להטות את הכף – פרק 4
טיפש.
טיפש, טיפש, טיפש.
במבט לאחור, זו המילה היחידה שפיטר יכול לתאר בה את עצמו.
טיפש שלא בדק בוודאות, טיפש שלא דיבר על זה מלכתחילה, טיפש שלא זכר את מקומו, טיפש שנאבד בתחושה ובתשוקה של הרגע.
טיפש שלא עצר לחשוב לרגע, באמת לחשוב על זה – כי אם היה חושב, הוא היה מבין שטוני סטארק מעולם ולעולם לא שילם עבור סקס.
לא, אפילו לא לפני אפגניסטן. בין כל השערוריות על נהיגה בשוכרות ונטילת סמים, הוא מעולם לא נתפס עם זונות. טוני סטארק מזדיין עם אנשים מהחברה הגבוהה, עם דוגמניות, ובאירוע בלתי נשכח אחד, עם בתו של הסולטן מהמזרח התיכון.
ופיטר הוא הכל מלבד כל אלה.
טיפש, בהחלט.
פיטר עוצר. הוא הלך את כל הדרך מפארק אווניו ועד למוזיאון מייל. לפחות הז'קט שלו מחמם מספיק, אבל השעה כבר אחרי שתיים בלילה ומיי אוספת אותו בעוד שש שעות כדי לבקר את בן. יהיה לו מזל אם יצליח למצוא אוטובוס או רכבת תחתית שייקחו אותו בזמן למעונות שלו בקמפוס.
"ברור שאני רוצה שתישאר כל הלילה, ילד. ארוחת הבוקר כלולה בבית משפחת סטארק."
פיטר ממש יכול לדמיין את זה. זה יכול היה להיות כל כך –
טיפשי.
הוא מנער את עצמו ופותח את אפליקציית המפות.
*
"הם סיימו עם הקינוח. קדימה."
פיטר נוטש את הסיר שקרצף ונותן לו לשקוע עוד קצת בכיור לפני שהוא עוקב אחרי רומלאו מחוץ למטבח הגדול ואל חדר האוכל הראוותני.
ברוט וויטמור יושב בראש השולחן, הוא המבוגר והעשיר ביותר מכל אורחיו, אבל רומלאו הוא זה שלוקח את הצלחת שלו אז פיטר מתחיל עם הגברים האחרים. אף אחד מהגברים לא הפטיר לעברו מבט נוסף כל הערב – מלבד המגושם עם המשקפיים. רוברט סילברשטיין, אם פיטר זוכר נכון מהתדרוך.
"ממש מעולה, ברוק, כמו תמיד," וויטמור אומר. "הבידור שלנו הגיע? אני רוצה להעביר את המסיבה הזו לסלון."
רומלאו, שהלך הלוך ושוב בין המטבח, חדר האוכל ושאר חלקי הדירה המפוארת בשדרה החמישית כדי להתאים את שאר חברי ה.. אה, צוות, מהנהן מיד.
"נפלא. ולמה שלא תביא את הנער שלך ברגע שתסיימו לנקות? מגיעה לו גם הפסקה."
פיטר מקפיד להיראות מתכבד ואסיר תודה, וממהר לסגת במהירות. הוא יכול להרגיש את עיניו של רוברט סילברשטיין עוקבות אחריו כשהוא יוצא מהחדר ומיד כשהוא חוזר לפנות את שאר הצלחות.
במהירות הליך הניקוי הסתיים ורומלאו חוזר עם חיוך מרוצה לאחר שחשף בפני הלקוחות שלו את מה שהוא הכין. הוא מוסר לפיטר משהו – מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו לבנה פשוטה – ואז הוא מביא מפינת החדר את תיק הבגדים עבור המדים של פיטר.
"אה, הבאתי בגדים, אדוני."
"לא את הבגדים הנכונים," רומלאו אומר. "הם יחבקו את הגזרה שלך הכי טוב. קדימה, תזדרז."
"אה, בסדר..."
פיטר מוריד את הווסט של ללא עצם ומוסר אותו לבוס שלו, ואז הוא מהסס לרגע לפני שהוא גוער בעצמו. רומלאו ראה אותו במצבים הרבה פחות מחמיאים: להחליף בגדים מולו לא באמת ישנה שום דבר.
"שמעתי שסילברשטיין עומד בראש הסניף במנהטן; משרד גדול עם חשבונות גדולים. אני מצפה ממך לתת לו את מלוא תשומת הלב שלך. אם תעשה עבוד טובה.. אני אזכור אותך במהלך חופשת האביב."
פיטר מהנהן, מחזיק במבטו של רומלאו כשהוא מחליק חזרה אל תוך נעליו.
"מובן, אדוני." הוא מבטיח.
הבוס שלו מחייך בזחיחות.
לפחות להחזיק את תשומת ליבו של סילברשטיין לא יהיה מאמץ רב, בהתחשב בכך שהבגדים שרומלאו נתן לו קטנים עליו בשתי מידות בערך. הג'ינס עושה פלאים לתחת שלו, הוא חייב להודות, והשרוול הלבן הקצר נצמד לזרועותיו וחזהו.
האורחים האחרים, ובעצם הקהל של רומלאו, עברו כבר מזמן את הכוס השנייה של הוויסקי והקוקטיילים כשרומלאו ופיטר מצטרפים אליהם.
על הספה, פיטר מזהה שתי בנות שמתרפסות על וויטמור ובנקאי נוסף מהמסיבה הקודמת שבה השתתף. הוא מזהה גם את ליידי פיין, מלכת סאדו מהעיר, לבושה, אך לא פחות בולטת בנוכחות שלה. היא יושבת על אחת הכורסאות, מקבלת משקה מאחד האנשים המבוגרים שנמצאים שם. פיטר לא צריך לבדוק כדי לדעת שהבחור עונד טבעת נישואין.
