זה אולי באמת היה מצליח אלמלא הלוז הצפוף שלו, פרסי לא מצא רגע לבד חוץ מבלילות שבהן צנח מותש על מיטתו, מסתבר שלא כל כך קל להשלים פער של חמש שנים בשבועיים. סנייפ התנהג כאילו לא קרה כלום בשיעור הראשון של פרסי והמשיך ללמד אותו במתכונת של "יש לך חמש דקות להבין את החומר שהיית אמור ללמוד בכל השנה השלישית, עכשיו זוז!". שאר מוריו הזמניים לא היו אדיבים יותר וראו שהם לא מורים במקור אלא אוכלי מוות המוכשריים בתחום ספציפי- בלטריקס, מקנייר, נרקיסה, בעלה של נרקיסה - לוציוס ואוכל מוות בשם אנטוני דולוחוב נתנו לו זמן מוגבל להבין מלא חומר ודרשו ממנו לשנן ספרים שלמים בעל פה כשלא הבינו את החומר בעצמם (וכשיש לך דיסלקציה, לשנן ספרים שלמים בעל פה זה כמעט כמו לרצוח אותך רק שזה להתעלל בך המון לפני זה, לכן פרסי אחרי הרבה נסיונות כושלים מצא כישוף זיכרון והחדיר את כל החומר לראשו). בשיעורים מסוימים הפרעת הקשב שלו עזרה לו ואילו בשיעורים אחרים היא רק הפריעה- כך למשל בהסטוריית הקסם שלימד אותו דולוחוב, זה היה כל כך נוראי שפרסי חלם בהקיץ כמה נפלא יהיה לזרוק את הספרים 1-5 לנהר האש בטרטרוס.
פרסי התעורר לשמע צווחה עצבנית ליד אוזנו. מאז שנתקע בכיס הגלימה של פרסי ליאו העוף חול הפך לפקעת עצבים נרגזת שאהבה להפוך את הלילות שלו לסיוט מתמשך של ציוצים. מה גם שכל תחתית הכיס היתה מלאה בלשלשת שהורגשה בעיקר כשלבש את הגלימה. פרסי קם בעיניים טרוטות וראה מהחלון שהשמיים מעוננים וגשומים, מזג אוויר קודר למדיי.
במוחו העמוס כשפים התרוצץ פתרון זמני לבעיית הכיס של ליאו. פרסי כיוון את שרביטו אל הכיס בגלימתו ולחש "latens expansion" הכיס התרחב כלפי פנים ופרסי ידע זאת משום שליאו נעלם בפנים וקירקר בשמחה, פרסי פיזר לכיס חופן גרעינים וכמה תולעים אדומות כדי לספק את ליאו ביום הארוך שלפניהם.
הוא התארגן באי חשק וחיכה שבלטריקס תבוא להכריז על השיעור הראשון להיום. הדלת נפתחה ונרקיסה הביטה בו מופתעת. "אתה ער" ציינה.
"אני ער" אישר פרסי.
"טוב, היום הוא היום הראשון ללימודים" הודיעה.
עינייו של פרסי נפערו ובחילה טיפסה במעלה גרונו. "מה?!" זעק באי אמון.
נרקיסה קימטה את מיצחה. "עברו שבועיים... לא שמת לב?" שאלה.
"אני נראה כמו אחד שידע את זה קודם?!"
נרקיסה התעלמה מתגובתו. "רכבת האקספרס יוצאת בשעה אחת עשרה בידיוק, עכשיו כבר עשר וחצי, עלינו לצאת לדרך, גמדוני הבית יארזו את חפצך, שים את הגלימה ובוא איתי"
פרסי שם את הגלימה עם ליאו כשריח הלשלשת נדבק לשאר בגדיו. הוא ירד עם נרקיסה שתי קומות ונכנס איתה לטרקלין רחב ידיים. לוציוס ונער שדמה לו כמו שתי טיפות מים ישבו על כורסאות עור שחור ונראה שחיכו להם. "דראקו תכיר זה פרסי ג'קסון, פרסי זה דראקו, הבן שלי" ערך בניהם לוציוס היכרות. נראה שדראקו לא ידע על קיומו שכן הוא הביט בו מסוקרן וביהירות כזו שפרסי הרגיש דחף לתת לו אגרוף באף.
"דיברתי עם השר" הודיע לוציוס לנרקיסה. "הוא אישר לנו גם השנה להתעתק לחדר שמור בבניין העסקים שעל יד התחנה".
"כמה זה עלה?" שאלה נרקיסה."תרומה נוספת בשווי חמש מאות אוניות למשרד הקסמים" משך לוציוס בכתפיו.
