הארי קם למיטה ריקה וירד לקומה התחתונה, מבחין בפתק קטן וצהוב תלוי על המקרר.
"בוקר טוב בייבי שלי 3>
יש לי כמה דברים לטפל בהם. אני אחזור בקרוב. תבקש מאיזבלה שתכין לך ארוחת בוקר בינתיים.
אוהב אותך, דאדי"
הארי חייך מהמחווה הקטנה והניח את הפתק על השולחן, מתיישב על האי במטבח ולא שוכח לאחל לאיזבלה בוקר טוב.
"בוקר טוב גם לך מותק! מה תרצה לאכול?" שאלה בחום וחיוך על פנייה. הארי אהב את הגישה האופטימית שלה. בתוך כל המקום הריק והגדול הזה יש בה משהו שמזכיר בית.
יותר נכון כמו שהבית שלו היה אמור להיות.
"אממ אפשר בבקשה ביצת עין וסלט?" שאל במתיקות והאישה המבוגרת לא יכלה שלא לחייך.
"בטח מתוק שלי, שב בינתיים. זה בעוד כמה דקות יהיה מוכן" הארי הודה לה והתיישב על כיסאות האי, מדפדף בינתיים בטלפון ושולח ללואי הודעות בוקר טוב.
מסתבר שאתמול כשלואי סידר להארי את הטלפון החדש הוא גם הוסיף את המספר שלו תחת השם "דאדי💗"
לואי שלח לו בתגובה לב וחיוך קטן עלה לשפתיו של הארי.
הוא התקין אינסטגרם והתחיל לעקוב אחריי לואי מופתע לראות שעוקבים אחריו 200 מיליון אנשים. לא עברו דקות ספורות עד שהארי קיבל עוקב חזרה מלואי.
"קח מותק" איזבלה הגישה בחיוך להארי את ארוחת הבוקר וכמובן שאיזבלה דאגה להגזים בכמויות כמו תמיד ולפנק את הארי.
הוא כמו הנכד שלה. בערך
לפחות כך זה מרגיש
"תודה" חייך הארי והתחיל לאכול את האוכל הטעים של איזבלה.
"איזבלה?" שאל הארי והאיזה המבוגרת הסתובבה חזרה להארי, כרגיל עם החיוך על שפתיה.
"את חושבת שללואי באמת אכפת ממני? שהוא לא מנצל אותי? אני יכול לסמוך עליו?" שאל, לחוץ מעט, נושך את שפתו התחתונה.
"הו מותק, ללואי כל כך אכפת ממך, הוא כל היום שולח לי הודעות השואלות מה שלומך, הוא שואל אותי אחרי כל ארוחה בה הוא לא נמצא אם אכלת טוב. אני רואה דרך העיניים שלו את הדאגה אליך, הוא מוצא בך משהו מיוחד, אפשר לראות דרכן שהוא עושה הכל מאהבה אליך ולא מניצול כלשהו.
ובכן, מר טומלינסון יכול להיות נוקשה לפעמים אבל מעולם לא ראיתי אותו מתנהג בעדינות כמו איתך, אני לא רואה סיבה לדאגה מתוק. אתה לגמרי יכול לסמוך עליו, לואי בן אדם אמין." אמרה בחום והארי הנהן עם חיוך קטן על שפתיו.
איזבלה צחקקה ומשכה את הנער הקטן לחיבוק.
"תודה לך על הכל איזבלה, אני לא יודע מה הייתי עושה במקום הזה בלעדייך" חייך הארי והיא מלמלה 'או' קטן, טופחת על שכמו של הילד.
"אני בבית!" קרא לואי, תופס את לואי ואיזבלה מתחבקים במטבח. הארי צחקק וחיבק את לואי.
"היי בייבי" הניח לואי נשיקה על ראשו של הארי ולחיו האדימו.
"היי" מלמל הארי, משעין את ראשו על כתפו של לואי שמיהר לכרוך את ידו סביב גופו הקטן של הארי, שותל נשיקה נוספת ללחיו הסמוקות.