הוא בסופו של דבר יושב על משענת הספה, מקשיב לסילברשטיין מדבר על הישגיו ומעודד את פיטר לשתות. הג'ין וטוניק כבד מידי בג'ין וטעמו מגעיל בעיניו, אבל היה לו מספיק זמן להתאמן כדי שיוכל להסתיר את הסלידה שלו מבלי שסילברשטיין ישים לב.
המסיבה מסלימה במהירות. רגע אחד פיטר מביא סיבוב נוסף של משקאות לסילברשטיין ולו, וברגע השני הוא צופה בבנקאי מסניף שורה של קוקאין ואחת הנשים שליד וויטמור פותחת לו את הרוכסן.
סילברשטיין מושך את פיטר לחיקו ומוודא שהוא צופה.
"עברה בי אותה המחשבה, אתה יודע," האיש מלמל נגד אוזנו של פיטר. "נראה שמוחות גדולים חושבים אותו הדבר."
פיטר יכול להרגיש את הזקפה של האיש כנגד ישבנו והוא מניע מעט את ירכיו. זו הסיבה שהוא כאן, אחרי הכל.
"חשבתי על הפה שלך כל הלילה, חומד... אבל אז ראיתי את התחת שלך."
בצד השני של החדר אחיזתו של וויטמור מתהדקת בשיערה הארוך של האישה.
"תעלה למעלה, דלת שנייה מימין. תכין את עצמך ותחזור."
פיטר נרעד ומקווה שזה ייראה כמו ציפייה ולא כאילו הוא מוכן לברוח.
בקיץ שעבר, רומלאו לקח אותו למסיבה האחרונה של העונה אצל וויטמור בהמפטונס, ופיטר לא היה מסול להסתכל לבוס שלו בעיניים במשך שבוע שלם לאחר מכן. אולי אקסהיביציוניזם* זה חלק מתרבות זכרי האלפא של העולם הזה, או אולי החברים של וויטמור הם פשוט חבורה מיוחדת.. כך או כך, פיטר לא יכול להתחמק מזה. הוא צריך להפסיק לדאוג מזה ולהמשיך פאקינג הלאה.
הוא לוקח את התיק שלו לשירותים ועובד במהירות, אבל הגוף שלו מסרב להירגע לחלוטין.
נקישה בדלת גורמת לו לקפוא. הוא פותח את עצמו עם שתי אצבעות מסוככות, מכנסי הג'ינס שלו מקופלים על מושב האסלה.
"תפתח לי, חומד," קולו של סילברשטיין אומר, ללא שמץ של בקשה.
פיטר שוטף את אצבעותיו הכי מהר שהוא יכול, אבל אפילו אז הגבר השני עצבני כשהוא נכנס לשירותים. פיטר ראה מספיק מפניו כדי להבין שסילברשטיין ככל הנראה הסניף עוד שורה בחמש הדקות האחרונות, אבל אז הוא מסוּבַב ונאמר לו לאחוז בכיור.
הידיים שמפרידות את לחייו מספרות לו רבות על האיש: מניקור קבוע, חסר סבלנות – ומעדיף גסויות אם הדרך בה הוא מקלל בהערכה למראה מה שפיטר עשה היה אינדיקציה כלשהי.
הסטירה על התחת שלו מבהילה אותו אבל פיטר מצליח לשמור על השקט. הוא מוצא פתח זמן להציץ במראה כדי לבדוק אם זה באמת קונדום מה שהגבר מתעסק איתו, ולא עוד שקית של קוקאין.
הוא לא משפיל את מבטו בזמן וסילברשטיין תופס את עיניו. אבל האיש מחייך ומעביר יד רכה על גבו.
"סמוך עליי, חומד. אני יודע מה אני עושה."
פיטר צריך לנשוך את לשונו כדי לא להתווכח. הוא מנסה לשחק אותה תמים כשהוא נזכר במילים של רומלאו.
"אני מצטער, זה פשוט... אין לי הרבה ניסיון עם זה."
זה היה הדבר הנכון לומר. חיוכו של סילברשטיין מתרחב והוא ממקם את עצמו מאחוריו ללא שום חן.
"למזלך, לי יש."
זה בסדר. פיטר יודע איך לגרום לנאקות של כאב להישמע כמו גניחות של הנאה.
*
פיטר מוותר על המקלחות המשותפות ביום שני לאחר האימון שלו.
יש חבורות בצורת אצבעות על ירכיו וסימני נשיכה על צווארו, עם כל הקמפיינים למודעות על אלימות מינית שמתרחשים בקמפוסים כרגע, הוא לא רוצה להסתכן שמישהו יקבל את הרושם המוטעה.
וזה לא שהוא הצליח להתאמן יותר מידי.
הוא שם על עצמו קפוצ'ון כי קר לו למרות מזג האוויר המתון של מרץ (בנוסף, הצווארון הגבוה יסתיר את הסימנים משותף המעבדה שלו היום), כשהטלפון מצלצל לו בכיס.
מספר חסום. כנראה אחד הלקוחות שלו.
זה לא.
"הלו פיטר, זה באקי – יש לך רגע?"
"איך השגת את המספר שלי?"
"זה נמצא בלוח המשמרות שרומלאו הצמיד לקיר. תקשיב, אתה סטודנט להנדסה, נכון?"
באקי נשמע ממש לחוץ. פיטר לא חשב שהברמן יכול אי פעם להיות תשוש, במיוחד לא ביום היחיד בשבוע שמסעדת ללא עצם סגורה.
