מהטבעות האהובות עליי של הארי. היא תמיד תפסה את תשומת ליבי כשענד אותה.
נשכתי את שפתי התחתונה בחיוך קטן ושיחקתי איתה עם אצבעותיי.
"תשמור אותך אצלך" ביקש ומיהרתי להניד בראשי "נראה לך?! זה בטח עלה המון!" קראתי והוא צחק את צחוקו היפה, "לואי זה לא יקר כפי שאתה חושב, תשאיר אותה אצלך" חייך ונאנחתי, מהנהן בתבוסה ומכניס את הטבעת חזרה לכיס, משחק בה.
הנחתי בחזרה את הטבעת על השידה הקטנה עם צביטה קטנה בלב.
אחזיר אותה להארי מחר, הוא בטח צריך אותה. הייתה המחשבה האחרונה לפני שהרפיתי את גופי ונתתי לו להסחף לשינה עמוקה.
פרקק😏
סורי שלא העלתי כל כך בזמן האחרון פשוט הייתי בלונדון בהופעה של לואה, קניתי מלא מרצ שעלה יותר מהחיים שלי ואת התקליט של red של טיילור🤭🤭
כתבתי את הפרק בטיסת הלוך וסיימתי אותו בחזור🤭
אל תשכחו להגיב ולהצביעע💅
מקווה שהצלחתם להבין יותר את נקודת המבט של לואי בפרק היום על הפרידה
לאב יו אול😩🤭