"פרייארים" הנידה נרקיסה בראשה בשעשוע, דראקו ציחקק.
לוציוס הביט בשעונו הכסוף. "צריך לצאת".
נרקיסה תפסה בכתפו של פרסי ולוציוס בידו של דראקו ופרסי הרגיש כאילו הוא שותה שוב מנהר האש כשנגרר לתוך החושך. פרסי מצא את עצמו בבניין משרדים רב קומות. הם ירדו לקומת הקרקע וחצו את הרחוב לתחנת רכבת רגילת מראה. משום שפרסי ידע כעת את הוגוורטס תולדות מאת בתחולדה בגשוט בעל פה הוא ידע שישנה תחנה קסומה שהכניסה אליה היא דרך מכונת כרטיסים באמצע רציף תשע.
ואכן הם עברו במכונה ומצאו את עצמם בלב רציף הומה אדם וינשופים. רעש הדהד מכל מקום ודראקו הלך לשני נערים שנראו כמו בריונים או טרולים או שניהם ביחד. לוציוס פגש חבר ממשרד הקסמים ומיהר לשוחח איתו. נרקיסה לחצה את ידו של פרסי. "כבוד גדול נפל בחלקינו לארח אותך, אף על פי שאחותי עשתה את רוב העבודה לא התאפשר לה להגיע לכאן ולכן אשמח להיפרד ממך בעצמי. דרך צלחה" אמרה לו.
פרסי פסע מבעד להמון אל עבר רכבת אדומה מעלה קיטור, מישהו הכריז "הרכבת יוצאת בעוד עשר דקות" ופרסי הזדרז להיכנס.
הוא הרגיש מוזר כשכולם החזיקו מזוודות ורק הוא לא. בתזמון מושלם התגשם מולו גמדון בית מתנשף וגילגל אליו מזוודה גדולה בצבע שחור בוהק. "אה, תודה" הספיק פרסי לומר לפני שהגמדון נעלם והותיר אותו במסדרון הרכבת.
פרסי שוטט במסדרון כשהוא תוהה איפה הוא אמור להתיישב. הוא הלך לאורך הרכבת עד שהגיע לסופה או אולי לתחילתה. הוא נכנס לתא הקטר. אישה שמנמנה מחייכת עם עגלה מלאה בממתקים שזיהה מהספרים שקרא שאלה אותו אם הוא מחפש משהו."לא, תודה" ענה פרסי.
"אז מה אתה עושה פה ילד? אני לא צריך עוד גרינג'ר מעצבנת שתבוא לפה כל הזמן לשאול אותי עוד כמה זמן מגיעים" נזף בו הקטר.
"אה, אני לא.... " פרסי התלבט מה זה גרינג'ר והחליט שיתעלם מהחלק הזה. "אני לא פה לשאול עוד כמה זמן" אמר. "אני יכול לשבת פה?" שאל פרסי והחווה בידו על המושב ליד הקטר.
"כן חומד" ענתה גברת הממתקים בדיוק בזמן שהקטר ענה "ממש לא!".הגברת והקטר החליפו מבטים מהירים והגברת דיברה שוב. "אתה יכול חמוד, אני מתנצלת על ההתנהגות של ג'ונתן, זה לא בקשה שגרתית אבל נשמח אם תישאר איתנו" אמרה בחום.
"אהמ, תודה" מילמל פרסי והתיישב כשמזוודתו בין רגליו.
"איך קוראים לך?" שאלה הגברת.
"פרסי ג'קסון, ולכם?" שאל פרסי.
"ג'ונתן ג'פרי ג'וניור קרפטיס" אמר הקטר.
"אליסיה פצ'יבלד" אמרה האישה."בן כמה אתה?"
"שב- חמש עשרה" תיקן את עצמו פרסי.
"זה בדיוק חצי מהזמן שבו עבדתי כקטר ברכבת האקספרס להוגוורטס" אמר קרפטיס.
"וואו, שלושים שנה? ולא נמאס לך?" שאל פרסי.
"לא ממש. אתה יודע, לפעמים קורים דברים מאוד מעניינים בתור קטר כאן" משך קרפטיס בכתפיו.
"כן, למשל הפעם שבה דרסת סוהרסן, הוא לא התכוון כמובן אבל סוהרסנים זה יצורים שהלוואי ולא היו קיימים" סיפרה אליסיה.
פרסי מצא את עצמו צוחק איתם ואליסיה אפילו הביאה לו בסוף הנסיעה חבילת סוכריות בכל הטעמים של ברטי משהו."אתה מוזמן לפה תמיד" אמרה אליסיה כשירד מהרכבת.
"מה שהיא אמרה" רטן קרפטיס עם חיוך צדדי חבוי.