"כן..."
"מעולה. כי יש לנו מקרה חירום. אתה יודע שסטיבי אופה עובד מהצד בתור פרילנסר מהצד?"
פיטר נד בראשו ואז נזכר שבאקי לא יכול לראות אותו. "אה, לא. רומלאו יודע – "
"כן, המזדיין הדפוק הזה יודע יפה מאוד, אין צורך להלשין."
"לא התכוונתי... אה, מה הבעיה?"
"כן, אז לסטיב יש איזו חלטורה ואני עוזר אבל עכשיו התנור שלנו מת. ואין לנו את הכסף – או את הזמן – כדי להתקשר לאיש מקצוע וחשבתי עליך, אחי. יש סיכוי כלשהו שתוכל לקפוץ לברוקלין?"
"כאילו, אה.. עכשיו?"
"השיט הזה צריך לצאת עד ארבע. בבקשה, פיטר. אני תופס ממך בחור טוב, בבקשה אל תאכזב אותי."
"יש לי שיעור – טוב, זמן מעבדה..." מה שאומר שהוא יצטרך להיות בפוקוס מוחלט ולהיות חדשני ומקורי עם הפרטנרית שלו למעבדה, נארה יוקי, כאשר כל סיב בגופו משתוקק להיזרק על המיטה וללכת לישון. תיקון קצר חשמלי נשמע כמו ברכה בהשוואה לזה. "אני מניח שאני יכול, אה... לדחות את זה?"
"אין עליך, אחי. אני אסמס לך את הכתובת."
*
הדירה של סטיב ובאקי קטנה ומלאה בכלי בישול.
רובם ארוזים להובלה בטנדר הישן של בני הזוג. "רוב החלטורות שלנו מאפשרות לנו להתכונן שם," באקי מסביר כי סטיב עסוק בלהתחרפן שוב אחרי שהודה לפיטר אינספור פעמים והראה לו את התנור המשומש היטב. "המטבח שלנו קטן מידי בשביל לעשות יותר מידי, ברצינות."
זה נקי ללא רבב, כך שלפחות הבעיה כנראה לא תהיה בורר חסום.
פיטר הביא איתו כמה כלים והוא בודק את גופי החימום, מערכת ההיתוך וכל דבר אחר כדי לוודא שהוא בודק את כל הבעיות האפשריות בזמן שבאקי ממשיך בזרם הפטפוטים הקבוע מהחדר השני. בעיקר כי נראה שזה מרגיע את סטיב, שמשנה את התוכניות שלו עכשיו שיש לו פחות זמן.
"...אחרי שחזרנו, אבל סטיב חלם למכור חלק מהדברים שלו אז ארגנתי כמה בחורים ואנחנו מסדרים את עגלת האוכל לכמה שבועות. לא ציפינו שזה יגיע לעיתונים, אבל כל הצלצולים עזרו לנו להתעסק בעבודה שאנחנו אוהבים, ועם הטיפים שאני מקבל אנחנו יכולים לחסוך כדי להיות עצמאיים יום אחד."
פיטר לא צריך לראות אותו כדי לראות את החיוך שבקולו של באקי.
"אז מה אתה מתכוון לעשות, אחי? אחרי האוניברסיטה?"
"אני אמ, אני לא יודע עדיין," פיטר מודה. יש לו כמה רעיונות, ברור, אבל עדיין יש עוד שנתיים לפני שהוא יסיים את הלימודים וחוץ מזה, אין לו באמת זמן לחקור על דברים שהם לא רלוונטיים בצורה מיידית ללימודים שלו. הוא פשוט יבדוק ביריד הקריירה או משהו, כדי לשים קץ להצקות של בן ומיי.
"חה, אולי אתה תהיה טוני סטארק הבא."
ידו של פיטר מחליקה והוא מחניק את ההתנשפות לפני שבאקי יבוא בריצה, אבל הוא לא היה צריך לדאוג כי באקי עדיין מדבר.
"נכון שזה יהיה מגניב, סטיבי? אנחנו יכולים להגיד שהוא תיקן את התנור שלנו פעם."
"זה עדיין לא מתוקן." הוא שומע את השני רוטן ומנצל את הרגע כדי להסביר שהבין מה לא בסדר.
"יש פה חנות בסביבה? זה תיקון די פשוט; אני פשוט צריך כמה חלקי חימום..."
הוא שמח על ההזדמנות לצאת מהדירה לכמה זמן בזמן שבאקי עוזר לסטיב להכין את מגשי האפייה. הזיכרון של יום שבת חקוק בו מספיק גם בלי התזכורת, ולראות את הקרבה של באקי וסטיב, לשמוע איך הם מקניטים אחד את השני גורם לפיטר לחשוב קצת יותר מידי על דודתו ודודו. מיי נהגה לעזור לבן במטבח בחגים, אבל בדיוק כמו באקי, הוא נתן בה אמון רק במשימות הבסיסיות.
ברגע שכל החיבורים והשסתומים נוקו והמבערים החדשים הותקנו, פיטר הדליק את התנור... והוא עבד.
פיטר נשען לאחור עם תחושה עמוקה של הישג.
"זו הפעם הראשונה שראיתי אותך מחייך היום, גבר," באקי אומר. "זה אומר שסיימת?"
"אה, כן, כמו חדש."
סטיב הופיע בכניסה לבוש בסינר עם קמח על ראשו, הוא חיבק את פיטר ללא אזהרה, ממלמל תודות.
"תשחרר אותו, מרשמלו מזורגג שכמוך. אין איזו עוגת שקדים שצריכה להיכנס לתנור?"
"שיט, באק, כן. סליחה," הוא אומר לפיטר ברגע שמשחרר אותו.