"מתי התעוררת?" שאל לואי
"אממ לפני חצי שעה בערך" אמר הארי בחיוך קטן ונרגע למגעו של הבוגר יותר.
"רוצה שנחליף בגדים ונלך לקניון?" שלא לואי והארי הנהן בהתרגשות, מחבק את צידו של לואי.
"אז קדימה בייבי, תעלה למעלה תחליף בגדים. אני אחכה לך כאן ונצא" הארי הנהן בצייתנות ועלה בהתרגשות במדרגות, מדלג על כמה מהן.
"אני רואה שאתם מסתדרים טוב" חייך לואי ואיזבלה הנהנה "בהחלט, הוא ילד מקסים. מעריך כל דבר" אמרה ולואי חייך, הוא שמח לשמוע שהבייבי שלו ילד טוב.
"אני מוכן דאדי!" קרא הארי מתרגש וירד במהירות במדרגות, כמעט ונופל. "תזהר בייבי בוי" צחקק לואי והארי חייך "אוקיי אוקיי" צחקק והאט מעט את הקצב.
"נצא?" שאל לואי והארי הנהן, נפרד מאיזבלה ויצא יחד עם לואי למכונית הרינג רובר של לואי.
"דאדי?" שאל הארי בזמן שלואי התחיל לנסוע, מניח את ידו על ירכו של הארי שמשחק עם האצבעות הארוכות של לואי.
"בן כמה אתה?" שאל ולואי העביר את ידו על ירכו בתנועות מעגליות "23" אמר והארי הנהן, הפער בניהם לא גדול כל כך.
"למה?" שאל לואי, רוצה לבדוק שהכל בסדר עם הארי. "סתם" חייך ללואי והפנה את מבטו לחלון, מסתכל על הנוף.
לאחר נסיעה קצרה השניים הגיעו לקניון, הם נכנסנו לבפנים והתרוצצו בין החנויות ובאופן טבעי אצבעותיהן השתלבו מבלי ששמו לב בכלל.
אבל הם אהבו את זה.
אף אחד מהם לא רצה לנתק אותן אחת מהשנייה.
זה היה כמו השלם את החסר...
לואי היה צריך מישהו שלא יהיה לבד, הוא היה צריך מישהו משמעותי בחיים שלו. שתהיה לו סיבה לחזור הבייתה בסוף היום.
מישהו עם הבטחה שלא ישאיר אותו לבד.
והארי?
הארי היה צריך מישהו שידאג לו, שיאהב אותו, שיחמם את ליבו ויראה לו שהוא תמיד שם בשבילו.
"נלך לויקטוריה סיקריט?" שאל לואי וליבו של הארי החסיר פעימה. כשהוא קנה בעצמו את התחתונים הוא עשה משלוח עד הבית באחד הימים שהוריו היו בחופשה כך שלא יכלו לדעת על כך.
הוא כל כך מתבייש ללכת לחנות ולבחור.
כשהארי השתקק לואי שם לב שמשהו לא בסדר, הוא הידק את אחיזתו בעדינות בידו של הארי וליטף עם אגודלו את גב כף ידו "מה קרה בייבי? ספר לי" ביקש והארי נאנח, נושך את שפתו התחתונה.
הוא יודע שהוא חייב לספר ללואי, אחרת יקבל עונש והוא לא רוצה בכך.
"מתבייש קצת, זה הכל" אמר במשיכת כתפיים ולואי הנהן, מושיט את ידו ומלטף ללחיו של הארי ברכות.
"הכל בסדר בייבי שלי, אל תתבייש. תחשוב שזה רק אתה ואני פה, אל תחשוב על האנשים האחרים או על המבטים השופטים כי הם סתם טיפשים. אתה לא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד.
אתה מושלם כמו שאתה גם אם אתה אוהב דברים שונים תדע שזה לא שונה, זה מיוחד. אתה מיוחד.
ואתה יפה כמו שאתה לא משנה מה תלבש או איך תתנהג בשבילי אתה תמיד תהיה מושלם.
אוקיי בייבי? רק אל תתייחס לאנשים האחרים כי כרגע זה רק אתה ואני."