פיטר מושך בכתפיו, עדיין קצת המום. סטיב נותן חיבוקים נהדרים.
"רוצה להשאיל חולצה או משהו?" באקי מציע. "יש עליך מלא... תנור."
פיטר לא היה נענה לזה בדרך כלל, אבל יש לו שיעור באחת עשרה וארבעים שהוא עדיין יכול להספיק אליו, אז הוא מקבל את חולצתו של באקי ומתנקה בשירותים. זה גדול עליו וגורם לו להיראות זעיר איכשהו, אבל זה רך ונוח ומריח כמו לבנדר.
כשהוא חוזר, סטיב מטפטף בצק של מגש עם מיקוד של לייזר בזמן שבאקי מקציף שמנת ביד. הוא עוצר כשהוא רואה את פיטר בכניסה.
"נראה שלמישהו היה כיף אתמול בלילה."
"אה?"
באקי מצביע עם המטרף על צווארו של פיטר – הו אלוהים, הסימנים. הוא לגמרי שכח מהם.
פיטר מסמיק ואומר בערפול, "כן, נהניתי," אבל באקי לא מפסיק להסתכל עליו.
"אתה בטוח?"
"כן, ברור. למה, אה – למה לא?"
לרגע, באקי נראה מהרהר. "בטח היה סוף שבוע מטורף."
פיטר מרגיע את תווי פניו אפילו שבטנו צונחת. הם מעולם לא דיברו במפורש על שום דבר שקורה במסעדה מתחת לפני שטח האוכל והמשקאות, אבל בתור ברמן בטח באקי הצליח לקלוט כמה דברים. הוא נותן את הסיסמא לשירותים הנגישים עוד לפני שפיטר זוכר, לחשוב שבמהלך השנתיים האלה הוא לא ישים לב לאופן שבו פיטר מתייחס ללקוחות מסוימים או שהוא נעלם לכמה זמן יהיה... טיפשי.
"אתה צריך לבוא לארוחת ערב."
פיטר ממצמץ לעברו של סטיב והרגע נשבר. "סלח לי?"
"בתור תודה. אה, ואם תשאיר פה את החשבונית אנחנו נשלם לך עבור החלקים. אז הלילה?"
"אה.." פיטר נושך את שפתו. "זה באמת לא הכרחי. אתם כנראה הייתם יכולים לעשות את זה בעצמכם עם קצת שיטוט בגוגל. ויש לי תרמודינמיקה עד השעה תשע וחצי ואז ייקח לי עוד שעה לכל כיוון ויש לי עוד ארבעים ושישה דפים לקרוא עד יום רביעי שאני ממש חייב לסיים כבר – זה בסדר. תשמור לי אחד מהקאפקייקס המדהימים שלך השבוע ונגיד שהשתווינו?"
סטיב נראה קצת המום אבל הוא מחייך, גאה בבירור שהיצירה שלו שווה כל כך לפיטר. אבל עיניו של באקי מצטמצמות. פיטר יכול לראות את השאלות הנוספות שגורמות למצחו להתקמט, אז הוא יוצא מהדירה.
לעזאזל.
הוא יצטרך להיות יותר זהיר בשבועות הקרובים עם איך שהוא מתנהג במסעדה. זה קשה מספיק להשאיר את אמ.ג'יי מחוץ לעניינים; הוא לא צריך שהקולגות שלו יתחילו להתעניין בעסקים שלו.
**
כשטוני לא יכול לישון, הוא פונה לפרויקטים שלו.
כשנגמרו לו הפרויקטים או הרעיונות, הוא סורק את משרדי החברה שלו.
לֶנְשֶׁר קורא לזה 'חטטנות', אבל טוני קורא לזה 'הקניית הגאונות שלו לאלו שפחות מוכשרים', והשבוע זה כולל את הליצן ממכשירי החשמל.
"תפסיק להטריד את העובדים שלי, סטארק," המהנדס הראשי שלו אמר בכעס. "לרַמוס יש מספיק שיערות אפורות גם מבלי שתוסיף להן."
"הם העובדים שלי גם, אתה יודע, או ששינית את השם על הבניין בזמן שחוללתי מהפכה בדרך שבה אנחנו מכבסים?"
כמו תמיד, אריק לֶנְשֶׁר מסרב להודות בגאונות שלו ומפנה את עיניו לתקרת הרכב במקום, מקלל תחת שפתו.
טוני מסיים ללגום מהקפה שלנשר הכריח אותו לקחת אחרי שגרר אותו מהאב-טיפוס כי, "לעזאזל, סטארק, זה חשוב."
וזו הסיבה היחידה שלנשר לובש כעת חליפת עסקים רשמית במקום אחד מצווארוני הגולף המשעממים שלו שגורמים לטוני לשקול מחדש שכירת סטייליסט פנימי עבור צוות המנהלים בחברה שלו.
טוני עצמו השאיר את הז'קט שלו בבית כי הולך להיות חם מספיק ביריד הקריירה אפילו רק עם החולצה והווסט ולא משנה כמה המזגן שלהם נהדר. חוץ מזה, האנה ממחלקת כוח אדם אמרה לו להיות נגיש.
"למה הוא עדיין עובד בכלל, הא?" טוני תוהה. "הוא כבר בן כמה, שבעים?"
"שישים ותשע," לנשר מתקן. "ואתה צריך להיות אסיר תודה שרמוס מחכה לצאת לפרישה עד שנמצא עבורו תחליף. פייג' כמה אמרה לי ללכת להזדיין ושמעתי שהנריקסון קנה חוף בפלורידה בחודש שעבר. הם לא נשארים."
טוני מתכווץ. "אתה לא מעודן במיוחד, חבר."
"הזמן לעדינות הסתיים, סטארק. אנחנו חייבים להפסיק לאבד את המועמדים הכי טובים שלנו למתחרים שלנו, ועכשיו שטומס מתרחב כמו – "
"כן כן, אני מבין את זה. קיבלתי את אותה ההטפה ממשאבי אנוש שאתה קיבלת – "
"אז תתנהג בהתאם, verdammt nochmal," לנשר ממלמל, ואלוהים, הוא צריך להיות הרבה מעבר למתוסכל אם הוא עובר לגרמנית. "אל תתחיל להתעסק לי כל הלילה, במיוחד לא לפני יריד ההנדסה הגדול ביותר בחוף המזרחי."
"כן, אמא."
טוני שונא את זה כשלנשר צודק. זה קורה לעיתים קרובות, אחרת הוא לעולם לא היה ראש מחלקת ההנדסה של תעשיות סטארק, ומאחר והוא מתעסק בצרכים של כל מחלקה על בסיס יומיומי, הוא הרבה יותר בקיא מטוני שמגיע רק לפגישות ומקרי חירום. ומספק להם חצי מהרעיונות שלהם, בל נא נשכח.
לנשר משמיע אנחה. הו לא, טוני יודע מה עומד ל –
"משהו קרה?"
בינגו.
"לא קרה כלום."
לנשר מרים גבה.
לפעמים טוני שוכח כמה זמן הוא מכיר אותו. או שהם נפגשו במהלך הפגישה השלישית של טוני בגמילה, שם לנשר עבד בתור איש תחזוקה כי אף אחד לא היה מוכן לקבל מישהו עם גיליון הרשעות ארוך כמו שלו, ולא משנה איזה מהנדס חכם הוא היה ו – איפה הוא היה?
כן, לנשר והרדאר המחורבן והמדוייק שלו.
"זה בנוגע לדייט?"
והקשר המצמרר שלו לרכילות שבתעשיות סטארק.
"לא מהסיבות שאתה חושב," טוני אומר כי לעזאזל עם זה, זה לא. אין לו שום בעיה שפפר מתחילה לצאת שוב לדייטים; מגיע לה להיות מאושרת... פשוט אולי לא עם איזה דוש גס רוח שמוציא שלושים אחוז מההכנסה שלו על מזונות לארבעת הגרושות שלו.
מבטו של לנשר מתרכך. "שכח ממייסון. אני צריך אותך במיטבך היום, סטארק."
"לא אני הוא זה שצריך להגיד את זה לך?"
המהנדס פשוט חושף שיניים. אהא, זה החיוך שמפחיד מתמחים ועובדים ותיקים כאחד.
זה מדהים לראות אותו הופך מסוג של מנהל-כריש לנציג מקסים כהרף עין כשהם נכנסים ללובי המלון ועוקבים אחר השלט המצביע לכיוון יריד הקריירה וההרשמה. המקום עצמו – אולם אירועים ענק ומודרני – שופע אנשי צוות וטכנאים שמקימים את הדוכנים, חצי שעה לפני שהיריד יפתח את שעריו באופן רשמי לסטודנטים מכל רחבי המדינה.
הדוכן של תעשיות סטארק הוא זה שהכי מושך את העין. תופס פינה שלמה ליד היציאה אל גן המלון, הוא תוכנן במומחיות להיות אינפורמטיבי ומרגש כאחד. המערך מנחה תלמידים לעבר הולוגרמות אינטראקטיביות בנושא התמחות ותפקידים ברמה התחלתית שתעשיות סטארק מציעה, ואל טבלאות קטנות עם בעיות הנדסיות שיש לפתור. הם נמצאים שם צוות של שנים עשר, כולם עובדים בפועל בתעשיות סטארק ויכולים לחלוק את החוויות שלהם ולבחון מועמדים פוטנציאליים, בנוסף הם מביאים שלל די מדהים בחינם ו –
"למה יש פה מכונת קפה, סטארק?"
עכשיו זה טוני שמרים גבה ללנשר. "למה שאני אתכנן כל דבר בלי אחת? אנחנו צריכים להעביר שתיים עשרה שעות במקום הזה – אתה באמת רוצה לסמוך על המלון שיש לו ג'אווה ראוי?"
*
שעתיים לאחר מכן לנשר מטביע את עצמו בקפה ומפסיק לפקפק בבחירות הדקורציה של טוני לעת עתה – נקודה אחת בשבילו.
רגע – מגיעות לו יותר נקודות על זה. אחרי הכל, הוא מתמזג יפה ובוחר מראש מרואיינים מבלי לקחת הפסקה והוא החליט מי יזכה לחכות על הספות עד שאחד מאנשי מחלקת משאבי האנוש יראיין אותו בשולחנות ליד סוף הדוכן שלהם. כמו תמיד, האינסטינקטים של טוני לא מאכזבים.
זה כל כך יפצה על כך שכמעט גרם למחלקה לקבל התקף לב כשהם מצאו אותו במשרדים שלהם לאחר שבילה לילה שלם בחידוש הגישה שלהם ליריד הקריירה.
רוב התלמידים שהגיעו, הגיעו מוכנים ומאורגנים בצורה מושלמת. הנאומים והרעיונות האישיים שלהם יישמעו טבעיים לכל מי שאין את הניסיון של טוני לשמוע שטויות – ולזהות אותן – אז הוא מבלה כמה דקות בהסבר לבחורה אחת מאוניברסיטת NYU שהמשפט, 'אני רוצה לשפר את הכישורים שלי' מקביל לגלידת וניל.
"האם את חושבת על תעשיות סטארק בתור גלידת וניל?" הוא שואל. "לא? אז אל תמכרי את עצמך בתור גלידת וניל, אלוהים... זה לא מדע טילים, אנשים, זה בדוכן ארבע."
"מדע טילים יהיה הרבה יותר קל," ילדת וניל ממלמלת, וכמה דקות לאחר מכן טוני חושב שהוא מצא לקיץ את המתמחה החדש שלהם להנדסת תעופה והחלל.
הוא מביא את הבחורה לֶאַרִין, ראש מחלקת התעופה והחלל שלהם, ומתגמל את עצמו על עבודה טובה בכך שהוא מנופף ללנשר כדי לסמן לו שהוא לוקח הפסקה.
זה נותן לו הזדמנות לבדוק את המתחרים שלו – לא שיש הרבה מה לבדוק מבחינת עיצוב הדוכן או המתנות – ולוודא שהוא נראה נגיש לקהל ההיסטרי.
דוכן אחד, לעומת זאת, גורם לו להאט את צעדיו.
ברור שטומס יהיה פה. רק ש... לא נראה שיש לו מתנות. נראה שהם עושים ארגון התרמה: התלמידים כותבים את התרומה שלהם על פיסת נייר (ממוחזר, דה) בצירוף פרטי הקשר שלהם, הם מכניסים אותם לקופסא ובכל שעה, לפי הכרזה שליד, טומס ואשתו ישלפו קלף אחד. התמורה של הזוכה היא תרומה של עשרים וחמישה דולרים לארגון מסויים לבחירתו.
טוני חייב להודות שזה רעיון טוב. אוח... מוטב שיחזור לדוכן שלו ויכפיל את מאמציו. אין שום סיכוי שהוא יפסיד את התואר 'המעסיק הכי מצוייץ' או מה שזה לא יהיה שהעיתונות הולכת לכתוב על האירוע הזה לחלאה כמו אדריאן טומס.
לא שנראה שיש צורך כי כשטוני חוזר יש קהל לא מבוטל סביב השולחן של לנשר.
בניגוד לשאר אנשי הצוות, המהנדס הראשי שלו הביא חלקים מכניים ממשיים. אף אחד מהם לא עושה משהו מיוחד, באמת – זה המבחן הראשון שהעובדים הפוטנציאליים מקבלים במהלך פגישות ההערכה; זה נועד על מנת שיפתרו אותם, אך רק עם חשיבה מחוץ לקופסה.
ונראה שמישהו נמצא בדרך הנכונה.
טוני מתקרב, משתמש בספל הקפה שלו כדי להרחיק כל תלמיד שנראה כאילו מעוניין לדבר איתו...
...וכמעט מפיל אותו כשהוא שומע קול מוכר.
"אני, אה, אני לא חושב שיש בעיה עם החומרה, מר לנשר. זה, אה, האם הטבלה מחוברת לתוכנה?"
טוני לא שומע את התשובה של לנשר אבל הוא סוף סוף קרוב מספיק כדי לראות את הילד מתעסק עם ההולוגרמות כאילו מעולם לא השתמש בממשק כזה.
כנראה שלהיות זונה – סליחה, עובד במין – לא מאפשר לפיטר את הפריווילגיות האלה.
כי פאק, זה אשכרה פיטר, אין שום ספק בזה. לבוש בצורה קצת יותר רשמית ממה שהוא זוכר, אבל עם אותן עיניים חומות עדינות, אותו שיער חום, והוא יזהה את החיוך הזה בכל מקום.
חיוך שבהחלט מוצדק, כיוון שההולוגרמה הציגה קוד שגיאה ופיטר הצליח לזהות אפילו את הבעיה הבסיסית עם המכשיר.
לנשר מהנהן, נותן לאישורו להיראות. "כל הכבוד, מר פארקר. מה התוכניות שלך לאחר... קולומביה, אמרת?"
הילד מסמיק מהמחמאה. "אה, כן. אבל אה, למען האמת, אדוני, עבדתי הרבה ולא היה לי זמן לבדוק התמחויות או תארים מתקדמים. הנחתי שאני אקבל מידע יותר חשוב כאן?"
"אינסטינקטים מעולים. בוא אחריי, אני אספר לך קצת על האפשרויות שתעשיות סטארק מציעה."
המסלול שלנשר בחר בו יוביל אותם לעבר טוני – שיש לו מספיק זמן לבחון את הבעת פניו של פיטר לפני שהוא יבחין בו – נשען על קיר הדוכן ולוגם קפה מספל של תעשיות סטארק.
צעדיו של הילד מהססים והלם גורם לעיניו להתרחב – הוא לא מופתע. הוא ידע שטוני יהיה כאן, אם כך. אולי בגלל זה הוא לא ניגש לדוכן עד שטוני יצא להפסקה?
אך פיטר מתגבר על זה במהירות ועוקב אחרי לנשר לעבר השולחן הגבוה סביב המחיצה.
עכשיו טוני מסוקרן. עם הכישרון הברור של הילד הוא היה צריך להתמחות בגיל שש-עשרה ואז ללכת לתוכנית חינוכית משולבת או משהו. מה קרה שגרם לילד הזה להתחיל למכור את עצמו במקום?
הוא צועד לכיוונה של האנה, ראש מחלקת כוח אדם, שמראיינת איזה ילד שמנת ממש ליד לנשר ופיטר, ומעמיד פנים שהוא מתעניין בשיחה.
כמובן, הוא מצותת.
פיטר הרבה פחות נסער מקרבתו של טוני מאשר הילד שמנת, הוא שואל הרבה שאלות שמראות שהוא לא רק מוכשר אלא גם נלהב – וחוקר דבקים רפואיים, בחיי, ברוס היה מאמץ אותו בין רגע – כל הזמן מגניב מבטים לטוני מזווית העין שלו.
"נהיה ברי מזל אם תצטרף לחברה שלנו, מר פארקר," לנשר אומר בסופו של דבר. "יש לך כרטיס ביקור?" לנענוע ראשו של הילד, אריק ממשיך, "אז בבקשה, תוכל להשאיר את שמך ואת האימייל שלך. אני רוצה להתעדכן איתך באופן אישי."
"אה, בטח, אדוני. אני... אה, תודה."
פיטר משרבט את הפרטים שלו על פיסת נייר במחברת שלנשר מספק ומדשדש בדרכו לאחר קבלת התיק השיווקי השמור למשתתפים המבטיחים ביותר.
יש רגע מביך בו פיטר פונה לעזוב ולא יכול להפסיק להסתכל על טוני. הוא מסמיק עוד קצת בזמן שטוני מתלבט יותר מידי האם לבקש מילה בפרטיות לבין האם לשכוח שאי פעם ראה בכלל את פיטר כדי שבכלל יגיב.
ללנשר אין את הבעיה הזו.
"אני יכול לגנוב רגע את מר סטארק?"
האנה משחררת אותו וטוני הולך אחריו בחוסר רצון. זוג תלמידים יורים בהם מבטים מלאי תקווה אך שומרים על מרחק.
לנשר לא אומר שום דבר, רק משלב את זרועותיו ומביט בו בחוסר שביעות רצון.
"מה?"
"אל תבריח את המועמדים הכי טובים שלי, סטארק, או שאנחנו לעולם לא נישאר תחרותיים."
"לא יקרה שוב," טוני נשבע.
"מה זה היה בכלל? יש לך משהו נגד צעירים מוכשרים?"
"לא, אני מעריץ דווקא. אני רק קצת סקרן לדעת למה הוא לא דחף מתחת לאף שלך את קורות החיים שלו מיד."
"המ."
אוח, הוא שונא את ההמהום הזה. זה המהום של, 'אני קולט את הבולשיט שלך אבל זה לא זמן או המקום אז אני אתן לך להאמין שאני קונה את זה כשלמעשה אני מוסיף את זה לרשימת הדברים שאני אכריח אותך לדבר איתי עליהם כשאני אמצא לנכון."
הוא גם אוהב את ההמהום הזה, כיוון שזה מנע ממנו להידרדר פעם או פעמיים.
טוני מרוקן את ספל הקפה שלו ודוחק בלנשר.
"קדימה, חבר," טוני אומר. "בוא נמצא לך עוד מיניונים."
**
פיטר בורח לשירותי הגברים הקרובים כדי שיוכל להתחרפן בשלווה.
הוא אפילו לא יודע מה גורם ללבו לפעום מהר יותר: העובדה שטוני לא התעלם ממנו או שהוא הצליח להרשים את אריק לנשר, המהנדס האגדי ביותר של תעשיות סטארק, שני רק לטוני סטארק עצמו.
לנשר אפילו אמר שהוא יכול לבקש עזרה בעבודת התזה שלו למקרה שירצה להתמחות במקום אחר קודם, להשאיר את האופציות פתוחות.
אופציות. ברבים.
וטוני... טוני לא סילק אותו. או קטע את הראיון, או חיבל בראיון כי הוא לא רוצה שזונה יתמחה בתעשיות סטארק... פיטר לא יודע מה לחשוב על זה.
כשבטנו לבסוף מזכירה לו שהוא שכח את ארוחת הבוקר שלו כשמיהר להחליף לבגדים יותר רשמיים (לג'ורג' הייתה טיסה מחוץ לעיר בשעות המאוחרות של הבוקר, כלומר פיטר לא הגיע הביתה עד השעה חמש לפנות בוקר והוא לגמרי פספס את השעון המעורר שלו), הוא קונה כריך במחיר מופקע והולך למרפסת.
זו שבת שמשית אך קרה במרץ והוא די לבד באוויר הפתוח.
עד שטוני מצטרף אליו.
"אתה יודע, רוב הסטודנטים קופצים מאושר כשהם מגלים שההתמחות אצלנו בתשלום... אבל אני מניח שלא נוכל להשתוות עם התעריף השעתי שלך."
פיטר שמח שהוא בדיוק מסיים את הביס האחרון שלו כי זה תירוץ מושלם לא להשיב, הוא ממילא לא היה יודע מה לומר.
"עם הכישרון שלך, אני מופתע שאין לך מלגה..."
טוני נסוג ונותן בו מבט מהורהר, אבל פיטר בוחר במשיכת כתפיים מתחמקת לפני שהוא מכדרר את המפית שלו וניגש לפח. הוא קולט את המחמאה הסמויה מאוחר מידי – אבל להפתעתו, טוני צועד לצידו.
"אה, תודה?" הוא אומר. "ואמ, מצטער על... חשבתי שהיית בהפסקת צהריים אז הנחתי שאין צורך להפוך את זה למביך..."
טוני מבטל אותו בנפנוף ובחיוך שלא ממש מגיע עד עיניו. "אז... אתה לא עובד היום?"
פיטר ממצמץ. הוא מתכוון...?
"במסעדה," טוני מבהיר.
כמובן. בהתחשב באופן בו הוא נגעל מעבודתו השנייה של פיטר, למה שהוא ישאל על זה?
"לא בדיוק – אני מתכוון, אנחנו עורכים קייטרינג לאירוע פרטי ואני לא צריך להגיע לפני כן, שזה מהמם כי באמת רציתי להספיק את ה.. אמ," פיטר קוטע את עצמו אבל טוני כבר מגחך.
"את ההרצאה שלי? חה, אמרתי למארגנים שהכותרת תמשוך."
"'איך לא ללקק לבוס שלך – להטות את הכף לטובתך בלי להיות שקוף מידי?' כן," פיטר מסכים ומנסה לרסן את הסומק שמתגנב במעלה לחייו. "אה, אתה חשבת על זה?"
טוני מגחך. "כן. גם עיצבתי את הדוכן וחלק מהמתנות."
"אה וואו, הם נהדרים," פיטר אומר ונוגע במשלוח לשם הדגשה. "לא חשבתי ש – אני מתכוון, אממ, ציפיתי שתהיה עסוק מידי בשביל..."
"דברים טריוויאליים כאלה?" טוני מסיים את המשפט ומרים גבה. "זה לא טריוויאלי, ילד. זה משפיע על האופן בו מועמדים עתידיים רואים את החברה שלי, ואני אמות לפני שאני אשאיר את זה למחלקת שיווק."
פיטר הופתע מכמות הרגש בטון של טוני – הוא תמיד חשב שטוני העביר את תפקיד המנכ"ל לפפר פוטס כדי להשקיע פחות זמן בצד העסקי של הדברים, כדי להיות מסוגל להתמקד בהמצאות והתייעצויות. כמה זמן בדיוק טוני מבלה בעבודה בכל יום?
מחשבותיו בוודאי נראות בהבעת פניו בצורה כלשהי כי הבעת פניו של טוני מתרככת.
"אני מקווה שתהנה מההרצאה. לאחר מכן יש שאלות ותשובות," הוא מוסיף ופונה חזרה לבניין.
פיטר ממצמץ אחריו, עדיין מבולבל כשהוא ממתין בתור מול חדר הישיבות.
הוא מוצא מקום בסוף השורה השנייה, ממש ליד הקיר, ומנסה להתעלם מהזיכרונות שהמוח שלו מספק בכל פעם שהוא מרים את עיניו מההערות שהוא כותב.
טוני מקסים ומרתק, חולק הרבה טיפים מצוינים, לא מתיימר להיות צנוע וגורם לקהל בחדר לצחוק במספר הזדמנויות.
פיטר סופג את הכל, מתעלם מהקול בראשו ששואל אותו מתי בדיוק הוא חושב שהוא יוכל ליישם זאת.
הוא מנסה להחליט האם להשתתף בשאלות ותשובות שלאחר ההרצאה, אבל לאחר ארבעים דקות של הרצאה, הטלפון שלו רוטט עם הודעה.
זה מרומלאו.
[02:41] שינוי בתוכניות. מר מאדוקס רוצה אותנו שם שעתיים לפני. פרטים נוספים כשתגיע לכאן.
פיטר מהסס.
על הבמה, טוני בדיוק מציג שקופית עם אימייל שהוא כנראה ייכנס אליו לפני שישתף איך לעשות את זה יותר טוב בעוד דקה או שתיים...
...אבל פיטר לא יכול להתעלם מהבוס שלו. לא אחרי שקיבל פחות לקוחות בשבוע האחרון כדי שיהיה לו לפחות מרווח קטן של זמן ללמוד למבחני אמצע סמסטר. לא כשזו תחילת חופשת האביב והוא צריך להתנהג במיטבו כדי לפצות על זה.
פיטר ממתין עד שגבו יופנה אל הקהל ובורח החוצה.
•°°°°°°°°°°°°°°°°°•
*אקסהיביציוניזם – סיפוק מיני באמצעות הצגה כפייתית של איברי מין האדם.
*עושה לכם סדר בשמות:
רומלאו – Rumlow
טומס – Toomes
לנשר – Lehnsherr (כן, אולי להנשר יהיה יותר טוב אבל בחרתי שלא. שוש).
*מקווה שהבנתם שכשיש כוכבית אחת זה אותו pov וכשיש שתי כוכביות, זה עובר לדמות השנייה.
זה הסיפור שהייתי צריכה לחקור עליו הכי הרבה כדי לוודא שאני כותבת על דברים בצורה נכונה. כמו השתייה והחלקים האלה של התנור? לייק דאממ מאיפה אני מכירה חלקי חילוף בעברית וכאילו, בואו. התנור לא היה הדבר היחיד. אני מדברת על מלאאא דברים כדי שהתרגום יהיה כמה שיותר טוב.
ורבותיי, זה רק פרק רביעי. כאילו. דה פאק?
ואתם לא מבינים אפילו כמה משחקי מילים וכמה סלנגים יש בסיפור הזה. זה ממש מקשה עליי אבל אני חושבת שאני עושה עבודה טובה. סטיל קיינדה הארד דו. 😭
נחשו מי הסתכלה שוב על תמונות שלה מחו"ל ומתה לעוף מפה?
יאפ, דיס ביצ' רייט היר. 👈🏼🥴👉🏼
באתי להעלות תמונות אבל אז התחלתי לבכות אז לא.
הייתי אצל אחותי בצפון ברביעי חמישי, היה ממש נחמד. ראיתי מלא אחיינים ופצ'וני קטנה שלי התחילה ללכת אז היא גם רוקדת כזה כמו פינגווין חמוד. מקסימה.
בשישי הייתי בחתונה של אחת הקולגות שלי בעבודה ובחיי, לא תכננתי לבכות אבל הם היו כל כך מרגשים. אני כל כך שמחה בשבילה.
וזהו, מה אתכם? למה התחפשתם ואיך היה פורים?
מאחלת לכם שבוע מקסים ונהדר ולילה מעולה.
סייד נוט:
הפרקים הבאים כל כעעעךךך טובים. געד.